פריטים מאת: אריה קיזל
מיון:
נמצאו 55 פריטים
פריטים מ- 41 ל-55
  • לינק

    ד"ר אריה קיזל מתייחס במאמרו לפעולתה של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי ובמיוחד הדו"ח החשוב שכתבה ועדת המשנה בנושא חינוך בראשות פרופ' אורית איכילוב המחזיק יותר מ-300 עמודים מלומדים הראויה לכל שבח. הדו"ח חשוב כי הוא שם את הילד במרכז, כי הוא מכיל על ישראל נורמות של מדינה מתוקנת, כי הוא מעניק מקום של כבוד לזכויות הילד ומבקש להרחיק מהחברה הישראלית עמדה המתייחסת לילדים כאל "חומר אנושי" הנתון לגחמות המבוגרים ובעיקר לגחמות האלימות של מוריהם.עם זאת טוען ד"ר קיזל כי "טועה הוועדה שזנחה את האפשרות לקיים בבית הספר מקום שבו יש כבוד לכל הבאים בשעריו. מקום שבו לכל הבאים יש זכויות ובעיקר ערכים. הוועדה העניקה מקום משני לקהילה לומדת-חוקרת המבקשת לייסד יחסי כבוד שוויוניים שבהם למורים יש אחריות כלפי תלמידיהם כמו גם כבוד כלפי תלמידיהם והוריהם, אבל גם ללומדים יש כבוד כלפי מוריהם, כלפי הלמידה שלהם, כלפי ערכי החברה וכלפי חבריהם לכיתה".

  • לינק

    האם וכיצד מצליחים בתי ספר ממלכתיים יהודים וערבים בישראל ללמד ספרות המעניקה לתלמידות ולתלמידים תחושה של שייכות אשר ביכולתה להטביע את חותמה על אישיותם ולסייע בגיבוש זהותם? שאלה זו נבחנה במחקר חדש תחת הכותרת מימוש הזכות לחינוך מותאם באמצעות תכניות הלימודים בספרות לחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי היהודי והערבי . את המחקר ערכו פרופ' שולמית אלמוג מהפקולטה למשפטים וראש המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, ד"ר נוהאד עלי מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גליל מערבי והדוקטורנטית לטם פרי-חזן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. השלושה בחנו שאלה זו דרך הפריזמה של יסוד המותאמות בזכות לחינוך. לדבריהם, מותאמות (adaptability) היא אחד מיסודותיה של הזכות לחינוך במשפט הבינלאומי. משמעותו של יסוד זה היא הזכות לקבל חינוך מותאם לצרכיהם של התלמידות והתלמידים, לאור הרקע החברתי והתרבותי בו הם חיים.

  • לינק

    ד"ר אריה קיזל כותב בבלוג המרתק שלו על מחקר חדש בתחום ספרי לימוד בהיסטוריה בערבית בישראל. ד"ר חנה שמש (רש) כתבה עבודה מאירת עיניים תחת הכותרת עיצוב הזיכרון בספרי לימוד בהיסטוריה לבתי הספר הערביים במדינת ישראל 1948 – 2008 (בהדרכת פרופ' אלי פודה וד"ר דן פורת, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2009). לדבריה, כתיבת ספרי הלימוד בערבית התפתחה לאור הגישות החדשות להוראת היסטוריה במגזר היהודי גם בתחום עיצוב הספרים וגם בתוכנם: מספרי לימוד מודפסים בכתב אחיד ורציף לעימוד מאיר עיניים וחלוקה ברורה לפרקים ופרקי משנה. מכתיבה פשטנית כרונולוגית לכתיבה אקדמית מעוררת ויכוח ושאלות. מעיסוק בהיסטוריה פוליטית יהודית וציונית להרחבה בנושאי היסטוריה כללית ותולדות הערבים והאסלאם. בתחום ההיסטוריה, קובעת החוקרת, ניתן לומר שפרקים בקורות עם ישראל שולבו בספרי הלימוד בערבית ואילו פרקים מקבילים בתולדות העמים הערבים וההיסטוריה של פלסטין הערבית חסרו או שנכתבו על פי נקודת המבט היהודית-ציונית.

  • לינק

    סקירת ביקורת של ד"ר אריה קיזל אודות ספרו של פרופסור ישעיהו תדמור, חינוך כחוויה קיומית (2007). הספר הוא מסע חיפוש אחר תשובה לשאלה המרכזית – מהו החינוך הראוי במציאות הנוכחית בכלל ובמצב הישראלי בפרט. הספר הוא דין וחשבון נוקב עם התפיסה המציבה את הילד במרכז ומתנגד גם לספיחיה, לשיטותיה ולאידיאולוגיה העומדת בבסיסה. הוא מציב אלטרנטיבה ביקורתית וראויה המחזירה את ההומאניזם למרכז העיסוק החינוכי ובמיוחד את המורה העוסק בעצמו כמחנך וכאדם, בדיאלוג עם התלמיד ובקיום של שניהם כקודם למהותם. פרופסור תדמור מבסס את הספר על ספרות מחקרית והגותית עשירה ביותר. מקום מרכזי מוקדש לוויליאם ג'יימס, למרטין בובר, לעמנואל לוינס, לפאולו פריירה, ליוסף שכטר, לויקטור פרנקל, לפרידריך ניטשה ולסרן קירקגור.

  • לינק

    תוכניות לפילוסופיה עם ילדים בעולם מלמדות אותנו שניתן להקנות כלים לפיתוח אמפתיה, להבנת העולם מסביבנו ולפיתוח היכולת הדיאלוגית, אמרה פרופ' אן מרגרט שארפ, פרופסור לחינוך ומנהלת תוכנית הבוגרים של פילוסופיה לילדים באוניברסיטת מונטקלייר, ממובילות תוכניות "פילוסופיה עם ילדים" בעולם. פרופ' שארפ היתה אורחת המכללה האקדמית לחינוך אורנים בתחילת חודש דצמבר 2009. להרצאתה הגיעו עשרות סטודנטים וכן מרצים מהמכללה. את המפגש הנחה ד"ר אריה קיזל שפגש את פרופ' שארפ במהלך כנס בעיר גרץ באוסטריה וביקש ממנה להגיע למכללת אורנים במהלך ביקור בארץ. ביקורה של שארפ בישראל התקיים בחסות "פילוסופיה לחיים – המרכז הישראלי לפילוסופיה בחינוך". במהלך הביקור היא העבירה סדנאות ליהודים וערבים בעיקר באזור המרכז ובירושלים.

  • לינק

    ה'רפורמה' של "אופק חדש " ביקשה להשיג עוד שתי מטרות שאותן מכנה אריה קיזל 'דיאלוגיות': שיפור תהליכי הוראה-למידה בבית הספר ושיפור הקשר מורה-תלמיד. את שיפור ההישגים הלימודיים (יעד לא מוכרז) ביקש משרד החינוך להשיג מתוך אמונה (כנה, יש להניח) כי צמצום ההוראה בקבוצות גדולות יביא לכך. המחקר לא הוכיח כי צמצום מספרי התלמידים משפר הישגים אך יש להאמין כי אלמנט זה יחד עם הורדת הניכור של התלמיד יתקיים. מאמר זה מבקש לטעון כי משרד החינוך יצא ל'רפורמה' דיאלוגית בלא שהבהיר לעצמו מהו דיאלוג ובמיוחד בלא שהכשיר עצמו כמערכת (וגם לא מכשיר כעת) ללמד את המפקחים להיות דיאלוגים, ללמד את המורים להיות דיאלוגים ובמיוחד ללמד באופן דיאלוגי ולהפוך את בית הספר, כמרכז למידה, להיות מקום דיאלוגי ( אריה קיזל ).

  • לינק

    יום עיון "כתיבת היסטוריה והוראתה בראייה רב-תחומית" באוניברסיטת חיפה לרגל צאת הספר "היסטוריה משועבדת" (מאת אריה קיזל, הוצאת מכון מופ"ת, 2008). יום העיון נערך במסגרת המרכז לרב-תחומיות וחקר החינוך של אוניברסיטת חיפה בהנחיית פרופ' אדיר כהן.פרופ' אייל נווה הנואם המרכזי בכינוס : "זה עצוב שמקצוע ההיסטוריה שהוא המקצוע האנושי ביותר לא יכול להיחלץ מסד הפוזיטיביזם. לפחות ב-15 השנים האחרונות לקחו את הוראת ההיסטוריה והכניסו אותה לסד פוזיטיביסטי מדעי ובאמצעות הסד הזה ניטרלו את הרוח מהמקצוע שהפך למשמים ומעיק עד שרוב התלמידים לא אוהבים אותו וחבל". לדבריו של פרופ' אייל נווה, הסיבה לכך נעוצה בין היתר בבחינות הבגרות בהיסטוריה אשר מכוונות את כל הוראת ההיסטוריה מחטיבת הביניים ועד סיום החטיבה העליונה. "כבר בעמוד השלישי של תוכנית הלימודים החדשה לכיתות ז' עד ט' כותבים למורים אודות בחינות הבגרות. קובעים את האוריינטציה של המורה לקראת בחינת הבגרות ולמעשה כופים רודנות של החומר שהיא רודנות של מיומנויות.

  • מאמר מלא

    מבחני הבגרות בהיסטוריה נגועים מזה שנים רבות בנוסח מחייב למדי וחונק עד מאד של שאלות אשר מחייבות שליפת פיסות מידע קצרות, לעיתים לא מחייבות, מכלל הידע הקיים אצל התלמיד (אם בכלל) והטענתו בתוך מחברת התשובות. גם דרך בדיקת המחברות כובלת וכולאת את המעריך לתוך סד שכל קשר בינו לבין תחום הדעת הרחב והמעמיק הדורש יכולת חשיבה, הערכה, ניתוח וביקורת, מקרי בהחלט. דרך שגויה זו ראויה לבחינה, לשלילה והחלפה כדי לאפשר לתלמיד הישראלי להפיק מלימודי ההיסטוריה ידע ממשי החשוב לו כאזרח העתידי של מדינתו וכחברה בחברה, כסובייקט הראוי לכבוד ולאופק התפתחות. השמרנות הכולאת את המורה והתלמיד בטווח מוגבל של תשובות מתקבלות מחייב שינוי בלא חשש כי תפיסה חדשה של ידע תשמוט את הקרקע מהאמת ההיסטורית, האחת והיחידה. זו האמת שהנרטיב הציוני היה ועודו האחד והיחיד המוביל את כל תוכניות הלימודים בהיסטוריה יהודית והיסטוריה ציונית וכן בהיסטוריה כללית המשועבדת לו בצורה כזו או אחרת ( אריה קיזל).

  • לינק

    הקישור שעושים מחברי המאמר בין תקשורת לחינוך מיוחד הוא מעניין מאד מבחינה פדגוגית. המחקר התקשורתי אינו נוטה תמיד לתמוך בטענתו של ניל פוסטמן שהטלוויזיה היא האשמה באובדנה של הילדות בחברה המודרנית. חוקרים מטילים היום ספק רב גם באמיתות הטענה שבעקבות המעבר מחברה של כתב לחברה טלוויזיונית היטשטש והצטמצם המרחק החברתי בין ילדים למבוגרים. הנחת היסוד של פעולת בתי ספר בחינוך מיוחד אשר יזמו תוכניות מבוססות תקשורת ומדיה היא כי התקשורת מהווה גורם מזמן אשר מאפשר לתלמיד הרחבת הזדמנויות ויכולת בקריאת המציאות תוך הפקת תוצרים תקשורתיים. תוכנית חינוכית ללימודי מדיה בחינוך המיוחד משלבת גישה יסודית המכבדת את התלמידים, רואה בהם צרכני תקשורת לגיטימיים ומקובלים ובשיאם בעלי יכולת להפיק טקסטים תקשורתיים בעצמם. המדיה מאופיינת בשלל עצום של תכנים הדורשים רמות הבנה שונות, ולכן יש בה מקום רב לבחירה ולשיקול דעת של כל אחד. לימודי המדיה מאפשרים לתלמיד להפגין את יכולותיו בלא כל קשר למגבלותיו.

  • לינק

    כבר בשנות התשעים של המאה ה-20 גברה הדעה בקרב קברניטי חינוך וחוקרי חינוך כי יש לשנות באופן מהותי את תכניות ההכשרה המסורתיות למורים. תכניות אלה התבססו בעיקרם על קורסים בין כותלי המוסד המכשיר. רעיון השותפות בין מוסד ההכשרה לבין בתי ספר צמח בארצות הברית בעקבות סדרת מחקרים מתמשכת שערך ג'ון גודלד בעצמו ועם אחרים משנות השבעים ואילך. דגם בתי הספר להתפתחות מקצועית (Professional Development Schools) שהוצע לראשונה בדו"ח הולמס (Holmes Group, 1986) ואשר זכה מאוחר יותר לתיוג בראשי התיבות PDS משויך לדגם התיאום השיתופי המציג שותפויות בין מכללות לבתי ספר ( אריה קיזל) .

  • לינק

    ביקורת ספר שנכתבה על ידי אריה קיזל בעקבות עיון וקריאה בספר "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה" מאת אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן, יורם הרפז (הוצאת מכון מופ"ת, 2006). "הבסיס הכללי המוצע על ידי הכותבים בחיבור מאתגר זה הוא מרשים ועליו יש להוסיף הקטנת מספר הקורסים כפי שמציעים הכותבים אך העמקת מסגרות (החובה) שעל הסטודנטים להשתתף ברמת סדנאות. כמו כן יש לשנות את מבנה האימונים בהוראה למסגרת של רשת בתי ספר אשר יוכשרו כמעניקי תעודת "מוסמך להוראה". בבתי ספר אלה ישהו פרחי ההוראה במהלך כל לימודיהם פעם בשבוע במשך חמש שעות למשך שנה שלמה, על פני שלוש שנים. שם הם ישמעו שתי הרצאות מפי המורים שהוכשרו לכך ויעמיקו בעשייה חינוכית רלוונטית" (אריה קיזל)

  • לינק

    תוכנית הלימודים "עדות של ניצול" מבוססת על אלמנטים מתוך הרציונל של הוראת השואה כפי שמעובדת על ידי מוסד "יד ושם" לילדים צעירים (אף בגיל הגן) ועל ידי "יד לילד" שבבית לוחמי הגטאות (שתחום התמחותו היא הוראת השואה לגיל הצעיר). היתרונות של חיבור התלמידים עם קרבנות השואה כפרטים: אנשים בעלי שמות, ערכים והשקפות. זהו מפגש רב עוצמה בעיצוב תודעתו של הלומד (אריה קיזל)

  • תקציר

    אחת מטענותיו המרכזיות של תומס גרין בפרק השלישי של ספרו “The Activities of Teachings” היא כי אחת ממטרות ההוראה היא לעצב, לארגן או לשקם את מערכת האמונות של התלמיד. במאמר זה מבקש המחבר אריה קיזל, לחלוק על מסקנה מרכזית זו של גרין ולהתווכח עימה. לדעתו של קיזל מסקנתו זו אינה מתיישבת עם המציאות הנהוגה במערכת החינוך. במקום זאת, הוא מבקש להציע כי מטרתה של ההוראה צריכה להיות שחרור התלמיד ממערכת אמונות שניטעו בו על ידי כוחות חברתיים, כוחות סביבתיים, כוחות משפחתיים, כוחות קהילתיים ולעיתים גם כוחות פנים בית ספריים. תוצאת כוחות אלה היא כבילת התלמיד לתוך מערכת, אשר זכתה לכינוי מערכת מנרמלת.

  • תקציר

    המודל המוצע על ידיד המחברים אמור לתת מענה לקליטה מוצלחת של מורים מתחילים במערכת, באשר הוא מתייחס להיבטים חברתיים – רגשיים, ארגוניים ומקצועיים. שלבי המודל שזורים בתהליכי הערכה רפלקטיביים הבאים להעצים את המורה באמצעות הערכה עצמית, הערכת עמיתים והערכת החונך ומנהל ביה"ס. מודל הקליטה המוצע המוצג בדרך של תרשים זרימה ומנוהל על פי שלושה שלבים: שלב המיון והקבלה , שלב הקליטה הראשונית – היכרות עם ביה"ס כארגון ושלב הכניסה להוראה בפועל. (מירה לאוב, אריה קיזל)

  • מאמר מלא

    יותר מחמישים שנה לאחר הקמתה עדיין משמשים ספרי הלימוד בהיסטוריה במדינת-ישראל כלי עיקרי בהוראת החומר בפרקי ההיסטוריה השונים וסוגיות בתולדותיה לתלמידי בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והחטיבות העליונות. שלוש גישות מרכזיות התפתחו בחקר ספרי לימוד. המסורתית המכונה הרמנויטית-תיאורית המתמקדת בחקר התוכן הכתוב, בנוגע לטעויות ודעות קדומות. השנייה, גישה כמותית של בדיקת תוכן אשר מבוססת על מחקר אמפירי של מספר שורות או פרקים או מושגים המוקדשים לנושא מסוים והגישה השלישית, היא הגישה האיכותית, המציעה סינתזה בין שתי הגישות ומשמרת את האספקטים החזקים שלהן ומפצה על חולשות שתי הגישות האחרות. מאמר זה מתבסס על עבודת מחקר מקיפה שאימצה את הגישה השלישית תוך דגש על ניתוח השיח בטקסט (Discourse Analysis) ועסקה בהבניית הזיכרון הקולקטיבי של תלמידי ישראל דרך כל ספרי הלימוד בהיסטוריה כללית לחטיבות הביניים ולבתי הספר התיכוניים מהקמת המדינה ועד היום. (אריה קיזל)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין