דף פריט
29-08-2018

מה ניתן ללמוד מחקר האינטראקציות בין מורים מאמנים ומתכשרים להוראה? – סקירת ספרות

Hoffman, J.V., Wetzel, M., Maloch, B., Greeter, E., Taylor, L., Dejulio, S., & Vlach, S.H. (2015). What can we learn from studying the coaching interactions between cooperating teachers and preservice teachers? A literature Review, Teaching and Teacher Education, 52, 99-112.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

אימון ומורים מאמנים בתוכניות ההכשרה - הכשרת המורים עוברת שינוי מדגם הכשרה המדגיש רכישת כישורים ושליטה ביכולות לדגם מבוסס-מעשה המדגיש השתתפות, מעורבות ורפלקציה (Zeichner, 2010). בכל העולם, בדרכים שונים וברמות שונות, נעשים מאמצים רבים ביותר לשלב את רוב רובה של ההכשרה בתוך בתי הספר (Zeichner, 2015). מפנה זה בפרקטיקום מבוסס על תפיסת למידה והוראה כהתנסותיות, חברתיות ומתרחבות במסגרות של שולייתיות קוגניטיבית (Matteson et al., 2012, Lave, 1996). מדובר בעשייה שיש בה השתתפות בפעילות ובצידה רפלקציה ולמידה.

בגישה זו נתפשים מורים מאמנים בהכשרה כמתווכים ראשונים במעלה של ההתנסויות בשדה. הספרות המחקרית שעסקה בהשפעות של התנסויות מעשיות ושל הקשרי בתי הספר מציגה ממצאים סותרים, אך מאוחדת לגבי הדעות כי: א) התנסויות מעשיות מתחילות מוקדם יותר בתוכניות ההכשרה העכשוויות בהשוואה לעבר; ב) ההתנסויות נתפסות ע"י המתכשרים כמרכיב החשוב ביותר בהכשרה; ג) התנסויות מעשיות מצויות לא פעם בסתירה לנלמד במוסדות ההכשרה; ד) ההתנסויות נוטות לחברת (socialize) מתכשרים לדרכי הוראה קיימות (Clark, 2014).

מכיוון שהשפה מתווכת חלק גדול מהלמידה ההתנסותית בהקשר מבוסס-מעשה, היא מאפשרת טיפול במושגים מופשטים, ודה-קונסטרוקציה של ההוראה הן זו של המאמנים והן זו המתקיימת ע"י המתכשרים. האינטראקציות והשיחות ספוגות בתכנים, ציפיות, הבנות ואסטרטגיות וגם בעמדות כוח וסמכותיות הננקטות בהן. המאמנים מתארים תהליכי קבלת החלטות ורפלקציה ומטפחים למידה של המתכשרים בהקשר המעשי. הם עושים זאת בתהליך של אימון (coaching). לכן חשוב לשקול לא רק את מבנה התנסויות האימון והקשרן אלא גם את מהותן או אופיין.

על המחקר – זוהי סקירת מאמרים. המחקרים שנבחרו לצורך הסקירה (46) הם מחקרים אמפיריים, פורסמו בכתבי עת שפיטים באנגלית מאז 1990 והתמקדו באינטראקציות אימון סביב מעשה הוראה.

מה נמצא בסקירה?

א) פרקטיקות ותנאים קיימים – 1) רוב המורים המאמנים אינם מקבלים הכשרה לתפקיד; 2) המשוב של מורים מאמנים חסרי הכשרה לתפקיד נטה להיות משוב מעריך; 3) שיחות המשוב התמקדו יותר בתכנון או בפעולות הוראה של המתכשרים מאשר ברפלקציה על הוראה; 4) במהלך שיחות המשוב המאמנים השתמשו ביותר זמן דיבור ויזמו יותר נושאי שיחה מאשר המתכשרים.

ב) חידושים בדרכי ההוראה – 1) סוגי האימון שהמאמנים נקטו בהם לא היו קבועים. הכשרה בדגמים ספציפיים עשויה להוביל לשינויים בתהליכי האימון; 2) זימון למידה משותפת של מורים מנוסים על אימון משפיע חיובית על התפתחותם המקצועית כמורים; 3) השוואות בין השפעה של מאמנים ומדריכים פדגוגיים הראו כי אנשי שתי הקבוצות הם בעלי השפעה חיובית, אם כי לא בכל מקרה ולא תמיד.

 ג) יחסים ומתחים - 1) הקשרים בין מאמנים לבין מתכשרים הם שיקול חשוב בדגם האימון המופעל; 2) מורים מאמנים רואים בתמיכה במתכשרים מטרה ראשונה בחשיבותה. אלה שאיתגרו את המתכשרים רואים זאת כמטרה שנייה בחשיבותה; 3) מורים מאמנים חשים מתח בין אחריותם כמורי כיתה לבין אחריותם כמאמנים למתכשרים להוראה; 4) מתכשרים מבטאים תסכול כשהם לא מקבלים משוב ישיר.

ד) הקשרים מקומיים ודרכי הוראה – 1) אמונות ודפוסי אינטראקציה של מאמנים מושפעים מההקשר המקומי; 2) תהליכי האימון של מורים מאמנים משקפים דרכי הוראה שהם מקיימים בכיתותיהם; 3) אימון עשוי להוביל לחשיבה מחודשת של המאמנים על אמונותיהם ודרכי ההוראה שלהם.

לסיכום, הכותבים מציינים שלושה תחומים שלדעתם ראויים לדיון בעקבות ממצאי הסקירה:

1) התפתחות מקצועית ושיתוף מאמנים בתכנון ההכשרה המעשית - קיימות עדויות מחקריות שתמיכה ישירה במורים מאמנים עשויה להוביל לשינויים חינוכיים. הכשרה מבוססת-מעשה/שדה צריכה לראות במאמנים משאב משמעותי לקידום. עם זאת צריך להתקיים חזון משותף ותיאום בין עבודת המאמנים לבין עבודת מורי המורים במסגרות ההכשרה. הוראה אדפטיבית (מחשב בהוראה/למידה), רפלקציה ו/או פדגוגיה ביקורתית עשויות לבנות דגמי אימון התומכים ביכולת מורים להתמודד עם כוחות של חיברות לתוך מערכת קיימת ומקובעת, וכך להשתפר ולהוביל שינויים בית-ספריים.

2) הוראה ואימון - ניתן לראות קשר קרוב בין דרכי ההוראה של מורה בכיתתו לבין עבודתו כמאמן. מורי כיתה המקיימים בכיתותיהם הוראה המתמקדת בעקרונות של למידה התנסותית, אדפטיבית ותומכת בלמידת תלמידים עשויים לעשות זאת גם באימון. מכך משתמעת זהירות הנדרשת בבחירת מורים מאמנים, וגם הבנה שהדרכה למורים מאמנים עשויה להיות מכוונת בו זמנית לתיפקודם כמורי כיתה וכמאמנים.

3) היעדר הכשרת מאמנים והשלכותיו - מן הסקירה עלה הממצא המטריד לפיו מורים מאמנים אינם מוכשרים לתפקידם זה. בהיעדר תמיכה והדרכה הם נוטים לאמן כפי שהם אומנו. הם נוקטים גישה מעריכה ונשענים על חיזוק הצלחות ו/או ציון חולשות ככלי אימון מרכזי. הם מעוניינים יותר בסיוע למתכשרים להתאים עצמם לבית הספר ולחוות הצלחה מאשר לאתגרם ולהצמיחם מקצועית. במצב זה קיים חשש שהגישה מבוססת-הפרקטיקה בהכשרה לא תוביל להכשרה איכותית יותר. במקום שולייתיות המתוארת כתלויה בהשתתפות ועשייה מעשיות תבוצע "שולייתיות של צפייה" (Lortie, 1975), שאינה מערבת את המתכשרים בהוראה הממשית ובלמידה ממנה. יש חשש מדגש על התנסות מעשית ללא מתן עדשות ביקורתיות רלוונטיות לטובת הלמידה (Britzman, 2003). מדובר לא רק בהגדלת המרכיב ההתנסותי בהכשרת מורים, מדובר בחשיפה ובהבלטה של הדרך שבה חושבים על ההוראה ומבינים מדוע וכיצד ההתנסויות בה מאפשרות צמיחה. חרף הממצאים, אין במאמרים שנסקרו כאן רמז לכך שהעלאת הסטטוס של המורים המאמנים במונחים של תפקיד קריטי בהכשרה טופל מעבר לרמה חקרנית ראשונית. המשך ההתעלמות ממאמנים כמכשירי מורים מסכנת את המחויבות ההולכת ומתפתחת להכשרת מורים מבוססת בית ספר. טיפול מעמיק עשוי להוות גם דרך לחידוש החשיבה על תפקיד ההשכלה הגבוהה בהכשרת מורים, בין היתר ע"י השתתפות בהכשרת מורים מאמנים. החלופה היא שימור הקיים – מאמנים או חונכים המנחים מורים ללא דגם משותף של למידה רספונסיבית ומבוססת-מעשה.

ביבליוגרפיה

Britzman, D.P. (2003). Practice makes practice: A critical study of learning to teach, revised edition, Albany, NY: State University of New York Press.
Clark, A., Triggs, V., & Nielsen, W. (2014). Cooperating teacher participation in teacher education : A review of the literature, Review of Educational Research, 84(2), 163-202.
Lave, J. (1996). Teaching as learning in practice, Mind, Culture and Activity, 3(3), 149-164.
Lortie, D.(1975). Schoolteacher, Chicago: University of Chicago Press.
Matteson, M., Eilerston, T.V., & Rorrison, D. (2012). A practicum turn in teacher education, Rotterdam, The Netherlands: Sense Publishers.
Zeichner, K., (2010). Rethinking the connections between campus courses and field-experiences in college-and university-based teacher education, Journal of Teacher Education, 61(1-2), 89-99.
Zeichner, K., (2015). The politics of learning to teach from experience, in: V. Ellis & J. Orchard (Eds.), Learning teaching from experience: Multiple perspectives and international contexts, London: Bloomsbury Academic, 257-267.

מה דעתך?

Britzman, D.P. (2003). Practice makes practice: A critical study of learning to teach, revised edition, Albany, NY: State University of New York Press. Clark, A., Triggs, V., & Nielsen, W. (2014). Cooperating teacher participation in teacher education : A review of the literature, Review of Educational Research, 84(2), 163-202. Lave, J. (1996). Teaching as learning in practice, Mind, Culture and Activity, 3(3), 149-164. Lortie, D.(1975). Schoolteacher, Chicago: University of Chicago Press. Matteson, M., Eilerston, T.V., & Rorrison, D. (2012). A practicum turn in teacher education, Rotterdam, The Netherlands: Sense Publishers. Zeichner, K., (2010). Rethinking the connections between campus courses and field-experiences in college-and university-based teacher education, Journal of Teacher Education, 61(1-2), 89-99. Zeichner, K., (2015). The politics of learning to teach from experience, in: V. Ellis & J. Orchard (Eds.), Learning teaching from experience: Multiple perspectives and international contexts, London: Bloomsbury Academic, 257-267.

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?