דף פריט
16-09-2018

האם נדרשת הערכות מחדש ללימודי חינוך בהכשרת מורים?

מקור: "טללי אורות", שנתון מכללת אורות ישראל, כרך י"א, תשס"ד עמ' 323-330

מטרת המאמר להעלות רעיון הקשור ללימודי תחום הפדגוגיה במסגרת לימודי חינוך במכללות להכשרת מורים, מתוך מטרה לבדוק את יעילותו.
באופן מסורתי לימודי החינוך נחלקו ע"פ תחומי הדעת מהם ינקו. הציפייה מהסטודנטים היתה לגשר בין תחומי הדעת השונים, ולתכלל את מה שלמדו להכרת תלמידיהם ולסיוע להם.

ע"פ הדגם המנחה לתכנית לימודים לתואר בוגר בהוראה (1981) יש ללמוד את ארבעת המבואות (מבוא לפילוסופיה של החינוך, מבוא לפסיכולוגיה של החינוך, מבוא לסוציולוגיה של החינוך ומבוא לסטטיסטיקה ומתודולוגיה) "תוך זיקה ישירה למעשה החינוכי ולעבודת ההוראה".
שלוש בעיות התעוררו:

1. תחומים רבים התחדשו, וברובם אינטרדסצפלנריים
קיימות שתי אפשרויות תיאורטיות להתמודד עם סוגית התחומים המתפתחים: האחת, הוספתם לתכנית הלימודים; הוספת הקורסים אינה עדכונם. בד"כ אין מפסיקים ללמד את הקורסים "הוותיקים", אלא מוסיפים עליהם. בדרך זו הולכת מערכת הלימודים ותופחת. השנייה, היא ע"י ארגון מחדש של הקורסים בתחום הידע הפדגוגי, ומעבר מהוראת המקצועות בתחום מדעי החברה להוראת מקצוע "חדש": פדגוגיה.

2. קיימת זליגה מתמדת של נושאים תיאורטיים על פני הסוגיות בחינוך והוראה.
בתחום הידע הדסצפלינרי חייבים ללמד את הידע העדכני. בתחום הידע הדדקטי קצב החידושים אינו מהיר, וכשעולה סוגיה דידקטית חדשה ו"כבדה", היא שואבת אליה תוכניות וקורסים חדשים. הבעיה של זליגת הידע קיימת בעיקרה בתחום הידע הפדגוגי. מצד אחד, תחום זה מתפתח בקצב מהיר עם התפתחות המחקר במדעי החברה; ומצד שני, קשה לוותר על ידע שנחשב נכס צאן ברזל.
לדעת המחבר עד שיתפתח גוף ידע אקדמי מחקרי חדש שיצמיח מומחים בתחום המתחדש של הידע הפדגוגי, יש לארגן מחדש את הלימודים בתחום.

3. חלק מפרחי ההוראה אינם מרגישים שסוגיות אלה מכשירות אותם להוראה.
ע"פ מחקרם של שגיא, גילת וקופפרברג (2002)* שבחנו את ההתפתחות המקצועית של סטודנטים להוראה, הרי כשבוחנים את הרכיבים של המסוגלות העצמית, ניתן לראות כי בתחושת המסוגלות להוראה ובתפיסת המסוגלות המערכתית לא נמצאו הבדלים מובהקים בין שנות הלימוד. תחושת המסוגלות קשורה לזהות מקצועית, ומשפיעה על התנהגות המורה. לדעת המחבר קיים בסיס להנחה שיש פוטנציאל חיובי לשיפור תחושת המסוגלות והרלוונטיות בארגון מחודש של תחום הלימודים הפדגוגיים.

השינוי המוצע

שינוי במטרות –

בדגם המנחה הוגדרו מטרות לימודי החינוך כדלהלן:
מתן הכשרה טובה ככל האפשר לתלמידים לקראת תפקידם כמורים עמידה בסטנדרטים המצדיקים הענקת תואר אקדמי.

מוצע לנסח את מטרת הלימודים הפדגוגים: להקנות ידיעה, הבנה ויכולת יישום של ידע פדגוגי מתוכלל. הדגש במטרות אלו הוא על יכולת היישום ועל הידע המתוכלל.
יכולת היישום תכתיב, במידה רבה, את בחירת גופי הידע, את מתודות ההוראה ואת דרכי ההערכה. ידע מדעי-אקדמי שהמורה לעתיד יתקשה מאוד ליישמו ינופה, בשל טעינות היישום הנמוכה שלו.

שינוי בארגון חומר הלימודים –

חומר הלימודים אורגן ע"פ עקרונות ארגון אקדמי. הדגם המנחה יצר ארגון של קורסי מבוא דסצפלינריים וקורסים מתקדמים בנושאים רלוונטיים שנידונו באופן מעמיק יחסית.

מוצע לשנות את נקודת המוצא: נקודת המוצא אינה המבנה האקדמי, אלא רלוונטיות הנושאים למורה לעתיד. ע"פ עיקרון זה ניתן לבנות מספר דרכי ארגון. המחבר מביא לדוגמא את דרך הארגון הנושאית שנבנתה במכללת אורות-ישראל הקשורה למבנה הדעת של מדעי החברה. בדרך זו פותחו קורסים כגון היבטים קוגניטיביים בהוראה וכו', ולצידם קורסים שנקודת המוצא שלהם היא התמודדות המורה עם משימות בכתה. בקורסים אלו נלמדת "הפלטפורמה" המושתתת על דרכי פתרון בעיות, חשיבה שיטתית ורפלקטיבית, ועוד. לאחר לימוד העקרונות, הסטודנטים "מזרימים" לתוך הפלטפורמה אירועים ע"פ בחירתם, לומדים את הרגע התיאורטי הרלוונטי לאירוע, ומתנסים בדיונים כיצד עליהם "לטפל" באירוע. בדרך של סיעור מוחין נוצרת רשימה ארוכה של נושאים שאורגנו במודל גליל, שבו כל שכבה מייצגת תחום דעת, וכל "פלח" מייצג נשוא ידיעה. הנגזרות מצליבות את תחום הידע עם מושא הידע.

חשוב להדגיש: רשימת הנושאים אינה מתיימרת להקיף את כלל המורים, ומוצע שכל מסלול יאתר את הנושאים הרלוונטיים ע"י קבוצת מיקוד. כמו כן הדרך בה אורגן המידע חשובה ולא הפריטים.
בכל תקופה יש לבחון מחדש את הנושאים ואת הנגזרות, על מנת להתאימם לצרכי פרחי ההוראה והתלמידים.

שינוי במסגרת הלימודים –

אחת המטרות של לימודי חינוך בהתאם לדגם המנחה, קשורה לקבלת תואר האקדמי. בהתאם למטרה הלימודים חייבים להתקיים במכללות, שהן מוסד אקדמי, ורבות מהן מפתחות קשרים מעמיקים עם בית ספר במסגרת קשרי מכללה-שדה.

מוצע לקיים מסגרות לימוד בבית הספר בשיתוף מורים מביה"ס, שיאפשרו התנסות ויישום הידע, ובכך ישלימו את מטרות לימודי התחום הפדגוגי. בדרך זו גם המוטיבציה ללמוד ולהעמיק גדלה, תחושת הקומפטנטיות גוברת והזהות המקצועית הולכת ומתגבשת.

 

*שגיא, ר', גילת, י' וקופפרברג, ע' (2002). התפתחות מקצועית של סטודנטים להוראה: מסוגלות עצמית ועמדות כלפי ההוראה. דו"ח מחקר. מכללת לוינסקי לחינוך.

מה דעתך?

    יופי של מאמר. ברור שיש לבנות מחדש את לימודי החינוך והפדגוגיה, כך שיהיו: א. מענינים; ב. ישימים בעבודת פרח ההוראה והמורה; ג. עדכניים; ד. יעילים-עם פחות חזרות וחסרים בקורסים השונים; ה. בנויים נכון מבחינה דידקטית ומתודית; ו. משולבים נכון במהלך הכשרת פרח ההוראה. להלן שתי הערות בנידון:1. בניה מחדש של לימודי החינוך והפדגוגיה היא משימה חשובה וכבדה, ויש לבצעה במסגרת בין מכללתית. אני מצפה ש"מופת" יקחו זאת על עצמם.2. חשובה מאוד הקביעה במאמר, שהשיקול המשמעותי בנושא זה איננו השיקול האקדמי, אלא היישימות לגבי המורה לעתיד. קביעה זו משתלבת בהתנגדות למעבר כפוי ומכאני מהכשרת מורים לתואר B.Ed. ייחודי ומותאם לצרכי המסלול, להוראה "אקדמית" לתואר B.A. במסלול שכלל איננו מותאם להכשרת מורים.

    פורסמה ב 30/04/2005 ע״י גדי איש-עם
    מה דעתך?