16-09-2018

ילדי הגן צופים במהדורת החדשות

מטרת המחקר היתה לבחון את האופן שבו מצטיירים אירועים אקטואליים בעיני ילדים צעירים (בגיל הגן ובכתות הראשונות של בית הספר היסודי) הצופים בטלוויזיה.

המאמר מתמקד בשני נושאים: ראיית מהדורת החדשות כטקסט נרטיבי, וראיית הילדים והמבוגרים כקהילת צופים-פרשנים הפועלים במשותף.

לטענת המחברות תפיסת מרבית הצופים הרואים במשדרי מדיה אקטואליים מקור למידע ולהתעדכנות, וכטקסטים הנתפסים כ"מוכרים", ככאלה ש"אין צורך ללמוד אותם", וש"כל אחד יכול ללמד" היא מוטעית ומחזקת עמדות קיימות כלפי המדיה ומקהה את רגישותנו לעצמתה וליכולת ההשפעה שלה.
תופעה זו בולטת בעיקר בקרב גננות ומורים לילדים בגיל הרך, מתוך נטייה "לגונן" עליהם מפאת גילם הצעיר.

המחברות מבקשות לחזק את המודעות לכך, שככל שהשפעת המדיה על עיצוב החברה והסביבה החברתית גדלה, כך גדל הצורך בשינוי עמדות. באין סוכנים אחרים מלבד הטלוויזיה שיפעלו בכיוון זה, חשופים הילדים, כבר בגיל הרך, לתכנים אקטואליים טעונים שמציגים אמצעי התקשורת ללא סיוע ותיווך. מכאן חשיבותם של המבוגרים: הגננות, המורים וההורים כמתווכים בין המדיה לבין הילדים הקטנים, וכמכוונים להתמודדות מושכלת עם הבעיה.

גננות ומורים נמנעים מדיון עם ילדים על תכנים אקטואליים, בשל מטענם הרגשי המורכב. המחברות טוענות, שאופני התייחסות אלה מחייבים שינוי תפיסתי כלפי המדיה, המתבטא בנכונות לראות טקסטים תקשורתיים כסוגה נפרדת וייחודית, הניתנת לקריאה כטקסט נרטיבי, והמזמנת לימוד משותף למבוגרים וילדים.

המחברות מתמקדות בתחומים ה"רכים" והניטרליים יותר של מהדורת החדשות כמו אות הפתיחה, פינת הספורט או תחזית מזג האוויר כיוון שלטענתן מפגש מונחה ומעמיק עם הנרטיביים של תחומים "רכים" אלה, עשוי להקל על הילדים בעת מפגש אקראי עם התכנים הטעונים והמאיימים יותר של מהדורת החדשות.

ראיית מהדורת החדשות כטקסט נרטיבי

גננות ומורים בגיל הרך מרבים לספר סיפורים ולדון עם הילדים בתוכנם. לכן, נתפס הטקסט החדשותי אצל ילדים קטנים בכלים התפתחותיים המוכרים להם היטב, גם אם הדבר נעשה בצורה לא מודעת.
המחברות מציעות להשתמש בכלים ידועים אלה על מנת לתווך בין הילד לבין התוכן המובע בחדשות, גם אם הילד לא תמיד מסוגל להבינו, ולהקביל את מבנה מהדורת החדשות למבנה של ספר (כל פרק בתוכה הוא יחידה שיש בה פתיחה וסיום)

לדעת המחברות מידת החשיפה של ילדים לטקסט החדשותי, גם אם אינה מרובה ואך אינה ישירה, די בה כדי שיפנימו את המרכיבים האופייניים לסוגה זו, ואת הנושאים העיקריים השבים ומועלים בה. מכאן נובעת החשיבות והנחיצות של התיווך המצופה ממורים ומגננות, גם בתחום שלכאורה נראה כבלתי רלוונטי לעולם הילדים.

בפעילות פשוטה בעלת שלוש רמות, נתבקשו שלושה זוגות של ילדים להציג בפני הקבוצה שני אופנים של סיפור: סיפור בדיוני וסיפור חדשותי:
נמצא כי בכל אחד מהמפגשים שנערכו עם ילדים בני שש, ניכרה בבירור יכולתם להבחין באופן אינטואיטיבי בין תבניות של סיפור בדיוני לבין תבניות חדשותיות מובהקות.


ילדים ומבוגרים כקהילת צופים ופרשנים הפועלים במשותף

ההתנסות המשותפת בצפייה במהדורת החדשות בטלוויזיה נתפסת כמסגרת משמעותית ללמידה הדדית של ילדים ומבוגרים. למידה כזאת כרוכה בנכונות לשינוי עמדות כלפי המדיה מצד המבוגרים, ולנכונות לחילופי תפקידים עם הילדים, שעשויים לא פעם לשמש כמורים למוריהם. חשוב וראוי לדעת המחברות לעסוק בנושאי מדיה במסגרת הדיון בדרכי עבודתה של הגננת עם ההורים,  גם במהלך סדנאות יזומות.

בשיחות שנערכו עם מורים וגננות, המשמשים כמתווכים בין תכני המדיה לבין הילדים עלתה שאלת אופי התפקידים שהם נוטלים על עצמם בעבודתם עם ילדים בגיל הרך.

במהלך ההתנסות בצפייה המשותפת, ובהתאם לנושאים המשתנים של המשדר, נוטל על עצמו המורה מגוון תפקידים, המשמשים לא פעם זה בצד זה: הסברה, הרגעה, לימוד, הוראת תוכן חדש והבהרת התכנים. הצורך בלמידה משותפת וההתייחסות למהדורה כאל טקסט, יוצרים מצב חדש לא פעם גם למורה וגם לגננת.

במהלך ההתנסות עם הילדים עמדו החוקרות על תגובות רגשיות דומות של מבוגרים וילדים לטקסטים החדשותיים. הדמיון בתגובות אלה בלט, גם כאשר נקודות המבט וזווית הראייה של המבוגרים והילדים היו שונות. גם אם התגובה הרגשית הראשונית של מבוגרים וילדים דומה לגבי תוכן של טקסט חדשותי, יש צורך בהתערבות של מבוגר בתהליך הצפייה המשותפת (בייחוד בסיטואציה בעלת אופי אלים או קשה) על מנת להרגיע ולהפחית חרדות, לספק הסברים הולמים ורציונאליים ולעגן את האירוע במסגרת סדר חברתי מוכר.

גם בצפייה במשדרי ספורט מתרחשת למידה הדדית ואפילו "היפוך תפקידים" בין הילדים לבין הגננות: הילדים משמשים כמומחים בעלי ידע וברי סמכא בנושא וכיוון שבמשדרי ספורט נעשית בדרך כלל צפייה משותפת עם ההורים, ההדדיות ברגשות רבה ביותר. הגננת יכולה ללמוד מהילדים אודות הקבוצות השונות וכיו"ב, לכוון את השיחה ללמידה אודות הארצות השונות או למקד את הדיון באתיקה של ספורט וחוקיו ועוד.

סיכום

הטקסט הייחודי של המדיה דורש מגננות וממורים לימוד דיסציפלינארי של התחום, ובנוסף, להתגבר על "אשליית המוכר" ולהתמודד עם החששות והפחדים הקיימים בו בזמן מפני התכנים המורכבים והבלתי צפויים של המדיה. ידע נרכש זה מחייב את התאמתו להבנת צרכיו ההתפתחותיים של הילד בגיל הרך.
תנאי להצלחתו של תיווך יעיל, הוא הגברת המודעות לסוג ייחודי ושונה של הוראה - למידה הדדית בלתי פורמאלית, שבה נשמר האיזון בין למידה משותפת, שבה תורם כל אחד מהשותפים את חלקו, לבין תיווך מושכל, שאת עיקריו צריכים המורה או הגננת ללמוד.


ביבליוגרפיה:

Anderson, D.R. and Lorch, E.P. (1983), Looking at Television: Action or reaction? In J. Bryant and D.R. Anderson (Eds.), Children’s understanding of television: Research on attention and comprehension (pp. 1-33). New York: Academic Press.

Buckingham, D. (1993). Children talking television: The making of television literacy. London: Falmer.

Collins, W.A., Sobol, B.L. & Westby, S. (1981). Effects of adult commentary on children’s comprehension and inferences about a televised aggressive portrayal, Child 52:158-163.

Hodge, B. and Tripp, D. (1996). Children and television: A semiotic approach. Cambridge, UK: Polity Press.

Huston, A.C. and Wright, J.C. (1983). Children processing of television: The informative functions of formal features. In J. Bryant and D.R. Anderson (Eds.), Children’s understanding of television: Research on attention and comprehension. (pp.35-68). New York: Academic Press.

Jordan, A. (1990). A family system approach to the use of VCR in the home. In J.R. Dobrow (Ed.). Social and cultural approaches to VCR use (PP. 163-179). Hillsdale, NJ: Lawrence and Erlbaum.

Lemish, D. & Rice, M. (1986). Television as a talking picture book: A prop for language acquisition. Child Language13:251-274.

Lull, J. (1980). The Social Uses of Television. Human Communication Research 6(3):197-209.

 

מה דעתך?

ביבליוגרפיה:Anderson, D.R. and Lorch, E.P. (1983), Looking at Television: Action or reaction? In J. Bryant and D.R. Anderson (Eds.), Children’s understanding of television: Research on attention and comprehension (pp. 1-33). New York: Academic Press.Buckingham, D. (1993). Children talking television: The making of television literacy. London: Falmer.Collins, W.A., Sobol, B.L. & Westby, S. (1981). Effects of adult commentary on children’s comprehension and inferences about a televised aggressive portrayal, Child 52:158-163.Hodge, B. and Tripp, D. (1996). Children and television: A semiotic approach. Cambridge, UK: Polity Press.Huston, A.C. and Wright, J.C. (1983). Children processing of television: The informative functions of formal features. In J. Bryant and D.R. Anderson (Eds.), Children’s understanding of television: Research on attention and comprehension. (pp.35-68). New York: Academic Press.Jordan, A. (1990). A family system approach to the use of VCR in the home. In J.R. Dobrow (Ed.). Social and cultural approaches to VCR use (PP. 163-179). Hillsdale, NJ: Lawrence and Erlbaum.Lemish, D. & Rice, M. (1986). Television as a talking picture book: A prop for language acquisition. Child Language13:251-274.Lull, J. (1980). The Social Uses of Television. Human Communication Research 6(3):197-209. 

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?