דף פריט
29-08-2018

הערכה והדרכה של הוראה-בשיתוף: מחקר של דרכי ניהול בניו-ג'רסי

Kamens, M. W., Susko, J. P., & Elliott, J. S. (2013). Evaluation and supervision of co-teaching: A study of administrator practices in New Jersey. NASSP Bulletin, 97(2), 166-190.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

הוראה-בשיתוף היא פרקטיקה שבה שני אנשי מקצוע מתכננים, מלמדים ומעריכים יחד כיתת תלמידים. שני המורים מלמדים את כל הלומדים על בסיס יומי ועקבי, ונחשבים לשווים; אף אחד מהם אינו המורה הראשי (Murawski, 2008). כל אחד מהמורים אמור להיות בעל ידע/יכולות בתחומו ולהביא את מומחיותו לשותפות (Friend & Cook, 2010). השימוש הרווח במונח זה מתייחס לשיתוף בין מורה כולל ומורה בחינוך מיוחד המלמדים באותה כיתה. עם זאת, המבנה של אינטראקציות אלה משתנה ולפעמים הוראה-בשיתוף נושאת דגמים אחרים.

מדוע הוראה-בשיתוף? (א) כאמצעי להתייחסות לצרכים הלימודיים של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים הנמצאים בכיתה כוללת (Dieker & Murawski, 2003); (ב) כיצירת מבנה שבו ללומדים בעלי צרכים מיוחדים יש נגישות לתוכניות הלימודים הכוללות מבלי שייצאו ללמוד במסגרות אחרות במהלך יום הלימודים; (ג) כהזדמנות לאינטראקציות בין כל התלמידים, חיזוק המבנה החברתי והחלשת היווצרותן של סטיגמות חברתיות.

מה משפיע על האפקטיביות של הוראה-בשיתוף? (א) מבנה הכיתה וסגנון הוראה של שני המורים (או יותר). בין הדגמים המוזכרים בהקשר זה: מורה מלמד/מורה צופה, מורה מלמד/מורה מסייע, הוראה בתחנות, הוראה במקביל, הוראה חלופית והוראה בצוות (Friend & Cool, 2010). דגמים אלה צריכים להיות קשורים לחוזקות ולמומחיות של כל מורה, לצרכי התלמידים, לתכנים הנלמדים ועוד; (ב) מומחיות התוכן של המורים, רמת ניסיונם בהוראה, זמן לתכנון משותף וכישורים להוראה בשיתוף (Mastropieri et al., 2005); (ג) התמיכה הניהולית (Scruggs et al., 2007).

מעורבות המנהל – השפעות מנהלים על דרכי הוראה, אוירה ותרבות בית הספר תועדו לרוב. חשוב שמנהלים ידגימו התנהגויות המקדמות הכלה, קבלה והצלחה של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה ובכך יובילו לדרכי הוראה מכילות ואפקטיביות (Praisner, 2003), למשל, הקצאת זמן תכנון משותף במסגרת מערכת השעות, יצירת תרבות המעריכה הוראה-בשיתוף ויודעת למה לצפות ממנה (Villa et al., 2008).

מה נמצא במחקר?

נושא ראשון: הכשרת המנהלים – רוב המנהלים שבמחקר דיווחו כי קבלו מידע על חינוך מיוחד משני מקורות: קורסים ברמת תואר או סדנאות של התפתחות מקצועית. עם זאת לא הייתה למידה מוכוונת שהתייחסה לידע על הוראה-בשיתוף בכיתה או לכישורים הנדרשים. מנהלים למדו זאת ביוזמתם, או תוך כדי ניהול בית הספר ותוך צפייה במורים. המנהלים הדגישו את הצורך בהכשרה, אך לא הצביעו בבירור על ציפיותיהם ממנה. בין היתר ציינו: דגמים של הוראה-בשיתוף, כיצד לחזק שיתופי פעולה בין המורים וכיצד להעריך את המורים המלמדים בשיתוף. במיוחד המליצו על התפתחות מקצועית למורים ולא להם עצמם.

נושא שני: ציפיות וזוויות ראיה של הוראה-בשיתוף – (א) ציפיות מהוראה-בשיתוף - בין ציפיות המנהלים: עבודה משותפת ופעילה של שני המורים, עדויות לתכנון משותף, חלוקה ברורה של תחומי האחריות בכיתה בנושאי תכנון והתאמה, הוראה, הערכה וקשר עם הורים, הבהרת תפקידו של כל מורה לתלמידי הכיתה ולאחרים; (ב) דגמי הוראה-בשיתוף – תוארו דגמים מגוונים במונחים שונים של דרכי העבודה, משך ההוראה בשיתוף ועוד. המנהלים לא הציגו דגמים ברורים וניכר שאין בהירות בהקשר זה. רק מעטים התייחסו לדגמים מבוססי המחקר שהוזכרו לעיל. בין היתר עלו כיווני עבודה תלויי גורמים שונים ובהם : (1) העידוד לשיתוף בהוראה לכל התלמידים, בתכנון ההוראה וביצירת קשר עם הורים, (2) האישיות הייחודית של המעורבים, דבר שלא מאפשר עקביות בין צוותים שונים, (3) משך הזמן המשותף העומד לרשות שני המורים, (4) המומחיות הדיסציפלינרית, (5) ביסוס עבודה באותו דגם עם שוני במידת הצלחה בשיתוף אמיתי בהוראה; (ג) קריטריונים לציוות - אין עקביות בין התשובות אך נמצאו קריטריונים שחזרו אצל רוב המשיבים אם כי בצורה כללית ולא בהירה. בהם: אישיות, התאמה, חוזקות וחולשות של שני המורים, נכונות לעבודה בשיתוף, ידע תוכן ברמה גבוהה (גם אצל מורי חנ"מ) ואפשרויות של מערכת השעות. הקריטריון העקבי ביותר היה הנכונות ללמד במסגרת של הוראה- בשיתוף, בבתי ספר תיכון - מומחיות בתחום תוכן; (ד) תפקיד מורה חנ"מ – צוין מגוון של תפקידים: מומחה בהוראה, בעל ידע בצורכי התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים, ידע בהתאמה וסיגול, יכולת מעקב אחר התקדמות, שותף הוראה שווה.

נושא שלישי: תמיכה, הערכה ופיקוח/הדרכה – תשובות המנהלים ביטאו מורכבות, העדר עקביות ושונות בטיפול בכל המרכיבים הנ"ל. תמיכה: מתן הזדמנויות להתפתחות מקצועית בצורות שונות, צפיית מנהלים בעבודת המורים בכיתה ומתן הזדמנויות לצפות בדגמי הוראה-בשיתוף של אחרים, ישיבות לפי צורך עם מנהל ואחרים רלוונטיים, הקצאת זמן לתכנון משותף (יש קושי בכך). הערכה: קנה המידה המרכזי קשור להישגי תלמידים והתקדמותם. בחלק מהתשובות – גם לאקלים הכיתה. אין קני מידה להערכת האפקטיביות של השיתוף עצמו. אתגרי פיקוח/ הדרכה: האתגר המרכזי שתואר הוא שיבוץ המורים להוראה-בשיתוף, הבנה עד כמה הם "מסתדרים" ביניהם, היכולת לשמר זוגות מורים שמצליחים בהוראה-בשיתוף, מתן זמן תכנון משותף, הכוונת המורה הכולל להכיר בחוזקות של המורה לחנ"מ ובערך של השתלבותו בהוראה.

לסיכום, המחקר הנוכחי נתן סקירה של הקשר בין הכשרת ותיפקוד מנהלים לבין יישום הוראה בשיתוף בין מורה כולל ומורה חנ"מ. ניתן לציין כמה השתמעויות העולות ממנו: (א) יש צורך בפיתוח מקצועי, עיוני ומעשי, למנהלים בתחום זה ובהרחבת הידע שלהם על הכלה והוראה-בשיתוף כחלק מכך. זהו כיוון שעשוי להוביל ליתר עקביות בדבר הפרקטיקות הטובות ביותר בתחום, וכן ביחס לתמיכה, לציפיות ולהערכה כאמור, (ב) קיימים קשיים טכניים/מנהלתיים של מימוש הוראה-בשיתוף בבתי הספר שראוי לתת עליהם את הדעת, ובהם: ארגון מערכת השעות להקצאת זמן לתכנון משותף, שימור השותפות ליותר משנה אחת ועוד, (ג) נראה שיש צורך ליתר עקביות בהיבט של פיתוח תהליכי התמיכה וההערכה בהוראה-בשיתוף. מחקרים מדגישים שתמיכת הנהלה בכך חשובה ביותר (DiPaola & Walter-Thomas, 2003), אך לא ברור אילו סוגי "תמיכה" הם האפקטיביים. נראה שיש צורך בהעמקה מחקרית בעניין זה.

ביבליוגרפיה

Dieker, L.A., & Murawski, W.W. (2003). Co-teaching at the secondary level: Unique issues, current trends and suggestions, High School Journal, 86(4), 1-13.
DiPaola, M.F., & Walter-Thomas, C. (2003). Principals and special education: The critical role of school leaders, Arlington, VA: National Clearing house for Professions in Special Education.
Friend, M., & Cook, L. (2010). Interactions: Collaboration skills for school professionals, (5th ed.), Upper Saddle River, NJ: Pearson.
Mastropieri, M., et al., (2005). Case studies in co-teaching in the content areas: Successes, failures and challenges, Intervention in School and Clinic, 40, 260-270.
Murawski, W.W. (2008). 5 keys to co-teaching in inclusive classrooms, School Administrator, 65(8), 29.
Praisner, C.L. (2003). Attitudes of elementary school principals toward the inclusion of students with disabilities, Exceptional Children, 69, 135-145.
Scruggs, T.E., et al., (2007). Co-teaching in inclusive classrooms: A meta-synthesis of qualitative research, Exceptional Children, 69, 135-145.
Villa, R.A., et al., (2008). A guide to co-teaching: Practical tips for facilitating student learning (2nd ed.), Thousand Oaks, CA: Corwin Press and Council for Exceptional Children

מה דעתך?

Dieker, L.A., & Murawski, W.W. (2003). Co-teaching at the secondary level: Unique issues, current trends and suggestions, High School Journal, 86(4), 1-13. DiPaola, M.F., & Walter-Thomas, C. (2003). Principals and special education: The critical role of school leaders, Arlington, VA: National Clearing house for Professions in Special Education. Friend, M., & Cook, L. (2010). Interactions: Collaboration skills for school professionals, (5th ed.), Upper Saddle River, NJ: Pearson. Mastropieri, M., et al., (2005). Case studies in co-teaching in the content areas: Successes, failures and challenges, Intervention in School and Clinic, 40, 260-270. Murawski, W.W. (2008). 5 keys to co-teaching in inclusive classrooms, School Administrator, 65(8), 29. Praisner, C.L. (2003). Attitudes of elementary school principals toward the inclusion of students with disabilities, Exceptional Children, 69, 135-145. Scruggs, T.E., et al., (2007). Co-teaching in inclusive classrooms: A meta-synthesis of qualitative research, Exceptional Children, 69, 135-145. Villa, R.A., et al., (2008). A guide to co-teaching: Practical tips for facilitating student learning (2nd ed.), Thousand Oaks, CA: Corwin Press and Council for Exceptional Children

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?