מילת מפתח: ביקורתיות
מיון:
נמצאו 63 פריטים
פריטים מ- 21 ל-40
  • לינק

    אל שיח הקורבנות המזכך, שהפך נעים וחסר ביקורת עצמית, נשאבו בעשורים האחרונים גם המורים ולעיתים קרובות מדי גם מנהליהם ואפילו מפקחיהם. אלה אותם המחנכים החיים בשיח יום יומי שהוא שיח פוסט-מודרני מתעתע ובעייתי אשר יוצר בעיות יום יומיות בהן המחנכים מתקשים לתפקד. מצב זה יוצא כנגד ערכי היסוד ואף כנגד מבנה העל של מערכת מדינת הלאום הציונית-יהודית במספר תחומים. הראשון, בדחיית רעיון הקדמה. השני, בקביעה כי אנו בעידן קץ האידיאולוגיה. השלישי, בהתנערות מנרטיב העל. הרביעי, בהתנערות מהאמת המוחלטת או מתקפותה של כל אמת. החמישי, בתביעה לפלורליזם וריבוי קולות והשישי בדחיית הרצף ההיסטורי ( אריה קיזל) .

  • תקציר

    מחברת המאמר ( מנהלת ביה"ס ) יוצאת מנקודת הנחה שמטרת העל של הלמידה בבתי הספר היסודיים היא למידה משמעותית של כלל הילדים. אם כן החיסרון הגדול ביותר של המיצ"ב הוא שאנשי חינוך (מנהלים, מורים ומחנכי כיתות) נעשים עבדים למדידת הישגים, במקום לטפח למידה משמעותית, סקרנות, חשיבה, יצירתיות והערכה למקצוע הנלמד.

  • לינק

    במאמר זה, המחברת תוהה כיצד כתיבת בלוג תורמת לתלמידיה. המחברת מציינת מספר יתרונות של כתיבת בלוג עבור התלמידים(Pernille Ripp, 2012).

  • תקציר

    לפרסום נתוני המיצ"ב עלולות להיות השפעות הרסניות על מערכת החינוך. אך הבעיה האמיתית היא בעצם עריכת המבחנים שנהפכו – לקדושים כתוצאה ממדיניות משרד החינוך שחרגה מזמן מייעודה המקורי וקיבלה חיים משל עצמה, מה שאיננו מדיד – למשל מקצועות שאינם כלולים בבחינות המיצ"ב – הפך ללא נחשב. המבחנים האין-סופיים, והאיום הלא-מרומז הטמון בהם, גם הביאו את בתי הספר להדגיש את המימד הטכני שבהוראת המקצועות שכן נבחנים עליהם, שהרי "חייבים להספיק את כל החומר לפני המבחן". אין זמן לשאלות או לחקירה, ללמידה שבסופו של דבר מעניינת ומהותית יותר מסתם שינון ( אור קשתי) .

  • לינק

    מאמר זה הוא מאמר ביקורת על על הספר "איך ילדים מצליחים" מאת Paul Tough. המחבר טוען בספרו כי מיומנויות לא קוגניטיביות, כגון: התמדה, שליטה עצמית, סקרנות, מצפוניות, כוח סבל וביטחון עצמי, מכריעות יותר להשגת הצלחה מאשר אינטליגנציה (Annie Murphy Paul, 2012)

  • תקציר

    הערכה היא צורך חיוני במערכת החינוך (וגם במערכות אחרות). הערכת תלמידים משמשת לאבחנת מצבם, לבחינת התקדמותם או נסיגתם, לאבחון בעיות המצריכות טיפול ולשיפור מצבם הלימודי. אולם, האם ראוי שמבחנים יהיו הדרך היחידה או העיקרית, להערכתם של תלמידים? האם אין בהם מרכיב חזק ומודגש מדי של איום על התלמידים? האם אין בהם כדי להטיל מורא על המורים עצמם, באשר גם הם עצמם נבחנים? האם אין באיום כזה להחליש מוטיבציה במקום לחזקה? ( יורם אורעד) .

  • לינק

    לציוני המיצ"ב אין שום משמעות עבור התלמיד והם אינם נכללים בסיכום הישגיו. המבחנים בודקים את הישגי בתי הספר ומודדים את מערכת החינוך כולה. ומכאן שהמנהלים והמורים שמכינים את התלמידים לבחינות הללו למעשה מפקיעים מהילדים את החינוך שלו הם זכאים כדי להיראות טוב בעיני משרד החינוך. זה כל הסיפור. אינטרסים צרים של מורים ומנהלים מפוחדים מפני התוצאות, כל אחד לחוץ מאלה שמעליו, וכל כובד המשקל הזה מונח על כתפיהם הצרות של התלמידים ( נורית קנטי) .

  • לינק

    הסיבות למשבר בהוראת ההיסטוריה אינו הקיצוץ בשעות ההוראה של ההיסטוריה (אשר נלמדת שעתיים בשבוע מכיתה ו' עד י"ב ולפעמים אף יותר בניגוד לאזרחות הנלמדת שעתיים בשבוע רק מכיתה ט') ובוודאי אינו הוראת האזרחות אלא הדרך שבה בנויה תוכנית הלימודים בהיסטוריה והאופן שבו מתנהלים תהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה בהיסטוריה. אלה כפופים לתוכנית לימודים מיושנת המנתבת את התלמיד לשנן באופן טכני ובלתי קונטקסטואלי תאריכים, שמות ואירועים. הדבר בא לידי ביטוי בבחירה של גיבורים מסוימים מאד ופרקים מסוימים עוד יותר במטרה לעצב זיכרון קולקטיבי מסוים. תוכנית הלימודים אינה מעודדת לחשיבה רחבה וללימוד של ידע-עולם מקיף אשר חלילה יאפשר לתלמיד הישראלי לראות את עולמו, גם היהודי, גם הציוני וגם האוניברסאלי ( אריה קיזל) .

  • לינק

    מאמר מעניין של המורה דביר קפלן , המלמד בביה"ס ולכן זווית הראייה שלו חשובה לא פחות מאלו שחובשים את ספסלי האקדמיה. במדינת ישראל, נכון לשנת 2012, התופעה הבלתי רצויה במערכת החינוך טמונה במטרתה הבלתי פורמלית. מטרה זו, שאינה מצוינת במפורש בחוק המתייחס למטרות החינוך של המדינה, הינה השימוש בבחינות הבגרות כמנגנון סינון למערכת ההשכלה הגבוהה. כיום תעודת הבגרות בכלל ובחינות הבגרות בפרט משמשות ככלי עזר במערך הסינון האקדמאי. המערכת החינוך ניתן להצביע על תופעות בלתי רצויות מולן רבות. החל ממורים שחוקים וכלה במערכות פדגוגיות שאינן עומדות במבחן הזמן, אך יותר מכל, ניתן לומר שהתופעה הבלתי רצויה הגדולה ביותר טמונה בחוסר הסקרנות, היצירתיות ואי פיתוח ההבנה והחשיבה בקרב התלמידים ( דביר קפלן) .

  • לינק

    יורם אורעד, העורך הפדגוגי של רשת "שלובים" שואל מדוע אנו כה נחרצים בגישתנו החיובית כלפי המבחנים הללו ובכמיהתנו הבלתי מתפשרת להשיג בהם דירוג גבוה ככל האפשר. במאמר מרתק שפורסם בדצמבר האחרון בהד החינוך (יולי תמיר , "פדגוגיה בנקאית: מה עושים המבחנים הבין־לאומיים לחינוך?" ,הד החינוך , דצמבר 2011, כרך פ"ו , גיליון מס' 02) מותחת יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר, ביקורת על המבחנים הבינלאומיים. יולי תמיר מסבירה שהטענה של מובילי ותומכי המבחנים הבינלאומיים על כך שקיימת קורלציה בין הצלחה בהם לבין צמיחת הכלכלה, איננה מדויקת.

  • לינק

    במסגרת הפרויקט של המכללה האקדמית נתניה קיים " מרכז תקשורת הוגנת " שלושה קורסים סמסטריאליים ניסויים לסטודנטים מתקדמים, יהודים וערבים, במכללה האקדמית נתניה ובמכללות להכשרת מורים אורנים ולוינסקי בשנת הלימודים 2010-2011 . מדריך זה הוא תוצאה של לקחי הקורסים הללו. מטרתו לסייע למורים ולמרצים לקיים סדנאות, שיסייעו לתלמידים להבין את תפקודה של התקשורת בסיקור קונפליקטים וביניהם הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהקנות מיומנויות חיוניות לצריכה מושכלת וביקורתית של תקשורת ( לאה מנדלזיס , מירה פוירשטיין) .

  • לינק

    מטרת תכנית התקשוב הלאומית המוצהרת היא בת השגה, אולם רק בתנאים מסוימים. האם התכנית מספקת את התנאים החיוניים למימוש מטרתה? בתכנית התקשוב הלאומית מושקע הון רב, זמן ומאמץ; אם התכנית לא תשקיע בשינוי מהותי של ההוראה והלמידה, נקבל טכנולוגיה ללא פדגוגיה . משובים המתקבלים מן השטח מעידים אף הם שהפדגוגיה המהותית נדחקה לשוליים. מנהלים ומורים מדווחים על לחץ חזק מצד משרד החינוך למלא דוחות מרובים ועמוסי פרטים על הביצוע והתפוקות של התכנית, לחץ שאינו מותיר זמן וכוחות לעבודה על שינוי פדגוגי מהותי ( ענת זוהר).

  • לינק

    בעשור האחרון מסתמנת ירידה במספר חטיבות הביניים, כשמספר בתי הספר העל יסודיים השש שנתיים (ז'-יב') נמצא בעלייה מתמדת."בין החולשות הבולטות של חטיבת הביניים מצוי היעדר יחס אישי לתלמיד, בעיות התנהגות וחוסר מוטיבציה הקשורות לגיל ההתבגרות, ובעיות של הרגלי למידה לקויים", כותב פרופ' יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א, ממחברי הדו"ח המקיף שהוגש לכנסת בנושא חטיבות הביניים ושאלת מקומן במערכת החינוך. התברר ש-40 שנים לאחר החיטוב בארץ, המורים של חטיבות הביניים, לא מאמינים במודל", אומר פרופ' אופלטקה. בעוד שבבית הספר היסודי המחנכת רואה את התלמיד שעות רבות ומהווה דמות משמעותית עבורו, בחטיבות הביניים התלמיד פוגש מורים מקצועיים רבים הנכנסים ויוצאים מהכיתה ושעות המחנכת בכיתה מעטות. המורים ציינו שמצב זה יוצר אצל התלמידים תחושה שמתייחסים אליהם כאל מספר. בנוסף, הם חשים ניכור והיעדר תמיכה בשלב משמעותי בו הם משנים מסגרות חברתיות וצריכים להסתגל מחדש לבית ספר השונה מהותית מזה שהכירו.

  • לינק

    ג'יי הורוויץ מדווח על מאמר מעניין של מרטין וולר ובו רפלקציה על פורטפוליו דיגיטאלי. במאמרון שלו מרטין וולר כותב על הפורטפוליו הדיגיטאלי – ועל כך שהוא מעולם לא נמשך אליו. הוא מציין שבעיניו הניסיון עם הפורטפוליו הדיגיטאלי בקהילה החינוכית מהווה דוגמה טובה לטעות לא קטנה של התקשוב החינוכי. מבחינתו של מרטין וולר, הפורטפוליו הדיגיטאלי הוא רעיון טוב שנכשל בשלב הביצוע, והוא מונה מספר סיבות שלדעתו גורמות לכך. הוא טוען שכלי הפורטפוליו שנבנו במוסדות חינוך מורכבים ומסובכים הרבה יותר מאשר הם צריכים להיות. זה קורה כי כאשר מוסד חינוכי מאמץ את רעיון הפורטפוליו ובונה לעצמו כלי, הוא מעמיס עליו פונקציות רבות מדי. וולר טוען שהמוסדות מתמקדות בכלי, ולא במיומנויות הדרושות כדי לנהל פורטפוליו בצורה מוצלחת. כמו-כן, הוא מזהה תכונה שהוא מכנה "יהירות חינוכית" (אם כי הוא עצמו חש שהמונח קצת חריף מדי) שגורמת לכך שמוסדות חינוך אינם מוכנים לאמץ כלים קיימים. הם חושבים שהצרכים שלהם לא מוצאים מענה בכלים קיימים ומתעקשים לבנות כלי ייחודי.

  • לינק

    מאמר מעניין של פרופסור נמרוד אלוני ובו הוא סותר את מרבית טענותיו של הספר החדש של פרופ' איימי צ'ואה, "הימנון הקרב של אמא נמרה", הוצאת מודן." הספר מתאר בפשטות ובעוצמה את הדילמות בין חינוך סמכותי ומכוון (אותו היא מכנה בשם הקוד "חינוך סיני") לבין אנרכיה והפקרות (שמכונות בפשטות "חינוך מערבי"). בלשון הרחוקה מלהיות תקינה-פוליטית, מאשימה המחברת את ההורים המערביים בפינוק מחליא, בהזנחה מדעת, בפחדנות ובהובלת דור שלם של צעירים אל בינוניות ושיממון אינטלקטואלי וחברתי.

  • לינק

    ספרה של פרופסור דיאן רוויץ' עורר לא מעט גלים עת יצא לאור בארצות הברית. בספרה מתמקדת הכותבת בשני רעיונות המעצבים את הרפורמה החינוכית כיום; הראשון, אימוץ פרקטיקה עסקית של שוק חופשי, אשר נועד להגביר את מידת התחרות וההישגיות בבתי הספר. השני, השימוש במערכת בחינות סטנדרטית כאמצעי הערכה מרכזי להישגי התלמידים. לא רק שרפורמות אלו כשלו ביצירת בתי ספר טובים יותר, טוענת רוויץ', הללו אף מסכנות את טיב החינוך אותו מקבל דור שלם של תלמידים צעירים. אנו למדים כי הרפורמות החינוכיות מבוססות השוק החופשי החלו נפוצו בניו יורק לאחר אסון התאומים, והתפשטו בכל ארצות הברית, וכי מקורן במדיניות שהחלה באוסטרליה ובניו זילנד ב- 1987. פרופסור דיאן ראוויץ מראה כיצד הוסיף והמשיך הנשיא ברק אובמה במדיניות של קודמו, ג'ורג' בוש, וכיצד משאבים פרטיים של אילי הון, כגון ביל גייטס, יוצרים תנאים חדשים ומנסחים מחדש את הפרופיל של בתי הספר הפרטיים, על חשבון בתי הספר הציבוריים. רוויץ' מזהירה מפני ההשפעה המזיקה של מערכת הבחינות האחידה על תהליך החינוך ורכישת ההשכלה של תלמידים ( Windhorst, Dirk).

  • לינק

    פרופסור מהטכניון ומדריכת מורים זועקים את זעקתם של בכירי המתמטיקאים בישראל: "בגלל תכנית הלימודים ילדים שונאים חשבון". הבעיה העיקרית לטענתם היא גישת החקר שמטילה על הילד להבין לבד את התרגילים. אלא שמרבית התלמידים לא מבינים ומתוסכלים. כך התדרדרה ישראל למקום ה-41 בהישגי המתמטיקה. "בית הספר היסודי גורם לילד חרדת מתמטיקה", מסביר רון אהרוני, פרופסור למתמטיקה בטכניון. גם תלמה גביש, מורה ומדריכה של מורים למתמטיקה מצטרפת לדעתו. "ילדים שונאים חשבון כי הם לא מבינים מה רוצים מהם", היא אומרת.השניים יצאו למאבק נגד תוכנית הלימודים הקיימת לחשבון ליסודי של משרד החינוך. גביש מסבירה כי במקום ללמד את הנושא באופן שיטתי, לקחת נושא אחד ולהעמיק בו עד הסוף, מלמדים קצת מפה וקצת משם והרבה גימקים.

  • לינק

    שאלת המחקר המרכזית הייתה: כיצד מתמודדת גלית (שם בדוי), מורה לתנ"ך בחינוך הממלכתי העל-יסודי, עם המתח בין הגישה המסורתית לביקורת המקרא? המחקר נערך בשיטה של חקר מקרה (case study). הכוונה היא ל"תיאור אינטנסיבי והוליסטי וניתוח של יישות, תופעה או יחידה חברתית אחת" (Merriam, 1998, עמ' 34). המטרה היא לתאר, לפרש, לנתח, להעריך ולבנות תיאוריה על סמך המקרה הנחקר (שם). גלית היא דוגמה טובה למורי המקרא כיוון שהיא מורה מנוסה (כ- 15 שנות הוראה) ומצליחה, בעלת ידע תוכן נרחב (תואר שני במקרא), רכזת המקצוע בבית-ספר בצפון הארץ, המלמדת הן בחטיבת-הביניים והן בחטיבה העליונה. ההוראה של גלית אינה מאזנת בין שתי הגישות להוראת מקרא, אלא נוטה באופן מובהק לפרשנות המסורתית, וזאת למרות שהיא הכריזה, שיש צורך לאזן בין הגישות. גלית לא מעודדת את התלמידים להעלות קשיים – נראה שגלית חוששת, שחשיפת התלמידים לבעיות האמיתיות העולות מן הטקסט תהפוך אותם ל"ספקנים".( איריס יניב).

  • לינק

    מאמר ביקורתי של פרופסור אהוד קינן מהטכניון. לימוד המקצועות המדעיים באופן מובנה, כפי שנהוג בבתי הספר בכל העולם, כרוך במאמץ, במימון, במעבדות מצוידות, במורים טובים. מערכת החינוך הישראלית אימצה את מדיניות הישראבלוף, כאלטרנטיבה זולה מאד, אשר מאפשרת להציג "כאילו" הישגים, מבלי להתאמץ. מורה טוב מלמד בשיעוריו פחות מ- 20% ממה שהוא יודע, כך הוא יכול להגיב לשאלות התלמידים, להפוך את חווית הלמידה לתהליך אינטראקטיבי מסעיר ומרתק ולהשתתף בעיצוב אישיותו ודרך חייו של התלמיד. מורה גרוע מלמד 100% ממה שהוא יודע, כלומר, איננו מסוגל לענות על שאלות התלמידים, אלו מזהים מיד כי הוא מתחמק מתשובה או ממציא תשובות שגויות, ומכאן קצרה הדרך לאיבוד כבודו וסמכותו.

  • לינק

    המאמר הביקורתי דן בסיבות התרבותיות חברתיות שבעקבותיהן מתבצע מהלך המחשוב הגורף במערכת החינוך , מחירו התרבותי והמחיר האישי שילדי ישראל ישלמו על כך. "במקום להשקיע עשרות מיליוני שקלים בציוד מתכלה שעשרות מיליוני שקלים נוספים יידרשו לחידושו מדי 3 שנים לערך, לא רצוי היה שהכסף הרב היה מושקע בהגדלה דרסטית של מספר הכיתות ובהכשרתו של המורה כאדם מלא בעל יכולות ניתוח ועיבוד גבוהות. מדוע לא מושקע כסף רב בהפיכת המורה למייצר חשיבה ביקורתית, למקור השראה ליצירתיות ולעומק תרבותי?" הכותב הוא מרצה לחנוך תקשורת ואמנות במכללות אורנים וספיר, מפקח על הוראת האמנות במחוז צפון ( אלי ברודרמן).

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין