מילת מפתח: תפיסות פוסט-מודרניות
מיון:
נמצאו 19 פריטים
פריטים מ- 1 ל-19
  • מאמר מלא

    אזהרה: הדברים המובאים להלן הם בחזקת מניפסט. אף על פי שהדברים מבוססים על מספר מאמרים שפרסמתי, אין מדובר בפרסום אקדמי, אלא בהבעת עמדה אישית, שמטרתה לעורר דיון ביקורתי בנושא. בשורות הבאות אגן על הטענה שהמורה-המחנך, מעצם טיבו, אינו אמור להיות מנהיג, ושכל ניסיון להפוך את המורה למנהיג חוטא לתפקידו ועלול להסתיים במפח נפש (שלמה בק).

  • לינק

    שדה חקר החינוך האלטרנטיבי בישראל הוא שדה חדש יחסית. הוא מבקש להציע לנו מחקר, גם אקדמי, של המסגרות הקיימות והמציגות את עצמן כאלטרנטיביות או של מרחבי חינוך אשר מרכיבים כאלה ואחרים הבוחרים לכנות את עצמם "אלטרנטיביים" חדרו לתוכם או מתיימרים לחדור אליו. אלא שלצד "יצירתיות" ו"חדשנות" ועתה גם "משמעותיות" – הפכה גם ה"אלטרנטיביות" למילת באז בנאלית ושחוקה התובעת מאיתנו לעצור לבחון אותה (אריה קיזל).

  • לינק

    ספרה של אתי חגי מציג תשתית רעיונית המציעה משמעות לעשייה חינוכית – כינון אדם כתכלית וכיסוד לקיומה של חברה, לקיומו של עולם. למעשה מדובר בפיתוח סובייקט שעצמיותו נוכחת באופן אותנטי, יוצר, ממומש ומסופק; סובייקט נראה ורואה "אחר", אשר בוחר בנטילת אחריות כעמדה אתית, תוך כדי כך שהוא חווה את עצמו כחלק מקיום רחב, כולל, הוליסטי. "אפיון זה של המעשה החינוכי", כך כותב פרופ' שלמה בק, פילוסוף חינוכי, "שונה מהתפיסה הרווחת שקושרת בין חינוך לידע, בין ידע לציונים, והוא מחייב הבהרה (למה בדיוק הכוונה) והצדקה (מדוע הוא נכון). הספר מתמודד עם שתי משימות אלה בהצלחה. הוא דן בשאלה מיהו האדם, ומדגיש את חיפוש המשמעות כמאפיין המרכזי של חייו (אתי חגי).

  • מאמר מלא

    הוראת האזרחות בישראל בשנים האחרונות נעה בין קונפליקטים לנרטיבים מתנגשים, אשר הופכים את עבודתו של המורה ללוליין פוליטי הנדרש להלך בין הטיפות. מצב זה גורם כמובן לחששות ולטרדות בקרב המתכשרים להוראה אשר כבר בשיעורי הדידקטיקה במוסדות האקדמיים מביעים אי-נוחות "להיכנס לשדה מוקשים מול פוליטיקאים, מנהלים והורים", כדבריהם. מורים אלה מפתחים עד מהרה שיח קורבני שאחד מביטוייו הוא אין-אונות אזרחית, שמירה על ניטרליות העלולה להתפתח לשיתוק ואי-הפגנת אומץ אזרחי אל מול ביטויי גזענות קשים בכיתה "מחשש שאני אהיה ה'אדם ורטה הבא'", כדברי סטודנט שהוסיף: "ועוד לפני הקביעות" (אריה קיזל).

  • לינק

    כל רפורמה חינוכית חייבת להתמודד עם שאלת אופיו ומבנהו של בית הספר הרצוי. כדי להציע את החזון בדבר בית הספר הרצוי יש להצביע ראשית על המטרות והיעדים שבית ספר כזה ישאף להשיגם, ולאחר מכן על האסטרטגיות והתכונות הבית-ספריות המתחייבות ממטרות אלה. חשוב שבית הספר יציב מטרות בארבעה מישורים לפחות ( דוד גורדון) .

  • לינק

    אילו אפשרויות מזמנת העמדה הפוסטמודרנית לבית הספר בימינו? המחבר מציין שהאתגר כאן עצום. הנה כמה שאלות על כושר הסתגלותו של בית הספר: האם החינוך, לצד השמרנות הבלתי נמנעת שלו (כמוסד המופקד על הידע הקנוני ועל מסירתו לדור הצעיר), יוכל להיפתח לתהליכים מערערים ביחס לידע, לסמכות, ליחסים בין בני אדם? האם היפתחות כזאת כרוכה בהכרח בווי תור על דפוסים ארגוניים ממוסדים החותרים להסדרה או לשינוי שלהם – הכיתה, מערך שיעור, תכנית לימודים, הניהול, הפיקוח? ( ישראל כ"ץ).

  • סיכום

    מחד גיסא, ניתן לאפיין את העת הנוכחית כעידן המשופע בידע חדש ונגיש. מאידך גיסא, ניתן לאפיין את העת הזאת גם כעידן של חסך רוחני. בהתאם לכך, בגישה החינוכית העכשווית ניכרת עדיפות מובהקת לידע על פני הוויה, עדיפות המשקפת היפוך של מערכות. ההתמקדות היא בחיצוני, בגלוי, בוודאי, במוכתב, במוח והשכל, במוגדר, המקובל, המוסכם והפורמלי, ובאגו. בעקבות כך, נדחקת המודעות לקיום הפנימיות, לנסתר, למרחב האפשרויות הפוטנציאלי, לביטויי בחירה וצורך אישי, למרכזיות הלב, הרוח והנשמה, ליצירתי, האינטואיטיבי, ההתנסותי והחוויתי, לאחר והקיבוצי. המאמר מבקש להרחיב את תפיסת העולם החינוכית הנוכחית באמצעות התמקדות בטבעו של "האדם השלם" ( תמר לוין ) .

  • לינק

    למרות כותרת ספרו המרכזי "ביטול בית הספר" ("Deschooling Society"), איוואן איליץ' (Ivan Illich) אינו יוצא נגד בית הספר כשלעצמו אלא קורא להפרדתו מהמדינה בדומה להפרדת הכנסייה מהמדינה בארה"ב. הוא טוען שבתי הספר אינם מבחינים בין הוראה ולמידה, שהם מנותקים ומובילים לקוצר יד פסיכולוגי. תפקידם של בתי הספר בחברה כה מושרש עד כי מוסדות אחרים נמנעים מלעסוק במטרות חינוכיות. הדבר נעוץ לדעתו בתפיסה המוטעית שרוב הלמידה היא תוצאה של הוראה בעוד שבפועל מרבית הלמידה מתרחשת באופן אקראי מחוץ לכותלי בית הספר ( Clark, Donald).

  • לינק

    מזה שלושה עשורים – ובעיקר מאמצע שנות השמונים, תופסים עצמם המורים כקורבן של החברה הישראלית. קורבנוּת המורים הפכה להיות אחת מתוך מערך קורבנות רבים של הישראליות – קורבנות הציונות לדורותיה, קורבנות הנכבה, קורבנות הפריפריה, קורבנות הגבריות השוביניסטית, קורבנות האדם הלבן והמערב ועד קורבנות מגדריים (גן, 2011). אף כי המציאות בעלת מרכיבים פוסט מודרניים, או כדברי באומן, בעלת מרכיבים של מודרניות נזילה (באומן, 2007) אין היא קבועה ויש בה ממדים דינמיים אשר יכולים להניע את שיח המורים אל מחוץ למצור של הקורבנות לעבר בנייה והתחדשות חינוכית. למורים החדשים ולראשי מערכת החינוך יש היום הזדמנות לשנות במעט את שיח "קורבנותם – אומנותם" לשיח של תיקון ושל בניה וליצור דווקא מנהיגות פדגוגית בעידן פוסט מודרני או פוסט-פוסטמודרני. לצד השקעות ענק הצפויות במערכת החינוך בשנים הקרובות אפשר גם לשנות את המציאות בשטח ( אריה קיזל).

  • לינק

    מאמר ביקורתי של ד"ר יפתח גולדמן על מהות הפעולה העקרונית של בתי הספר הדמוקרטיים בישראל. מתברר כי שישראל היא המעצמה העולמית בתחום החינוך הדמוקרטי? לא סתם "מעצמה עולמית" אלא המעצמה העולמית. מספר אחד בלי כל מתחרים. עם זאת , פריחתו של החינוך הדמוקרטי היא לא תוצאת פועלם של אנשי חינוך שנזעקו להציע תרופה למשבר הדמוקרטיה בישראל אלא פעלם של אנשי חינוך ראויים שחיפשו דרך להרחיב את אפשרויות הבחירה של תלמידים מתוך אמונה בחשיבות הבחירה האישית של הפרט. לסיכום , המאמר הקצר, חוזר ד"ר יפתח גולדמן ומביט על בתי הספר הדמוקרטיים מנקודת המבט של הלומדים ואינו מתעלם מהישגם של בתי הספר הדמוקרטיים בשיפור ביטחונם העצמי של הלומדים והמוטיבציה שלהם.

  • לינק

    ההתעניינות של אנשי חינוך בעולם בתפיסה הרעיונית של מערכות למידה מתוקשבות מותאמות לומד (PLE) ) לא פחתה בשנה האחרונה. בניגוד למערכות הלמידה המתוקשבות המוסדיות הקיימות כיום, התפיסה הרעיונית של למידה מתוקשבת ברוח PLE מקנה דגש יותר גדול ללומד או סטודנט, לצרכיו ולחומרי הלמידה שלו ופחות לצרכי הארגון וצרכי הניהול של הארגון. למידה מבוססת PLE יכולה להתבסס על בלוגים או WIKI או שילוב כלשהו ביניהם והיא מעניקה מרחב גמיש יותר ללומד לבטא עצמו. סביבת למידה מסוג PLE היא ביסודה סביבה רעיונית ולא טכנולוגית המאפשרת שילוב בין למידה פורמאלית ובין למידה לא פורמאלית. במאמרון יש הפנייה למצגת של ד"ר Sarah Guth המעודדת את הלומדים והסטודנטים שלה לבסס את הלמידה המתוקשבת באנגלית על תפיסת ה- PLE. בעקרון, ניתן ליישם עקרונות אלו גם בתחומי דעת אחרים.

  • לינק

    ספר המאמרים החדש בעריכתה של פרופסור Kitty-te-Riele מאוסטרליה על שינוי סביבת הלמידה וההוראה בבתי ספר זוכה לעניין רב בעולם. קובץ המאמרים כולל פרקים מעניינים על חדשנות פדגוגית בבתי ספר, מרחבי למידה מסוג אחר בבתי ספר , למידה מתוקשבת ולמידה מבוזרת חוצת גבולות בין ביה"ס והבית , זהויות הלומדים בבית הספר כיום וסוגי הדיאלוג הנחוצים , פדגוגיות התקווה בבתי הספר ואפשרויות יישומן ועוד. בתיאור הפריט ניתן לקרוא גם המחברים ותוכן העניינים של הספר.

  • סיכום

    אולי בהשפעת הגישות הפוסט-מודרניות והאינטרנטיות החל משרד החינוך האמריקאי בחשיבה אסטרטגית חדשה לגבי חזון ביה"ס העתידי. פרויקט סיעור המוחין של משרד החינוך האמריקאי נקרא School 2.0. הכוונה בתהליך גיבוש החזון החינוכי לבתי הספר לשתף את כל גורמי החינוך המקומיים והקהילה החינוכית הקשורה לבתי הספר. תהליך גיבוש החזון החינוכי לביה"ס העתידי אינו מיועד ליחידי סגולה או לבתי ספר מדגימים אלא לכל המורים, התלמידים אנשי החינוך והמשפחות ברחבי ארה"ב. על מנת לתעד את ההשקפות, ההמלצות והתסריטים הוקם לאחרונה אתר אינטרנט חדש המכריז על פרויקט ה- School 2.0. מדובר על אתר מתהווה אשר נועד לארח ולקדם את הדיונים והפורומים בנושא החזון הפדגוגי והטכנולוגי של ביה"ס העתידי הרצוי, ולתעד את התסריטים הפדגוגיים והטכנולוגיים האפשריים.

  • סיכום

    התיאוריה של קישוריות אנושית בחינוך מתוקשב שפותחה על ידי החוקר הקנדי George Siemens זוכה לאחרונה להתעניינות רבה והוא מוזמן לכנסים בינלאומיים באירופה ובאוסטרליה כדי לשאת את דבריו ולהציג את התפיסה של Connectivism. הלומדים כיום חשופים לכמויות עצומות של מידע (המידע מכפיל את עצמו כל 18 חודשים כיום) והתיאוריות הפדגוגיות הקיימות לא נותנות מענה לבעיה זו. לכן, יש חשיבות רבה ליצירת הקשרים המסתעפים בין הלומדים לבין עצמם. אנו בעצם "מתחילים לאחסן חלק מהידע המצטבר אצל עמיתים ללימודים או עמיתים לעבודה ". בעידן של עודף מידע אנו לומדים בעצם על ידי יצירת קשר בין אנשים ויצירת משמעות, זה בעצם מצב של תודעה מבוזרת (distributed cognition) ההולכת ומסתעפת מבחינת הקשרים (George Siemens)

  • לינק

    המודל השלישי של החינוך הבית ספרי הופיע על רקע האכזבה משני המודלים הוותיקים: מודל "הילד במרכז" (המכונה "מודל תמיכה") ומודל "תוכנית הלימודים במרכז" (המכונה "מודל דרישה"). גילויים של המודל השלישי, בהגות ובמעשה, אפשר למצוא במקומות שונים בעולם המערבי. לעתים קרובות אפשר למצוא אותם תחת השם "קהילה" – "קהילת לומדים", "קהילת חקירה", "קהילה רפלקטיבית", "קהילת פרקטיקה", "קהילת חשיבה" – המצביע על המוקד שלו: פעילות משותפת של מורים ותלמידים כדי לפתור בעיות, ליצור ידע ולהבין את "העולם" (יורם הרפז).

  • לינק

    מערכות למידה מותאמות אישית (PLE) מייצגות את הדור החדש של סביבות למידה מתוקשבות המאפשרות ללומדים לשלוט ולנהל את כל מערך הלמידה שלהם והתכנים. הלומדים לא רק יכולים להתאים את התכנים ללמידתם אלא גם לנהל את כל תהליכי הלמידה באופן עצמאי.בניגוד לסביבות הלמידה המתוקשבות הקיימות הנשלטות לחלוטין על ידי המרצים או מפתחי המערכת בסביבות PLE יש ללומדים מרחב וירטואלי משלהם בו הם יכולים לא רק לאסוף תכנים לימודיים אלא גם לנהל קשרים לימודיים וחברתיים עם לומדים עמיתים. לאחרונה, פיתחו אנשי JITT הבריטים אתר מידע מתוקשב המרכז בצורה שיטתית מאמרים, כתבות וניירות עמדה אודות מערכות למידה מותאמות אישית. אתר מועיל מאד לכל המתעניינים במגמות ההתפתחות של סביבות למידה מתוקשבות בעתיד הנראה לעין.

  • סיכום

    המאמר עוסק בארגון הידע, במיוחד בתחום החינוך הבית ספרי. נעשה ניסיון לנתח את המצב הקיים בבית הספר בהשוואה לזה שבאוניברסיטה ולהציע חלופה למצב בתחום החינוך הבית ספרי. מאפיין מרכזי של זממנו הוא עלייתן של מערכות ארגון ידע חדשות ורבות עוצמה שאליהן חשופה כלל האוכלוסייה. הילדים כיום עוברים כבר מהגיל הרך סוציאליזציה מקבילה לכמה מערכות ארגון ידע בעלות מטרות-על שונות ומסרים אפיסטמיים מגוונים. מצב זה מעורר שאלות רבות לגבי "הזהות האפיסטמית" של הצעירים בימינו ולגבי תפקידם הראוי של המוסדות העוסקים בחינוך הכללי. ארגון הידע הבית הספרי הצליח להתמסד ולפתח מנגנוני שימור יעילים במיוחד.עם זאת, טרם נמצא בסיס חלופי לארגון הידע שיכול להתמודד בהצלחה עם האתגרים העומדים לפני החינוך הכללי, ולהתקבל בברכה בקרב הכוחות החברתיים החדשים. הגיע הזמן אפוא לרכז מאמץ מחשבתי ומעשי בתחום של ארגון הידע הבית ספרי, ובאפשרויות השונות להחליפו בארגון טוב יותר (אמנון כרמון)

  • סיכום

    מטרת המאמר היא להציג את הפגמים והחולשות של תנועת האפקטיביות בחינוך ולהציג תפיסה חינוכית חלופית של ארגונים לומדים שיש בה, לדעת המחבר, כדי להצמיח שינויים ושיפורים יותר מבורכים מבחינת בתי הספר. הגישה הדטרמניסיטית והביורוקרטית של תנועת האפקטיביות בחינוך שוב אינה מתאימה לחולל שינוי מדרגה שנייה בבתי הספר . אין זה ריאליסטי להתבונן על ביה"ס כארגון יציב בו מתחוללים שינויים באופן ליניארי .צריך להסתכל על ביה"ס כארגון דינאמי הפועל על יסוד התבחינים של מערכת ארגונית מורכבת על פי תורת המורכבות הארגונית . ארגונים מורכבים משתנים כל הזמן ונעים ממצב יציב למצב כאוטי ולהפך . בחיי ביה"ס יש גורמים וכוחות בהם לא ניתן לשלוט ואותם לא ניתן לחזות מראש . הפיכת ביה"ס לארגון לומד הוא תהליך מתמשך ולא ניתן לצמצמו או לתחום אותו באופן פשטני על ידי פעולות ארגוניות ועל ידי התאמות פדגוגיות מבודדות (Coppieters, Piet).

  • סיכום

    בספרו החדש טוען ד"ר רוני אבירם כי בתי הספר ומערכות החינוך בעולם המערבי "אינם מספקים את הסחורה" ולוקים בכשלים תפקודיים שונים למרות גלי הרפורמות והשינויים שעברו עליהם בעשורים האחרונים. יש צורך לשנות את בית הספר כדי שיתאים למציאות החדשה ויתפקד בה ביתר הצלחה. אולם הצורך לשינוי מעורר את השאלה כיצד יש לשנות את בית הספר? על פי איזה דגם? בית ספר העתידני צריך להתבסס על שלוש תכונות מהותיות: 1. מחויבות להתאמה (מושכלת, קונסנזואלית, מודעת ודינאמית) למציאות הפוסט-מודרנית. 2. מחויבות לשינוי מסדר שני. 3. קיום מנהיגות (מקצועית) שמקיימת את תהליכי המחקר והפיתוח, הניהול וההערכה של בית הספר העתידני (באופן לא דואלי).

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין