פריטים מאת: אריה קיזל
מיון:
נמצאו 55 פריטים
פריטים מ- 21 ל-40
  • לינק

    במהלך השנים אכן נענו מרצים רבים לאתגר ההוראה המשמעותית באמצעות פלטפורמות וירטואליות. באוניברסיטאות ובמכללות מתפרסמות כתובות הדואר האלקטרוני של המרצים והקשר הישיר בינם לבין הסטודנט הוא כבר בגדר מעשה יום-יומי. מחקר תכתובות הדוא"ל הרבות שהעבירו המרצים השונים מלמד על פריצת גבולות חמורה בקשר בין הסטודנטים לבין מוריהם. ביטוי לכך הוא התנסחות בלתי-פורמלית פוגענית, בלתי-מבוקרת, לעתים חסרת גבולות ובעיקר מקטרגת. אין בהן ביקורת עניינית על סוגיה כזו או אחרת או ניסיון ליצירת קשר לצורך בניית דיאלוג ואקלים של הידברות סביב סוגיות אלא בעיקר ניצול (לעתים קרובות לרעה) של זמינות אמצעי התקשורת לביטוי כעס, אכזבה והתמרמרות ( אריה קיזל).

  • לינק

    הילדים הפכו לקולות מושתקים. צרכיהם האמיתיים הפכו לבלתי רלוונטיים. אחד הצרכים הברורים שלהם הוא דווקא חופשה מבית הספר. זו נדרסה תחת כזב אי חשיבותה. נכנענו למרחב מובן מאליו שבו חופשה מלימודים הפכה מגונה ויש לכובשה ועדיף בזול. אנשים צעירים (כמו מבוגרים) צריכים חופשה כחלק משחרורם העצמי מעול מסגרות כפויות וחונקות אשר ברובן מדכאות את יצירתיותם, מונעות את התפתחותם החשובה ממיקומם במבחנים בינלאומיים ( אריה קיזל) .

  • לינק

    בעיני יש היום לחתור לקראת חשיבה חדשה על הוראת האזרחות בישראל במיוחד בתחום החיים המשותפים של אזרחי המדינה. יש לאמץ טרמינולוגיה השוברת את השסעים ולהעמיד – לא רק כמעשה של מורים אמיצים כאלה ואחרים – טרמינולוגיה שתדבר על התרומה שבריבוי, העושר שבריבוי (גם ריבוי הנרטיבים), העושר האפשרי מחיים משותפים שיש בהם בנייה והתחדשות של מוסדות, אמצעים, מקוריות ויצירתיות.עלינו לאמץ פדגוגיה של שיתוף שתחליף את הפדגוגיה של פחד ואיום (המהווה בסיס להצדקת שנאת והשנאת האחר). כדי לאמץ פדגוגיה של שיתוף ( אריה קיזל) .

  • לינק

    ספרן של גבי אסם ורחל הרץ-לזרוביץ הוא לא רק מחקר היסטורי-נרטיבי אלא גם מחקר העושה צדק היסטורי עם פרק שהיה יכול להיעלם. השאלה הנשאלת והיא גדולה ומעיקה: מדוע חוקרי התנועה הקיבוצית הגברים לא כתבו פרק זה? מדוע התעלמו ממנו חוקרי ההיסטוריה החינוכית של התנועה הקיבוצית? תחילתו של מחקר זה בשנים 2002 עד 2004, עת ראיינה את שלוש הנשים גבי אסם, חברת קיבוץ אפיקים ומנהלת מרכז עידן לחינוך חברתי במועצה האזורית עמק יזרעאל בתחומי מגדר וקיבוץ. את עבודתה עשתה בהדרכת פרופ' רחל הרץ-לזרוביץ ( אריה קיזל) .

  • לינק

    אל שיח הקורבנות המזכך, שהפך נעים וחסר ביקורת עצמית, נשאבו בעשורים האחרונים גם המורים ולעיתים קרובות מדי גם מנהליהם ואפילו מפקחיהם. אלה אותם המחנכים החיים בשיח יום יומי שהוא שיח פוסט-מודרני מתעתע ובעייתי אשר יוצר בעיות יום יומיות בהן המחנכים מתקשים לתפקד. מצב זה יוצא כנגד ערכי היסוד ואף כנגד מבנה העל של מערכת מדינת הלאום הציונית-יהודית במספר תחומים. הראשון, בדחיית רעיון הקדמה. השני, בקביעה כי אנו בעידן קץ האידיאולוגיה. השלישי, בהתנערות מנרטיב העל. הרביעי, בהתנערות מהאמת המוחלטת או מתקפותה של כל אמת. החמישי, בתביעה לפלורליזם וריבוי קולות והשישי בדחיית הרצף ההיסטורי ( אריה קיזל) .

  • לינק

    ד"ר ארנת טורין, ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית לחינוך גורדון בחיפה, עמיתת הוראה בחוג לתקשורת של אוניברסיטת תל אביב ואחת ממורות התקשורת הותיקות בישראל, יצאה בשנים האחרונות למסע אקדמי בנושא התמורות בייצוג מורים בתקשורת הישראלית. לשם כך היא בחרה שלושה שדות מרכזיים לניתוח דמותם של המורים: קולנוע,טלויזיה ועיתונות. בקולנוע היא חיפשה פריזמה לבחינת התמורות בדיוקן משלח היד ולעיון במשמעויותיו הסמליות, בטלויזיה ראתה שימוש אינטנסיבי בסטריאוטיפים בקומדיות וכשדה לבחינת ההבנייה המגדרית של ההוראה ולבחינת הקשר בין ייצוגי נשים לייצוגי מורים ובעיתונות מצאה כר לבדוק סיקור של מאבקי שכר – כאופני מסגור של נשים עובדות ומאורגנות.את התוצאה, המרשימה ורחבת היריעה המחקרית,פרסמה עתה בספר שהוציאה בהוצאת מכון מופ"ת תחת השם ייצוגי מורים בתקשורת הישראלית (אריה קיזל) .

  • לינק

    חוקי חינוך עשויים להיות משני סוגים עיקריים: חוקי מדיניות, שנועדו להסדיר את מערכת החובות והסמכויות של הרשויות הנוגעות לבתי הספר, וחוקים שנועדו להסדיר את מערכת הזכויות והחובות בתוך בתי הספר. חוק זכויות התלמיד (התשס"א-2000) הוא חוק מהסוג השני. אלא שבין חוקי החינוך בישראל חוק זה הוא אחד ויחיד; אין חוקים נוספים שמסדירים את היחסים בין כלל באי בית הספר לבין עצמם, וביניהם לבין הגורמים המשפיעים על בית הספר מבחוץ, כגון ההורים והקהילה. כל אלה מוסדרים בישראל בהסכמים ובחוזרי מנכ"ל אך לא בחקיקה. חוק זכויות התלמיד משנה את הפדגוגיה הבית ספרית; הוא מאלץ אותה לאמץ עקרונות משפטיים של אכיפה, פרוצדורה סדורה וקביעת מנגנונים היררכיים ( קיזל, א' וגל-אריאלי, נ' ) .

  • לינק

    סקירת ביקורת השוואתית שכתב ד"ר אריה קיזל על ספרי האזרחות הבאים: ערכים ואזרחים: אזרחות בלמידה פעילה לחטיבת הביניים (מהדורת ניסוי). עורך: נפתלי רוטנברג הוצאת מכון ון ליר; משטר ופוליטיקה בישראל: יסודות האזרחות, מאת אברהם דיסקין, הוצאת מגי; אזרחות במדינת ישראל, מאת דוד שחר, הוצאת כנרת.

  • לינק

    קובעי המדיניות החינוכית ומקבלי ההחלטות בתחום מדיניות החינוך לא עשו עד היום שימוש רחב דיו במחקר המדעי והאקדמי סביב חקר תכניות לימודים וספרי לימוד. מחקר זה מוכר מאז סוף מלחמת העולם הראשונה, עבר תמורות בארץ ובעולם החל מהאמצע השנייה של המאה ה-20 ועתה נמצא במרכזה של עשייה מחקרית בין-לאומית עשירה הבאה לידי ביטוי למשל במינוי ועדות בדיקה בין מדינות (ישראל-גרמניה, גרמניה-פולין ועוד) שבבסיסן ההבנה כי ספרי הלימוד משמשים עדיין כלי מרכזי בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של התלמידים בשלבי החינוך השונים שלהם. מקבלי ההחלטות בתחום מדיניות החינוך יכולים לעשות שימוש נוסף בחקר ספרי לימוד ולהפוך אותו לכלי יעיל ועשיר בבחינת שאלות רחבות על אודות הנחות היסוד של תחומי הדעת לכל אורך שנות הלימודים בבתי הספר בישראל; שימוש במקורות; גישות לימודיות; ובחינת הקשר בין ספרי הלימוד לבין אמצעי ההערכה השונים בתהליכי ההוראה והלמידה בכיתות ( אריה קיזל) .

  • לינק

    המכללות האקדמיות לחינוך ובתי הספר לחינוך באוניברסיטאות הם שותפים מרכזיים ליישום מדיניות ההתפתחות המקצועית של מורים במסגרת הסכם "אופק חדש".[1] הסכם זה עיגן באופן רציף את תהליך ההתפתחות המקצועית וקשר אותו לקידום המורים, הן בהיררכיית בית הספר והן בסולם השכר. צוות המחקר , הפועל במסגרת רשת המחקר "מדיניות כוחות ההוראה בישראל", שם לו למטרה לבדוק את עמדת המכללות האקדמיות לחינוך ובתי הספר לחינוך באוניברסיטאות כלפי מתווה ההתפתחות המקצועית של מורים על פי "אופק חדש". תוצאות המחקר הצפוי תאפשרנה קבלת תמונה ברורה ועדכנית בשלושה צירים ( אריה קיזל ונעמי דיקמן) .

  • לינק

    פרויקט השאלת ספרי לימוד מתעלם ובעיקר מעלים מעיני כולנו את השיח החשוב שצריך להתפתח בישראל על אופי ותכני תהליכי הלמידה וההוראה בבית הספר. שיח זה אינו רק ענין כלכלי ואסור שיהיה בן ערובה, אפילו לא בידי המחאה החברתית. התכנים שהתלמידים לומדים בבית הספר הישראלי צריכים להיות עדכניים ומעודכנים ואסור שיתקבעו בספרי לימוד מיושנים שיהיו מרופטים ויועברו מיד ליד בבתי הספר ואשר אסור יהיה עתה להחליפם לעיתים קרובות בגלל גורם אחד – חיסכון בכסף. החשש הכבד הוא מכך שעקב פרויקט השאלת ספרי לימוד יירכשו על ידי חלק מבתי הספר לאורך שנים ספרי לימוד אשר לא רק ימלאו את המחסנים של בתי הספר אלא גם יהיו בשימוש התלמידים ולא ניתן יהיה להחליפם בגלל כללים כאלה ואחרים ( אריה קיזל) .

  • לינק

    הסיבות למשבר בהוראת ההיסטוריה אינו הקיצוץ בשעות ההוראה של ההיסטוריה (אשר נלמדת שעתיים בשבוע מכיתה ו' עד י"ב ולפעמים אף יותר בניגוד לאזרחות הנלמדת שעתיים בשבוע רק מכיתה ט') ובוודאי אינו הוראת האזרחות אלא הדרך שבה בנויה תוכנית הלימודים בהיסטוריה והאופן שבו מתנהלים תהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה בהיסטוריה. אלה כפופים לתוכנית לימודים מיושנת המנתבת את התלמיד לשנן באופן טכני ובלתי קונטקסטואלי תאריכים, שמות ואירועים. הדבר בא לידי ביטוי בבחירה של גיבורים מסוימים מאד ופרקים מסוימים עוד יותר במטרה לעצב זיכרון קולקטיבי מסוים. תוכנית הלימודים אינה מעודדת לחשיבה רחבה וללימוד של ידע-עולם מקיף אשר חלילה יאפשר לתלמיד הישראלי לראות את עולמו, גם היהודי, גם הציוני וגם האוניברסאלי ( אריה קיזל) .

  • לינק

    מזה שלושה עשורים – ובעיקר מאמצע שנות השמונים, תופסים עצמם המורים כקורבן של החברה הישראלית. קורבנוּת המורים הפכה להיות אחת מתוך מערך קורבנות רבים של הישראליות – קורבנות הציונות לדורותיה, קורבנות הנכבה, קורבנות הפריפריה, קורבנות הגבריות השוביניסטית, קורבנות האדם הלבן והמערב ועד קורבנות מגדריים (גן, 2011). אף כי המציאות בעלת מרכיבים פוסט מודרניים, או כדברי באומן, בעלת מרכיבים של מודרניות נזילה (באומן, 2007) אין היא קבועה ויש בה ממדים דינמיים אשר יכולים להניע את שיח המורים אל מחוץ למצור של הקורבנות לעבר בנייה והתחדשות חינוכית. למורים החדשים ולראשי מערכת החינוך יש היום הזדמנות לשנות במעט את שיח "קורבנותם – אומנותם" לשיח של תיקון ושל בניה וליצור דווקא מנהיגות פדגוגית בעידן פוסט מודרני או פוסט-פוסטמודרני. לצד השקעות ענק הצפויות במערכת החינוך בשנים הקרובות אפשר גם לשנות את המציאות בשטח ( אריה קיזל).

  • לינק

    בעקבות ספרו של יורם הרפז, המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה. הוצאת ספריית פועלים (סדרת מחשבות על חינוך), 2008. 224 עמ'. פורסם במגמות – כתב עת למדעי ההתנהגות, כרך מח, מס' 1, נובמבר 2011 (עמ' 203 – 207). עם סיום קריאתו של הספר המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה נותרת תחושת החמצה גדולה על שמערכת החינוך אינה מאמצת את עיקרי הרעיונות והופכת אותם, כבר מחר בבוקר, למציאות חינוכית ממשית. שני מודלים קדמו למודל השלישי: במרכז המודל הראשון עומדת תכנית הלימודים ובמרכזו של המודל השני עומד הילד. האופציה החשיבתית, החכמה, היא העומדת במרכזו של המודל השלישי שפיתח מחבר הספר יחד עם עמיתיו. מודל זה בא לידי ביטוי ב"קהילות" שונות – קהילת לומדים, קהילת חקירה, קהילה בונת-ידע, קהילת חשיבה וקהילות נוספות שנוהגות ומיושמות במקומות שונים בעולם. החשיבה, החקירה, הלמידה, הידע – זהו אתגר המניע את הסקרנות האנושית העומדת בבסיס העלאת שאלות. העלאת השאלות גם מניעה את המחקר ומביאה לגילוי שביסודו עדיין קיים מצב של פליאה ובמיוחד התפעלות. הספר לא מדבר על אהבת החוכמה כאופציה חינוכית-פילוסופית, אך המודל מגרה את בלוטות האהבה, גם ללמידה ( אריה קיזל) .

  • לינק

    יצא הספר של אריה קיזל "היסטוריה משועבדת – ניתוח ביקורתי של תכניות לימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה כללית מאז קום המדינה.הספר מבוסס על מחקר מקיף ומציג את ההתפתחויות והשינויים שחלו בתוכניות הלימודים ובמטרותיהן וכן את השלכותיהם על ספרי הלימוד. הספר "היסטוריה משועבדת" מציג ניתוח ביקורתי של תכניות הלימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה, משנת תש"ח (1948) ועד תשס"ו (2006 ) . במסגרת המחקר המקיף נבדקו ההתפתחויות והשינויים שחלו בתכניות הלימודים ובמטרותיהן, והשלכותיהם על ספרי הלימוד. כמו כן נבדק היחס המספרי והקשר התוכני בין הנושאים שנלמדו בהיסטוריה כללית ובין אלה שנלמדו בתולדות ישראל.

  • לינק

    ד"ר אריה קיזל מונה ברשימה קצרה אך משמעותית שישה שיפורים נדרשים במערכת החינוך בארץ : הורדה הדרגתית של תקן הכיתה בחינוך בישראל מ-40 תלמידים בכיתה, בינוי של בתי ספר חדשים בישראל בתוכנית רב-שנתית.הכנסת תפקיד חדש לבתי הספר – רכז מורים חדשים שתפקידו לדאוג לקליטתם של המורים החדשים. הפסקת השתתפות ישראל במבחנים הבינלאומיים למשך ארבע שנים ,העמקת תוכנית "האופק הפדגוגי ללמידה" שיזמה יו"ר המזכירות הפדגוגית הקודמת, פרופ' ענת זוהר. העצמת מסלולי ההכשרה לבית הספר היסודי במכללות לחינוך במקביל לעידוד מורים צעירים (גברים) להצטרפות למסלולי ההוראה בבית הספר היסודי ( אריה קיזל).

  • לינק

    לצד השקעות הענק הצפויות והברוכות במערכת החינוך בשנים הקרובות יש לאמץ את ההמלצות הבאות החסרות ברפורמות בחינוך: העצמת מנהלי בתי הספר היסודיים והורדת דרגי הפיקוח הכפולים (משרד החינוך והרשויות המקומיות) תוך יצירת אפשרות לפלורליזם ניהולי על בסיס קהילתי, מקומי ומגזרי, מסלול מיון מיוחד למעוניינים להצטרף למקצוע ההוראה שבמרכזו בדיקת הכשירות הערכית והמגויסות הציבורית לצד תגמול למצטרפים, מהלך לאומי בן חמש שנים תחת הכותרת חממה לאומית לחינוך אשר במהלכו כל מורה חדש בישראל יזכה לעידוד כספי (בדמות תוספת משמעותית במשכורת והפחתה של 20 אחוז בשעות ההוראה לצרכי המשך ההתמחות בבית הספר), בכל בית ספר יש למנות רכז מורים חדשים ושיפור ההוראה במשרה מלאה שמטרתו להעניק תמיכה במהלך שנות ההתמחות למורים חדשים ( אריה קיזל ).

  • לינק

    לפי התוכנית החדשה של משרד החינוך , מנהלי בתי הספר יקבלו ממשרד החינוך תקציב שיאפשר להם לקבוע סדר עדיפות עצמאי לניהול בתי הספר. עיון מדוקדק בהצעת ההחלטה שאישרה הממשלה, תחת הכותרת "ניהול עצמי – העצמת הסמכויות של המנהל בבית הספר", מגלה כי היא לא שונה באופן משמעותי מתוכנית הניהול העצמי שכבר מונהגת במאות בתי ספר בישראל, ושלפיה מנהלי בתי הספר מנהלים באופן עצמאי תקציבים רחבים למדי ויש להם את היכולת, תחת רגולציה לא מחמירה, להוציא לפועל את מדיניותם. המשמעות המעשית של המדיניות החדשה היא כי מנהל בית הספר יהיה כפוף מעתה לשני גורמים – משרד החינוך (כלומר לגורמי הפיקוח החונקים אותו בלאו הכי) ולוועדת היגוי שהרכבה לא נקבע על ידו, אלא נכפה עליו על ידי המשרד. בוועדות היגוי אלה יהיו לבטח שותפים שני גורמים שיצרו עוד יותר את יכולת התמרון של המנהלים. אלה הן הרשויות המקומיות ונציגי ההורים ( אריה קיזל) .

  • לינק

    המורה המתחיל נמצא רוב הזמן במאבק. זה מאבק על הישרדות. הוא צריך להסתגל לתרבות בית הספר, למדיניות, לחובות, למוקדי אחריות. המורה המתחיל נושא באחריות במסגרת משרתו אבל למעשה הוא ילד קטן שנזרק למים. הוא נכנס לשחיקה במהירות שיא. למעשה הוא אמור לשמש כמציל בסוכת המציל בבריכה אבל הוא עסוק בשחייה, בהישרדות והסתגלות. מצופה מן המורה המתחיל לצמוח ולהצמיח, לשלוט ולגלות הבנה בכל תהליכי ההוראה והלמידה, לברור מתוך ים האפשרויות את זו הנכונה אבל ללא כל ניסיון ולמעשה עם מעט מאד הכנה. שלב זה מתואר כ"הלם", "שוק", "טראומה" ו"עקירה". בשלב די מוקדם מפתח המורה המתחיל רגשות של כעס כלפי המערכת והוא מאשים את המערכת בקשייו. הפער בין הציפיות והאמונות שלו לבין הנעשה בשטח יוצר עמימות, חרדות ותחושה של אי יכולת לעמוד בדרישות התפקיד. בשלב זה, חלק מהמורים המתחילים נוטים להיכנס לאכזבה מוגזמת, להאשמה מרובה, לעיתים לייאוש ובעיקר לתחושה ש"אין לי מספיק כלים" ו"לא מציידים אותי במספיק כלים" ( אריה קיזל) .

  • לינק

    ד"ר אריה קיזל, מרצה וחוקר באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים ומנהל ביה"ס יסודי בעברו, סבור כי פתיחת אזורי הרישום, במיוחד בבתי ספר יסודיים, כפי שמתכננת הנהלת משרד החינוך תהיה משגה חמור אשר לא רק יביא להסגת בתי הספר לאחור מבחינה ערכית-הומניסטית אלא גם ימנע טיפול שורש משמעותי ונדרש בחינוך היסודי בישראל. פתיחה של אזורי הרישום תקבע את המגמה החריפה והמתמשכת של שעתוק השיח העסקי, של שוק חופשי לכאורה, אל תוך בתי הספר. הדבר יגרום בהכרח להפעלת לחץ מיותר מצד רשויות מקומיות וקואליציות כוח של הורים על בתי הספר והנהלותיהם.

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין