דף פריט
30-08-2018

על סקרנות טבעית ואחריות לימודית – מה אפשר ללמוד מ"בית הספר הוירטואלי" לגבי הוראה בכיתה רגילה?

ההסכם הכמעט רשמי בין המורה לכיתתו קובע שתפקידו של המורה להציג את הנושא בצורה שתהיה כמה שיותר מובנת וגם כמה שיותר מעניינת, ותפקידם של התלמידים להקשיב יפה ולשתף פעולה ככל הניתן. בנוסף, אחריותו של המורה לתת הנחיות מדויקות: מה בדיוק צריך להעתיק? על אילו שאלות צריך לענות? מה חשוב לזכור ממה שלמדנו בשיעור? בלא מעט כיתות, אחריותו של המורה כוללת גם סיכום בצורה ברורה של מסקנות השיעור, והכתבת הדברים לתלמידים. ההסכם הבלתי כתוב קובע שהמורה לא "מציק" לתלמידים עם שאלות קשות מדי, והתלמידים מצדם דואגים שלפחות כמה נציגים ישמרו על תקשורת ערה עם המורה.

בתמונת מצב שכזו הסקרנות הטבעית לא יכולה לבוא לידי ביטוי.

אם בכל יום לימודים תלמיד יצא מבית הספר, עם רשימה אישית (לא כשיעורי בית!) של "דברים שאני חייב לבדוק בגוגל", משהו משמעותי באווירה הלימודית יכול להשתנות. ובכלל, אם נפסיק לענות על השאלה - "המורה, האם זה למבחן?", אולי התלמידים יפסיקו לשאול אותה ( חובב יחיאלי) .

למאמרון של חובב יחיאלי

קישור ישיר למאמר

ראה גם :  סקרנות בחינוך

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?