פריטים מאת: יורם הרפז
מיון:
נמצאו 69 פריטים
פריטים מ- 61 ל-69
  • תקציר

    מנהיג חינוכי בימינו חייב למצוא ולהמציא את הסנטימנט הפדגוגי שלו, את גרעין הזהות החינוכית שלו – ובתנאים מורכבים, בלי סנטימנט פדגוגי מודע ומנומק (ואירוני במידה), הוא לא יוכל להנהיג את החינוך בכיוון "הנכון". המאפיין המכונן של מנהיג חינוכי הוא זהות חינוכית מודעת ומנומקת. זהות כזאת מאפשרת לו להגדיר מטרת חינוך ולהתאים לה אמצעים – לבצע שיקול דעת פדגוגי-אסטרטגי. את זהותו החינוכית עליו לבחור- שהרי היא אינה כפויה עליו על ידי המצב – בתנאים מורכבים. בסופו של דבר, הבחירה נובעת מסנטימנט פדגוגי – מנטייה מוסרית לאידיאה חינוכית מסוימת. לבחירה זו אין בסיס מוחלט אך יש לה כוח – היא מאפשרת למנהיג החינוכי לטפס על עץ, להצביע על הכיוון "הנכון" ולהוביל אליו ( הרפז. יורם).

  • לינק

    ראיון מרתק שקיים ד"ר יורם הרפז עם פרופסור דיוויד פרקינס , מרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד ומנהל- יחד עם פרופסור הווארד גרדנר בארה"ב – את " פרוג'קט זירו" ( קרן למחקרים מעשיים בחינוך ). דיוויד פרקינס מדבר על המאפיינים של הוראה טובה , על שבעת היסודות שגיבש להוראה טובה, על חשיבות ההתמקדות של המורים על "החלקים הקשים " בחומר. בתיאוריה המעודכנת שלו ללמידה משנת 2008 נוספו עוד כמה עקרונות בסיסיים. זה נושאו של ספר חדש ששמו : Making learning whole ( "להפוך את הלמידה ללמידה כוללת" ). בתשובה לדוגמאות אפשריות ליישום שבעת המאפיינים הללו בהוראה ובלמידה הצביע דיוויד פרקינס על למידה מבוססת בעיות כדוגמה טובה. לדעתו, מקור תקווה אחד הוא האינטרנט והפונקציה שממלאות טכנולוגיות אינטראקטיביות בהתפתחות התלמידים , המורים וביה"ס . סיבה אחת שפרקטיקות טובות אינן מתפשטות היא שדרוש להן תהליך של למידה מותאמת ומורחבת בכל בית ספר.

  • לינק

    המודל השלישי של החינוך הבית ספרי הופיע על רקע האכזבה משני המודלים הוותיקים: מודל "הילד במרכז" (המכונה "מודל תמיכה") ומודל "תוכנית הלימודים במרכז" (המכונה "מודל דרישה"). גילויים של המודל השלישי, בהגות ובמעשה, אפשר למצוא במקומות שונים בעולם המערבי. לעתים קרובות אפשר למצוא אותם תחת השם "קהילה" – "קהילת לומדים", "קהילת חקירה", "קהילה רפלקטיבית", "קהילת פרקטיקה", "קהילת חשיבה" – המצביע על המוקד שלו: פעילות משותפת של מורים ותלמידים כדי לפתור בעיות, ליצור ידע ולהבין את "העולם" (יורם הרפז).

  • לינק

    קיימות מחלוקות בסיסיות בין התיאוריות של חינוך החשיבה וישנם צדדים שונים במחלוקת. מומחים שונים הציעו הציע קריטריונים לבחירה נבונה של תיאוריה או תוכנית של לחינוך החשיבה (Sternberg, 1984). אך נראה שניסיונות אלה ואחרים לא פתרו את הבעיה: תיאוריות רבות ושונות על חינוך החשיבה היוצרות מבוכה מושגית ומשתקות את העשייה. המאמר הנוכחי של ד"ר יורם הרפז מצטרף ל"ניסיונות ההצלה" של התחום, אך לא באחד מן האמצעים שצוינו לעיל. המאמר מבקש לפתח מפה מושגית (או מטא-תיאוריה מסדירה) המסבירה את מקורו של הריבוי התיאורטי, ונותנת מקום שיטתי לכל תיאוריה ותוכנית של חינוך החשיבה. מיפוי מושגי כזה עשוי לאפשר פיתוח תיאורטי של התחום ולספק הנחייה עקרונית להוראת החשיבה.

  • סיכום

    ביחס ללימוד של תחומי הדעת במכללה יש לכותבים שלוש המלצות מרכזיות: א.יש לצמצם באופן ניכר את מספר תחומי הדעת הנלמדים במקביל. ב.יש לשבור את "עיקרון הרצף" בין השיעורים, כלומר להותיר מרחבי זמן פנויים משיעורים פורמאליים במהלך ימי הלימודים ובמהלך שנת הלימודים כולה. ג.המסגרת המארגנת של לימוד תחומי הדעת צריכה להיות "דיסציפלינה פדגוגית" השונה באופייה הן מהמקצוע הבית-ספרי והן מהדיסציפלינה המחקרית. תחומי הדעת הנלמדים על פי דרכה של הגישה השלישית המוצעת על ידי הכותבים נועדו לפתח את היכולת של הלומדים לעסוק באופן מורכב ועמוק יותר בשאלות חשובות, כלומר, שאלות שהתמודדות עמן מקנה לנו הבנה עמוקה של העולם בו אנו חיים ושל עצמנו. חיוני הדבר שהסטודנט להוראה יתנסה במהלך לימודיו במכללה בשורה של התייחסויות לשאלות שכאלה. שתחומי הדעת במכללה צריכים להילמד במסגרת מארגנת חדשה אותה מכנים חברי הצוות "דיסציפלינה פדגוגית". במושג זה כוונתם היא לתפיסה של הדיסציפלינות הקיימות לא כבסיס ליצירת ידע חדש ולא כמאגר של פריטי מידע שאותם יש למסור לדור הצעיר, אלא כפרספקטיבות חשובות להבנה מורכבת של העולם ושל עצמנו, החיוניות לחינוך הקוגניטיבי של צעירים (אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן, יורם הרפז)

  • לינק

    דיוויד פרקינס כינה את מה שיש ל"חושב טוב" בשם “mindware“. במונח הזה – נתרגם אותו ל"חושבה" – הוא התכוון ל"תמצית" של כישורים מסוימים, שאם נוסיף אותה לחשיבה של כל אחד מאתנו היא תעשה לחשיבה טובה יותר, כלומר תפתור בעיות, תקבל החלטות ותמציא רעיונות באופן טוב יותר. ד"ר יורם הרפז מכנה את ה"תמצית" הזו בשם מנ"ה של חשיבה טובה. המנ"ה הזו כוללת מיומנויות חשיבה, נטיות חשיבה והבנה של ידע. לפני שנטפל במנ"ה הזו – נעמוד על מרכיביה ונראה כיצד יש להכין ולהגיש אותה – ונאמר כמה מילים על התנועה החינוכית שמטרתה היא הוספת "תמציות" שונות של חשיבה טובה לחשיבה (הלא די טובה) של תלמידים בבית הספר ושל אנשים בכלל (יורם הרפז)

  • רפרנס

    הספר מציע מודל חדש להכשרת המורים בישראל מתוך אמונה שהכשרת המורים צריכה וגם יכולה לשמש ראש חץ בהפיכת מערכת החינוך הישראלית למערכת מטפחת חשיבה. על המוסדות להכשרת מורים להתמקד בטיפוח החשיבה של מורי העתיד מחד גיסא, ובפיתוח יכולתם לטפח את חשיבותם של תלמידיהם מאידך גיסא. המודל החדש המוצע משלב שתי מסגרות תיאורטיות שונות – "הגישה השלישית" ו"ארגון הידע" שעברו פיתוח לצורך הכנת המסמך ובחינת השלכותיהן לתחום הכשרת המורים. (אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן, יורם הרפז)

  • מאמר מלא

    בית הספר נמצא בראשיתו של מעבר ממערכת קשיחה למערכת גמישה, ממערכת ממיינת למערכת תומכת, מבית ספר אחיד לבית ספר מגוון. הוא נדרש להתאים עצמו לטיפוסי לומדים שונים, ותוצאותיה של דרישה מתעצמת זו הן לפי שעה בלתי-ידועות. המאמר מפתח עקרונות ומתווה מודל לבית ספר חלופי – "בית ספר חושב"; העקרונות והמודל פותחו במסגרת מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, המודל מבקש לעצב סביבה חינוכית גמישה, המתאימה עצמה לאינטרסים ייחודיים של הלומדים, אך מבלי לוותר על דימוי כללי של "אדם מחונך" ונורמות של התנהגות אתית וחשיבה רציונלית המודל מבטא חזון חינוכי רדיקלי, משום שהוא "הולך" על יסודות בית הספר – שיטת ההוראה והמבנה הארגוני – אך הוא אינו רדיקלי במידה כזו שאינה מאפשרת את מימושו במסגרת האילוצים שבהם פועל בית הספר , אף כי אילוצים אלה מכבידים ביותר על כל ניסיון לחולל שינוי "מסדר שני" בבית הספר (יורם הרפז)

  • לינק

    פדגוגיה אינה הגיבור העיקרי של הספר הזה. הגיבור העיקרי שלו הוא "נשיאת עדות" – מה פירושה לפני ואחרי השואה. אך פדגוגיה היא גיבור משנה של הספר , ושושנה פלמן – חוקרת ספרות ידועה , ישראלית המלמדת ספרות באוניברסיטאות בארצות הברית – מעלה שאלות חדשות ומפתיעות אודותיה. האם יש יחס מהותי בין משבר למעשה החינוכי ? כלומר, מה היחס בין טראומה לפדגוגיה האם ביכולתה של טראומה להורות דרך לפדגוגיה?" פלמן מתארת את התהליך המשברי שעברה כיתת הסטודנטים שלה באוניברסיטת ייל ומסכמת : "על רקע זה אטען שההוראה כשלעצמה, ההוראה בהגדרתה , מתקיימת לאמיתו של דבר רק במשבר ודרכו : אם ההוראה לא נקלעת למשבר כלשהו , אם אינה מעלה על פני השטח , באורח בלתי צפוי ( במפורש ובמובלע) לא את הפגיעות ולא את הנפיצות של איזה מימד מכריע , אולי לא היה בה מן ההוראה . "במבט לאחור על החוויה אני סבורה שתפקידי כמורה , ככל שזה יישמע פרדוקסאלי , היה ליצור בכיתה מצב משברי ככל האפשר , להביאה אל קצה המשבר שהסטודנטים יכלו לעמוד בו בלי להסתכן בשיגעון , בלי להידחף אל מעבר לגבול " . לא מדובר כאן על משבר סוקרטי , משבר שבו בן השיח נקלע למצוקה של סתירה , אלא על משבר רגשי עמוק, קליני , משבר שבלעדיו , כך פלמן , אין הוראה אמיתית (יורם הרפז) .

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין