פריטים מאת: אמנון כרמון
מיון:
נמצאו 13 פריטים
פריטים מ- 1 ל-13
  • סיכום

    פרק זה טוען, כי תנועת המחשבה של "הוראה לשם הבנה" (Teaching for Understanding), הפועלת בעולם ובארץ בעשורים האחרונים, הצליחה לפתח מסגרות הוראה יעילות להבנת התכנים שנלמדים בבתי הספר. עם זאת, תנועה זו נכשלה בכל הקשור לבניית תפיסה חינוכית כוללת שמאפשרת הבנה מעמיקה, מורכבת וביקורתית של העולם ולא התייצבה במרכז מערכת החינוך. לדעת המחבר, הדבר נגרם, לפחות באופן חלקי, בשל כשלים משותפים לרוב הוגי התנועה. הפרק מציע דרכים להתמודד עם כשלים אלה במגמה להביא לחינוך להבנת העולם (אמנון כרמון).

  • לינק

    ארבע בעיות מרכזיות לפני המורים, ובעיות אלו מחייבות מדיניות מורים חדשה: עומס יתר, אפקטיביות נמוכה, חוסר רלוונטיות והתפתחותו של קרע בין המדינה למורים. מצב זה מחייב את מדינת ישראל להמציא ולבנות מוסדות, כלים ותהליכים שיאפשרו חשיבה ותכנון אסטרטגיים בתחום החינוך, וכן ליצור את התנאים החיוניים שיאפשרו התמודדות מוצלחת עם בעיות השבר שכרוכות בעבודת המורה בזמננו. לפיכך המסמך מציג שש המלצות מרכזיות. ארבע ההמלצות הראשונות מתייחסות למוסדות ולכלים החיוניים להתנעת תהליכי החשיבה והתכנון האסטרטגיים, ושתי האחרונות מתייחסות למדיניות מורים הנדרשת בעת הזו ( אמנון כרמון) .

  • מאמר מלא

    בימיו של דיואי לא היו תנאים למימוש הפילוסופיה הגדולה שלו; כיום התנאים ישנם, אך אין פילוסופיה גדולה. "דיואיזציה" של החשיבה החינוכית תוכל לרתום את התנאים לטובת חינוך אלטרנטיבי שהמאה העשרים ואחת זקוקה לו . הסיבה העיקרית לכישלונו של החינוך הפרוגרסיבי נעוצה באי־הבנה של הפילוסופיה שלו – של דיואי ( אמנון כרמון) .

  • לינק

    במציאות החינוכית בישראל וברוב מערכות החינוך בעולם נתונים לימודי האמנויות בנסיגה מתמשכת. המגמה היא של השתלטות מה שמכונה "תחומי הליבה" – מתמטיקה, מדעים, לשון ואנגלית – על תכנית הלימודים. המחבר שואל מדוע דווקא לימודי האמנויות, הנענים לאתגרי הגלובליזציה, נדחקים לשולי תכנית הלימודים. המחבר טוען כי שני פחדים שעורר תהליך הגלובליזציה מניעים את מדיניות החינוך בעשור האחרון: פחד של המשקים הלאומיים מפני הגלובליזציה הכלכלית והתחרות הכלכלית שהיא מייצרת; פחד של מדינות הלאום מפני אובדן זהותן עקב הגלובליזציה התרבותית. המחבר טוען כי המשימה של שוחרי לימודי האמנות היא לחלץ אותם ממצבם הפרדוקסלי. בגלל הפחדים שהגלובליזציה מעוררת, לימודי האמנות נדחקים לשולי תכנית הלימודים ואף מסולקים ממנה, אך לימודי האמנות הם המענה הטוב ביותר לאתגרי החינוך והגלובליזציה.

  • לינק

    במאמר זה של ד"ר אמנון כרמל מוצגת חלופה לארגון הידע הקיים בבית הספר. ארגון הידע הקיים מבוסס על "מקצועות בית ספריים", וכאן מוצעת מסגרת חדשה לארגון התכנים הנלמדים המכונה "דיסציפלינה פדגוגית". חלקו הראשון של המאמר מציג בקצרה את עיקרי התאוריה של ארגון הידע שפותחו על ידי המחבר במאמרים קודמים. בחלק השני נחשפות שתי דיכוטומיות אופייניות שמשתקות את הדיון החינוכי בשאלת ארגון הידע הראוי. הראשונה היא זו שבין ייצור של ידע חדש לבין הפצה של ידע קיים; השנייה היא זו שבין גישה דיסציפלינרית לבין גישה אינטגרטיבית. טענה מרכזית במאמר היא שהדיסציפלינה הפדגוגית היא חלופה שמצליחה להתגבר על דיכוטומיות אלה. שאר חלקי המאמר מוקדשים להצגה שיטתית של הדיסציפלינה הפדגוגית, לתיאור השלכותיה המעשיות ולדיון ביתרונותיה על פני אפשרויות אחרות שמוצעות בשיח החינוכי ( אמנון כרמון).

  • לינק

    מאמר מעניין של אמנון כרמון המציע למתכנני תכניות לימודים לבטל את המקצוע. כל ידע שנארז במקצוע מאבד את ערכו. אמנון כרמון טוען כי מנקודת הראות של הצרכים והערכים המרכזיים של חברות הידע הדמוקרטיות של המאה העשרים ואחת , המקצוע הוא אפשרות גרועה ביותר לארגון הידע לצורך למידה והוראה. ברגע שהתבנית של המקצוע מוטלת על התכנים השונים היא מעוותת אותם . יש להבין שהמקצוע הומצא במאה התשע עשרה . מדוע בעצם אי-אפשר לאמץ, בהתאמות מסוימות , את המאפיינים המרכזיים של ארגון הידע באמנויות לתחומים העיוניים? מדוע אי-אפשר ליצור ביצוע לימודי מרכזי, אישי או צוותי, שהלומדים יבחרו בו ואשר יכלול חלק כתוב והצגה בעל פה ויחליף את בחינת הבגרות המשמימה? אמנון כרמון חושב שהאמנויות מספקות לנו דגם מצוין למסגרת חדשה לארגון ידע , ועליה להחליף את המקצוע במסגרת הדומיננטית בבית הספר. המסגרת המוצעת , לה קורא אמנון כרמון תחום משמעות , תכיל בתוכה את מאפייני היסוד שתוארו כאן, יחד עם הבחירה הכפולה של הלומד והדגש על הממד הרגשי שמאפיינים את האמנויות.

  • מאמר מלא

    את הדיון על הכשרת המורים יש לקיים בהקשר רחב – בהקשר של השבר העמוק בין החברה לבית הספר. לשבר הזה יש השלכות על כל ממדי החינוך ובמיוחד על המורים – הוא הופך את תפקידם לבלתי אפשרי. אי־אפשר להוביל לשיפור ניכר בהכשרת המורים ובמערכת החינוך בכללותה בלי לחשוב מחדש על שאלות היסוד הכרוכות במצב המורים. אסור להסתפק בהסדרת הקיים. מתווי ההוראה החדשים אולי יעשו סדר במערכת (וזה עשוי להיות הישג לא מבוטל), אך הם לא יובילו לשיפור מהותי. במצב של שבר, טיפול בצד אחד של הסדק שאינו מוביל לתזוזה גדולה ולאיחוי ניצב לפני סכנה, או במילים של רוני אבירם: "רה־ארגון של האבסורד". אם נמשיך לעסוק כמעט אך ורק בבעיות האדמיניסטרטיביות, הלוגיסטיות והתקציביות של הכשרת המורים, נמצא עצמנו במקום שבו אנו נמצאים – "פול גז בניוטרל". על הכשרת המורים להפוך לטרנספורמטיבית. הכשרת המורים צריכה לראות את תפקידה העיקרי כמכשיר (תרתי משמע) לשינוי מערכת החינוך ( אמנון כרמון) .

  • לינק

    סקירת ביקורת מרתקת של אמנון כרמון על ספרו של קירן איגן, שהתפרסם במקור ב־1997,ספר הנחשב אחד הספרים החשובים והמעניינים ביותר שהתפרסמו בתחום החינוך בשנים האחרונות. הוא חשוב מפני שהוא מציג תאוריה גדולה של חינוך שיש לה השלכות משמעותיות ומעשיות ביותר על מטרות החינוך ועל אופני הפעולה שלו. הספר מעניין מפני שהתאוריה של איגן מקורית, מורכבת ומלאה בבעיות ובמתחים פנימיים כדרכן של תאוריות טובות. התאוריה אינה משתבצת יפה באף לא אחת מהמגירות העמוסות לעייפה של השיח החינוכי הרווח, והיא עוסקת בהקשרים היסטוריים ותרבותיים רחבים שחורגים הרבה מעבר לתחומי הדיון של "ספרי חינוך" רגילים. הטענה המרכזית של איגן היא שאין הבנה אחת אלא חמישה "סוגי הבנה" ושכל סוג נובע מהתפתחותם של "כלים קוגניטיביים" מיוחדים.

  • לינק

    לארגון הידע המוסדי הקיים שתי השפעות שליליות על החינוך: הוא יוצר תפיסת ידע בעייתית אצל תלמידים (מה שאמנון מכנה "סוגיה אפיסטמית" או "היבט אפיסטמי"); גורם לקיבעון באופני ההוראה בכיתה ("היבט השימור"). המסקנה: כדי לשנות את אופן העיסוק בידע בבית הספר יש לשנות תחילה את ארגון הידע המוסדי. טענתו של אמנון כרמון היא שמרבית ההכרעות החינוכיות הנוגעות לידע נעשות עוד קודם לכניסת המורה לכיתה. להכרעות אלה יש השפעות חינוכיות מרחיקות לכת.

  • רפרנס

    המאמר מציג מסגרת תאורטית להבנת "ארגון הידע המוסדי", ובוחן את השפעותיו כבדות המשקל על שדה החינוך. במוקד עומדות שתי השפעות מרכזיות: הסוגיה האפיסטמית שעוסקת באופני היווצרותה של תפיסת ידע בעייתית אצל תלמידים בבית הספר; ושאלת היציבות המופלאה של מוסדות החינוך בכל הקשור לאופן ההוראה בכיתה. המסקנה המרכזית העולה מהמאמר היא שאין כל אפשרות לשנות לעומק את האופן שבו עוסקים בידע בבית הספר ללא בנייה של דגם חדש של ארגון ידע מוסדי. (אמנון כרמון)

  • סיכום

    המאמר עוסק בארגון הידע, במיוחד בתחום החינוך הבית ספרי. נעשה ניסיון לנתח את המצב הקיים בבית הספר בהשוואה לזה שבאוניברסיטה ולהציע חלופה למצב בתחום החינוך הבית ספרי. מאפיין מרכזי של זממנו הוא עלייתן של מערכות ארגון ידע חדשות ורבות עוצמה שאליהן חשופה כלל האוכלוסייה. הילדים כיום עוברים כבר מהגיל הרך סוציאליזציה מקבילה לכמה מערכות ארגון ידע בעלות מטרות-על שונות ומסרים אפיסטמיים מגוונים. מצב זה מעורר שאלות רבות לגבי "הזהות האפיסטמית" של הצעירים בימינו ולגבי תפקידם הראוי של המוסדות העוסקים בחינוך הכללי. ארגון הידע הבית הספרי הצליח להתמסד ולפתח מנגנוני שימור יעילים במיוחד.עם זאת, טרם נמצא בסיס חלופי לארגון הידע שיכול להתמודד בהצלחה עם האתגרים העומדים לפני החינוך הכללי, ולהתקבל בברכה בקרב הכוחות החברתיים החדשים. הגיע הזמן אפוא לרכז מאמץ מחשבתי ומעשי בתחום של ארגון הידע הבית ספרי, ובאפשרויות השונות להחליפו בארגון טוב יותר (אמנון כרמון)

  • סיכום

    ביחס ללימוד של תחומי הדעת במכללה יש לכותבים שלוש המלצות מרכזיות: א.יש לצמצם באופן ניכר את מספר תחומי הדעת הנלמדים במקביל. ב.יש לשבור את "עיקרון הרצף" בין השיעורים, כלומר להותיר מרחבי זמן פנויים משיעורים פורמאליים במהלך ימי הלימודים ובמהלך שנת הלימודים כולה. ג.המסגרת המארגנת של לימוד תחומי הדעת צריכה להיות "דיסציפלינה פדגוגית" השונה באופייה הן מהמקצוע הבית-ספרי והן מהדיסציפלינה המחקרית. תחומי הדעת הנלמדים על פי דרכה של הגישה השלישית המוצעת על ידי הכותבים נועדו לפתח את היכולת של הלומדים לעסוק באופן מורכב ועמוק יותר בשאלות חשובות, כלומר, שאלות שהתמודדות עמן מקנה לנו הבנה עמוקה של העולם בו אנו חיים ושל עצמנו. חיוני הדבר שהסטודנט להוראה יתנסה במהלך לימודיו במכללה בשורה של התייחסויות לשאלות שכאלה. שתחומי הדעת במכללה צריכים להילמד במסגרת מארגנת חדשה אותה מכנים חברי הצוות "דיסציפלינה פדגוגית". במושג זה כוונתם היא לתפיסה של הדיסציפלינות הקיימות לא כבסיס ליצירת ידע חדש ולא כמאגר של פריטי מידע שאותם יש למסור לדור הצעיר, אלא כפרספקטיבות חשובות להבנה מורכבת של העולם ושל עצמנו, החיוניות לחינוך הקוגניטיבי של צעירים (אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן, יורם הרפז)

  • רפרנס

    הספר מציע מודל חדש להכשרת המורים בישראל מתוך אמונה שהכשרת המורים צריכה וגם יכולה לשמש ראש חץ בהפיכת מערכת החינוך הישראלית למערכת מטפחת חשיבה. על המוסדות להכשרת מורים להתמקד בטיפוח החשיבה של מורי העתיד מחד גיסא, ובפיתוח יכולתם לטפח את חשיבותם של תלמידיהם מאידך גיסא. המודל החדש המוצע משלב שתי מסגרות תיאורטיות שונות – "הגישה השלישית" ו"ארגון הידע" שעברו פיתוח לצורך הכנת המסמך ובחינת השלכותיהן לתחום הכשרת המורים. (אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן, יורם הרפז)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין