דף פריט
29-08-2018

גני הילדים של העתיד

דומב, ל' (ספטמבר, 2015). גני הילדים של העתיד. שיעור חופשי, 115, 29-28.

כנס שהתקיים בשנקר בקיץ, בשיתוף עריית רמת גן והמכון לחינוך דמוקרטי, עסק בניסיון ליצור שינוי בתפישות המקובלות לגבי גני ילדים. בכנס הוצגו עבודות גמר של בוגרי שנה ד' מהמחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה שבניהולה של ד"ר רבקה ויטל, אשר התמקדו בעיצוב גני הילדים של המחר, על בסיס גני ילדים עכשוויים. הסטודנטים ערכו תצפיות בגנים, קיבלו את תוכניות הבניין שלהם והתייחסו גם לגישות שונות בחינוך. 34 העבודות נחלקו לכמה נושאים מרכזיים: יחסים בין פרטי לציבורי; דמיון, משחק ויצירתיות; חושים וגוף; יחסים בין פנים לחוץ ויחסים בין סובייקט לאובייקט.

בזמן התצפיות בגן, הדבר המרכזי שהפריע לסטודנטית רעות רביע היה התחושה שחסרה לילדים אפשרות להיות קצת לבד. "החלל רועש ועמוס", היא אומרת. "אין פרטיות ואין מרחב אישי". רביע מיפתה את מיקום הילדים בזמן פעילות מוסדרת ובזמן פעילות חופשית, וגילתה שברגע שניתן להם חופש הם התפזרו במרחב "כמו חלקיקים בחלל", וניסו לנצל את כל השטח כדי ליצור לעצמם מרחב אישי.

הפתרון שיצרה מתייחס לזמן החופשי של הילדים בגן, ונותן להם אפשרות בחירה לגבי שהות בקבוצה, בזוג או בפרטיות. בעזרת החללים והריהוט הדינמי, הילד יכול לשלוט במידת הקירבה והריחוק בינו לבין הקבוצה וברמת האינטראקציה שמתאימה לו. מערכת הישיבה המרכזית בגן היא מערכת ישיבה מודולרית מעגלית, שבה "מיני אמפי" למפגש קבוצתי.

באמפי 35 עמדות עבודה אישיות ובהן מושב עם מגירות אחסון אישיות. בהמשך יש ספסל פנימי לקבוצה קטנה ו-15 כיסאות הניתנים לפרישה באופנים שונים. הילד יכול לשבת עם הפנים כלפי מרכז המעגל, או להסתובב ולעבוד בפרטיות על שולחן העבודה החיצוני שמקיף את האמפי. "פעמים רבות ילדים מעדיפים לשבת זה לצד זה ולא זה מול זה, אומרת רביע.

לפרויקט של רעות רביע

בתצפית בגן שערכה עדי ינאי היא מצאה שהמקום לביטוי עצמי על ידי משחק ודמיון הוא קטן, ואופן חלוקת החלל מייצר התנהלות מתוכננת בעלת חוקים קבועים. "הרגשתי שחסר לילדים מקום להבעה עצמית ולתרחישים דמיוניים, המשחקים מוכתבים וברורים", היא אומרת. עוד נקודה שהפריעה לינאי היתה המעבירים החדים בין הפנים לחוץ. "בבוקר הילד נכנס ישר לתוך הבלאגן, וגם היציאה לחצר חדה מאוד. חסרים מעברים הדרגתיים".

ינאי בחרה ליצור חלל שמשלב דמיון ומציאות, חוץ ופנים. היא תכננה ריבוי של כניסות, שמאפשר לילד לבחור לאיזה עולם הוא נכנס בבוקר. הכניסות הן חלק אינטגרלי של הגן, ואפשר לשחק בהן ולעבור ביניהן במהלך היום. הקירות והמעברים בין חללי הגן הם אלכסוניים וחופפים, דבר שמייצר נקודות מבט שונות ומשתנות. "כשרואים חלק מקיר, אפשר לדמיין את ההמשך בצורות שונות", היא אומרת.

הצללים שיוצרים הקירות על הרצפה משתנים לאורך היום, ומסייעים ליצור משחקי דמיון מגוונים. "ילד אחד יכול לדמיין שהוא שט בסירה בנהר, וילד אחר יכול לדמיין שהוא צועד על גשר", אומרת ינאי. "הנמכת התקרה בחלק מהכניסות קשורה להשראה שקיבלתי מסרטים כמו נרניה, שבהם ילדים עוברים בין מציאות לדמיון דרך גשר או ארון. ילד שנכנס לגן בכניסה כזאת יכול לדמיין שהוא עובר במנהרה, למשל".

לפרויקט של עדי ינאי 

במהלך שהותה בתצפית, סיון כהן שמה דגש על הנושא החברתי. כהן החליטה לתרגם אל הגן עקרונות מסוימים של הרשות החברתיות, כמו עיקרון הגדרת הזהות ואפקט ההסתרה, ויצרה ארבע מערכות עיקריות. מערכת אחת היא ה"אינטראקטיב גיים" – קיר משחקים בחצר שחוצץ בין הגן לגן השכן, ועשוי מקוביות שמסתובבות על ציר. כל פאה היא מסך לד קטן, והקוביות יוצרות יחד משחקים שונים, קבוצתיים או בודדים.

מערכת שנייה היא ה"מסנג'ר". הגן מרושת במערכת צינורות שמחברים בין אזורים בגן, דרך הרצפה, הקירות והאוויר, ומאורגנים כך שאי אפשר לדעת איפה ההתחלה ואיפה הסוף שלהם. בכל פעם שילד מדבר דרך קצה הצינור, חיישני קול מאירים את הצינור לכל אורכו, ומאותתים לילדים בקצהו השני שמישהו מעוניין לדבר. המערכת השלישית היא אישית יותר, "פרייבט ליין": לכל ילד יש תא אישי והוא יכול להיכנס אליו ולאחסן בו חפצים. התא משמש חלון לחזית המזרחית של הגן, ובכל יום הילד יכול לשנות את צבעו בעזרת פילטרים צבעוניים.

המערכת הרביעית היא האזור המרכזי של הגן, ה"ניוז קידס". החלק התחתון, קומת הקרקע של האזור, משמש אזור מפגש פורמלי, ובו נשמר המבנה המקורי של הגן. קומת הגלריה משמשת אזור רביצה שבו הילדים יכולים להשתרע, וקירותיו תחומים בזכוכית אובלית, שעליה הגננת יכולה לשדר תכנים שהילדים מפרסמים. התכנים מוזנים אל המערכת דרך מצלמות שמפוזרות בגן, והילד יכול להחליט אם הוא רוצה להקרין משחק ששיחק, הישג שהיגיע אליו, ציור שצייר ועוד. "דרך המצלמות כולם יכולים לקבל במה, גם הילדים הביישנים יותר", אומרת כהן.

לפרויקט של סיון כהן 

דנה יעל לוי החליטה מראש שתעסוק בנושא השילוב, שעניין אותה בשל היכרות משפחתית עם הנושא, והתמקדה בנושא הראייה והשמיעה. לוי החליטה ליצור גן נגיש וטקטלי, המיועד לילדים רגילים וילדים משולבים ומבוסס על חוש המישוש, שמשותף לכל הילדים. "הנחתי שאם התנועה בגן תהיה במעבר הדרגתי ממוטוריקה עדינה למוטוריקה גסה, יהיה לילדים קל יותר להתמצא במרחב", היא מסבירה. החלל חולק כך שבכניסה מוקמו פינות המוטוריקה העדינה, ולאורך המסלול שמוביל לחצר הפינות מתמקדות יותר במוטוריקה גסה.

הילדים מכוונים על ידי טקסטורה עדינה וגסה שאפשר לחוש על הקירות והרצפה, ונוצרת מקונסטרוקציה על הקיר שעליה מונחים בדים. המשטחים בגן מרוככים על ידי טקסטיל, כך שיהיו נעימים והאקוסטיקה תהיה מרוככת. באזור המפגש התקרה נמוכה יותר, עוד דבר שתורם לאקוסטיקה נעימה. אלמנט נוסף בגן הוא המוביליות של הכיסאות. הכיסאות מתקפלים ותלויים על מסילה, וכך אפשר להוביל אותם למפגש, ובסיום המפגש להחזיר אותם למקומם על הקיר.

החלונות מוצללים הדרגתית בעזרת חריצים על הבד, וככל שנכנסים פנימה לתוך הגן הם נהפכים אטומים יותר. כך, המעבר בין החלל הסגור לחצר המוארת באור טבעי נעשה באופן הדרגתי יותר. המטבח מתוכנן כך שהילדים יכולים לראות איפה נמצאות הסייעת והגננת בכל רגע. החלל מופרד מהגן על ידי אזור ישיבה נמוך בן שלושה מפלסים, כך שהמטבח חסום לגישה והילדים מוגנים, אך יכולים לראות את פלג גופם העליון של המבוגרים שבמטבח.

לפרויקט של דנה יעל לוי

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע

מה דעתך?

    הרעיונות מקסימים באופן כללי ויוצרות בי חשק לכמה מהרעיונות אךאם תרשו יש לי גם הערות. אני גננת כבר מספר לא מועט של שנים ונראה לי שמטבח מוגבהה ייצור ריחוק ודיסטנס מהגננות. למדנו לשמור על בטיחות ודברים מסוכנים לא נמצאים בהישג יד. מלבד זאת הילדים אוהבים לעזור לשטוף מריות של דבק או מכחולים בכיור הנמוך שלא לדבר על כך שזה מחנכם לעזרה הדדית, אחריות וניקיון. המטבח הוא חלק אינטגרלי מהגן גם כלפי הילד.דבר נוסף בקשר לכניסות שונות נשמע יפה אך כיצד הגננת תוכל לראות את הילדים בזמן המעברים. עינינו צופות ושומרות על כל ילדי הגן בכל רגע נתון יצירת כניסות שונות או קירות החוצצות בין הפינות תמנע אפשרות השגחה על הילדים ויהוו שדה ראיה מת.

    פורסמה ב 03/07/2016 ע״י אורלי כהן
    מה דעתך?