מילת מפתח: זהות תרבותית
מיון:
נמצאו 14 פריטים
פריטים מ- 1 ל-14
  • תקציר

    המחברת טוענת כי התפקיד של התכניות להכשרת מורים במאה ה-21 הוא להעניק לסטודנטים שלהן מיומנויות ותפיסות הדרושות להוראה במערכות רב-תרבותיות הכוללות תלמידים ממוצא אתני, דתי, חברתי וכלכלי שונה. על כן, התכניות להכשרת מורים צריכות להתייחס לשונות בין הלומדים ולספק למורים לעתיד מיומנויות שיאפשרו להם לטפח "למידה משמעותית ומערבת" עבור כל התלמידים.המחברת מכנה זאת "הכשרה להוראה הנענית לשונות", שתכלול התייחסות לסוגיות של ההיסטוריה ושל התרבות של המגזרים השונים באוכלוסייה, יישום של סגנונות למידה שונים שיאפשרו לכל הסטודנטים/תלמידים להצליח, "ובחינה ביקורתית" של מדיניות החינוך לגבי צדק חברתי ושוויון חינוכי (לאה קוזמינסקי, 2017).

  • לינק

    שיח הרב-תרבותיות חרג זה כבר מן הדיון הפילוסופי-נורמטיבי והתפשט אל שאלות פוליטיות-מעשיות הנוגעות לחלוקת משאבים הוגנת, לשוויון בין יחידים וקבוצות ולהכרה תרבותית. המדיניות הציבורית לגווניה נדרשת להסתגל למציאות החדשה ולדרישות הנגזרות ממנה. כמו במדינות אחרות בעידן שלנו, גם בישראל קיומה של שונות אתנית, תרבותית או דתית הממאנת להיעלם הופך אותה לחברה רב-תרבותית ומציב למדינה ולמוסדותיה אתגרים יום-יומיים. בין השאר נדרשת המדינה לבחון האם היא מייצגת את כלל הקבוצות המרכיבות אותה; האם השירותים שמוסדותיה מספקים הולמים את צורכיהן; והאם יש מקום לאפשר לקבוצות להשפיע על עיצוב המדיניות כדי לחזק את האמון ואת שיתוף הפעולה. הספר מדיניות ציבורית ורב-תרבותיות, המאגד בתוכו מאמרים של חוקרים מתחומי ידע שונים, בוחן את הדפוסים הקיימים של מדיניות ציבורית רב-תרבותית בישראל ומציע חלופות אפשריות (בשיר בשיר, גיא בן-פורת ויוסי יונה).

  • לינק

    מדוע מערכת החינוך הישראלית מאוהבת במוסרנות הטבועה ב"קבלת השונה"? משום שהגדרת השונה מחזיק כדבק את כל הנותרים – השייכים לזהות הלאומית שלי, הג'נדרית שלי, השבטית שלי. היא מאפשרת את קיומו של בית, של זהות מובחנת מזו של ה'שונים'. בבסיסה של ההשקפה הישראלית הלוקה לעתים בחוסר הומאניות לטעמי עומד הניסיון לייחד על ידי סימון ה'שונה' כמאיים, כאויב, כזה שצריך "לסובלו", "לכבדו" כביכול אבל בלא הסרת ה"שונות" שלו משום שהיא מאפשרת את הקולקטיב והגדרת תנאי המאבק שלנו באותו שונה שהוא כאמור מאיים (אריה קיזל).

  • סיכום

    המאמר יוצא בביקורת נוקבת נגד זרמים פוסט-מודרניים ופוסט-ציוניים בחינוך. תוך כדי שהוא בוחר בס' יזהר כמייצגם, המאמר קורא לשיקומה של התפיסה החינוכית ההומניסטית-יהודית והלאומית-ציונית, ליישומה במציאות החברתית והכלכלית של ימינו ולהחזרת עטרת הפילוסופיה בהכשרת המורים, בעיצוב תכניות הלימודים ובתפקוד המחנכים (אליעזר שביד).

  • תקציר

    הנרטיב הממוקף – הנרטיב המזרחי החדש שעומד במרכז השיח המזרחי הרדיקלי – יוצא נגד שלילת הציונות את המזרחיות-ערביות ומעמיד את עצמו כאלטרנטיבה זהותית, אינטלקטואלית ואסרטיבית. ספרו של אריה קיזל בוחן את עלייתו והתבססותו של הנרטיב המזרחי אשר מהווה נקודת ציון במאבק הנרטיבים המתנגשים כביטוי לרצונן של זהויות לבטא את עצמן כנפרדות והיברידיות באתרי הישראליוּת (אריה קיזל).

  • סיכום

    הוראה מגיבת-תרבות היא הוראה שבהפעלתה מורים משלבים משאבים תרבותיים ולינגוויסטיים של תלמידים ורואים בידע זה הון שעליו ניתן לבסס הוראה ולמידה (Gay, 2010, Ladson-Billings, 2009). הם מפעילים שיטות, אסטרטגיות ואינטראקציות אינטראקטיביות ושיתופיות, התומכות בהתנסויות התרבותיות של התלמידים ומשלבים זאת עם פרקטיקות מבוססות מחקר (Hersi & Watkinson, 2012). כותבי המאמר מציגים סקירת מחקרים אמפיריים מתוך הספרות המקצועית השוטפת במטרה לזהות פרקטיקות אפקטיביות של הוראה מגיבת-תרבות (Aceves, T. C., & Orosco, M. J).

  • לינק

    מרכזו של ספר זה הקביעה כי קיימת אובייקטיביות, זאת בניגוד לרוח 'הפוסטמודרנית' הרווחת שלפיה אין ולא תיתכן אובייקטיביות, שהרי 'הכול בעיני המתבונן' ולכל אחד 'הנרטיב שלו'. באמצעות 'תרגיל החפץ', השווה לכל נפש, מוכיח הספר כי כל אחד מאתנו תלוי בעצם קיומו החומרי-כלכלי בזולת באופן מוחלט. אף שאין מדובר בדעה או בנרטיב, אלא בתיאור אובייקטיבי של המציאות, עובדת התלות ההדדית איננה תופסת מקום בשיח הציבורי והחינוכי, הרווי בתודעת אינדיבידואליזם. אין רע באינדיבידואליזם כמובן, אך הספר מבקש לטעון כי תפיסת האינדיבידואליזם הרווחת בימינו היא, לאמיתו של דבר, חלקית בלשון המעטה. בהתאם מנסה הספר להציע לה תיקון באמצעות הצגת נושאים שעל סדר היום מתוך הקשרים היסטוריים. בספר מוצגת השקפת עולם ובה התייחסות לנושאים מרכזיים כמו הפערים החברתיים, הזהות היהודית והסכסוך היהודי-ערבי. זהו למעשה ספר היסטוריה לאנשים שהיסטוריה איננה מקצועם. הוא מיועד לפיכך לציבור הרחב ולכל מי שהחינוך יקר ללבו (אודי מנור).

  • סיכום

    מיהו הבוגר המצוי של מערכת החינוך הבית ספרית והגבוהה שלנו? הוא שייך לדור שאינו מסוגל להעמיק בקריאה, להשתוקק לידע ולחתור לאמת. אם לא נכיר במציאות הזאת ואם לא נמצא לה תגובה חינוכית הולמת, החינוך האקדמי יקרוס. הוא כבר קורס . לדעת פרופסור עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג , התואר האקדמי לא יכול להיות עוד מונוליטי ומקובע לזמן, למקום ולמוסד. נצטרך ליצור תרכובות גמישות, שיוצרות סלים אקלקטיים המשלבים קורסים של חוגים, פקולטות ואוניברסיטאות. מובן שזה לא תלוי רק במרצים, אלא גם בממשלה, בכנסת, במל"ג ובמנהיגי המוסדות להשכלה גבוהה. נצטרך לבנות מסלולים מקצועיים (שיתופי פעולה עם חברות כוח אדם ומפעלים כלכליים) שיהדקו את הזיקה של התואר לעבודה שלאחר סיומו ( עוז אלמוג ותמר אלמוג) .

  • סיכום

    מחקר זה בחן את תרומתן של תכניות הלימודים במקצועות: מורשת, ספרות ערבית, של"ח וידיעת הארץ (להלן מקצועות מס"ש) לעיצוב הזהות ולחיזוק תחושת האזרחות של המתבגר הדרוזי. ההנחה העומדת בבסיס המחקר היא כי בכוחן של תכניות הלימודים ובדרך הוראתן לתרום לעיצוב הזהות ולהשפיע על העמקת תחושת האזרחות בקרב המתבגרים. שאלות המחקר הנגזרות הן: האם תכניות הלימודים במקצועות אלה תורמות לכינונה של זהות דרוזית ישראלית? וכיצד הדברים באים לידי ביטוי? ( רנדה עבאס, דבורה קורט) .

  • לינק

    העולם נהיה ל"עולם קטן" שנפתחו גבולותיו. אנו מקושרים לבני אדם באשר הם. משאבי הידע הנגישים לנו באמצעות האינטרנט הם אין – סופיים. הידע הזמין לנו משתנה במהירות. ההיררכיה של יוצרי הידע משתנה, ואנו עצמנו יכולים להיות שותפים פעילים ביצירת הידע הגלובלי. תרבויות נוגעות זו בזו ומשפיעות זו על זו. מה כל זה אומר לנו כבני אדם מודרניים וכמורים? הספר נמנע מעיסוק בטכנולוגיה – מפלט נוח מדי מעיסוק בשאלות של זהות, תרבות, שיח ערכי וחינוך – ומתמקד בפענוח מקצת המשמעויות הפילוסופיות והפדגוגיות שיש לעולם רווי תשורת ( משה שנר) .

  • לינק

    במציאות החינוכית בישראל וברוב מערכות החינוך בעולם נתונים לימודי האמנויות בנסיגה מתמשכת. המגמה היא של השתלטות מה שמכונה "תחומי הליבה" – מתמטיקה, מדעים, לשון ואנגלית – על תכנית הלימודים. המחבר שואל מדוע דווקא לימודי האמנויות, הנענים לאתגרי הגלובליזציה, נדחקים לשולי תכנית הלימודים. המחבר טוען כי שני פחדים שעורר תהליך הגלובליזציה מניעים את מדיניות החינוך בעשור האחרון: פחד של המשקים הלאומיים מפני הגלובליזציה הכלכלית והתחרות הכלכלית שהיא מייצרת; פחד של מדינות הלאום מפני אובדן זהותן עקב הגלובליזציה התרבותית. המחבר טוען כי המשימה של שוחרי לימודי האמנות היא לחלץ אותם ממצבם הפרדוקסלי. בגלל הפחדים שהגלובליזציה מעוררת, לימודי האמנות נדחקים לשולי תכנית הלימודים ואף מסולקים ממנה, אך לימודי האמנות הם המענה הטוב ביותר לאתגרי החינוך והגלובליזציה.

  • לינק

    המחקר הוא מחקר איכותי המבוסס על נתונים מדיווחי מחקרים של מורים((N=9 )שהשתתפו בהשתלמות להתפתחות מקצועית שנועדה למורים בבתי-ספר דו-לשוניים יהודיים-פלשתינאיים בישראל. זהו מיזם שנוסד בשנת 1997 ע"י המרכז לחינוך יהודי-ערבי בישראל במטרה ליצור סביבות חינוך שוויוניות, דו-לשוניות ורב- תרבותיות. הממצאים מצביעים על מודעות המורים להקשר החברתי-פוליטי הישראלי שמרפה את ידיהם בתהליכי ההוראה והלמידה של השפה הערבית כשפה שנייה, מחזק את השלטנות של העברית בחברה הישראלית ומחליש את למידת הערבית בקרב התלמידים. המסקנה העיקרית של המחקר היא שהעברית היא השפה הדומיננטית של הרוב ולדוברי העברית יש יתרון ברור על פני האחרים ( Rajuan, M., & Bekerman, Z ).

  • לינק

    השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית בכיתה היא סוגיה משמעותית עבור מורים כאשר הם נמצאים תחת לחץ הולך וגובר ללמד בדרכים המתווכות מבחינה טכנולוגית. "ההזדמנות הדיגיטלית" (digital turn) הזו בחינוך טופחה על-ידי מהפכת החינוך הדיגיטלי של הממשלה האוסטרלית הפדרלית, המייצגת התחייבות של מיליארדי דולרים להשמת מחשבים בבתי הספר ויישום של פרקטיקה פדגוגית טכנולוגית. מאמר זה מתמקד בהתמזגות בין התהליך הכלכלי הגלובלי, מהפכת החינוך הדיגיטלי והשיח של הילידים הדיגיטליים; ומתאר את הדרך שבה השימוש של התלמידים בטכנולוגיות הדיגיטליות היא בעיקרה יצירת זהות. המחברת בוחנת את המדיניות של "מהפכת החינוך הדיגיטלי" ואת השיח הקשור אליה כדי לשרטט חלק מההשלכות החינוכיות ( Buchanan, Rachel ).

  • לינק

    מאמר זה מתאר מחקר שליווה בוגרי מכללה לחינוך, ילידי אתיופיה, אשר גרים בישראל ולומדים בתכנית ייחודית להכשרה להוראה, במסעם לאתיופיה. הסטודנטים – בוגרי המכללה- ענו על שאלונים לפני המסע ועם שובם לארץ. כמו כן במהלך המסע נערכו ראיונות אישיים עם כל אחד מהמשתתפים. משילוב שיטות המחקר עלה כי ניתוח תוכנן של שאלות פתוחות העוסקות במטרות המסע ובציפיות ממנו וניתוח איכותני נרטיבי של הראיונות מלמדים, כי היוצאים למסע היו עסוקים בעיקר בהוויית זהותם. המסע יצר מפגש של הסטודנטים להוראה עם תרבות המקור שלהם, ואפשר דיאלוג פנימי בין העולם שממנו באו לבין ההווה הקיומי שלהם. בדרך זו הם בחנו מחדש את הרכיבים השונים בזהותם האישית, התרבותית והמקצועית. המסע חשף את המשתתפים למארג של חוויות, מראות ושאלות, והיה מנוף להעצמה אישית בשלושת תחומי הזהויות האלה ( אורנה שץ אופנהיימר , אסתר קלניצקי).

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין