דף פריט
16-09-2018

הסיבות החבויות למשבר במערכת החינוך

סיכום על פי הרצאה שניתנה ביום עיון "רפורמות בחינוך –הרצון לשנות והסיכוי להצליח", 23.11.04 במכון מופ"ת

פרופ' אלמוג טוען, כסוציולוג והיסטוריון, שהרבה מהפתרונות המוצעים עבור המשבר במערכת החינוך הם בבחינת "פתרונות יום האתמול", כתוצאה מאי הבנה שלמעשה הבעיות הן רק סימפטומים ולא הבעיה המבנית עצמה, שלא קשורה דווקא למערכת החינוך.

תרבות היא פונקציה של שני דברים:

1. טווח האינטראקציה: כיום אפשר באמצעים טכנולוגים להרחיב את התרבות, והתרבות הגלובלית שנוצרת שוברת את גבולות הלאום שהתבססו על המהפכה התעשייתית.

2. גירוי משותף: זיכרון קולקטיבי, שפה דומה. כאשר קשובים לטווח גירויים משותף מתרחש פיצול בתודעה התרבותית ובמקביל נבנית תודעה חדשה של גירוי משותף להרבה מאוד אנשים בעקבות אירועים גלובליים ותודעה גלובלית (ופחות מקומית)

המין האנושי עבר שינוי "ממעלה שנייה" בעקבות המהפכה התעשייתית בכל הבט מהותי אפשרי של החיים האנושים, ובצורה דרמטית. אותו שינוי דרמטי מתרחש גם עכשיו – מהפכת המכונה מסתיימת והחלה מהפכת הטלקומוניקציה: ישנו מעבר מחברת לאום לחברה גלובלית, מתרבות פטריוטית לתרבות דמוקרטית (לא מדובר רק בצורת שלטון אלא מערך ערכים שלם), מסמכותיות ופטרונות ישנו מעבר לחלוקת תפקידים ושיתופיות וקיים דגש מקולקטיביזם לאינדיבידואליזם – לאור זאת גם הילד וההורה נמצאים במרכז.

לדעת אלמוג מי שלא מבין את הקריסה וערעור מערכת החינוך כחלק מתהליך כללי לא באמת מבין את הקונטקסט של המשבר המבני הדרמטי שמתחולל. כלל המערכות ששירתו את מדינת הלאום הפסיקו להתאים – ואין מדובר בעניין של מדינה ספציפית אלא על אקלים עולמי.

בזמן שינוי מתרחשים 4 תהליכים:

א. המסגרות הישנות מפסיקות להתאים

ב. הדור הצעיר מסתגל לשינויים מהר יותר – לא רק במחשבים, אלא בכלל ביכולת עיבוד המידע.

ג. נוצרים מתחים בין דוריים הבאים לידי ביטוי במשפחה, במערכת הכלכלית וגם בבית הספר

ד. גדלה הסטייה מהנורמות (חלקה מוגדרת כחיובית) וישנו "דימום" במערכת – שכאמור מייצג סימפטום למשהו עמוק יותר.

גם בחברה הישראלית ניתן לראות את הסימפטומים יומיום:
הכתות נעשות לא שקטות והילדים משועממים, יש יותר עימותים וקשה להשתלט עליהם, תופעות הקצה התרחבו בנוגע לבעיות משמעת (זלזול במורים ועלייה באלימות הבית-ספרית), מוטחת יותר ביקורת של כל המערכות על בתי הספר והמורים.
המוניטין של המורה יורד ולדעת אלמוג הרבה מדדים מצביעים על ירידה ברמת המורים. ההישגים בתחומים רבים יורדים (מתמטיקה) ויש דיווחים על רמאויות במערכת החינוך.
תלמידים נעדרים יותר מבית הספר (והמערכות החלו להסתגל לכך בלית ברירה), יש יותר חלופות פורמליות ואחרות לחינוך המסורתי ונתונים גבוהים על שימוש במורים פרטיים.

אלמוג מציג רשימה ארוכה של סיבות לקריסת מערכת החינוך:

1. התגמול הכלכלי נמוך, בין השאר כיוון שבמערכות גדולות כל עלייה מזערית בשכר עולה למדינה מיליוני שקלים.

2. עדיין קיימת תפיסה גברית שמגדירה כשרון הוראה ככישרון נחות, והדבר מתבטא גם בשכר.

3. במקצוע ההוראה יש משרות חלקית שהתגמול להן נמוך, והן מקרינות גם על בעלי המשרה המלאה.

4. אין מסלולי קידום מספקים

5. ישנן דרישות אקדמיות וסף קבלה נמוכים בסמינרים והפקולטות לחינוך.

6. לדעת אלמוג, החוקרים לחינוך בארץ נכשלו, כיוון שהיו עסוקים בקידום עצמי ולא קידום המערכת.

7. לדעת אלמוג, המורים אינם איכותיים, כיוון שאין פיטורים של מורים כושלים, מדידה של איכות הוראה או שכר דיפרנציאלי.

8. ההישגים יורדים בין השאר כיוון שהכתות הטרוגניות: החלשים מפריעים לחזקים ולהפך, בנים מפריעים לבנות בלימוד מתמטיקה – ולכן ויתכן שיש לשיקול הפרדה כערך דידקטי.

9. אין התאמה בין תלמיד לשיטת הלימוד – לתלמידים רבים לא מתאים ללמוד בכתה פרונטלית

10. אין התחשבות בכושר הקליטה בהתאם לגיל ונלמדים מקצועות ונושאים לא מתאימים

11. המערכת מסתמכת על ספרי לימוד במקום על לומדות

12. באופן כללי מיחשוב מערכת החינוך נכשל

13. ספרי הלימוד פגומים – במקרים רבים הם עילגים ומלאי שגיאות, ובנוסף משעמעמים (ניתנות רשימות של עובדות ולא לימוד של רוח הזמן). לכן לא במקרה התלמידים פונים לתקצירים באינטרנט למשל.

14. לא ניתן ללמוד מהספרים – הם משמשים כבסיס בלבד ויש צורך לאחר מכן לפרשם בכתה.

15. מורים נעשו "שפני ניסיון" של האקדמיה (שיטת הבדידים, הגישה שאין לתקן שגיאות של תלמידים)

16. המורה מקבל שיטת לימוד מוכנה ולא מתוגמל על פיתוח תוכניות למידה, זאת בניגוד לאנשי ייצור אחרים.

17. לא הוגדרה תשתית הידע ובאיזה מטען אינטלקטואלי רוצים להעניק לילדים.

18. יש יתר דמוקרטיזציה וחוסר יכולת של המורים להעניש

 

נשאלת גם השאלה מדוע תלמידים לא אוהבים את הבית הספר? גם לכך מביא אלמוג מספר סיבות:

1. חוסר שביעות רצון מהמורים

2. ילדים צעירים לא יכולים לשבת לאורך זמן והם חשים שיש מינון לא נכון בין בילוי ללימוד.

3. סביבת הלימוד מיושנת (למעט מספר בתי ספר שחידשו תשתיות)

4. מדובר בדור של מולטימדיה וגירויים מהירים (כיום אפילו למבוגרים קשה לצפות או להקשיב לאורך זמן)

5. ישנה עייפות וקיצור שעות השינה של הילדים במקביל לחוסר גמישות בשעות הלימוד בבתי ספר, לעומת שוק העבודה למשל, המאפשר לעובדים להגיע בשעות שונות.

6. הדור מפונק ואגוצנטרי שקשה לתבוע ממנו, גם במערכת הבית-ספרית

7. יש יחס מזלזל כלפי התלמידים – כמעט 40% מהם מוגדרים כלקויי למידה

8. בחינות הבגרות צריכות להוות דרישת מינימום ולא מקסימום (שיטת המיקוד קלוקלת)

9. קיים חוסר יציבות בשיטות הלימוד

 

מה יקרה למערכת בעשור הקרוב?

לדעת אלמוג המערכת לא מתאימה לעולם החדש ולא חשוב מה יהיה הפתרון – הכל הולך להשתנות מהיסוד.

1. הפרטה של המערכת

2. יוזמות היי-טק בחינוך שידחקו החוצה את ההוראה המסורתית (אתרים ולומדות)

3. יהיה יותר outsourcing (למשל תחום טיולי בית הספר)

4. בי"ס יהיה מוסד יותר גמיש (מגמה שכבר קיימת)

5. בי"ס יהווה מרכז ידע להעשרה ותמיכה

6. יתאפשר שילוב של לימודים מהבית (למתאימים)

7. מיחשוב המערכת

לדעת אלמוג יש להגדיר מחדש מהוא בוגר ומה מצפים ממנו. כדאי ליצור מערכת גמישה יותר של בחינות בגרות  על בסיס קבלני שתאפשר לתלמידים לסיים בגרות מתי שהם רוצים. בנוסף יש למחשב את בחינות הבגרות ("מבחן אמריקאי" למושגים בסיסיים בכל תחום במרכזים מחוץ לבית הספר שיוכל להתפנות להוראה) וליצור בנק של בחינות (כדוגמת הנעשה בתחום המתמטיקה).

יש להרחיב את הפרטת המערכת תוך מיקוד התמיכה באוכלוסיות ויישובים חלשים. אלמוג אף מציע לאפשר שירות לאומי במערכת החינוך כדי ליצור תחושת שליחות באוכלוסייה הרחבה ולשרת את המערכת  בכלל ומערכת החינוך  בפרט בחינם.

על הממשלה לשפר את התגמול החומרי למורים, ולדרבן ולתמוך בפיתוח לומדות – יש לתפוס את מערכת החינוך כגוף מייצר ומייצא, ומורים יכולים בהחלט יכולים להוות יזמים.

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?