בתי הספר כיום נוטים לאמץ "טרנדים" חינוכיים ולהשתמט מהשגת יסודות ההוראה, תכליותיה הפנימיות – הבנה והנעה להבנה. כדי לחזור ולהתקדם אל התכליות היסודיות של ההוראה, מציע המאמר תפיסה עיונית ומעשית של הבנה והנעה להבנה. התפיסה העיונית ממשיגה הבנה כייחוס וכביצוע. התפיסה המעשית מיישמת את תאוריית ההכוונה העצמית על הנעה להבנה. כמו כן, המאמר מראה שהבנה (קוגניציה) והנעה להבנה (מוטיבציה) אינן ממלכות נפרדות. תכלית המהלך המושגי הזה היא לסייע להוראה לחזור ולהתקדם למטרה המהותית שלה.

פרק זה טוען, כי תנועת המחשבה של "הוראה לשם הבנה" (Teaching for Understanding), הפועלת בעולם ובארץ בעשורים האחרונים, הצליחה לפתח מסגרות הוראה יעילות להבנת התכנים שנלמדים בבתי הספר. עם זאת, תנועה זו נכשלה בכל הקשור לבניית תפיסה חינוכית כוללת שמאפשרת הבנה מעמיקה, מורכבת וביקורתית של העולם ולא התייצבה במרכז מערכת החינוך. לדעת המחבר, הדבר נגרם, לפחות באופן חלקי, בשל כשלים משותפים לרוב הוגי התנועה. הפרק מציע דרכים להתמודד עם כשלים אלה במגמה להביא לחינוך להבנת העולם (אמנון כרמון).

ד"ר מרתה סטון טוענת שתמיד צריך להיות "עם היד על הדופק" וטוענת שהשימוש במסגרת הוראה לשם הבנה ולשיפורן של תוכניות ודרכי עבודה, כרוכה בחקירה מתמשכת. לדבריה, למידה להבנה מתרחשת בעיקר באמצעות עיסוק רפלקטיבי בביצועי הבנה נגישים אך מאתגרים. הספר הוראה לשם הבנה מסכם מפעל עיוני ומעשי של קבוצת חוקרים מבית הספר לחינוך של הרווארד ומורים מבתי ספר בבוסטון, אשר שיתפו פעולה במשך עשר שנים במטרה לפתח תפישה חדשה של הבנה ומסגרת יישומית של הוראה לשם הבנה. נקודת המוצא של מפעל זה היא בהנחה שמטרת ההוראה היא טיפוח הבנה של מהות הנושאים הנלמדים ולא זכירה של פרטי ידע לצורך הפגנה בבחינות. כדי להפוך מטרה זו למעשית פיתחו החוקרים והמורים את "תפישת הביצועים של הבנה", לפיה הבנה נבנית על ידי סדרה של מהלכי חשיבה מוגדרים עם ידע, ומסגרת מעשית של "הוראה לשם הבנה" המבוססת על ארבעה שלבים. הספר הוראה לשם הבנה משלב באופן מופתי תיאוריה מעמיקה ומעשה תכליתי.