מה זה מדע של שיפור ביצועים? האם זה נדרש בחינוך?

Lewis, C. (2015). What is improvement science? Do we need it in education? Educational Researcher, 44(1), 54-61.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

הסיכום המלא, עם הטבלאות הנכונות, מופיע כקובץ Word בטור המידע מצד שמאל ("חומרים נוספים").

כותבת המאמר מציגה את גישת המדע של שיפור ביצועים (Improvement Science) בעשייה החינוכית. זוהי דרך מחקרית שמטרתה לפתור בעיה מעשית ספציפית, השונה מהדרך האקספרימנטלית המקובלת של הכנסת שינוי או שיפור. הכוונה לתהליך בן ארבעה שלבים שעיקרו שילוב בין הידע של מפתחי ההתערבות לבין הידע המקומי של מורים ומנהלים כדי להבטיח שיפור מוצלח.

הכישלון של ידע מבוסס-מחקר בשדרוג המערכת הוא אתגר מרכזי בחינוך (Coburn & Stein, 2010). מדע של שיפור ביצועים הוא מדע יישומי שנועד לשפר דרמטית את הפרקטיקה, והוכח כמוצלח בתעשיות רבות מייצור מכונית ועד בריאות. כשמיזמים ששורשיהם במדע של שיפור ביצועים מתחילים להציג הצלחות בחינוך (Bryk et al., 2015) ראוי לשקול את התהליך ומשמעותו.

מה זה מדע של שיפור ביצועים? – מדובר במעגל של: תכנון (למשל מערך שיעור), ביצוע (השיעור), מחקר (בעקבות השיעור) ופעולה (של שיפור) (PDSA*) שהוא תהליך של מעגלי למידה מהפרקטיקה בשילוב שלוש שאלות החשובות להנעת שינוי: (1) מה אנו מנסים להשיג? (2) כיצד נדע שהשינוי הוא שיפור? (3) איזה שינוי שיוביל לשיפור נוכל לעשות?

מדוע גישת המדע של שיפור ביצועים מתאימה לתחום החינוך? – גישה זו מתייחסת ונענית לשונות (variation) בין מסגרות והקשרים שונים שבהם מופעלות התערבויות לשיפור חינוכי. היא רואה בהם מקורות ידע חשובים ליישום מוצלח של ההתערבויות, ומספקת כלים להבין וללמוד מהשונות (בכיוונים שליליים ו/או חיוביים) כיצד לתכנן מחדש את ההתערבות ואת המסגרת (Bryk et al., 2015).

במאמר מוצגות שתי דוגמאות של הפוטנציאל הקיים בשימוש בגישה זו בחינוך (עמ' 55 – 58).

שתי פרדיגמות: מדע של שיפור ביצועים בהשוואה למחקר-ניסויי

הדוגמה: "שיפור אסטרטגיות הוראה לבניית/חיזוק של הבנה מתמטית של תלמידים"

פרדיגמת מדע של שיפור ביצועים (Improvement Science - IS): שילוב התכנית/ההתערבות עם ידע מקומי באתרים חדשים/ פרדיגמת מחקר-ניסויי (Experimental Science - ES): יישום נאמן של התכנית באתרים חדשים.

אופי השדרוג (IS): פתיחות להכנסת שינוים בתכנית תוך שילוב ידע מקומי. פעילויות מרכזיות: א. בניית קונצנזוס בדבר חשיבות הבנה מתמטית וכיצד למדוד את שיפורה; ב. מיפוי מנועי השיפור במערכת הקיימת וכיצד לשנותן, והבנת וריאציות בהבנה מתמטית; ג. שימוש במעגלי ה-PDSA* להפעלה ולחקר מרכיבי התכנית ולעידונם כנדרש/ אופי השדרוג (ES): פעילויות מרכזיות: א. מעקב אחר יישום נאמן של התכנית; ב. עיצוב או אישור התאמת התכנית עם הנדרש; ג. שימוש בתמריצים להשגת היישום עם הנדרש.

הנחות (IS): א. ידע קיים גם "בתוך" האנשים והמערכות המשתמשות בתכנית; ב. תכנית עשויה להידרש להתאמות המונעות ע"י מדידה מעשית מתמשכת; ג. וריאציות עשויות להיות מקור לרעיונות לשיפור התכנית והאתר כאחד/ הנחות (ES): א. הידע הוא "בתוך" התכנית; ב. שיפור מתחולל באמצעות יישום נאמן של התכנית; ג. וריאציות הן בעיה.

מדידה (IS): א. שימוש בכלי מדידה פרקטיים לבחון את האינדיקטורים המובילים כפי שעלו מתוך תיאוריות של שינוי; ב. שימוש במדידות "מאזנות" לבדוק השפעות נוגדות/שוללות/ מדידה (ES): שימוש בכלים מתוקפים למדידת יישום והשפעה/תוצאה.

תנאי שיפור מיטביים (IS): אתר: אתר חדש לא צריך להיות זהה לאחרים, הצלחה תלויה במערכות של בניית ידע ארגוני וידע של התאמת (tailoring) תכניות; תכנית/כלי: תמיכה בבניית ידע, בהנעה, בבעלות על הידע ובהתאמה באתרים שונים/ תנאי שיפור מיטביים (ES): אתר: תהייה הצלחה אם האתר החדש ידמה לאתרים אחרים בהם הוכחה איכות התכנית; תכנית/כלי: קל לשינוע וליישום, חסין- תקלות (Foolproof).

ראו ארגון המידע הטבלאי הנכון בקובץ Word המצורף בטור המידע מצד שמאל.

מקום המדע של שיפור ביצועים במחקר החינוכי העתידי? – הדוגמאות מראות כיצד מחנכים יכולים לשפר הוראה ע"י שילוב ידע דיסצפילנרי מבוסס עם תהליכי בניית הידע בארגון (בביה"ס): פיתוח מטרה משותפת לשיפור, מיפוי של סיבה ותוצאה כדי לשתף בדרכי הוראה קיימות ולזהות מנועי שיפור, ומעגלי PDSA* כנ"ל כדי לבחון שיפורים אפשריים. הדוגמאות המוצגות במאמר (Park et al., 2013 Akiba et al., 2014 ), מעידות על תוצאות מבטיחות למדיי של הגישה המוצעת.

המחקר החינוכי וגישת המדע של שיפור ביצועים: הכותבת מציינת ארבעה שינויים במחקר החינוכי לאור גישת המדע של שיפור ביצועים: 1) הכרה בהבדלים בין התוצאות שיכולות לספק גישה זו לעומת הגישה האקספרימנטלית, 2) הכרה בקיומם של טיפוסים שונים של הכללת ידע שנועד ליצירת שיפור, 3) יצירת מקום עבור דרכי מדידה פרקטית שיכולות לתת מידע במהירות וללא הפרעה לפעילות המתקיימת במערכת, 4) הבנה שזו למידה הניתנת להעברה בין הקשרים שונים (מקצועיים, מדינתיים).

לסיכום, מחקרים אקספרימנטליים יצרו ויוצרים ידע חינוכי רב וחשוב שניתן להפיצו ולהתאימו באמצעות גישת המדע של שיפור ביצועים, תוך ביצוע מעגלי הפעולה הנכללים בה. המחקר החינוכי יצא נשכר מהכלת גישה זו, שיש בה שיטות מותאמות ליצירת אבות-טיפוס ולבחינה, כלים למעקב וללמידה מווריאציות ואפשרות ללמוד מהקשרים שונים. גישה זו מכירה: א) ביכולתם של מורים לעסוק במחקר תוך שימוש בכלים וברעיונות מבתי ספר אחרים ולאו דווקא ליישם נאמנה תכניות מוכתבות; ב) בזכותם של מורים להשתמש בחידושים קיימים ולא לחכות לתכנית ש"תוכח" או "הוכחה" כטובה; ג) בכך ששיפור חינוכי לא יכול להתחולל רק באמצעות ידע דיסציפלינרי מבוסס, נדרש גם ידע מעמיק של המערכת שצריכה להפעילו.

PDSA=plan-do-study-act*

ביבליוגרפיה

Akiba, M., Ramp, L., & Wilkinson, B. (2014). Lesson study policy and practice in Florida: Findings from a statewide district survey, Tallahassee: Florida State University.
Bryk, A.S., Gomez, L.M., Grunow, A., & LeMahieu, P.G. (2015). Learning to improve: How America's schools can get better at getting better, Cambridge, MA: Harvard Education Press.
Coburn, C.E., & Stein, M.K. (2010). Research and practice in education: Building alliances, bridging the divide, Lanham, MD: Rowman & Littlefield.
Park, S., Hironaka, S., Carver, P., & Nordstrom, I. (2013). Continuous improvement in education, Stanford, CA: Carnegie Foundation for the Advancement of Teaching.