דף פריט
29-08-2018

חינוך גופני: בגוף אנחנו מבינים

לידור, ר' (2016). חינוך גופני: בגוף אנחנו מבינים. בתוך י' הרפז (עורך), להבין הבנה ללמד להבין: מושגים ומעשים (עמ' 314-307). תל אביב: מכון מופ"ת.

פרופ' רוני לידור, מרצה במכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט

הסיכום נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

שיעורי החינוך הגופני בבית הספר מאפשרים לתלמידים לחוות משחק, מאמץ גופני ותנועה. הם מאפשרים לתלמיד להכיר את גופו ולהתנסות במגוון משימות ותרגילים בעצמו, בזוגות או במערך קבוצתי. משימות ותרגילים אלה ניתנים לביצוע באמצעות ציוד מיוחד או באמצעות הגוף לבד. חלק מהמשימות נעשה במאמץ וחלק אחר במנוחה.

על התלמיד בשיעורי חינוך גופני נדרש גם להבין לא רק את העקרונות הטכניים של המיומנות הנלמדת, אלא גם כיצד להוציאה לפועל תוך כדי התמודדות עם גורמים מכבידים, למשל יריב למשחק או עייפות. עליו ללמוד כיצד לקבל החלטות במהירות ובדיוק בזמן תנועה, למשל במשחקי כדור; כיצד למקד את הקשב ביעילות, למשל בקפיצה לגובה; וכיצד להיות יצירתי, למשל בתרגיל תנועתי או בריקודי עם. עליו גם להבין כיצד לתחזק את גופו, לשמור על משקל תקין, ולהבין כיצד פעילות גופנית מתונה תסייע לו בשמירה על בריאות תקינה.

מכאן, שחינוך להבנה הוא נדבך חשוב ומרכזי בשיעורים לחינוך גופני. כך, מצופה ממורה לחינוך גופני לסייע לתלמידו להבין טוב יותר את מה שהוא עושה במהלך השיעור. הבנה זו תתקבל כתוצאה מחשיפה של התלמיד להתנסות במגוון פעילויות גופניות, שתביא מצדה להכרת יתרונותיה וחסרונותיה של כל פעילות. על התלמיד לאמן לא רק את שרירי גופו אלא גם את שרירי "שכלו", שיסייעו לו להגיע להבנה טובה יותר בכל הקשור לפעילותו הגופנית והתנועתית.

פרק זה מתאר כיצד החינוך הגופני שבבית הספר יכול לטפח את ההבנה של התלמיד בשלושה היבטים שונים: אוריינות גופנית ואינטליגנציה גופנית-תנועתית, הבנה גופנית והבנת המשחק. הפרק גם מציג את העקרונות שעל מורה לחינוך גופני לשקול כדי לחזק את הקשר שבין התנסות מעשית של התלמיד לבין נושאי הלימוד העיוניים הנלמדים וזאת במטרה לטפח את הבנת התלמיד.

מטרות העל של תכנית הלימודים בחינוך הגופני הן לעצב, לפתח ולטפח בקרב התלמיד דפוסי פעילות והתנהגות גופנית וספורטיבית ולשלב במסגרת חינוכית זו נושאים עיונים שמטרתם פיתוח הידע וההבנה של גוף האדם ותרומתה של הפעילות הגופנית בקידום הבריאות.

כדי להוציא לפועל את המטרה של טיפוח הבנה של דפוסי ההתנהגות הגופניים נדרש ללמד מספר נושאים עיוניים על תרומתה של הפעילות הגופנית להתפתחות, לקידום אורח חיים פעיל ובריא ולטיפוח התנהגות ערכית.

בתוך כך ובדומה לתחומים אחרים, החינוך הגופני עשוי לתרום לפיתוח האוריינות הגופנית והאינטליגנציה הגופנית-תנועתית של התלמיד (שובל, שחף ולידור, 2014). אוריינות גופנית משמעה הקניית היסודות, שמאפשרים לפרט לנהוג בעצמאות בבחירת הפעילות הגופנית, המתאימה לו בכל שלב התפתחותי של חייו בהתאם למצבו הגופני, הנפשי והחברתי (Whitehead, 2007). להיות בר-אוריין גופני הוא להבין, להיות בעל ידע, מוטיבציה, ביטחון עצמי ויכולת גופנית לבצע פעילות גופנית ברמה אישית בתקופות שונות בחיים. מושג זה מבוסס על התפיסה, שבכל תהליך גופני מעורב גם ממד נפשי (שכלי ורגשי) ושעל החינוך הגופני להתייחס לכל הממדים במהלך הפעילות הגופנית אחרת זו תהפוך לאירוע חולף (Gallagher, 2005).

אינטיליגנציה גופנית-תנועתית היא אחת משמונה אינטליגנציות (לשונית, לוגית-מתמטית, מרחבית, מוזיקלית, בין-אישית, תוך-אישית, נטורליסטית) המרכיבות את מודל האינטליגנציות המרובות (גרדנר, 1996). היא מאפשרת לבצע מגוון תפקודים כמו הקשבה לגוף המתנועע, תחושה של התנועה והרגשה של איכותה. היא כוללת ידיעה לבחור תנועה מתאימה, חזרה על תנועה נכונה, הכרה בא-סימטריה של הגוף, התחשבות בכאב גופני , גיוון בתנועה ועוד (ארמסטרונג, 1996). יכולתו של האדם להשתמש בגופו כדי להביע רגש (למשל במחול) או לשחק משחק (כמו במשחקי כדור) מבטאת את טיבו הקוגניטיבי של השימוש בגוף (גרדנר, 1996), שאותו מטפחים שיעורי החינוך הגופני.

הבנה גופנית (סומטית) היא אחד השלבים הראשונים בהתפתחות אנושית, בנוסף להבנה מיתית, רומנטית, פילוסופית ואירונית (איגן, 2009). מקורה בתודעת הפעוט המגלה את גופו, שאליה נלווית הלמידה של השימוש בגוף לתכלית מסוימת. חקר זה מניח יסודות להתפתחות הבנה אנושית באמצעות מסגרת של חלל, זמן, סיבתיות, מאמץ ותגובה, עונג וכאב ועוד.

לדעת איגן (שם) אף שהתפתחותה של הבנה גופנית פוחתת עם השנים, ניתן להרחיבה במנות קטנות במהלך החיים. דוגמאות לכך כוללות למידה לראשונה של נער לחבוט במחבט טניס או לשלוט בעכבר המחשב ביד חלשה. התנסויות אלה יביאו להרחבת ההבנה הגופנית של הנער ויסייעו בהתפתחות ההבנה האנושית שלו.

מעבר לכך, הוראה טובה של משחקי כדור למשל מטפחת אצל התלמידים הבנה, שיתוף פעולה, תקשורת בין-אישית ועבודת צוות. היא דורשת מהם לקבל החלטות במצבים משתנים במסגרת קבוצתית שבה לכל החברים מטרות זהות ומשותפות (לידור, 1999). המודל להבנת המשחק של גריפין ופטון (Griffin & Patton, 2005) מבליט הבנה אמתית של חוקי המשחק ותפקידיו על-ידי כל משתתפיו בהציעו שישה שלבים שמתמקדים במשחק השלם ולא בתרגול יסודות משחק תנועתיים באופן סטרילי שלא מדמה את מורכבות המשחק השלם.

השילוב שבין הידע העיוני שנרכש בשיעורי חינוך גופני לבין ההתנסויות התנועתיות, שנחוות בשיעורים, אמור לסייע להם לטפח את הבנתם, במיוחד האוריינות הגופנית, האינטליגנציה התנועתית, ההבנה הגופנית והבנת המשחק. הלמידה העיונית מעשירה את הבנת התלמידים ומשלימה את תרומתה של הפעילות הגופנית.

על-מנת לטפח הבנה בשיעורים לחינוך גופני המחבר מציע מספר עקרונות ליישום, שמטרתם היא להדק את הקשר בין ההתנסות המעשית בשיעור ללמידה העיונית וטיפוח ההבנה:

  1. התאמת נושאי הלימוד לגיל הלומדים ולרמת התפתחותם – על המורה להיות מודע לקצב השונה של ההתפתחות הגופנית של התלמידים ולהתאים את הפעילות הגופנית ליכולת התלמיד כדי שיוכל להבין את רכיבי הביצוע ומאפייניו.
  2. בחירת דרך השילוב של הנושאים העיוניים בשיעורי החינוך הגופני – ככל שהנושא העיוני ישולב טוב יותר בהתנסות המעשית בשיעור כך יוכל התלמיד לפתח הבנה בצורה טובה יותר.
  3. יצירת קשר בין נושאי הלימוד בחינוך גופני לנושאי לימוד דומים במקצועות אחרים שנלמדים בבית הספר – יש להבליט את הקשר התוכני בין נושאי הלימוד הדומים הנלמדים בשיעור לחינוך גופני ובשיעורים במקצועות אחרים. ככל שיודגש קשר זה כך הבנת התלמידים תהיה משמעותית יותר.
  4. מתן שיעורי בית בחינוך גופני – מומלץ לתת שיעורי בית בחינוך גופני על אף שטרם ניתנה תמיכה חד משמעית לתרומתם ללמידה יעילה בחינוך גופני (פנטנוביץ ולידור, 2008). בהקשר זה מוצע לשלב בין שיעורי בית מעשיים (למשל, ביצוע דו-שבועי של תרגילים המשפרים יציבה) ושיעורי בית עיוניים (לדוגמה כתיבת סיכום על חשיבות היציבה לבריאות עמוד השדרה) כדי לטפח הבנה בקרב התלמידים.

 

לסיכום, חינוך להבנה הוא יעד מרכזי בחינוך הגופני. כדי שהבנה תתממש וכדי להפיק ממנה תועלת גם בהתנסויות שמחוץ לשיעור יש ליישם מספר עקרונות, שמפורטים בפרק זה. חינוך גופני להבנה צריך לשמש יעד מרכזי של כל תכנית לימודים בית-ספרית בחינוך גופני ולו כדי לסייע ללומדים לפתח אוריינות גופנית, אינטליגנציה תנועתית, הבנה גופנית והבנת המשחק שלהם.

ביבליוגרפיה

איגן, ק' (2009). חינוך להבנה: שלבים בהתפתחות ההבנה האנושית. תרגם א' צוקרמן. בני ברק: ספרית פועלים.

ארמסטרונג, ת' (1996). אינטיליגנציות מרובות בכיתה – מדריך יישומי. תרגם א' צוקרמן. ירושלים: מכון ברנקו וייס והאגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, התרבות והספורט.

גרדנר, ה' (1996). אינטיליגנציות מרובות: התיאוריה הלכה למעשה. תרגם א' צוקרמן. ירושלים: מכון ברנקו וייס והאגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, התרבות והספורט.

לידור, ר' (1999). חשיבה וקבלת החלטות בספורט. תל אביב: משרד הביטחון.

פנטנוביץ' מ' ולידור, ר' (2008). אני לא מאמין שקיבלתי שיעורי בית בחינוך גופני – התרומה של שיעורי בית להישגים בחינוך גופני. בתנועה – כתב עת למדעי החינוך הגופני והספורט, 9, 97-80.

שובל, א', שחף, מ' ולידור, ר' (2014). קווים מנחים לכתיבת תכנית לימודים בחינוך גופני – נייר עמדה. תל אביב: מכון מופ"ת.

Gallagher, S. (2005). How the body shapes the mind. Oxford: Clarendon Press.

Griffin, L.L., & Patton, K. (2005). Two decades of teaching games for understanding: Looking at the past, present and future. In L.L. Griffin & J.I. Butler (Eds.), Teaching games for understanding: Theory, research, and practice (pp. 1-17). Champaign, IL: Human Kinetics.

Whitehead, M. (2007). Physical literacy: Philosophical considerations in relation to developing a sense of self, universality and propositional knowledge. Sport, Ethics and Philosophy, 1, 281-298.

מה דעתך?

איגן, ק’ (2009). חינוך להבנה: שלבים בהתפתחות ההבנה האנושית. תרגם א’ צוקרמן. בני ברק: ספרית פועלים.
ארמסטרונג, ת’ (1996). אינטיליגנציות מרובות בכיתה – מדריך יישומי. תרגם א’ צוקרמן. ירושלים: מכון ברנקו וייס והאגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, התרבות והספורט.
גרדנר, ה’ (1996). אינטיליגנציות מרובות: התיאוריה הלכה למעשה. תרגם א’ צוקרמן. ירושלים: מכון ברנקו וייס והאגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, התרבות והספורט.
לידור, ר’ (1999). חשיבה וקבלת החלטות בספורט. תל אביב: משרד הביטחון.
פנטנוביץ’ מ’ ולידור, ר’ (2008). אני לא מאמין שקיבלתי שיעורי בית בחינוך גופני – התרומה של שיעורי בית להישגים בחינוך גופני. בתנועה – כתב עת למדעי החינוך הגופני והספורט, 9, 97-80.
שובל, א’, שחף, מ’ ולידור, ר’ (2014). קווים מנחים לכתיבת תכנית לימודים בחינוך גופני – נייר עמדה. תל אביב: מכון מופ"ת.
Gallagher, S. (2005). How the body shapes the mind. Oxford: Clarendon Press.
Griffin, L.L., & Patton, K. (2005). Two decades of teaching games for understanding: Looking at the past, present and future. In L.L. Griffin & J.I. Butler (Eds.), Teaching games for understanding: Theory, research, and practice (pp. 1-17). Champaign, IL: Human Kinetics.
Whitehead, M. (2007). Physical literacy: Philosophical considerations in relation to developing a sense of self, universality and propositional knowledge. Sport, Ethics and Philosophy, 1, 281-298.

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?