דף פריט
17-09-2018

הכשרת מורים בלימודי דמוקרטיה ואזרחות

מקור: "הבו לנו מחנכים", פנים- כתב עת לתרבות, חברה וחינוך, 36, הוצאת הסתדרות המורים, עמ' 70-78.

עו"ד אורן כרמלי הוא מתאם התוכנית הבינתחומית ללימודי אזרחות במחלקה להשתלמויות מורים באוניברסיטת חיפה. המאמר מבוסס על עבודת סיום במסגרת הקורס "שיטות מחקר בלימודי דמוקרטיה ואזרחות" לתואר מ"א בהנחיית ד"ר גייל טלשיר באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג למדע המדינה, המגמה ללימודי דמוקרטיה ואזרחות.

דו"ח קרמניצר מציע להטיל את הנחלת הדמוקרטיה על מערכת החינוך, באמצעות תוכניות לחינוך לאזרחות. חינוך לאזרחות בהתאם להגדרת הדו"ח מכוון ליצירת מחויבות למשטר הדמוקרטי ולהפנמת תפיסת עולם של זכויות אדם. תהליך חינוכי זה כולל לימוד עיוני, הקניית עמדות, ערכים ומוטיבציה לפעולה, והעמדת הכישורים והמיומנויות לאזרחות פעילה. הקביעה המשמעותית ביותר של הדו"ח היא, שחינוך כזה הוא תנאי הכרחי לחיים בדמוקרטיה.

את עיקר החינוך לאזרחות מטיל הדו"ח על השיעורים הפורמליים של מקצוע האזרחות ושיעורי המחנך; לעניין הכשרתם של המחנכים והמורים למקצוע האזרחות, מוסיף הדו"ח וקובע כי מתחייבת תמורה משמעותית בהכשרת המורים, תמורה שבה נדרש כל מורה להפנים בעצמו ערכים אזרחיים ודמוקרטיים.

כרמלי לקשור בין דמותו של המורה והכשרתו לקידום תרבות אזרחית דמוקרטית. לטענתו, למורים לאזרחות ולאלה המתקראים מחנכי הכיתות, בהיותם נשאי התהליך החינוכי, יש תפקיד משמעותי בקידום תרבות דמוקרטית, אך הם יוכלו למלא יעוד זה רק אם יהיו "מחנכים"; תוכנית ההכשרה האוניברסיטאית לפרחי הוראה, למקצוע האזרחות, במתכונתה הקיימת, אינה מקדמת תודעה דמוקרטית בקרב פרחי ההוראה, ואינה מקדמת את תפיסתם העצמית כבעלי זכות לחנך; לכן אין בה כדי להכשיר את המורים לאזרחות כמחנכים. משמע, אין בה כדי להביא את המורים לאזרחות להנהיג מהפכה חינוכית בתחום החינוך האזרחי-הדמוקרטי.

ההוראה, המורה, מקום בית הספר וחברה דמוקרטית

המורה אמור לתרגם את ציפיות החברה מבית הספר לתוצרים חינוכיים. הוא גם בעל משמעות מכרעת בעיצוב אישיותם ותפיסת עולמם של התלמידים. בכך הוא נעשה לבעל תפקיד משמעותי בעיצוב פני החברה. בכוחו של המורה לקבוע לאילו תכנים לימודיים, ובאיזו אוריינטציה, לחשוף את התלמידים. בכוחו להביא את התכנים וביקורתם לתודעת התלמידים ולדאוג להפכם לחלק מאישיותם וזהותם. מקומו של המורה בחיי התלמידים אינו מתוחם בהקניית ידע ספציפי, אלא יש לו הכוח לפעול לעיצוב השקפת עולמם ואישיותם של התלמידים.

דברים אלו יפים גם למורה לאזרחות, שמטרתו היא עיצוב דמות אזרח אקטיבי במדינה דמוקרטית, המחזיק בעמדות דמוקרטיות, מנתח לאורן את המציאות החברתית, על עוולותיה, ופועל בהתאם להן במרחב הציבורי. נראה כי עומדים לפניו קשיים תרבותיים במילוי תפקידו ומימוש ייעודו.

א) מרחב תרבותי פוסט-מודרני שבו ערכים ומוסר נתפסים כתלויי תרבות וסובייקטיביים, כך שהלגיטימציה של המורה להשפיע על חינוכם של התלמידים ועל תפיסת עולמם מצטמצמת לסיוע לתלמידים בלמידתם.

ב) השתרשותה של גישה פרגמטית, הרואה בהסתגלות למציאות ערך עליון, עוקפת הכרעות ערכיות-מוסריות ודוחקת כל דיון מוסרי-שיפוטי ביחס להתנהגות בני האדם. מכאן קצרה הדרך ל"אימורליזם". המורה נדרש לחשוף את התלמידים לבעיות קיומיות, מהן יפתחו את תפיסת עולמם וערכיהם, ולא לסייע בידיהם לגבש תפיסת עולם ערכית מקדמית.

ג) תפיסת הדמוקרטיה כהסדרים: בחברה ישראלית שסועה המעדיפה "כללי משחק" דמוקרטיים על פני התמודדות עם מרכיביה המהותיים של "הדמוקרטיה", מעודדים את המורה לאזרחות להוראת ההיבטים ההסדריים בלבד, תוך הימנעות מהיבטיה המהותיים, שיחייבו אותו להתמודד ערכית עם דילמות מוסריות העולות מהקשרו של חומר הלימוד. בכך גם תומכות הרפורמות המוצעות לשינוי החינוך בישראל, לרבות החינוך הדמוקרטי, וגם תוכניות ההכשרה למורים לאזרחות הנגזרות מהן.

ד) השתרשות השיח הניאו-ליברלי ואתוס הנייטרליות של המדינה הביא לאימוץ המודל האמריקאי של שליטת כוחות השוק וצמצום מעורבות המדינה בחיי הפרט. לפי גישה זו יש לצמצם את מעורבות המדינה למינימום הכרחי לא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בתחום הפוליטי-חברתי וגם בחינוך, ולאפשר מרחב של חירות כלכלית ופוליטית לתלמיד והוריו. במסגרת שיח זה, התלמיד נעשה צרכן של חינוך. לא זו בלבד שכוח הקנייה שלו משפיע על טיב החינוך שיקבל, הוא גם יכול להתוות את החינוך שיקבל לפי השקפתו. מדינה, שנדרשת לנייטרליות ערכית, מאבדת את זכותה להתוות ערכים קולקטיביים רצויים.

המורה המקצועי (הפרופסיונלי)

רוב התוכניות להכשרת המורים הקיימות היום רואות את המורה המקצועי-הפרופסיונלי כדגם למורה הראוי. מאפייניו של "המורה המקצועי" נובעים מתפיסת מערכת החינוך כמערכת להקניית ידע; מתפיסתו האינסטרומנטלית בעיקרה של בית הספר; מהתרכזותה של ההוראה במסירת חומר לימודי; ומתפיסתו הבסיסית של המורה כ"מורה הדעת" ופחות כמדריך ומחנך.

תפיסת תפקיד המורה: לפי תפיסה זו, המורה המקצועי הוא מי שאמור להקנות ידע ולהורות הסדרים חברתיים רצויים, שייטיבו את השתלבותו העתידית של התלמיד בחברה הבוגרת. על המורה להסתפק, אם כן, בהעברת הידע לתלמידים, במקצועיות המרבית, בצד הקניית מיומנויות בסיסיות של התנהגות נורמטיבית, תוך הנחה, גם אם לא במוצהר, שהוא אינו אמון על חינוכי הערכי-מוסרי של התלמיד, תחום המצוי בידיהם של ההורים.

השלכות לעניין הכשרת מורים: תפיסתם של החינוך וההוראה כמקצועות אקדמיים מחייבת את זיהויים עם הכשרה אקדמית. תוכנית ההכשרה לפי דגם זה צריכה להנחיל למורה ידע במקצועות היסוד, בפדגוגיה כללית ובדידקטיקה של הוראת המקצוע, ולהוסיף ידע פרוצדורלי וידע בדרכי הוראה, המתבטאים בסופו של דבר במיומנויות ובכישורי ההוראה. אלו האחרונים נלמדים בשיעורי המתודולוגיה ובתוכנית האימונים בהוראה. מאחר שהמורה אינו בר סמכא בתחומי הידע שהוא נדרש ללמד, עליו להישען על ברי סמכא אקדמאים גדולים ממנו. כך גם ביחס למתודולוגיה של ההוראה, שאינה נצברת כחלק מהניסיון בהוראה, אלא ממומחים אקדמיים. הכשרת המורים הועברה אם כן, כחלק מתהליכי האקדמיזציה, מידי מי שהיו מורים לחוקרי חינוך אקדמיים, שאינם מתנסים לרוב בהוראה.

מכיוון שהדגש בתהליך החינוכי מושם על רכישת הידע והקנייתו, אין המורה נדרש להתמודדות ערכית-מוסרית בתהליך החינוכי, והדבר אינו בגדר הכרח להכשרתו. נראה כי תוכנית ההכשרה אינה צריכה להביאו להתמודדות אישית עם שאלות ערכיות-מוסריות, אלו הנוגעות להוראה ולמפגש עם התלמידים ואלו הנוגעות למציאות החברתית.

המורה המחנך. דגם חלופי להכשרת מורים רואה את תכלית החינוך בפיתוח אישיותו המוסרית של התלמיד. כך נתפסת ההוראה כמכשיר החינוכי החשוב ביותר. באמצעות בחירת התכנים, דרכי ההוראה והדילמות המוסריות שמעמידים חומרי הלימוד לפני התלמיד, ובייחוד ביקורת המציאות החברתית, ההוראה מעצבת ומטפחת את חשיבתו התבונית ואישיותו המוסרית של התלמיד.

הכשרת מורים בישראל – אימוץ דגם ה"מורה הפרופסיונלי"

הכשרת מורים, ככל תהליך חינוכי אחר, עשויה לעצב את פרח ההוראה המתחנך בה. זאת, באמצעות בחירת התכנים, הדגש המושם בתוכנית על ידע בתחום הדעת ועל הערכים הנובעים ממנו, מידת האוריינטציה הביקורתית, האופן שבו מועברים השיעורים. אלה יעצבו בסופו של דבר את פרח ההוראה כמורה, בדרך המתבטאת בין היתר במודעותו החברתית, בתפיסתו העצמית ביחס לזכותו לחנך לערכים, במידת ביקורתיותו לתוכן הידע הדיסציפלינרי ולאופן שבו יתפוס את תפקידו החברתי כמורה.

הרפורמות בהכשרת מורים, שמקורן כאמור בשאיפה להרים את מעמד המורה ולשפר את איכות כוח ההוראה, התמקדו בתיקונים קלים בנושאי הלימוד, הכבדה על תנאי הקבלה לתוכנית, הכבדת הנטל על פרחי ההוראה ושינויים בהליכי ההסמכה ורישיון ההוראה. לא שונו בסיסי ההכשרה והרציונל המנחה, שלפיו מקצועיותו של המורה ומומחיותו בהקניית הידע הם הדברים החשובים ביותר. לכן לא הושגו שינויים משמעותיים ברמת החינוך בישראל, לרבות החינוך לדמוקרטיה.

עיון בתוכנית הלימודים האוניברסיטאית המוצעת לפרחי הוראה במקצוע האזרחות מגלה שלושה מרכיבים עיקריים:

א. לימודים כלליים בתחום הפדגוגיה החינוכית ומדעי העזר של החינוך, כדוגמת הקורסים: סוציולוגיה של ביה"ס, התפתחות והתבגרות, פסיכולוגיה חינוכית, תהליכים קוגניטיביים של למידה, ניווט כיתה, דילמות בהוראה, שיטות מחקר, עקרונות ומעשים בהערכה ומדידה בהוראה וכו'.

ב. לימוד מקצועות התמחות ספציפיים לצורך הקניית הידע הרלוונטי בתחום הדעת, שתכליתם חיזוק הבסיס האקדמי של המורה: היכרות עם מערכת המשפט בישראל; חשיפה למצבו החברתי של המיעוט הערבי בישראל; היכרות עם בסיסי דיסיפלינת מדע המדינה; היכרות עם נושאים מרכזיים בפוליטיקה הישראלית; תיאוריות מתחום המחשבה המדינית.

ג. חינוך פרופסיונלי הכולל שיעורי דידקטיקה, מיומנויות והכשרה מעשית. מבנה הלימודים תואם את הגישה האמפיריציסטית לתהליך הלמידה של גילוי ידע. לפי גישה זו, פעילויות הלמידה מסייעות בידי הפרט לגלות "ידע" ולהשתמש בו להסבר ולניבוי. כדי להבטיח את אמיתות הידע יש להקפיד על איסופו לפי מתודה מדעית מקובלת. גישה זו מבחינה חדות בין "עובדות" ו"ערכים". בהתאם לדרישות "הדגם המנחה", מושם דגש על הקניית ידע אקדמי ומיומנויות; הבניית תוכנית הלימודים באופן של לימוד תת-תחומים; ונקיטה גישה מדעית לתוכני הלימוד.

מניתוח תוכנית ההכשרה עולה כי מתקיימים שיעורים שתכליתם ידע, מיומנות וכלים מקצועיים, על חשבון שיעורים המדגישים טיפוח תשתית תרבותית-ערכית; ניכרת מגמה של התמקצעות בתחום הדעת על חשבון תפיסה הוליסטית של ההוראה כחינוך. נראה כי תוכנית לימודי ההכשרה האוניברסיטאית משקפת תפיסת "המורה הראוי" כמורה המקצועי (הפרופסיונלי), הבקי בתחום הדעת ושולט במיומנויות המתחייבות להוראה, בהבדל מהמורה הראוי שהוא מחנך, בעל תודעה ערכית-מוסרית ובעל זכות לחנך.

המחנך - גישה מוצעת כבסיס להכשרת מורים

מעורבותו של המורה-המחנך בפיתוח אישיותו וגיבוש השקפת התלמיד אינה רק בגדר זכות, אלא היא מעורבות נחוצה והכרחית להכוונתו לאימוץ סולם ערכים דמוקרטי. השתמטות מחינוך התלמידים לערכים דמוקרטיים רצויים מערערת את הסיכוי להמשך קיומה הדמוקרטי של החברה.

לכן נראה כי יש מקום לשנותו את תוכנית ההכשרה למורים בכלל, ואת התוכנית למורים לאזרחות בפרט, שתכליתה יהיה "המחנך" כדמות המורה הראוי. תוכנית ההכשרה צריכה להתאים עצמה לפעול להכשרתו של פרח ההוראה כך, שכשריו יוכלו להביאו למלא תעודה זו. כל תוכן, נוהג או ערך שרוצים להקנות, או שרוצים לחנך לו את התלמידים, וכל מתודה שנדרש המורה ליישם, הכרחי שיבואו לביטוי בתוכנית ההכשרה. על תוכנית ההכשרה לעודד את המורה להבהרת ערכיו וגיבוש השקפת עולמו; לפתח תודעה ביקורתית ביחס למציאות החברתית; לגבש תפיסה ביחס לתכלית החינוך ולמטרותיו כמחנך ערכי ולהעצמת תודעתו כבעל זכות לחנך את תלמידיו. כל אלו בצד הכשרה תיאורטית ומעשית של דידקטיקה וגישות לחינוך ערכי בבית הספר.

לביבליוגרפיה, ראו קישור למאמר המלא

מה דעתך?

ביבליוגרפיה, ראו קישור למאמר המלא

    שלום רב , רציתי להודות לכם על המאמרים המעניינים שאתם מפרסמים, אני מחפשת חומר ספרותי או מאמר בנושא ההבדל בין מורה למחנך בהתייחסותום לתלמידים.

    פורסמה ב 17/10/2011 ע״י חגלה- עאסי מאגדה
    מה דעתך?