16-09-2018

גן הילדים האורייני השתמעויות מחקר השפה הכתובה – למעשה החינוכי

מקור: "הד הגן", רבעון לחינוך בגיל הרך, דצמבר 2000
מתוך אתר "הגיל הרך"

ניטש ויכוח באשר לשיטות המועדפות בהוראת הקריאה בין גישת המיומנויות לעומת גישת השפה כמכלול.
האם ויכוח זה צריך להשפיע על הגישה החינוכית בגן?

לפני 10 שנים ויותר היגיעו המחקרים הראשונים שחשפו את מושג ניצני-אוריינות לגבי גיל טרום-קריאה, ושברו כמה אמונות מקובלות בפדגוגיה של הגיל הרך בשאלת הגיל האופטימאלי של בשלות הילד ללימוד הקריאה. אמונות אשר מנעו מליזום פעילויות שיכלו להתפרש כהוראת-קריאה בגן. החשש היה שהתלמיד בכתה א' "ישתעמם, ומלקיחת תפקידו של המורה בבית הספר.

''דפי העבודה'' שהופעלו לראשונה בגנ''י עוד בשנת ה-50 בהקשר ל''שיטה האינטנסיבית'' והופיעו במהדורה חדשה בשנות השבעים, היו סמל מייצג לטיפול במוכנות לקריאה ולבית הספר.
ה''דפים'' היו הן דפי-אבחון והן חוברות-למידה: גננות שישבו בקבוצה והתבוננו בילדים הממלאים את הוראותיהן - יכלו לאתר ילדים שהיו להם קשיים בתחומים השונים שנבדקו ב''דפי-העבודה''.
תכנית-הלשון שיצאה במסגרת ת''ל בסוף שנות ה-60 ראשית ה-70 טיפלה בטיפוח הלשון והבנת הנשמע, ועסקה במיומנויות הקשורות במוכנות ללמידה כגון; קשב והאזנה, ובמיומנויות חשיבה.

המושג ניצני-אוריינות שפרץ אל גני-הילדים בסוף שנות ה-80 חשף''אמת חדשה'' שהפוטנציאל קיים מלידה ועוד לפני כן. במקום הילד הבשל/לא בשל, הגיע''הילד החשוף''. הילד מרגע היוולדו''רואה ושומע'' שפה דבורה וכתובה. שהרי הסביבה של סוף המאה ה-20 וראשית ה-21 משדרת אותות חזותיים/ שמיעתיים בכל מקום ורגע. כלומר התגלה שילדים''לא המתינו'' עד שהמורה בכיתה א' תדריך אותם באופן מכוון ושיטתי בכתיבה וקריאה.
סנפיר מתארת כיצד לפי תאוריות השפה כמכלול אנשי המקצוע''הצטרפו'' לתהליך ההתפתחותי של הבנת השפה הכתובה. דבר שקיבל ביטוי בכל אתר בגן ובשינוי עמדות המחנכים.
השפה הכתובה הוכנסה בכל המקומות הרלוונטיים כחלק אינטגראלי של סביבת החיים בגן (למשל ספרים ב"פינת הבובות").
לטענת המחברת גנים שאמצו גישה זו העשירו את הסביבה החינוכית, ועודדו את הילדים לתת ביטוי לידע שלהם בתחום השפה הכתובה ולשכללו.
במקביל הויכוח בין חסידי השפה כמכלול לבין חסידי טיפוח המיומנויות לא פסק, הן מבחינה אידיאולוגית והן מהבחינה הפרקטית.

סנפיר מעלהה דברים שנשאה פרופ' איריס לוין במכון מופ"ת (הד הגן, ד' סיוון תשנ''ח): גישת השפה כמכלול לא היתה תרופת פלא לקשיים אמיתיים של ילדים המפתחים קשיי למידה ולא נמצא יתרון לשיטה אחת לגבי קצב רכישת קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא ועוד.
מחקרים הראו יתרון לגישת השפה כמכלול, בגני-ילדים. בגנים אלה מרבים בקריאת ספרים לילדים, מחזיקים ספרייה פעילה, מעודדים ילדים''לשחק בקריאה'' ועוד. כמו כן נמצא שהילדים מודעים יותר למושגי דפוס: איך מחזיקים ספר, מה זו אות, ויש להם ידע ראשוני מתקדם יותר על קשרי אות-צליל.
יחד עם זאת, לפי לוין היתרון של גני השפה כמכלול בולט יותר עבור ילדים הבאים מבתים מבוססים. דווקא בגנים של אוכלוסיות עניות - אין יתרון לשפה כמכלול.

הויכוח בארץ התחדש בעקבות מסקנות ועדת מומחים שהוקמה על-ידי הקונגרס בארה''ב שתפקידה היה לבחון באופן מדעי שיטות קריאה ובסיסן התאורטי ולהמליץ על שיטות מועדפות, ולבדוק את הנעשה במחלקות להכשרת מורים באוניברסיטאות בכל הנוגע להכשרתם להוראת קריאה וכתיבה.

מחקריה של פרופ' איריס לוין תרמו להעצמת רפרטואר הפעילויות בגן שכוונו לעידוד וטיפוח השפה הכתובה. במחקרה על שמות האותיות, המליצה על רכישת שמות האותיות בגיל הגן ושילובו ברפרטואר הפעילויות שיוזמת הגננת. בעקבות המחקר ציבור הגננות קיבל לגיטימציה להקנות את שמות האותיות לעשות זאת בדרכים המקובלות בגן, בצורה משחקית ומשעשעת. לוין עשתה דרוג בשמות האותיות מהקל אל הכבד מבחינה פונטית.
כשהגננות משחקות עם הילדים במילים תוך כוונה ללמד שמות אותיות, הן מוזמנות לבחור רפרטואר של מילים יותר קלות ויותר קשות תוך מודעות לרמת הקשר בין שם האות לצליל שהיא מייצגת.

המודעות הפונולוגית - שבה עסקה ד"ר לאה קוזמינסקי במחקרה " הפנמת הפונימה - שיפור מיומנויות פונולוגיות" 
(2000) - מוכרת לגננות ומטופחת בגנים על-ידי משחקים שונים ומגוונים וגם בעזרת ספרות ילדים, בעיקר קריאת שירה, של הגננת והילדים ומשחקי חריזה וחזרות ועוד. האלמנט החדש במחקרה של קוזמינסקי: הפרדה בין העיצור והתנועה כלומר; שהילד רמי ידע שהגננת מתכוונת אליו כשהיא שואלת: ''מי זה ר/א/מ/אי? " ההנחיה המתודית לגננת/למורה היא לעבוד על טיפוח מיומנויות פונולוגיות במסגרת מובנית ומבוקרת מן הקל אל הכבד (על-פי דרוג שמציעה קוזמינסקי).

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?