מילת מפתח: פרשנות
מיון:
נמצאו 15 פריטים
פריטים מ- 1 ל-15
  • לינק

    אחרי שכל משפחתה נרצחה בשואה, עזבה קרלה רווה את גרמניה ובנתה את חייה בישראל. במשך ארבעים שנה נצרה את עדותה – עד שמכתב הגיע לביתה בטבעון ושינה את חייה. בשלושים השנים האחרונות חיה קרלה בין שני עולמות: בגרמניה היא אשת עדות המתגוררת כמה חודשים בשנה בבית ילדותה שהפך למוזאון. בישראל היא ממשיכה לשמור על שתיקה. מדוע שותקת קרלה דווקא בעברית? מה הם הכוחות המייצרים את המציאות המורכבת הזו? מה הם אומרים על החברה הישראלית? הספר חושף את סיפורה חוצה הגבולות של אישה אחת שאיבדה הכול, והעזה – אחרי ארבעים שנות שתיקה – לשאת עדות (לילך ניישטט בורנשטיין).

  • סיכום

    הביקורת כנגד הוראת ההיסטוריה בישראל מתמקדת בטענה, שמרבית הלומדים בבתי הספר העל-יסודי לא רוכשים יסודות של חשיבה היסטורית ראויה ושהמידע הרב שהם לומדים בשיעורים נשכח בסמוך לבחינת הבגרות. לפי ביקורת זו, התלמיד נתפס ככלי ריק, שיש למלאו בידע היסטורי, ולכן גם הוא מוערך ונבחן לפי יכולתו לשנן להפגין בקיאותו בחומר הנלמד. מגבלת הבחינה ומספר השעות המצומצם כובלים אף את הטובים שבמורים ואלה לא משכילים להתעכב על הקשר ההכרחי שבין ידע היסטורי, הבנה היסטורית והקניית משמעות להיסטוריה. פרק זה דן בגורמים שבגינם הוראה לחשיבה היסטורית אינה צולחת ומציע פדגוגיה ראויה שתוכל להתמודד עם הצורך בפיתוח חשיבה כזו אצל מתבגרים (אסתר יוגב).

  • סיכום

    המושג "הסבר" משמעו הכפפת מקרה פרטי לחוק כללי, שמטרתו להשיב על השאלה מדוע. מהלך זה נהוג במדעי הטבע הניסויים והתצפיתיים והוא מתייחס למקרה פרטי של חוק כללי תוך התעלמות מפרטיותו. בתוך כך, כל מקרה שנבחן דומה לכל המקרים האחרים ביחס להיבט הנבחן. המושג "הבנה", לעומת זאת, משמעו ראיית הפרט בפרטיותו. מכאן, שהבנה עוסקת בייחודו של המקרה, בנבדל ממקרים דומים לו, ובחינה זו הינה עיקר מושא ההבנה (שמואל שקולניקוב).

  • תקציר

    בהתבסס על מושגי הנסיעה בעולם של מריה לוגונס (Maria Lugones), תפיסת החינוך כניסיון של ג'ון דיואי (John Dewey) והחזון של מקסין גרין (Maxine Greene) לראות קטן/לראות גדול, מאמר זה חוקר את החיים בסביבה חינוכית במזרח תוך מתן תשומת לב רפלקטיבית למה שמחנכים במערב יכולים ללמוד ממחנכים במזרח. במקום להתמקד במגה-נרטיבים שנוצרו ברובם בידי קובעי מדיניות ונגזרו מתוך הצטברויות של תיאוריה ו/או קבלת החלטות פוליטיות, מחקר מעשי זה, בגישתו הרפלקטיבית, מתבונן "בגדול" בשלושה "סיפורים קטנים" שעלו בחקירה הנרטיבית שהמחברים ערכו בבית ספר יסודי סיני ומדמה את סיכוייהם עבור הקשרים חינוכיים מערביים (Zou, Yali; Craig, Cheryl J.; Poimbeauf, Rita P., 2016).

  • לינק

    ניתוח זיכרונות ילדות בגישה אדלריאנית הוא טכניקה מרתקת, עוצמתית ומפתיעה. אדלר התעניין דווקא במה שהמטופלים בחרו לגלות, ולא להסתיר, בזיכרונות שלהם. הוא ראה בזיכרונות המוקדמים מטפורות הפותחות צוהר להבנת אישיותם שלה מטופלים, מייצגות את המתרחש בחייהם בהווה ומנבאות את התנהלותם בעתיד. הספר מציע סקירה מקיפה של העבודה עם כלי מרכזי זה בפסיכולוגיה האינדיווידואלית – הלכה ומעשה (גיסי שריג).

  • סיכום

    בפרק זה מבקשים המחברים להציג כמה מן התמורות שחלו בעשורים האחרונים של המאה העשרים בחשיבה התאורטית העומדת ביסוד שיטות המחקר במדעי החברה בכלל ובחקר החינוך בפרט. לאחר הצגה קצרה של הפוזיטיביזם, לצורך הנגדה בלבד, מתארים המחברים את הגישות השונות בחשיבה הסוציולוגית שהביאו, כל אחת בדרכה, להתגבשות התפיסה הפרשנית. מהלך תאורטי זה החל כבר בראשית המאה העשרים והגיע לכלל הבשלה בשנות השישים והשבעים של אותה מאה. עם ההבשלה וההתבססות של תפיסה זו, היא התקשרה עם זרמי מחשבה דומים בדיסציפלינות אחרות וקיבלה אצל רבים את הכינוי "קונסטרוקטיביזם". מסורות מחשבה קרובות, ולעיתים מנוגדות, הביאו בעשורים שלאחר מכן להתפתחותן של תפיסות נוספות שכינוייהן הרווחים הם ה"תפיסה הביקורתית" ו"התפיסה הפוסט-מודרנית". יש המצביעים על זרמי משנה גם בתוך אלו, או אף על זרמים עצמאיים כגון פמיניזם, קוויריות ופוסט-קולוניאליזם. הכינוי הכולל לגישות השונות הללו, שמשתמשות במתודולוגיה האיכותנית, הוא ה"פרדיגמה הפרשנית במחקר חברתי" והן מבססות את רציונל השימוש במתודולוגיה זו מזוויות ראייה שונות (שמחה שלסקי ומרדכי אריאלי).

  • סיכום

    המאמר עוסק במשולש גוף-תודעה-חינוך. כחיבור בין צלעות אלה הוא מציע את המושג ”סֶפַרת החינוך האישית״, שפירושה יכולתו של האדם להפנות את תשומת לבו פנימה אל מחשבותיו ואל תחושותיו. המחבר מספר על ניסיונו האישי בנעוריו ובבגרותו מתוך שימוש בתורות הטאי-צ׳י והוויפאסאנה, הרואות בגוף את בית הקיבול של התודעה (אורן אְרָגז).

  • סיכום

    מחברי המאמר מבקשים לצרף את הקוראים למסע בין-דורי בנתיבים פרשניים, מסע העוסק בשאלה המטרידה רבים: כיצד פרשנות מביאה לידי הבנה? המחברים מחלקים שאלה זו לשתי שאלות משנה: הראשונה, האם אדם יכול להתבונן על טקסט ב"אובייקטיביות", כלומר האם אנו יכולים להתייחס לפעולה אנושית ולקבוע בפשטות: "כך היה", "כך בדיוק כתוב", ובעצם "זו האמת", או שמא כל ניסיון לתאר את העולם מהול בהכרח בפרשנות אישית, סובייקטיבית ורבת-פנים? בהנחה שהתשובה לשאלה זו היא כי אי-אפשר להתבונן על המציאות באובייקטיביות, עולה השאלה השנייה, החינוכית: כיצד מתמודד המורה עם המשימה של ההוראה והקניית הידע בעודו מודע לריבוי הפרשנויות האפשריות לאובייקט הלמידה (טקסט או התרחשות במציאות), ומכאן ליחסיותו של הידע שהוא מציע לתלמידיו? המחברים מציעים תיאור מקוצר של תולדות הדיון במקומו של הפרשן בפרשנות ומעיינים בכמה מקורות תלמודיים הדנים גם הם, מתוך עולמם, בחוסר יכולתו של לומד התורה לדעת את האמת "האחת" שלה (רוחמה וייס, אבנר הכהן).

  • לינק

    לימור ליבוביץ מפרסמת בבלוג שלה פוסט נוסף בנושא אוריינות חזותית: "אני מבקשת לשתף אתכם בשלבי סדנה שקיימתי לפני כחודש בפסג"ה בת-ים יחד עם עם סיגל נעמני לקבוצה של מנהלים וראשי מחלקות מחו"ל שבאו לבקר וללמוד במסגרת 'מרכז עופר' של משרד החוץ. מטרת הסדנה הייתה לקדם תובנות על שימוש מדויק ונכון בייצוגי מידע חזותיים למטרת למידה ותקשורת". הסקירה כוללת גם סרטונים המציגים כיצד המורים והמנהלים שהשתתפו בסדנה מבצעים את המשימות השונות שקיבלו במהלך כל שלבי הסדנה. לדברי ליבוביץ, ניתן ללמד את הסדנה הן בקורסי מורים והן בכיתות התלמידים בבתי הספר (לימור ליבוביץ).

  • לינק

    לעצור ולהתבונן. כמה קשה לעצור לרגע במירוץ המטורף של החיים ולהתבונן באמת. (ולעומת זאת) כמה קל להשתמש במכשיר הטכנולוגי שבכף ידנו ולצלם. הצילום… מקפיא את התמונה שרואה העין, מארגן את הנראה בתוך מסגרת ומגביל את שדה ראייה. הצבעים, הצורות, המרקמים והתנועה- קופאים רק לרגע- ומאפשרים התבוננות. האוספים העצומים והבלתי נתפסים של צילומים שיוצרים ואוגרים אנשים בכל העולם (בעננים וירטואליים) מגיעים למספרים דמיוניים בכל רגע, אבל, 1. עד כמה אנחנו עוצרים להתבונן בצילומים שלנו? 2. מהם הכלים שבהם אנחנו עושים שימוש כדי לפרש, להבין ולהשתמש במידע לתועלתנו? (לימור ליבוביץ).

  • מאמר מלא

    בספר מניפסטי בשם "משבר מדעי הרוח" (הקיבוץ המאוחד, קן אדום, 2014) יוצא פרופ' יואב רינון (51), ראש בית הספר לספרויות חדשות ועתיקות באוניברסיטה העברית, למלחמת מאסף על מעמדם של מדעי הרוח באוניברסיטאות. מדעי הרוח, הניגפים מפני מדעי הטבע והמקצועות הטכנולוגיים באוניברסיאות — החוגים מתרוקנים — אינם אירוע אקדמי בלבד. ל"משבר מדעי הרוח" יש השפעה גם על מעמדם של מקצועות הלימוד בבית הספר. המניפסט של רינון נותן רוח גבית חזקה, מלומדת מאוד, לנאבקים על מעמדם של מדעי הרוח, מדעי החברה והאמנויות — המקצועות ההומניסטיים — בבית הספר (יורם הרפז).

  • לינק

    בעבודתה בחרה יעל שפיגלמן לדון בנושא הגישה המסורתית בלימוד המקרא; נושא זה קרוב ללבה, וכפי שתיארה במבוא, העסיק אותה רבות במיוחד בשנים האחרונות. במשך תקופה ארוכה היא תהתה האם ישנה דרך לעדכן ולרענן את הלימוד השמרני ואת היחס המקובע כלפי הפרשנות המסורתית בחינוך הדתי, ומנגד- האם יש מקום לשילוב מקורות מסורתיים ולעיון בתפיסות העבר בחינוך הממלכתי (יעל שפיגלמן, רביבים מחזור יב)

  • לינק

    שינוי של הפרספקטיבה כדי לפרש פדגוגיה חברתית כנושא מורכב ומעורב עשוי להפוך את הפגמים להבטחה ולחוזקות. מאמר זה מספק אלמנטים שמאפשרים שינוי מעין זה. לשם כך, מוצגות חלק מאי-ההבנות לגבי הפדגוגיה החברתית. אי-הבנות אלה הן גורמים ותרחישים התורמים:(1) ליצירת אי-דיוקים ובלבול לגבי מהי פדגוגיה חברתית, ומה הפדגוגיה החברתית יכולה או צריכה לעשות, ו-(2) להקרנה של הדימוי של פדגוגיה חברתית המוגדר באופן בלתי עקבי ועלוב, כלומר: דיסציפלינה ללא שיטה עם פרקטיקה בלתי יעילה ובלתי אפקטיבית לפתרון בעיות חברתיות (?car, X., 2013).

  • לינק

    למידה אותנטית היא למידה "בעולם האמיתי". למידה זו מתמקדת במעשים האותנטיים ובתלמידים הפותרים בעיות מסובכות ומוצאים פתרון עבורן תוך שימוש במגוון פעילויות כגון: משחק תפקידים, חקר מקרים, ולמידת עמיתים שיתופית. ניתן להתאים את סביבת הלמידה שלה כדי לטפח אירועי למידה שונים. חוקרי הלמידה מטפטפים את המהות של למידה אותנטית באמצעות עשרה אלמנטים של תכנון, להלן סקירה של אלמנטים אלה.

  • לינק

    מחקר כפעילות מקצועית אינו מרכיב מקובל בעבודת המורה ובזהותו המקצועית. למרות זאת, לימוד שיטות מחקר הוא חשוב וחיוני לעובדי חינוך. המחקר האיכותני מלמד אותנו להכיר את האחר וגם להבין אותו. ערך מרכזי של מחקר זה הוא ההכרה באנושיותו של כל אחר, כיבודו ואף מאבק למענו, אם הוא מדוכא או מקופח. זהו גם ערך יסוד של החינוך. כאן נפגשים המחקר האיכותני האכפתי והחינוך. הכרת דרכיו וערכיו של מחקר זה היא אפוא חלק מחינוכו ומהכשרתו של איש החינוך כמקצוען מתבונן ומבין, וכך גם פועל נכון יותר. הסיטואציה הבית-ספרית, על מכלול הדמויות הפעילות בה והאינטראקציות המתרחשות בה, היא סיטואציה אנושית מורכבת ומלאת דרמה – ההתרחשויות בה מהירות וספונטניות. כל התייחסות וכל תגובה להתרחשויות אלה כרוכות בפרשנות הולמת שלהן. על מנת לפעול באופן שיתקבל כנכון במציאות זו או אחרת ולהפיק ממנה הבנה מעמיקה יותר וגםשימושית, חיוני אפוא להכיר את דרכי ההתבוננות והבירור האיכותניות-פרשניות. ההיכרות עם דרך מחקר זו בוודאי לא תהפוך כל סטודנט או מורה לחוקר, אך תביאו להיות מתבונן רגיש יותר ומעמיק יותר בתופעות האנושיות; לדעת להקשיב לאנשים ולדובב אותם, להיות נכון לגייס ידע ממרחב של תחומי תרבות ודעת, מנבכי הזיכרון האנושי המצטבר כדי לפרש לעצמו ולזולת תופעות שהוא נתקל בהן, התרשם מהן או היה מעורב בהן, וכך לתת להן משמעות רלוונטית. הכרת דרך מחקר זו תהפוך אותו למסוגל לבצע רפלקציה, דהיינו להתבונן טוב אל העצמי ולהפיק תובנות ותיקוני דרך ( שמחה שלסקי).

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין