פריטים מאת: יורם הרפז
מיון:
נמצאו 69 פריטים
פריטים מ- 1 ל-20
  • סיכום

    מה זה חינוך להבנה? כדאי לחלק את השאלה הגדולה מאוד לשלוש שאלות גדולות: מהי הבנה; מה ראוי להבין; ואיך מחנכים להבנה. אפשר לקרוא לשאלה הראשונה שאלה מהותית; לשנייה – שאלה ערכית; ולשלישית – שאלה מעשית. אנחנו הרי צריכים לדעת משהו על מהות ההבנה כדי שנוכל לקדם אותה; אנחנו גם צריכים לדעת לאילו תכנים בעלי ערך כדאי לכוון אותה; וכן, אנחנו צריכים לדעת כיצד לקדם ולכוון אותה ביעילות (יורם הרפז).

  • לינק

    מה משמעות הביטוי הוראה מעוררת השראה? זה איננו צירוף נפוץ. אנחנו אומרים כל מיני דברים על הוראה — הוראה מקצועית, הוראה סמכותית, הוראה דיאלוגית, אבל לא דברים שקשורים להשראה. השראה "הולכת טוב" עם אמנויות — ספרות, ציור, מוזיקה — אבל לא עם הוראה. מה בין מורה המנסה "להחזיק כיתה" ו"להעביר את החומר" ובין השראה? (יורם הרפז).

  • סיכום

    החינוך הוא משרתם של שלושה אדונים — אדון חברה, אדון תרבות ואדון יחיד. כל אדון כזה מייצר מגה־נרטיב חינוכי התומך במטרת חינוך שהוא רוצה לקדם; והם לא הולכים יחד (יורם הרפז).

  • סיכום

    תלמידים מצטיינים במתמטיקה לא בהכרח מצטיינים גם בתחומים אחרים; המתמטיקה הנלמדת בבית הספר אינה מסייעת הרבה לחיים מחוץ לבית הספר; תלמידים שאינם מצוידים ביכולות מתמטיות מולדות (והם הרוב הגדול) יתקשו במתמטיקה חרף מוריהם המצוינים. חלק ראשון מתוך שניים (יורם הרפז).

  • סיכום

    מושג האידאולוגיה נדון בהקשר החינוכי על ידי צבי לם. לגישתו, מה שידוע כתיאוריה חינוכית הוא אידאולוגיה בעלת תוכן פדגוגי. הוראת חשיבה היא אידאולוגיה פדגוגית ולכן אינה עולה ישירות ממצב עניינים בעולם אף שהיא תואמת לרוב למצב כזה. במקום, היא צומחת מנטייה מוסרית או מרגש פדגוגי של מי שמציע אותה. חשיבה כזו מונעת מלפחות שלושה דימויים אוטופיים של ה"חושב הטוב", המציעים מצדם שלוש גישות, וליתר דיוק אידאולוגיות אידאליות, להוראת חשיבה – גישת המיומנויות, גישת הנטיות (דיספוזיציות) וגישת ההבנה. עם זאת, פיתוח יכולת החשיבה והמוטיבציה אליה היא עניין ראוי, והיא הולמת את התנאים התרבותיים העכשוויים ואת האתגרים העתידים. הפרספקטיבה האידאולוגית מסייעת לנו להבין את טבע הוראת החשיבה כך שניתן יהיה ליישם אותה בצורה מושכלת יותר (יורם הרפז).

  • לינק

    ספר זה מתבסס על עבודת שדה אינטנסיבית שנמשכה שלוש שנים – תופעה חריגה, אם לא ייחודית, בנוף של מחקרי בית הספר. למרות אופיו המחקרי הספר מתייחד בעובדה שאינו פרסום אקדמי שגרתי ואף אינו מתיימר להיות כזה. אני רואה בכך מעלה ראויה לציון. הספר מציג בצורה שובת לב סוגה חדשנית לדיון בסוגיות של חינוך בכלל ושל בית ספר בפרט. כותבי הספר הם מדען חברה ותאורטיקן של החינוך, הנוטלים לעצמם רשות להיות מספרי סיפורים ולתאר את בית הספר מתוך התרשמות אישית ישירה ומידית (עידן ירון ויורם הרפז).

  • לינק

    סוזן אמברוז, מייקל ברידג', מייקל דיפיאטרו, מרשה לובט ומרי נורמן, חוקרי למידה והוראה מ"מרכז אבֵּרלי (Eberly) למצוינות בהוראה באוניברסיטת קרנגי מלון" בפיצבורג, פנסילבניה סיכמו בספרם "כיצד למידה עובדת: שבעה עקרונות מבוססי מחקר להוראה חכמה" ממצאים מחֵקר הלמידה בתחומים שונים — בעיקר מפסיכולוגיה קוגניטיבית, התפתחותית וחברתית — וחילצו מהם שבעה עקרונות מנחים ללמידה ולהוראה. חוברת זו, שהופיעה לראשונה בהד החינוך, פברואר 2015, מביאה את עיקרו של הספר. מורים שילמדו היטב את החוברת הזו ויעשו "שיעורי בית" יעלו על מסלול של הוראה מקצועית (יורם הרפז).

  • לינק

    שי פירון טלטל את מערכת החינוך והלך. מה הוא רצה להשיג? מה הוא השיג? מה יישאר מכל זה? שיחה גלוית לב בביתו (יורם הרפז).

  • רפרנס

    למרות שאסופת המאמרים "כן בבית ספרנו: מאמרים על חינוך פוליטי" נוטה לברוח מהשדה ומקיימת רק חלק מההבטחה שלה – לדון בחינוך פוליטי בבית הספר – יש בה מאמרים מעניינים וחשובים. האסופה "נשיאה באחריות בחינוך: בין גיבוש להתמוססות" ראויה לכל שבח בעיקר בשל השאלה שהיא מעלה: מי אחראי למערכת החינוך (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    בספר של עידן ירון ושלי "תמונות מחיי בית הספר" מופיעות עמדות גזעניות ספציפיות של תלמידים, עמדות בעלות מושאים שונים ומטענים רגשיים שונים. העמדות הללו תלויות זו בזו ונוגעות לזהותם של הגזענים הצעירים. אלה עמדות גזעניות בהתהוות. הן משקפות את העמדות הגזעניות המגובשות יותר של המבוגרים. הואיל ועמדה גזענית קשורה לזהות, אי אפשר להחליף אותה בקלות; לזהותו של הגזען יש לגשת בהתחשבות ובזהירות (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    ריבוי חסידים לשיטה, כתב ניטשה, "אינו בהכרח עדות נגדה". כלומר, חיבה המונית למושא כלשהו — ספר למשל — אינה מעידה בהכרח על נחיתותו; בדרך כלל כן, אבל לא תמיד. בקיצור, רב מכר אינו בהכרח ספר רע. רב המכר של וילינגהם "למה תלמידים לא אוהבים את בית הספר? ואיך אפשר לגרום להם לאהוב אותו?" הוא ספר מצוין. וילינגהם, חוקר מוח וקוגניציה מהמחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת וירג'יניה, מתאר תשעה מאפיינים יסודיים של המוח והחשיבה ומפיק מהם עקרונות מנחים להוראה. הספר כתוב בחוכמה ובחן, ומתוך אמפתיה רבה למורים. ספר מענג ומועיל (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    פרויד וממשיכיו כתבו על חינוך, על הדמיון ועל השוני בין הפסיכואנליזה לחינוך. "אם חלה לאחרונה התקרבות מחודשת בין התחומים", אומר ד"ר ערן רולניק, "יש לברך עליה". לדידו, "ברור ששתי הדיסציפלינות — הפסיכואנליזה והפדגוגיה — שותפות להרבה מאוד מטרות. ככלות הכול עניינן באדם, בצמיחתו ובהתפתחותו. מטרותיה של הפסיכואנליזה הן לפעמים קצת יותר מדי שאפתניות, ובשונה מהחינוך, היא גם שיטת חקירה וצורת התבוננות על תופעות תרבותיות וחברתיות. עם זאת לפסיכואנליזה יש הרבה מאוד מה לתרום לא רק להבנת יחידים אלא גם להבנת קבוצות וארגונים, ובעיקר לתהליכים לא מודעים המתרחשים בתוך כיתה" (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    ראיון שקיים פרופסור יורם הרפז עם פרופסור הווארד גרדנר: לפי הניתוח שלי, האדם הטוב הוא זה שמתנהג באופן מוסרי כלפי הסובבים אותו. המוסריות מתוארת יפה בעשרת הדיברות, בכלל הזהב "ואהבת לרעך כמוך" ובמערכי עקרונות עתיקים אחרים. אבל עבודתי אינה מתמקדת ב"מוסריות בין שכנים", אלא ב"אתיקה של תפקידים". העובד הטוב — או ליתר דיוק, איש המקצוע הטוב — מצטיין מבחינה טכנית; מעורב בעבודתו; ומבצע את העבודה הזאת בצורה אתית. אני מדבר על שלושה E — מצוינות [excellence], מעורבות [engagement] ומוסר [ethics]. האזרח הטוב — בקהילתו, במדינתו, בעולם — מכיר את הכללים הרלוונטיים בקהילתו; אכפת לו והוא מעורב בקהילה; והוא מנסה להגשים מטרות למען טובת הכלל ולא רק למטרותיו האישיות.

  • מאמר מלא

    דיוויד פרקינס, פרופסור אמריטוס בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד, פרסם ספרים רבים ואין־ספור מאמרים, רובם עוסקים בהוראה בכלל ובהוראת החשיבה בפרט. דייוויד פרקינס תרם יותר מכל הוגה או חוקר אחר להוראת החשיבה — תחום עיוני־מעשי שמטרתו ללמד תלמידים לחשוב היטב (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    דניאל ווילינגהם מגשר בין מחקרי מוח וקוגניציה לבין הוראה וללמידה בעזרת כתיבה חכמה וידידותית. הוא מציע למורים לבסס את ההוראה שלהם על ממצאים מחֵקר המוח והקוגניציה (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    הווארד גרדנר לא חשב שלתאוריית האינטליגנציות המרובות שלו יהיו משמעויות לחינוך. מורים שכנעו אותו שיש, ומאז הוא בחינוך — מעצב את עולם המושגים והערכים שלו (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    כתביו של לי שולמן מעוררי השראה. הוא תרם לשיח החינוכי מושגים רבים (הידוע שבהם הוא "ידע תוכן פדגוגי") וזכה באין־ספור פרסים. היום הוא מתרכז באתגרי החינוך היהודי ומעורב בפרויקטים חינוכיים רבים, גם בישראל (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    ספרו החדש של סמי שלום שטרית, "יהודית ודמוקרטית: מבחן בחינוך — חיבור על חינוך, לאומיות, אתניות ודמוקרטיה" (בימת קדם, 2014), אינו מעורר התרגשות ציבורית מיוחדת. שטרית, כמו אין-ספור מזרחים ואשכנזים שהמדינה מאכזבת אותם, נכנס כבר שנים ב"הגמוניה האשכנזית" ובכל האמצעים — עיון, שירה, פעילות פוליטית ופדגוגית. ההגמוניה האשכנזית המוכה והתשושה מתקשה להגיב (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    ד"ר צבי בקרמן, חוקר ומרצה בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית, סבור שהמושג "זהות", כמו מושגים רבים אחרים הנוגעים לעולמו הפנימי של האדם, הוא בדיה לא מועילה ולא צודקת: "האליטות בודות ישויות נסתרות, לוקחות עליהן בעלות וזוכות ביתרון חברתי-מעמדי" (יורם הרפז).

  • מאמר מלא

    בספר מניפסטי בשם "משבר מדעי הרוח" (הקיבוץ המאוחד, קן אדום, 2014) יוצא פרופ' יואב רינון (51), ראש בית הספר לספרויות חדשות ועתיקות באוניברסיטה העברית, למלחמת מאסף על מעמדם של מדעי הרוח באוניברסיטאות. מדעי הרוח, הניגפים מפני מדעי הטבע והמקצועות הטכנולוגיים באוניברסיאות — החוגים מתרוקנים — אינם אירוע אקדמי בלבד. ל"משבר מדעי הרוח" יש השפעה גם על מעמדם של מקצועות הלימוד בבית הספר. המניפסט של רינון נותן רוח גבית חזקה, מלומדת מאוד, לנאבקים על מעמדם של מדעי הרוח, מדעי החברה והאמנויות — המקצועות ההומניסטיים — בבית הספר (יורם הרפז).

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין