מילת מפתח: כלכלה
מיון:
נמצאו 16 פריטים
פריטים מ- 1 ל-16
  • סיכום

    מודל פדגוגיה מוטת עתיד מאפשר את התאמת מערכת החינוך למציאות המשתנה, כך שתוכל להיות רלוונטית לעולם שאותו יפגשו בוגריה בעתיד. פדגוגיה זו מבוססת על חקר העתיד ומניחה כי החינוך מושפע מהמציאות החיצונית שהוא פועל בה וכי עליו להכין את התלמידים לקראתה. יחידת הפדגוגיה מוטת העתיד במשרד החינוך בנתה מודל שנשען על זיהוי מגמות עתידיות המשפיעות על החינוך, הגדרת אתגרים לחינוך וגיבוש המלצות ופרסמה אותו בספר בן 410 עמודים, הזמין גם ברשת. סיכום זה יציג את מגמות העתיד החזויות, ואת ששת עקרונות הפעולה של מודל הפדגוגיה מוטת העתיד, המייצגים את התחומים שבהם על מערכת החינוך להתמקד כדי לשמור על רלוונטיות במציאות משתנה.

  • תקציר

    חופש בחירה ודרישה לתחרות רבה יותר בבתי הספר (וביניהם) הפכו מאז שמילטון פרידמן הציג אותם לראשונה ב-1955, לרעיונות חשובים בדיון הציבורי והאקדמי על חינוך. אמנם במהלך העשורים שחלפו מאז ועד היום, הפכו רעיונות אלה למורכבים יותר ומתוחכמים יותר, אך אי אפשר לומר שהם פחות מעוררי מחלוקת מכפי שהיו בעבר. כלכלנים ומדעני חברה אחרים מצרים על כך שהדיון נושא אופי אידיאולוגי ולא נותר, כפי שהוא צריך להיות לדעתם, דיון מתודולוגי המבוסס על נתונים אמפיריים.

  • סיכום

    לקראת יום השנה ה- 40 של EJTE (כתב העת האירופי להכשרת מורים- European Journal of Teacher Education) מבקש מאמר זה לבחון, במבט לאחור ובמבט אל העתיד, את נושא האחריותיות (במובנה בעיקר כאחריות דיווח) של מערכות הכשרת המורים בארצות הברית. מחברי המאמר טוענים כי בשני העשורים האחרונים, התפיסה לפיה רפורמת הכשרת המורים צריכה לתת דין וחשבון על פעולותיה, כלומר, לגלות אחריותיות, מתבססת על ההנחה שאיכות משופרת של הכשרת מורים תלויה בהערכה ובפיקוח ציבורי, ובמעקב אחר הישגי המוסדות להכשרה ופרחי ההוראה.

  • לינק

    כבר בתחילת המאה שעברה ביקש פילוסוף החינוך האמריקאי החשוב ג'ון דיואי להתמודד עם שאלת ההשפעה של הטכנולוגיה והמדע על החברה, ובעיקר עם השימוש השלילי שנעשה בהם. דיואי (1952-1859) שאף לחזק את הפעילות הדמוקרטית, לקדם את מדעי החברה, להעמיק את ההתבוננות האסתטית ולפתח גישה של "הומניזם דתי". מאמר זה בוחן רעיונות אלה ומציע בהתבסס על דיואי לראות בניסיון האסתטי-קונטמפלטיבי מרכיב הכרחי בריסון ובהכוונה של תוצרי המדע המעשי.

  • לינק

    ג'יי הורוויץ קורא תיגר על הטענה שהטעם ללימודי תכנות בבתי ספר הוא הכנת התלמידים לשוק העבודה: "השבוע לארי קובן פרסם מאמרון שמגיע למסקנה דומה, אבל הוא דווקא מגיע אליה לא על ידי חיזוי העתיד, אלא במבט על העבר. קובן סוקר את ספרו של רוברט גורדון, The Rise and Fall of American Growth, שיצא לאור השנה. בעיני קובן, המחקרים של גורדון מסייעים לערעור הרציונל הרווח לרפורמות בבתי הספר – הציפיה שהדגש המרבי בבתי הספר צריך להיות על הכנת התלמידים לשוק העבודה. ללא ספק הערעור הזה מהווה תרומה חיובית לחינוך. אותו רציונל כלכלי מתעלם מהמטרות האחרות של מערכת חינוכית בחברה דמוקרטית – הכשרת אזרחים שמסוגלים ליטול חלק פעיל בחברה שלהם, ובניית אדם השואף להגשים את עצמו במלוא מגוון יכולותיו. הניתוח ההיסטורי של גורדון פותח פתח לחזרתם של אלה למרכז העשייה החינוכית" (ג'יי הורוויץ).

  • לינק

    מתברר שמנת המשכל של הציבור הרחב משפיעה על גורל היחיד, על חייו של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר מהאינטליגנציה האישית. לפי מדידה חדשה ומרתקת, כל נקודה נוספת ב־IQ הממוצע בחברה מסייעת ליחיד פי שישה ויותר מאשר אותו השיפור במנת המשכל שלו עצמו. לגילוי הזה מוקדש הספר "Hive Mind" (ובתרגום חופשי לשמו המלא: "מוח כוורת: איך ה־IQ הלאומי משנה כל כך הרבה יותר מזה שלך") של פרופ' גארט ג'ונס, כלכלן מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון ומי שנחשב לאחד מחלוצי האסכולה הצעירה של נוירו־כלכלה, שמשלבת בין תובנות בכלכלה ופסיכולוגיה לממצאים עדכניים בחקר המוח. ג'ונס טוען שאיי־קיו לאומי ממוצע הוא אחד המשתנים החשובים לגורלן של מדינות, ושגם הבדלים קטנים במנת המשכל הממוצעת בין לאומים יכולים להסביר את אי־השוויון ביניהם (שיזף רפאלי).

  • לינק

    שנת לימודים נוספת נפתחת, ולצד ההתרגשות, מתריע דוח חדש כי 60% מהלומדים "רודפים" אחר מקומות עבודה שלא יהיו קיימים בעתיד. על פי הדוח, 44% מהמקצועות הקיימים כיום יהפכו לאוטומטיים בטווח של 10 שנים, ואנשים צעירים צפויים להחליף 17 מקומות עבודה לאורך החיים שלהם (אתר חברת מתודיקה).

  • תקציר

    אג'נדות כלכליות וקפיטליסטיות מתקדמות ניחנות בממדים אידיאולוגיים חד-ממדיים ונוקשים המתיימרים לקבוע עובדות "שאין להכחישן". האג'נדות הללו מעצבות בהדרגה את החברה ואת החינוך שלה המבוסס על צרכנות וסדר כלכלי עולמי "ראוותני באופן יסודי ולא מקרי. בסופו של דבר, מחזה הראווה, הספקטקל, מכוון אך ורק לעצמו". במאמר זה נטען, ברוח דבריו של גי דבור ("חברת הראווה"), כי עבודתם של המורים נשלטה בעבר בידי גישה טכנית שהדגישה אחריותיות ופדגוגיה קונפורמית, בעוד שכיום ההוראה היא מקצוע מבוזר. עבודת המורים עברה טרנספורמציה שכתוצאה ממנה תפקיד המורה הוא להיות צופה שעוקב אחר האירועים בכיתה ובסביבות טכנולוגיות, לכוד בין השקפת העולם הכלכלית ובין תשוקת הצריכה של התלמידים. לפי השקפה זו, המורה נאלץ פחות או יותר להסתפק בהתבוננות פסיבית בשעה שהחינוך, המשועבד לדוגמה כלכלית בעולם דיגיטלי, מציג את החיים כמחזה ראווה של צבירה ותשוקה.

  • מאמר מלא

    ההוצאה הפרטית לתלמיד בשנה בישראל, בכל רמות החינוך, עלתה בין 2009 ל-2013 בכ-3,183 שקל בשנה. זוהי עלייה של כ-53% במונחים ריאליים. לפי התחזיות, בשנה הנוכחית תעלה ההוצאה הפרטית לחינוך לתלמיד ב-752 שקל נוספים, כלומר בכ-8% במונחים ריאליים. בעוד ההוצאה הפרטית לחינוך עולה, חלקו של המגזר הממשלתי בהוצאה הלאומית לחינוך ירד בין 2000 ל-2013 ב-6.7% (רן שפירא).

  • מאמר מלא

    השפעתו של אנדריאס שלייכר, מנהל מבחני פיזה, על החינוך חוצה מדינות, יבשות וימים. והיא חייבת להדליק נורת אזהרה (יולי תמיר).

  • לינק

    ההוצאה הלאומית על חינוך בישראל – הכוללת את הוצאות הממשלה, הרשויות המקומיות, גופים ציבוריים וההורים – הסתכמה ב–80 מיליארד שקל ב–2012. מדובר בעלייה של 3.6% לעומת ההוצאה הלאומית לחינוך ב–2011 – בהמשך לעלייה בשנים האחרונות. עם זאת, בבחינת ההוצאה הלאומית לחינוך ביחס לתמ"ג והוצאות הממשלה עולה כי אין שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הממשלתי – כך לפי נתונים פורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ( ליאור דטל).

  • לינק

    הכפפת החינוך לשיקולים כלכליים (מופרכים) מזיקה לחינוך – ולכלכלה. החינוך חייב להשתחרר מהפניקה שמפיצה תעשיית המבחנים הבין-לאומיים. הקשר בין מיקום המדינה במבחנים הבין־לאומיים ובין צמיחה כלכלית הרבה פחות לינארי ממה שמלמדים הגרפים של רשויות המדידה הבין־לאומיות. אי־אפשר שלא לתהות שמא הקשר בין חינוך לכלכלה שונה ממה שמוצג בדרך כלל: כלכלות מבוססות וכלכלות צומחות משקיעות יותר בחינוך והתוצאה היא שהן משיגות תוצאות גבוהות יותר במבחנים הבין־לאומיים; החץ הנסיבתי הוא מצמיחה כלכלית לשיפור החינוך ולא להפך, או לכל הפחות – התהליך הוא דו־כיווני (. מבחנים בהקשר זה הם כלי חשוב ללמידה, והם מעוותים את החינוך ומאפילים על יעדיו האמיתיים כאשר הם הופכים לכלי מדידה תחרותי שתגמולים בצדו. הערכה בחינוך מטרתה לסייע לאנשי החינוך להבין תהליכים פרטיים ומערכתיים, ולא כלי פוליטי להתהדר בו. (יולי תמיר ) .

  • לינק

    נוכח ההתרחבות במשמעתית בלמידה מרחוק ובלמידה מתוקשבת באוניברסיטאות ובמכללות חשוב גם לעתים לבדוק את ההיבטים הכלכליים של פיתוח והפעלת קורסים מתוקשבים פעילים בערוץ למידה מרחוק באינטרנט באוניברסיטאות ובמכללות . המאמר עורך השוואה כלכלית שיטתית בין כמה דגמים פעילים של קורסים אקדמאיים בלמידה מרחוק , ביניהם , למידה מסורתית פנים –אל פנים, למידה מרחוק המופעלת ע"י הסגל האקדמאי של המוסד האקדמי ולמידה מקוונת המופעלת ע"י מדריכי חוץ או התקשרות עם מדריכים ואנשי חינוך מחוץ למוסד. מסקנות הניתוח הכלכלי הם כי קורסים בלמידה מרחוק באינטרנט כדאיים למדי למוסד האקדמי במיוחד בהשוואה לקורסים אקדמאיים פנים-אל-פנים. עוד נמצא כי מבחינת ניתוח עלויות וניתוח כלכלי המודל של העברת קורסים בלמידה מרחוק ע"י התקשרות עם גורמי חוץ הוא הכדאי ביותר למוסד האקדמי, אך גם החלופה של העברת הקורס בלמידה מרחוק ע"י סגל המוסד עדיפה מבחינה כלכלית על החלופה הראשונה של למידה פנים-אל –פנים ( Chris Garbett).

  • לינק

    כיצד נראה תקציב החינוך של ישראל בהשוואה למדינות אחרות אחרי הרפורמה? האם היא באמת שינתה את המצב? איך נראה כיום שכר המורה הישראלי ביחס לזה שבחו"ל? האם התלמיד הישראלי מקבל כיום מספר דומה של שעות לימוד, והאם הוא לומד בכיתה קטנה או גדולה יותר? מנתוני ארגון המדינות המפותחות (OECD) עולה כי מורה מתחיל בבית ספר ציבורי רגיל בארה"ב השתכר בשנת 2008 כ-33 אלף דולר – 2,750 דולר לחודש. מורה ותיק בבית ספר טוב השתכר יותר כ-43 אלף דולר בשנה -3,500 דולר לחודש. מערכת החינוך במרבית מדינות אירופה נדיבה עוד יותר. מנתוני OECD עולה כי שווייץ משקיעה בכל ילד כ-136 אלף דולר – יותר מפי שתיים ממה שמקבל ילד ישראלי. בית הספר בשווייץ נמשך 13 שנים – מגיל 6 עד גיל 19, והחינוך הוא חינם מגיל 3 ועד סוף בית הספר. חוק חינוך חובה חינם נמשך בבריטניה מגיל 3 עד גיל 18. הילדים היפנים לומדים בחינם מגיל 6 עד גיל 18 ( תני גולדשטיין ).

  • לינק

    מספר התלמידים הנעזרים במורים פרטיים הולך ועולה מדי שנה, כשהמקצועות המבוקשים הם מתמטיקה, אנגלית ולשון. בפריפריה משלמים תלמידי תיכון למורה מוסמך החל מ-80 שקל לשעה, ובערים הגדולות לעתים יותר מפי שניים – 150 שקל. התחרות מגיעה, כרגיל, מהאינטרנט, וגם ממכונים שמציעים למידה בקבוצות קטנות. כמיליארד שקל (חלקם הגדול בכסף "שחור") עוברים מדי שנה מידי ההורים לידי מורים פרטיים, המלמדים כ-31% מהתלמידים על פי נתוני משרד החינוך, או 45% על פי הערכות גורמים בענף. על נתון אחד אין ויכוח: בין אם בגלל העלייה בהישגיות ובין אם בגלל ירידה כלשהי ברמת החינוך, הולך מספר התלמידים הנעזרים בשיעורים פרטיים ועולה מדי שנה בשיעורים המוערכים אפילו ב-10%.

  • לינק

    הפריסה של התוכניות האלטרנטיביות להכשרת מורים בארה"ב השתנתה מאז הן הוקמו בשנת 1984 . השינוי העיקרי בפריסה נבע מהמחסור במורים למדעים ולמתמטיקה לצד הצורך בהכשרה גוברת של מורים לחינוך המיוחד . מבט כולל ואנליטי על הרכב התכניות בארה"ב אכן מגלה כי דפוסי הפריסה של התכניות הותאמו במיוחד לחסכים אלו במורים למדעים ולמתמטיקה . ההתאמה של התכניות לצרכי השטח הייתה לא רק מבחינת משך התכנית ( רוב התכניות ביקשו לתת מענה של הכשרה שנתית בלבד) אלא בקליטת המועמדים להוראה שלא תמיד היו בהכרח ראויים בסינון ראשוני ( Dai C, Sindelar P, Denslow D, Dewey J, Rosenberg M).

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין