דף פריט
16-09-2018

האם כדאי ללמד את שמות האותיות בגן?

מקור: האם כדאי ללמד את שמות האותיות בגן? תגובה למאמר: "אלף – אוהל, בית זה בית, גימל זה גמל גדול...מה מפיקים ילדים בגיל הרך מידיעת שמות האותיות" מאת איריס לוין

מתוך: מגמות, כרך מג מס' 4, מרץ 2005, עמ' 757-764

האם ניתן לייחס להכרת שמות האותיות תפקיד מסייע ברכישת הקריאה בהמשך? איריס לוין (2002) הציעה שלוש תשובות חיוביות לשאלה, עליהן מגיבות המחברות:

1. הכרת שמות האותיות מסייעת לזכירתן

המחברות מסכימות עם תשובה זו.
קריאה לאותיות בשמן יכולה לעזור לילדים לארגן את ההתנסויות שלהם וליעל את הזכירה. אות היא ייצוג מופשט. כל אות מופיעה במגוון גדלים וגופנים, והדמיון בין אותיות הוא רב. בדומה לרכישה של שמות עצם מוחשיים, הקריאה בשם מייעלת את תהליך ההפשטה של הקריטריונים המגדירים כל אות (Gopnik & Meltzoff, 1986), והיא רמז העשוי לייעל את השליפה של המידע אודות האות מן הזיכרון הסמנטי לטווח ארוך (Baddeley, 1990). השימוש בשם האות מתאים לאופן שבו המבוגרים מציינים את האותיות, ומאפשר לשלב את הילדים בשיח אודות הכתב (לוין, 2002).

2. הכרת שמות האותיות מקדמת את המודעות הפונולוגית ורכישת העיקרון האלפביתי

המחברות מסכימות עם תשובה זו.
הקשר בין מודעות פונולוגית לקריאה הוא דו-סטרי: מחד גיסא, יש מחקרים המורים שהמודעות הפונולוגית מתפתחת בעקבות חשיפה לכתב אלפביתי. מאידך גיסא, ניתן להצביע גם על קשר הפוך: רמת המודעות הפונולוגית של ילדים בגן מנבאת את הישגיהם בקריאה כעבור שנים רבות (Bradley & Brynet, 1983). ילדים שיש להם קשיים במודעות הפונולוגית בגיל הגן נמצאים בסיכון להיכשל בקריאה בכתה א. אולם ניתן למנוע את הכישלון באמצעות טיפול שמגביר את המודעות הפונולוגית של הילדים (Bentin & Leshem, 1993)

אפשר לקדם את המודעות הפונולוגית גם ללא הוראה של שמות האותיות. כמו כן שמות האותיות אינן תנאי הכרחי לזיהוי הפונמות שהן מייצגות: ילדים יכולים ללמוד את הקשר שבין האותיות וסימני הניקוד לבין הפונמות שהם מייצגים, גם אם אינם מכירים את שמם (McBride-Chang, 1999). ההוראה של שמות האותיות יכולה לסייע לקידום המודעות הפונולוגית והקריאה רק כאשר יש קשר בין השמות של האותיות ובין הפונמות שהן מייצגות.

3. הכרת שמות האותיות מסייעת לקרוא מילים

לטענת המחברות תשובה זו נכונה רק באופן חלקי ועלולה להטעות.
מחקרים רבים מצאו קשר חיובי בין הכרת שמות האותיות בגיל הגן לבין רכישת הקריאה בכיתה א.
ידיעת שמות האותיות אינה יכולה לעזור במישרין לקריאת מילים שבהן אין דמיון בין רצף הפונמות במרכיבות את המילה לבין שמות האותיות שמרכיבות אותה. הכרת שמות האותיות יכולה לבלבל את הילדים כאשר שימוש בשם האות יגרום להם לזהות את המילה הכתובה כמילה אחרת. לדוגמה: הכרת האות "כף" בשמה יכולה לעזור בקריאת המילים שנפתחות ברצף "כ" "פ", כגון: "כפתור" ו"כף". היא לא תסייע לילדים לקרוא את המילה הכתובה כמילה אחרת.

לדעת גוברמן ותובל מוטב שלא להציע לילדים טקסטים מלאכותיים לקריאה ולהפנותם לדרך ללא מוצא. אין טעם לחזק אצל הילדים השערות שגויות בנוגע לאופן שבו הכתב האלפביתי מייצג את השפה הדבורה (פרוסט, 1997) הסכנה חמורה במיוחד לילדים שטרם פיתחו את המודעות הפונולוגית ונוטים להאמין שהכתב האלפביתי מייצג הברות (Ferreiro & Teberosky, 1982). טקסטים שבהם שם האות מסייע לזיהוי המילים עשויים לחזק את ההשערות השגויות של הילידים ויקדמו קריאה רק למראית עין: הילדים יזהו מילים בלי לפרק להברות ופונמות וההבנה של הכתב האלפביתי והיכולת לקרוא מילים אחרות יתעכבו.

לכן לא ניתן לטעון שהכרת שמות האותיות תורמת לקריאת מילים. אין לעודד שימוש בשמות האותיות כדרך לפענוח הכתב, אלא יש להדגיש מהי הפנומה שאותה מייצגת כל אות.


לסיכום
, יש לעסוק בטיפוח היכולת השפתית באמצעות חשיפה לספרים ולספרות ילדים, היכרות עם משלבי דיבור וסוגים שונים של טקסטים. יש להקנות את שמות האותיות ולטפח את המודעות הפונולוגית בשיטות שמתאימות לילדים מבחינה התפתחותית. יש לזכור כי יצירת הקשר שבין האותיות לבין הפונמות שהן מייצגות חשובה מקריאה לאותיות בשמן, וכי ניתן לטפח מודעות פונולוגית ולהגיע לקריאה, גם ללא שינון של שמות האותיות.

 

ביבליוגרפיה

לוין, א' (2002). אלף – אוהל, בית זה בית, גימל זה גמל גדול...מה מפיקים ילדים בגיל הרך מידיעת שמות האותיות. בתוך פ' קליין וד' גבעון (עורכות), שפה למידה ואוריינות בגיל הרך (עמ' 71-103). תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב.

פרוסט, ר' (1997). עקרונות לימוד הקריאה בשפה העברית: ניתוח השיטה הפסיכובלשנית להוראת הקריאה. בתוך י' שימרון (עורך), מחקרים בפסיכולוגיה של הלשון בישראל: רכישת לשון, קריאה וכתיבה (עמ' 290-307). ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים.

Baddeley, A.D.( 1990) Human memory: Theory and practice. Boston: Allyn and Bacon.

Bentin, S., & Leshem, H. (1993). On the interaction between phonological awarness and reading acquisition: It's a two-way street. Annals of Dyslexia, 43, 125-148.

Bradley, L., & Bryant, P. (1983). Categorizing sounds and learning to read: A casual connection. Nature, 30, 419-421.

Ferreiro, E. and Teberosky, A. (1982) Literacy Before Schooling. London: Heinemann Educational .

A. Gopnik & A.N. Meltzoff (1986). Relations between semantic and cognitive development in the one-word stage: The specificity hypothesis. Child Development, 57, 1040-1053.   

ראו גם:
http://masa.macam.ac.il/%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa

מה דעתך?

ביבליוגרפיהלוין, א’ (2002). אלף – אוהל, בית זה בית, גימל זה גמל גדול…מה מפיקים ילדים בגיל הרך מידיעת שמות האותיות. בתוך פ’ קליין וד’ גבעון (עורכות), שפה למידה ואוריינות בגיל הרך (עמ’ 71-103). תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב.פרוסט, ר’ (1997). עקרונות לימוד הקריאה בשפה העברית: ניתוח השיטה הפסיכובלשנית להוראת הקריאה. בתוך י’ שימרון (עורך), מחקרים בפסיכולוגיה של הלשון בישראל: רכישת לשון, קריאה וכתיבה (עמ’ 290-307). ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים.Baddeley, A.D.( 1990) Human memory: Theory and practice. Boston: Allyn and Bacon.Bentin, S., & Leshem, H. (1993). On the interaction between phonological awarness and reading acquisition: It’s a two-way street. Annals of Dyslexia, 43, 125-148.Bradley, L., & Bryant, P. (1983). Categorizing sounds and learning to read: A casual connection. Nature, 30, 419-421.Ferreiro, E. and Teberosky, A. (1982) Literacy Before Schooling. London: Heinemann Educational . A. Gopnik & A.N. Meltzoff (1986). Relations between semantic and cognitive development in the one-word stage: The specificity hypothesis. Child Development, 57, 1040-1053.   ראו גם:http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=126

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?