דף פריט
30-08-2018

על מורכבות בחיי בית הספר: בעקבות הטמעת התכנית החדשה במתמטיקה

שרה עברון. "על מורכבות בחיי בית הספר: בעקבות הטמעת התכנית החדשה במתמטיקה", אנליזה ארגונית , גיליון מס' 15 ( כתב עת לייעוץ ארגוני , דצמבר 2010) . עמ' 73-77.

בשנת הלימודים תש"ע ( 2010) הוחלה בכיתות ז' בכל הארץ תכנית לימודים חדשה, בעלת לוח זמנים מדויק , תכנים מוגדרים והדרכה אינטנסיבית למורים. טבלאות מפורטות נבנו ובהן נרשם בדיוק מה ילמד כל ילד בכיתה ז' בכל שבוע ובכל שיעור, איזה עמוד בספר המורים אמורים ללמד בכל שיעור ושיעור, כמה תרגילים יתורגלו , מתי יהיו מבחני רבעון ומבחני אמצע השנה. הנחת העבודה של מובילי התכנית, וגם של האמורים להובילה בבתי ספר היא שהמורים יילמדו היטב עפ"י התכנית המפורטת , התלמידים יידעו מתמטיקה.

כותבת המאמר, שרה עברון , מנהלת ביה"ס, מנתחת את גורמי ההצלחה והכישלון של תכנית הלימודים החדשה עפ"י תורת המורכבות.

היא כותבת במאמרה כי ההתפתחות בשטח אינה מעידה על התקדמות עפ"י התכנון שנקבע מראש. משהו בלינאריות "לא עובד". לא כל המורים מצליחים ללמד את החומר הנדרש בזמן ויש פיגור בהספק לעומת לוח הזמנים. רבים מהילדים אינם יודעים את מה שהם אמורים לדעת, והישגיהם נמוכים מהצפוי. ספר הלימוד החדש אינו מציע מענה מלא, המדריכה את צוות המורים מתקשה לתת את כל הנדרש ממנה ומהשטח החלה להישמע זעקת צוות המתמטיקה: " התכנית אינה ריאלית! הלחץ של הפיקוח גדול מדי, אי אפשר לעבוד כך". בד בד נשמעה גם זעקתם של ההורים: " הילדים מתקשים, המורים אינם תומכים בהם ואינם מקצועיים מספיק, הם נוטים להעביר תלמידים במהירות רבה מדי להקבצות נמוכות ובכך למעשה מוותרים עליהם.." הילדים חווים לחץ ותסכול בראשית למידת המתמטיקה בחטיבת הביניים – מה יהיה?"

שואלת שרה עברון במאמר "איך הגענו לידי כך ? הרי הכול היה מתוכנן ומובנה כל כך ?

שרה עברון , מנהלת ביה"ס והכותבת הראשית ( במאמר יש גם שתי מגיבות ) מדגישה כי המערכות בבתי הספר אינן לינאריות. מי שמניח הנחת עבודה של לינאריות ותו לא – עלול להתרסק בעת יישום תכניתו. המערכות בביה"ס הן למעשה אוסף ייחודי של ילדים, מורים וקהילה, הן אינן ניתנות לצמצום לתבנית אחידה ואוניברסלית. יותר משהתכנית והפעלתה חשובות, הקשרים בין חלקי המערכת הם החשובים. חיוני להעלותם ולטפל בהם וכך התחילו לעשות בביה"ס.

כותבת שרה עברון : "עלינו להבין שאין כל היתכנות שתשעים תלמידי כיתות ז' בבית הספר וכל הוריהם יפעלו בדיוק באותה דרך ויגיבו תגובה זהה כלפי אותה תכנית. גם צוות מורי המתמטיקה אינו ישות ומקשה אחת,, אלא מורכב משישה אנשים שונים זה מזה. האינטראקציה של כל אחד מהמורים האלה- עם כל תלמיד ותלמיד ועם התלמידים כולם כקבוצה ועם המדריכה – יוצרת משהו אחר. ועוד, המפתח ללימוד אינו רק בתכנית החדשה , המפתח הוא בקשרים בתוך המערכת, במערכת היחסים בין כל חלקיה.
התבוננות במערכת הבית הספרית לפי המושגים מ"תורת המורכבות" , מרחיבה ומעמיקה את היכולת לפעול. "איני מוותרת על תכנית העבודה התובענית של משרד החינוך" , כותבת שרה עברון, "אולם אני נפרדת מהנחת היסוד הליניארית שהיא מושתתת עליה. היכולת של מנהל ביה"ס ושל הצוות שלו להצליח לקדם תחומי דעת וחינוך ( כגון מתמטיקה, מדעים או אקלים בית ספרי) , כרוכה בהבנה כי אין קשר מובטח בין התכנית – ביצוע – תוצאות. יש עוד רכיבים שצריך להביאם בחשבון. שרשרת שלמה של אינטראקציות בין-אישיות פועלת כאן. "המודעות לכך עוזרת לי לשנות את הגישה שלי, ומתוך כך גם את הציפיות שלי. המודעות לכך מכריחה אותי ואת הצוות להשקיע בתחומי נוספים ואחרים בעבודתנו" ובתוך כל לשקוד על נקודות החיבור".

הצוות מבין שאין כאן "כישלון" אלא עבודה במציאות מורכבת, ולכן שואב כוח ומקבל כלים להמשיך ולקדם את היישום בשטח . כל מנהל ביה"ס יודע שככל שיתאמץ ויתכנן מראש, כך ייחשף פער קשה מאד לגישור בין תכניתו לבין מציאות החיים בשטח.
"בכל תורות הניהול הרבות שלמדתי לאורך תקופת הכשרתי הושם דגש נכבד על תכנון ועל מחשבה מראש מוקדמת, על תוצאתיות ברורה, על בניית חזון לפי תכנית אסטרטגית ועוד . והלכה למעשה? "השטח מלמד שיעורים חשובים אחרים לגמרי. אדגיש אין תחליף לתכנון הניהולי , לגיבוש אסטרטגיה, לבניית חזון ותכניות עבודה ברורות המתורגמות ליעדים מדידים וניתנים להשגה. ואולם, ההתבוננות בתמונה הרחבה באמצעות כלים נוספים, מעולמות אי-הוודאות ומ"תורת המורכבות" העניקה לעבודתי עומק שלא היה בה קודם"

"בית הספר הוא מקום שבכל בוקר מגיעים אליו עשרות אנשי חינוך ומאות תלמידים , אין שום אפשרות שכל הציבור הזה יתנהג בדרך אחת. כפי שתוכנן במערכת השעות ובלוח השנתי , הבנה זו נותנת למנהל ביה"ס מרחב נשימה להגיב תגובה מושכלת יותר כשהלא צפוי קורה- כי הרי הוא מתחולל תמיד".

כותבת שרה עברון: " למדתי להבין ולהרגיש שכאשר הדברים אינם מתרחשים כפי שרציתי מלכתחילה – למשל אם הוספתי שעות הוראה לכיתת מתמטיקה והצבתי בה את המורה הטוב ביותר בבית הספר, ועדיין תוצאות התלמידים אינן משביעות רצון- קורה שם דבר מה שעדיין נסתר מעיני" . "עליי להביא בחשבון שכוחות נוספים פועלים בשטח, ולכן עלי לתכנן במידה טובה יותר מבעבר."

כותבת שרה עברון : "כך התוודעתי לפרדוקס של מנהלת הנתונה תמיד בשליטה ובאי-שליטה בו-בזמן. קודם לכן התרגלתי לחשוב על מצבים ניהוליים במושגים ברורים" "אני בשליטה" – למשל לבית הספר יש חירות לבחור תכנית לימודים בתחום כלשהו, או "אינני בשליטה"- למשל משרד החינוך והפיקוח מכתיבים לבית הספר את תכנית הלימודים, את מספר השעות המוקצות לו, את הערכתה , ועוד. "עם הזמן התוודעתי לראייה מורכבת יותר של אותה המציאות: ייתכן שאהיה בשליטה באי-שליטה בו-בזמן. משרד החינוך אכן מכתיב תכנית לימודים, קריטריונים למדידה ולהערכה ועוד – ואני בחוסר שליטה מוחלט. עם זאת, אני שולטת בהחלט בשיבוץ המורים לתכנית, בהפיכתה לתכנית הדגל של בית הספר, בחיבורה לתכניות קיימות אחרות בבית הספר ועוד. "בכל מציאות שאני נתונה בה אוכל לזהות תחומים שבהם אני ב"שליטה" ותחומים שבהם איני בשליטה" .

"ההבנה שהדברים שמתרחשים בקצוות של המערכת, "על סף הכאוס שלה", יכולים להיות אזורי צמיחה וגילוי שיועילו למערכת כולה ויעלו תובנות חדשות- גם היא נותנת כוח ואומץ להתבונן ולפעול. משמעותה היא שטיפול בתלמידים מתקשים או מציאת פתרון יצירתי לתלמידים הזקוקים לאתגר או למורה הזקוק למסלול קידום חדשני אינם בגדר מטלה המעיקה על המנהל. זו ההזדמנות של מנהל ביה"ס למצוא פתרון שממנו יצמח מסלול חדש לכיתת לימוד או לשכבה שלמה או אולי לקבוצת מורים מבריקה שרצוי לשמר במערכת. "זו אולי ההתארגנות העצמית שאני, בהיותי מנהלת ביה"ס אחד מאלפים , משפיעה באמצעותה מרחוק ומהקצה על המערכת כולה".

תגובה מס' 1 : פלג דור-חיים
שרה עברון מתארת קונפליקט שעמו מתמודדים מנהלים בכלל, ומנהלי בתי ספר בפרט: תכנון ושליטה לעומת התהוות מתמדת של המציאות. דבריה נותנים ביטוי למגוון הלחצים המופעלים על מנהל ביה"ס- מהפיקוח, מההורים, מהמורים וגם מהתלמידים. היא מתארת מצוקה בהתמודדותה עם דרישות משרד החינוך, המניח כי מהלכים ארגוניים ודידקטיים "נכונים" יביאו גם לתוצאות "נכונות". הדרישות האלו באות לידי ביטוי בשפה לינארית מדידה ובעל מטרות ברורות ונעות על ציר דיכוטומי של מושגים כגון "שיפור" לעומת "ירידה" , "הצלחה" לעומת "כישלון", "הישג לעומת תבוסה".

מתיאורה של מנהלת ביה"ס עולה כי היא נתונה בתווך, בין הגורמים המתקשים להידבר זה עם זה – מפקחים, הורים , מורים ותלמידים.

המנהלת מוצאת נחמה כלשהי בתיאוריות המורכבות המאפשרות לבליל השפות של בעלי התפקידים בבית הספר להתקיים במרחב אחד. היא הגיעה לידי הבנה כי מודעות, פרשנות מחודשת ושינוי במערך הציפיות מהתנהלות בית הספר יעניקו לה ולעמיתיה את הכוח להתמודד עם הפרדוקסים שעבודתה כרוכה בהם.
כאשר מנהלת ביה"ס מספרת על תיאוריית המורכבות היא מציינת זאת מתוך נקודת מבט אופטימית, המאפשרת לה להפיק תחושה של משמעות והישג בעבודתה. מקום ייחודי ניתן לתובנה של שרה עברון שבד בבד עם תכנון שליטה מתקיימות גם ספונטניות ויכולת אלתור לנוכח שינוי דינאמי.

תפיסת עולם זו מפחיתה מתחושת האשם של המנהלת, מצמצמת את ניסיונה המתמיד לרדוף אחר לוחות זמנים ואחר תכניות אסטרטגיות, ולפיכך היא מאפשרת לה להיות פנויה מבחינה רגשית וקשובה לסביבתה ולשינויים המתרחשים בה תדיר.
עבודת הניהול בכל ארגון כוללת ניסיון להבנות סדר בתוך כאוס ארגוני. בעבודתו המנהל עשוי להשתוקק לאחידות, אולם כדי ליזום שינוי ולפתח את הארגון הוא זקוק גם "לבלגן", לאי-סדר ולספונטניות . בבית הספר יש לפרדוקס זה משמעויות מובהקות, שכן מטרתו המוצהרת של הארגון היא הלמידה. על פי תיאוריית המורכבות ידע חדש נוצר בספונטניות , והוא משמעות המופקת מתוך אינטראקציה אנושית. לפיכך הידע אינו מאוחסן אצל אדם אחד ועובר משם ממנו אל אדם אחר, אלא הוא פעולה תקשורתית, המארגנת חוויה חושית לכדי שרשרת של סמלים ומשמעות. ההבנה כי ידע אינו "דבר", אלא פעולה המתהווה מתוך קשר בין אישי מעלה שאלות ביחס למקומם של המורה והמנהל בבית הספר. הקשר האנושי והחוויה של "להיות תלמיד", מקבלים חשיבות רבה יותר בתהליך של למידה, צמיחה והתפתחותו של ידע חדש.

 
תגובה מס' 2 : חן גרץ שמואלי
בעודה מתמודדת עם התביעות של תכנית ארגונית חדשה, החוויה השלטת אצל שרה עברון , מנהלת ביה"ס היא של אי-הצלחה ( מה עשינו לא נכון " למה אנחנו לא מצליחים? ") ככל שהיא תתנסה בהנחות של לינאריות ובפרדיגמת של "תכנית-ביצוע- הערכה" שהצלחתן מוגדרת כהפעלה מובנית ולינארית של מטרה שהוצבה מראש, כל התסכול שלה גובר והולך. כשתכניות או יוזמות ארגוניות פוגשות את המציאות של חיי היום יום בבית הספר ואת תגובותיהם השונות של כל המעורבים (תלמידים, מורים , הורים) לתכניות, "הפערים" בין כוונה לפרקטיקה מתרחבים", והתוצאה היא מפח נפש וחרדה "מה יהיה" ?

תוך כדי סחרחרת התסכול עברון מנסה להרהר במתרחש, והיא נעזרת במה שלמדה על הדינמיקה של מערכות מורכבות. בעקבות חשיבה זו מגיח נרטיב חדש ביחס למתרחש, נרטיב שמונחיו הם אי-לינאריות של קשרים ואינטראקציות בין חלקים שונים של המערכת, הפרדוקס של להיות בשליטה ובחוסר שליטה בו-בזמן, של "על סף כאוס" ושל החשיבות המיוחסת לשונות ולמגוון. זו דרך חשיבה ושיח שנחווית קרובה יותר למציאות החיה, ובמילותיה של שרה עברון , מנהלת ביה"ס : "השטח מלמד שיעורים חשובים אחרים לגמרי", שפה שונה זו יוצרת את האפשרות להיות קשוב להיבטים אחרים של המתרחש, וכך אין צורך להתבצר בדאגה לנוכח הפערים בין תכניות לבין תוצאות, ואפשר להתעניין בפערים אלה. הכותבת מתארת התנסות זו כיצירה של "מרחב הנשימה להגיב תגובה מושכלת יותר כשהלא צפוי קורה- כי הרי הוא מתחולל תמיד".

בהיותה ערה להיבטים אחרים של המצב, היא מספרת שזווית הראיה שלה והציפיות שלה משתנות, והיא מסוגלת לנוע לפעולה באופן אחר מעט. היא מוצאת כי היא קשובה יותר לקיומן של "אינטראקציות מקומיות" של כל המעורבים.
בטקסט שלה שרה עברון , מנהלת ביה"ס, מספרת על אפשרויות שונות של הבנה ופעולה שעולות בעקבות העמדה של מורכבות: אפשרויות שמתהוות במצב עצמו, תוך כדי התרחשות , ולא מערך מוכן של הוראות פעולה בהירות שניתנות לניסוח מראש, ובנפרד מהסיטואציה החיה עצמה.

כתב העת אנליזה ארגונית יוצא לאור ע"י צפנת , המכון למחקר, פיתוח ויעוץ ארגוני ( ירושלים) העורך הראשי הוא ישראל כ"ץ.
דוא"ל : zofnat@zofnat.co.il
טלפון : 02 6782887
http://zofnat.co.il

ראה גם :
מה היא תורת המורכבות ? ( פרופסור יואב בן-דב)

נקודות היתוך להוראת המדעים: פדגוגיית "ארגון עצמי" כאבלוציה חדשנית בחינוך

הפיכת בתי הספר לארגונים לומדים

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?