29-08-2018

ביקור ב"פרוג'קט זירו", המרכז החשוב באמריקה למחקרי חינוך

מור, א' (אוקטובר, 2014). ביקור ב"פרוג'קט זירו", המרכז החשוב באמריקה למחקרי חינוך. הד החינוך, פ"ט(1), 91-90.

אמתי מור, קיימברידג' מסצ'וסטס

"פרוג'קט זירו" (Project Zero) הוא מרכז מחקר בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד בקיימברידג' מסצ'וסטס. כיום פועלים בו 22 מיזמים חינוכיים שונים, העוסקים כולם, בדרך זו או אחרת, בשאלה מהי למידה טובה, או כנהוג אצלנו — למידה משמעותית. נסעתי מניו יורק לקיימברידג' כדי לבלות יום אחד בכור הגרעיני הזה של רעיונות חינוכיים ולשוחח עם מנהלו החדש, ד"ר דניאל גריי ווילסון.

כך מציג ווילסון את החזון של "פרוג'קט זירו": "מה שמדריך את החזון שלנו הוא השאלות הגדולות של החינוך — מהי למידה ומהי למידה טובה, מהי חשיבה ומהי חשיבה טובה, מהי יצירתיות ומהי יצירתיות טובה. קידום החינוך פירושו עיסוק בשאלות היסוד הללו ובשאלות דומות ואחר כך תרגום שלהן לעשייה חינוכית. זה עמוד השדרה שלנו".

למה זירו?

"פרוג'קט זירו" הוקם בשנת 1967 על ידי פילוסוף האמנות הנודע נלסון גודמן. גודמן נפטר, ושֵם המרכז שהקים נותר בגדר חידה. "ייתכן", אומר ווילסון, "שגודמן רצה לומר שהחינוך לאמנות בארצות הברית — החינוך שבו התעניין — הוא אפס. אבל יש פרשנויות אחרות. למשל, שלא היה ידוע אז דבר, או דבר בעל ערך, על הנושאים שנחקרו במרכז ולכן על המרכז היה לפתח ידע חדש. אנחנו, מכל מקום, לא רואים במילה 'אפס' שם עצם, אלא פועל שמשמעו 'להתאפס' — במובן של התמקדות ובעיקר בתכונה המאפיינת את המין האנושי — למידה. אנו רוצים להבין כיצד ילדים ומבוגרים, חברות וארגונים, לומדים ומתפתחים. אנחנו רוצים להאיר את הלמידה מזוויות שונות כדי לאפשר לאחרים ליישם ולשפר אותה".

השנים של גרדנר ופרקינס

בשנות השבעים החלו הווארד גרדנר ודייוויד פרקינס, שני חוקרי קוגניציה ידועים — אז פחות וכיום מאוד, שנתנו למושג אינטליגנציה משמעויות חדשות — לנהל במשותף את "פרוג'קט זירו". הם ניהלו אותו במשך כמה עשורים ופיתחו אותו לכיוונים חדשים.

בעשור הראשון הם התרכזו בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אך ב–1983, כאשר פורסם הדוח "אומה בסכנה" (A Nation at Risk), הם פנו לעיסוק שיטתי בחינוך. הדוח הידוע תיאר בטון דרמטי את המשבר של החינוך האמריקאי ואת משמעויותיו לעתיד האומה.

"פרוג'קט זירו" הצטרף למאמץ להציל את האומה מסכנה והחל לפתח רעיונות לקידום החינוך האמריקאי.

כיום, לאחר 47 שנות פעילות, "פרוג'קט זירו" ניצב בחזית העולמית של מחקרים יישומיים בחינוך. המרכז הוציא לאור תשעים ספרים — רובם מפתחים רעיון מקורי וישים להוראה בבית הספר — ואין־ספור מחקרים ופרויקטים. "פרוג'קט זירו" משתף פעולה עם מוסדות רבים בארצות הברית וברחבי העולם.

בעקבות בני האדם הראשונים

ווילסון מציין באוזניי שני פרויקטים שהוא מחבב במיוחד. שניהם משקפים את תפישת עולמו. הראשון, Making Learning Visible MLV — ("להפוך את הלמידה לנראית"), שהסתיים לאחרונה, התרחש בגני ילדים באיטליה. הוא נועד לחשוף מהלכי למידה ראויים ולתעד אותם ושם דגש על תהליכי למידה של ילדים קטנים, כדי לפתח תרבות למידה בגנים.

הפרויקט השני — Out of Eden ("מחוץ לגן עדן") — חריג בנוף הפרויקטים של "פרוג'קט זירו". הוא מבוסס על שיתוף פעולה עם העיתונאי זוכה פרס הפוליצר פול סלוֹפֵּק, שיצא מאתיופיה בתחילת 2013 למסע בן שבע שנים שבמהלכו הוא מתעתד לצעוד לאורך המסלול שבני האדם הראשונים שהיגרו מיבשת אפריקה ליבשות אחרות הלכו בו.

במסגרת הפרויקט יעקבו קבוצות תלמידים מבתי ספר שונים ברחבי העולם אחרי יומני הווידאו של סלופק, ויתרמו למסעו באמצעות מחקר, ראיונות והפקת סרטונים משל עצמם הקשורים למקומות שיבקר בהם ולקהילות שיפגוש (התיכון "ליד האוניברסיטה" בירושלים מנסה להצטרף לפרויקט).

הרעיון הוא לאפשר לתלמידים ללמוד היסטוריה ותרבות דרך מפגש עם יחידים וקהילות ובאמצעות מחקר ישיר של המציאות, ולא רק מספרים וסרטים.

יותר מדי הוראה, פחות מדי למידה

המשרדים של "פרוג'קט זירו" נמצאים בבניין אפרורי מעט ברחוב צדדי של קיימברידג', עיירה מפורסמת בזכות אוניברסיטאות היוקרה שלה. בלובי ניצבת לראווה ספרייה ובה פרסומים של המרכז, רובם של גרדנר ופרקינס או פרסומים העוסקים במחקריהם. דניאל ווילסון נכנס לשני זוגות נעליים גדולות.

במה יכולים הפרויקטים שלכם לסייע לחינוך ולהוראה בבית הספר?

"השאיפה שלנו היא לחלץ את האוניברסלי מתוך פרויקטים ספציפיים, למרות שבחינוך יש תמיד יסוד הקשרי ומקומי חשוב. כאשר אתה רואה מה נעשה עם ילדים קטנים באיטליה זה מעורר בך השראה. גם המעקב של בני נוער ברחבי העולם אחרי סלופק מעורר השראה. עכשיו אתה צריך לשאול את עצמך מה אפשר להסיק מכך על למידה בכלל ואם אפשר ליישם את זה בהקשרים מגוונים. אם כן, אז יש לנו פרויקט לוקלי עם משמעות גלובלית".

ישנם והיו לכם הרבה מאוד פרויקטים שניסיתם להפיק מהם עקרונות כלליים. אני רואה בספרייה בלובי את ספריו של גרדנר על שבע או שמונה אינטליגנציות ואת ספרו האחרון של פרקינס על שבעה עקרונות של הוראה ולמידה (בעברית, "למידה כמשחק", ספרית פועלים, 2011).

"הספרים הללו וספרים אחרים מאשרים את המהלך שלנו — לחלץ תובנות כלליות ומעשיות מתוך פרויקטים ספציפיים. פרקינס, למשל, חילץ שבעה עקרונות של הוראה מקדמת למידה. יש לבטח עוד עקרונות כאלה".

למשל?

"עיקרון חשוב שאני נוהג להדגיש הוא קונפליקט — למידה נובעת מקונפליקט, מהמתח בין מה שידוע לנו למה שלא ידוע לנו, בין מה שכבר ישנו לבין מה שעומד להגיע. הקונפליקט לא בהכרח דרמטי, אבל הוא קיים בכל תהליך של למידה וכל תאוריה של למידה צריכה להביא אותו בחשבון".

איזו השפעה היית רוצה שתהיה ל"פרוג'קט זירו" על החינוך בארצות הברית ובכלל?

"היופי במחקר החינוך הוא שלא חסרים בו אתגרים שהולכים ומתרבים, הולכים ומשתנים. המטרה המרכזית שלנו היא ליצור שיטה חינוכית שמעודדת רב־גוניות. למידה היא חוויה אנושית אוניברסלית אבל רב־גונית ושונה ממקום למקום, מתרבות לתרבות ומזמן לזמן. אנחנו רוצים להגדיל כמה שיותר את קנה המידה של החוויה הזאת ולמפות אותה. אנחנו עוסקים רבות בשאלה מהו תפקידם של המבוגרים בחינוך. לא רק המורה, המתמרן בין העברת החומר לבין תמיכה בלמידה, אלא גם ההורים בבית, בשולחן ארוחת הערב למשל. אחד הפרויקטים שלנו התמקד בשיחות המשפחה בשולחן ארוחת הערב ובתרומתן ללמידה. אילו שאלות נשאלות ברגע המשפחתי האינטימי הזה? האם בכלל מתנהלת בו שיחה? גילינו שבניגוד לנהוג לחשוב, להורים כיום, יותר מאשר לילדים, יש נטייה להסתתר בזמן הארוחה מאחורי הטלפון או המחשב הניידים. אנחנו מניחים שלמידה מתרחשת בבתי הספר, ואנחנו נמצאים לרוב שם, אבל אנחנו לא מסתפקים בזה. אנחנו שואלים שאלות גם על האדם וגם על המוסר: מהו אדם טוב? מהו אזרח טוב? מהו בעל מקצוע טוב? ואיך כל זה קשור ללמידה?"

מה דעתך על שיח החינוך בארצות הברית היום?

"אני לא אופטימי בקשר לשיח החינוך בארצות הברית ויכולתו לשנות לטובה את החינוך שלנו. אני מודאג מכך שעוסקים יותר מדי בהוראה ופחות מדי בלמידה. הדגש מבחינת המורה צריך להיות היכרות עם הלומד ועם הדרך שבה הוא לומד. אם הוא יוכל להבין את זה, הוא יוכל לעזור לו ללמוד. זה חשוב יותר מאשר להעביר חומר. מורים מעולים הם לומדים מעולים שיכולים ללמד איך ללמוד".

בשנים האחרונות נעשו במערכת החינוך האמריקאית כמה רפורמות, ובראשן "שום ילד לא נשאר מאחור" (No Child Left Behind). מה הן עשו למערכת החינוך? מה דעתך על רפורמות מעין אלו ויכולתן לשפר את מערכת החינוך שלכם?

"ההבדל בין רפורמה טובה לרפורמה לא טובה קשור במידה שבה היא מתרכזת בדבר עצמו — בלמידה; ובנגזרות שלה — חשיבה ויצירתיות. רפורמה המתרכזת בדברים אחרים, בחינות סטנדרטיות למשל, אינה מקדמת את החינוך. כמובן, זה טוב אם רפורמה מתייחסת להערכה ומדידה של הישגים, ויש אפילו מורים המעידים שזה עוזר להוראה שלהם ומקדם את הישגי התלמידים, אך כאשר הערכה ומדידה הופכות לעיקר, הן פוגעות בלמידה במקום לעודד אותה. במקום לסייע לתלמידים ללמוד, מורים ומנהלים דוחפים אותם 'להגיע לתוצאות', וזו בעיה".

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?