דף פריט
30-08-2018

הכול-קול – "לדבר בשלושה קולות": מרצות בגיל הרך משמיעות קולן על זהותן המקצועית

רוסו-צימט, ג' (2014). פרק 6: הכול-קול – "לדבר בשלושה קולות": מרצות בגיל הרך משמיעות קולן על זהותן המקצועית. בתוך ח' עזר (עורכת), מבעד לעדשת הזהות המקצועית: מחקר שיתופי רב-שיטות כגישה להבנת הזהות של מכשירי מורים (עמ' 135-109). תל-אביב: מכון מופ"ת.

סיכום המאמר נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

מטרת המחקר היא להרחיב את הידע על-אודות ההתפתחות המקצועית והזהות המקצועית של מכשירות מורים בגיל הרך. באופן פרטני יותר, המטרה היא להשמיע את קולן של שלוש מכשירות מורים בחוג לגיל הרך הנמצאות בנקודת זמן שונה בהתפתחותן המקצועית, תוך כדי איתור שלבים בהתפתחות זו, הבנת נקודות המבט שלהן לגבי מקצוען והתייחסות למקומה של המכללה בהתפתחותן המקצועית.

במחקר משתתפות שלוש מרצות המלמדות בתכנית הגיל הרך, שהסכימו לספר את סיפורן המקצועי. השלוש הן בגילים שונים ובמעמד שונה במכללה. האחת, מדריכה פדגוגית שעדיין שנים של קריירה לפניה; השנייה, מרצה בעלת שנות ותק רבות בהוראת הפסיכולוגיה העוסקת בהוראה בלבד; השלישית, מדריכה פדגוגית שסיימה את תפקידה במכללה והיא על סף פרישה לגמלאות.

בעזרת סיפוריהן מנסה מחברת המאמר למקד שינויים שחלו בתפיסתן לאורך זמן ולהבין אילו משמעויות הן מייחסות לשינויים אלה בהווה. היא בחרה בנרטיב של המספרות כדי לנסות לחשוף את תפיסותיהן ואת האופן שהן רואות את עצמן ואת מקום עבודתן. זהויותיהן האישיות של המשתתפות מייצגות במידה רבה את הזהות של צוות ההכשרה בגיל הרך במכללה.

כלי המחקר הוא ריאיון פתוח שמטרתו לזמן את הנרטיבים המקצועיים של מכשירות המורים. הריאיון נפתח בשאלה: "ספרי לי את סיפורך המקצועי". השאלה הפתוחה אפשרה למשתתפות לספר את סיפורן ללא הפרעות והתערבות, להדגיש היבטים שהן בחרו ולהציג את עמדותיהן ואת דעותיהן. במידת הצורך נשאלו שאלות הבהרה ושאלות שהתמקדו בזהות מקצועית בתקופה של שינוי.

הממצאים מוצגים לגבי כל מרואיינת בנפרד כדי להראות תמונה מלאה על כל אחת המרואיינות. בתחילה מוצגים השלבים בהתפתחות המקצועית של המרואיינת. לאחר מכן מוצגות נקודות המבט של המרואיינת על היבטים מקצועיים בעבודתה, והם: מקצועיות בהדרכה ובהוראה; אחריותו של הפרט להתפתחותו המקצועית; מקומה ותרומתה של המערכת להתפתחות המקצועית. לבסוף, באמצעות מארג המטפורות שהופיעו בנרטיב, מוצג מיצוב זהותה המקצועית האינטגרטיבית של המרואיינת.

לאחר ששמעה את סיפורן של שלוש המדריכות בגיל הרך העובדות כמכשירות מורים סיכמה מחברת המאמר את הממצאים בשלושה קולות. לקול הראשון היא קוראת קול של הערכה עצמית. הערכה עצמית היא המידה שהאדם רואה את ההיבטים השונים של ה"עצמי" שלו, המבדיל בינו לבין האחרים. מחברת המאמר מצאה כי למשתתפות תחושת ערך, הערכה והחשבה של עצמן, של תכונותיהן ושל מעשיהן. היא שמעה אצלן קול של סיפוק והנאה מבחירת מקצוע ההוראה. הן רואות בו אתגר ברמה האישית והלאומית, והוא מקצוע מעניין ומהנה בעיניהן.

לקול השני קוראת מחברת המאמר קול התנועה. קול זה נמצא באופן אימננטי בהתפתחות המקצועית. כל התפתחות מאופיינת בשינויים, במעברים ובדינמיות. למעשה, אלה הם התהליכים וההתנסויות שחווים במהלך החיים. כל אחת מהמשתתפות נמצאת בתנועה קדימה בהתפתחותן המקצועית. כל אחת הרחיבה את נקודת המבט המקצועית שלה בזמן ובמקום. מצילום תמונה הממוקדת בדימוי יחיד בנוף הן נעו בנוף פנורמי רחב של מקצוע הכשרת המורים.

לקול השלישי קוראת מחברת המאמר קול החזון. המשתתפות במחקר השמיעו את קולן הרם בכל הנוגע לחזונן המקצועי כמכשירות מורים: כולן ציינו שאיפה ורצון להרגיש שייכות: שייכות לצוות, לתכנית, לראש התכנית ולנשיאת המכללה; כולן הדגישו את חשיבות השילוב של הלכה ומעשה בהוראה; את הקשר עם השדה ומציאת מקומות אימון מתאימים; הן מייחסות חשיבות רבה לשיפור ההוראה, ליחסי מרצה-סטודנט, להוראה בקבוצות קטנות ולעידוד תכנים רגשיים בהוראה בגיל הרך.

שלושת הקולות גם יחד חושפים את קול זהותן המקצועית של המשתתפות במחקר. מחיבור הקולות עולה כי הזהות המקצועית מתחילה להתגבש כבר בילדות, וממשיכה להתפתח דרך תפקידים שונים עד התפקיד של הכשרת מורים. אין הפרדה בין עבר להווה, וכנראה גם לא לגבי העתיד.

עם זאת, חשוב לציין כי הכשרת מורים היא תפקיד השונה במהותו מתפקידים קודמים שחווים המרצים/המדריכים בהגיעם לעבודה במכללה. מעבודה עם ילדים עוברים להדרכה על ילדים; מהכשרת ילדים עוברים להכשרת מבוגרים; ממסגרת גנית או בית ספרית עוברים לאקדמיה על כל המשתמע מכך. אלה הם שלושה מעברים המחייבים למידה והסתגלות.

אין ספק, כי מכשירי המורים מגיעים לעבודתם עם מטען ובסיס יציב של זהות מקצועית בתחום ההוראה והלמידה. לחלקם יש יתרונות בתחום הניהולי ובהדרכה. ברוב המקרים מיומנויות ההוראה הטובות הן שסללו את דרכם להיות מכשירי מורים. במכללה הם נדרשים להיות למיומנויות נוספות. במילים אחרות, נקודת הפתיחה להתפתחות מקצועית של מכשיר המורים אינה אחת.

המשותף לכולם הוא בנקודת המעבר שבין העבר המקצועי של הפרט לעתידו המקצועי כמכשיר מורים. כולם נמצאים בתהליך השינוי בטריטוריה לא מוכרת, בנוף מקצועי (professional landscape) חדש. ממחקר זה עולה כי אצל כל שלוש המשתתפות קיים קשר בין זהותן המקצועית כמחנכות ומורות בעבר ובין הדרישות השונות של "להיות אקדמאי" בהווה.

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?