למידה מבוססת עצמים ותופעות: סוג של פי. בי. אל?

למידה פרויקטאלית מעוררת שאלות רבות:

• מה המטרה, התהליך או התוצר? – הרי תמיד למדו אותנו שתהליך הלמידה חשוב מהתוצר…
• מה המטרה, הקנקן או התוכן? – הרי ילדים יכולים להשקיע (לבזבז?) זמן רב מאד בקישוטים ולשטח מאד את החומר הנלמד…
• איך מונעים "חורים" בידע, הרי לא כל הנושאים מכוסים ע"י הפרויקט?
• איך דואגים שמה שתרם אחד מחברי הצוות, יהפוך לנחלתו של הצוות כולו?
• מה עם הידע המבואי? לא צריך בסיס מסוים לפני שמתחילים בפרויקט?
• מה תפקידו של המורה? הרי ברור שאיננו יכול להיות מומחה בכל תחומי הדעת שיביאו לומדים אל הפרויקטים שלהם?
• איך ממקדים? הרי ברור שהלומדים יכולים להתפרש ללא גבולות? איך שומרים על היקף סביר ועמידה בלוחות זמנים?
• איך מעריכים פרויקט? הרי ציונים ומבחנים נראים קצת מ"סרט אחר"…

מאמר זה ינסה להשיב על השאלות המוצגות למעלה ולהציג מודל לסביבת למידה המאפשרת יישום מעמיק של למידה פרויקטלית, תוך הקפדה על מחויבות לתכנים המחויבים בתכניות הלימודים (ללא הבעת עמדה על מקומן ודרך עיצובן).

למאמר המלא של פרופ' חנן יניב

ראו גם:

עקרונות פדגוגיים בעולם של למידה מבוססת פרויקטים/בעיות (פי. בי. אל / PBL)