דף פריט
30-08-2018

ציונים זה לא הכל


שביט-רז, נ' (ספטמבר, 2013). ציונים זה לא הכל. שיעור חופשי, 105, 22.

ספרו החדש של חן למפרט "ילדים חסרי ערך – על מחירי החינוך ההישגי" (הוצאת מכון מופ"ת), עוסק בהתבוננות ביקורתית על החינוך ההישגי של ימינו ועל האופן שבו הוא מתווה את הערך העצמי של התלמידים. למפרט, פילוסוף וחוקר תרבות העובד גם עם ילדים במצוקה, בוחן בספרו את התהליכים המקיפים את בית הספר ואת ההיגיון החברתי המבנה את פעילותו. הניתוח המרתק שלו מערער מושגי יסוד ותפישות במערכת ומציע גישה והסתכלות אחרת.

כך הוא מראה, למשל, כי עקומת הפעמון הקלאסית – שניצבת במבנה העומק של ההערכה והמדידה בבית הספר, ובאופן לא מודע בתודעתם של מורים ומחנכים – מעצבת מעצם נוכחותה מציאות של חוסר ערך לרוב הילדים: היא מבססת את נוכחותו של ההישג הלימודי כסולם הערך היחיד בחינוך, ובמקביל מאפשרת הענקת ערך למספר קטן וידוע מראש של תלמידים מתוך דחיית השאר. לדברי למפרט, התלמידים מעריכים את עצמם על פי הציונים שהם מקבלים, ובונים לעצמם דימוי של ערך בהתאם למיקומם היחסי בפעמון. אך מאחר שמציאות הפעמון היא טוטאלית, הערך היחסי הופך לערך מוחלט.

לדברי למפרט, הבעיה אף מחריפה כאשר בעשורים האחרונים בתי הספר עצמם מדורגים בשיטת הפעמון, ונוצר מצב חדש שבו כל הילדים בבתי ספר כושלים, הנמצאים בקצה עקומת הפעמון, ימצאו עצמם חסרי ערך חברתי גם אם יצליחו יחסית לחבריהם לכיתה. מולם, בקצה השני של הפעמון, נמצא את הילדים בבתי הספר המצטיינים שבהם כולם יכולים לקבל ערך גבוה.

בפרק מיוחד בספרו מדגיש למפרט את "איוולת המצוינות" השורה במחוזותינו. לדבריו, החיפוש אחר מצוינות, שאותו מקדשת מערכת החינוך כיום, ואפילו עצם השימוש במושג "מצוינות" כתכלית, פירושם הדגרה בלתי נמנעת של בינוניות וכישלון, כלומר של חוסר ערך.

ניתוח נוסף של למפרט דן בדינמיקת ה"אחריותיות" (accountability) של הממשל הציבורי, המכתיבה חלק ניכר מהתנהלותן של מערכת החינוך בעשורים האחרונים. בסיכומו של דבר, הניתוח מציג את האחריותיות כבריחה שיטתית מאחריות, ובעקבות כך כבסיס ליצירתו של חוסר ערך בקרב המורים ובתי הספר.

זרע של פיתרון לשינוי המצב מציע למפרט לחפש בעצם המפגש האנושי בין המבוגרים והילדים בבית הספר, שעשוי להיות בסיס ליצירתה של תחושת ערך, ערך לזולת, שבהכוונה ובטיפוח נכונים עשוי לעמוד כאופוזיציה להבניה הפורמלית של חוסר הערך.

לדברי למפרט, חובתם האתית של המורים היא להילחם על הענקת ערך (לימודי, חברתי, אישי ואנושי) לכל אחד ואחת מתלמידיהם. כדי לממש את מחויבותם עליהם להעתיק את מבטם מהפריזמה הלימודית-הישגית הצרה אל עבר החיים האמיתיים של הילדים.

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?