דף פריט
17-09-2018

המורה – בואי נשיר משהו

 
איילת רוטה, 17/03/2008


אחד משלושת בתי הספר האנתרופוסופיים היחידים בארץ פועל ליד מודיעין, בצריף חמים בנאות קדומים. בבית הספר ה"צומח" יש כרגע רק כיתות א' ו-ב', אך הצוות בטוח שזו רק ההתחלה. עם הכרה של משרד החינוך אך כמעט ללא תקציבים, ועם הרבה אמונה בלב (ההורים). אז איך לומדים בלי מבחנים, בלי קריאה בכיתה א' ועם גישה מוסיקלית-אמנותית לכל דבר? התשובות לפניכם

במעמקי יער בן שמן מסתתרת בקתה. שביל עפר וצמחי פרא מראים את הדרך, ופרחים באדניות מאולתרות מכיורים מובילים אל שער מעץ. זו לא הבקתה של עמי ותמי, כאן לא גרה הסבתא של כיפה אדומה, זה בית הספר האנתרופוסופי בנאות קדומים.

ילדי כיתות א' ו-ב' מגיעים לכאן בכל בוקר ממודיעין, לפיד וכפר האורנים ברכב הפרטי של הוריהם כדי לחוות חוויה שונה לחלוטין ממערכת החינוך הרגילה שכולנו מכירים. כאן אין צלצולים, אין סורגים וגדרות ואין בניין בטון מאיים.

ב-7:45 כבר מכינה מירב, מורת כיתה ב', את חדר הכיתה ליום החדש. היא מדליקה נר בפינת החדר, מסיטה את הווילונות ומסדרת פרחים באגרטל. הלוח כבר מקושט במסגרת צבעונית ופרחונית מצוירת בגיר. כן, בבית הספר האנתרופוסופי אפילו הלוח מהדור הישן – לוח ירוק וגירים צבעוניים. "חוץ מלבנות את הקרוואן עשו ההורים את הכול בעצמם", מספרת מירב, "הם צבעו, תפרו את הווילונות, שתלו צמחים ובנו את קירות הגבס".

התלמידים מתחילים להתכנס בחצר. הקטנים יותר עולים במדרגות אבן אל הטרסה העליונה של בית הספר - שדה בור וצמחי בר שבמרכזו צריף קטן נוסף – כיתה א'. הגדולים של כיתה ב' מברכים לשלום בחיבוקים ונשיקות את שתי החתולות שגרות בבית הספר, ומיד רצים לבור גדול שמתחיל להיחפר ליד שביל הכניסה המוביל אל הכיתה. "בט"ו בשבט ההורים עשו כאן אדניות, והביאו איתם את כלי החפירה", מספרת מירב. "נשאר תל אדמה והילדים החליטו שהם חופרים ועושים ממנו אגם". "בריכת שחייה", מתקנת אותה בעקשנות ילדה זהובת צמות. "בריכה שחייה לדגים", הן מתפשרות בחיוך. הילדים אוחזים באתי חפירה ומעדרים הגדולים למידותיהם וחופרים בהתלהבות באדמה.

בשעה שמונה לוקחת אחת הילדות, התורנית של היום, את הפעמון הידני ומצלצלת בו. השיעור עומד להתחיל. 21 ילדים מסתדרים בטור אחד אחרי השני בפתח הכיתה, "זה לא טור, זאת רכבת", מבהירים הילדים. מירב עומדת ליד הדלת ומברכת כל ילד לשלום בלחיצת יד ואפילו בחיבוק. "בצורה הזו יודעת המורה בדיוק איך כל ילד הגיע בבוקר, מי ישנוני, מי ערני, מי עצוב ולמי יש חתול חדש", מסביר אלדד אדר, ממייסדי עמותת "גן אחר" המפעילה את חינוך ולדורף האנתרופוסופי באזור מודיעין.

אדר, תושב לפיד, היה ממייסדי הגן האנתרופוסופי הרשמי הראשון בלפיד. קדם לו הגן בכפר רות, אך רק הגן בלפיד זכה לראשונה לאישור משרד החינוך. בתו הגדולה הייתה אחת מבוגרות הגן האנתרופוסופי אך כאשר הגיעה לכיתה א' עדיין לא היה בנמצא בית ספר שימשיך את הדרך, כך שהיא נכנסה לחינוך הרגיל. בתו הקטנה כבר זכתה להימנות עם ראשוני התלמידים של בית הספר בנאות קדומים, והיא כיום בכיתה ב'. "אם יש משהו שקורע אותי היום", מספר אדר, "זה הבת הגדולה (הלומדת כרגע בכיתה ה'), שאין לה מסגרת כזו והיא מקנאה באחותה הקטנה".

בכיתה, לאור הנר

כשתלמידי כיתה ב' נכנסים לכיתה הם יושבים על כיסאות עץ מרופדים בכריות. מירב מקישה על קסילופון ומברכת את הכיתה, "בוקר טוב כיתה ב'". "בוקר טוב מירב", עונה לה הכיתה במקהלה. מירב מקישה שוב בקסילופון וכולם מתרוממים על רגליהם. התורנית ניגשת אל שולחן שעומד במרכז המעגל ומדליקה את הנר העומד עליו. כל הילדים מתבוננים בה מרותקים. מירב מנחה את הילדים לשלב ידיים על הלב, "אצבעות כמו קרני שמש", ויחד הם מתחילים בדקלום המלווה בתנועות מסונכרנות להפליא. למתבונן מהצד קל לשכוח כי מדובר אך ורק בילדי כיתה ב'. והם ממשיכים: "העולם אך נעור, שמש פז רק עלתה, אז נקום עם האור גם אני גם אתה, וברגל קלה בשמחה ושיר בלב נברך את היום כל ידיד ואוהב". אף ילד לא מתבלבל. כולם יודעים את התנועות, ברכת השמש והיום החדש נאמרת שוב ושוב וגם הילד שמנסה להציץ ללא הרף במחברת של האורחת הבלתי צפויה נשאב לתוך קסמו של הטקס.

מה הייחוד של חינוך ולדורף עבור הילדים?

אדר: "לכל דבר בחינוך ולדורף יש סיבה. הנר מושך את תשומת הלב למרכז המעגל, הדקלומים והטקסים מכניסים עומק ומשמעות, וצליל הקסילופון יוצר הפרדה טקסית בין החול השוטף לבין כל פעילות. חינוך ולדורף דורש מהילד הרבה יותר ריכוז, תשומת לב וקשב מאשר בכיתה רגילה – הילד חשוף במעגל, הוא צריך לדקלם, לקפוץ, לתרגל קואורדינציה ולדבר בפני כל הכיתה. העבודה העיקרית בטווח גילאים זה היא על ההתפתחות הרגשית".

מורה – הצנע הופעתך

כאשר ברכות ודקלומי הבוקר מסתיימים מתחיל שיעור חשבון. הילדים ממשיכים לעמוד על רגליהם במעגל, אף מחברת לא נפתחת, ובוודאי שלא ספר לימוד. בבית הספר האנתרופוסופי אין דריסת רגל לספרי לימוד, והחומר מוגש על ידי מחנך הכיתה בעל-פה, כאשר הוא מביא את הדברים כסיפור חי.

את לוח הכפל לומדים הילדים בקפיצות, בדילוגים ובזריקת כדור. "עכשיו אנחנו בתקופת חשבון", מסביר רום - ילד חום עיניים ובעל חיוך ממזרי, המציג את המחברת שלו בגאווה. המחברות כרוכות בכריכה קשה, הן מרובעות, גדולות וחלקות. הילדים לא מתחילים לכתוב בהן לפני שהם מקשטים מסגרת מסביב לעמוד, וצובעים את הרקע מתחת לכל תרגיל.
מירב סובבת בין התלמידים ומקדישה תשומת לב למסגרות היפות במידה שווה כמו לפתרון התרגילים שהילדים במפתיע דווקא נהנים לפתור.

בבית הספר האנתרופוסופי אין מנהל. המחנכת מלווה את תלמידי כיתתה מכיתה א' ועד ח', דבר המאפשר לה לבנות איתם קשר אישי, וללוות אותם במהלך כל תקופת התבגרותם. בית הספר כולו בנוי על אמון במחנכים ואחריותם כלפי הילדים. "המחנכת תמיד תהיה לבושה בצניעות, עם שיער אסוף וללא איפור צעקני – דמות מחנכת", מדגיש אדר. "וגם בזכות זה בוולדורף יש הרבה כבוד למחנך".
ילדי ולדורף לומדים כבר מכיתה א' שתי שפות זרות (אנגלית וערבית), מלאכה ונגינה על חלילית. זאת בנוסף ל"שיעור הראשי", המהווה בכיתות היסוד מסגרת כוללת להוראת הכתיבה והקריאה, החשבון ורישום הצורות.

לימוד הכתיבה והקריאה, כמו כל הנושאים הנלמדים בבית הספר, מתחיל לחלוטין מהגישה האמנותית. מתחילים בציור ורישום צורות, ומגיעים לכתיבה כאשר הצורות מקבלות לאט לאט את צורת האותיות. בהדרגה עוברים לכתיבה ממש, ורק אז באה הקריאה, כאשר בכיתות הראשונות קוראים בעיקר סיפורים, והרבה פחות חומר דידקטי. החומר הלימודי מתחלק לתקופות. כמו שהסביר רום, עכשיו כיתה ב' לומדת חשבון, הם ילמדו חשבון באופן יומיומי במשך תקופה של כשישה שבועות, לאחר מכן יעברו לתקופת עברית שתימשך אותו פרק זמן וחוזר חלילה. השיטה מבוססת על ריתמוס והטמעה בזיכרון.

הידיים עשו טעות

השיעור נגמר, ילדי כיתה ב' יוצאים להפסקה. שלוש בנות קופצות בחבל, אחרות שותלות זרעים, חלקם ממשיכים בחפירה ושלושה ילדים "מקדימים את זמנם" ובונים בקרשים ומסמרים בית עץ לחתולים. "בשנה הבאה יש תקופת בנייה", מסבירה מירב. "הילדים ילמדו לבנות בית קטן מבוץ ועץ עם חלונות וגג".

את לא חוששת שילדים כל כך קטנים מדליקים אש ומשתמשים בכלי עבודה מסוכנים כמו פטישים ומסמרים?
"מכיתה א' אנחנו עובדים על העניין החברתי. מה שאני עושה משפיע על השאר. אז הם מפתחים הקשבה ואחריות אחד כלפי השני. אנו מנסים לתת להם כלים לחיים ולא למנוע מהם את החיים".

מה לגבי עונשים? יש בכלל תופעות של אלימות והתפרעות?

"בוודאי שיש. ילדים הם ילדים. אבל צורת הענישה שונה. למשל ילד שהכה, אנחנו אומרים שהידיים שלו התבלבלו, ולכן הידיים צריכות לתקן. אם הידיים עשו משהו לא יפה הן צריכות לפצות ולעשות משהו יפה לילד שנפגע. זה יכול להיות ציור, עוגיות או כל דבר שהילד עושה בעצמו בבית ומביא למחרת לילד שבו הוא פגע. באותה צורה ילד שמדבר לא יפה, יודע שהוא לכלך את הסביבה במילותיו, ולכן הוא יישאר בהפסקה בכיתה לנקות אבק מהספלים כדי לנקות את הסביבה שלכלך".

מה עם מבחנים?

אדר: "בבית הספר אין מבחנים, ההערכה נעשית על-ידי המורה באופן אישי עבור כל ילד. בכיתה ו', לילדים יש צורך להערכה יותר מספרית, אז יש התחלה של מבחנים. לעולם לא בשיטה האמריקנית. ילד של ולדורף יודע לענות תשובה על שאלה, לא לסמן. בבית הספר התיכון בהרדוף כבר נכנסים המבחנים לתמונה בגלל דרישות משרד החינוך, והילדים גם ניגשים לבחינות הבגרות, אבל בשלב הזה הם כבר מוכנים לכך, וזאת בחירה שלהם אם לגשת אליהן או לא".

בית הספר, תוכנית הלימודים והמורים מוכרים על-ידי משרד החינוך?

אדר: "בית הספר מוכר. המורה מחויב לתוכנית הליבה של משרד החינוך אבל מייצר את התוכן בעצמו. המורים שלנו הם לא מורים אלא מחנכים. אנשים עם תחושת שליחות ואמונה בצדקת הדרך. התנאי הראשון הוא הכשרה בלימודי אנתרופוסופיה, תעודת הוראה היא בחשיבות משנית".

בארץ יש רק תיכון אנתרופוסופי אחד. איך ילדי חינוך ולדורף משתלבים בבתי הספר הרגילים?
"בהתחלה יש הלם תרבות. הם בשוק שמעתיקים בבחינות. הם לא מבינים את חוסר הכבוד למורה. אבל מבחינה לימודית הם עוברים את כל השאר. בוגרי בית ספר 'אדם' בירושלים הם המבוקשים ביותר בכל בתיכונים היוקרתיים בירושלים".

בבית הספר יש כעת רק שתי כיתות. מה יקרה כשבית הספר יגדל ולא יהיה עוד מקום בנאות קדומים?

"בית הספר בנאות קדומים הוא בית ספר 'צומח' שאושר רק בשנה שעברה על-ידי משרד החינוך. הוא כולל כרגע רק שתי כיתות והמיקום הוא ארעי. אלה חבלי לידה שהם בהחלט בעיה. השאיפה היא להישאר בנאות קדומים אבל אי אפשר לדעת איפה יהיה בית הספר בשנה הבאה".

האם משרד החינוך נושא בכל העלויות של בית הספר?

"בית הספר מוכר על-ידי משרד החינוך, אבל חלק גדול מהמימון של בית הספר הוא מכספי ההורים. משרד החינוך משלם את המשכורת למורים - אנחנו ההורים מממנים את האקסטרות למורה, שמשקיעה הרבה יותר ממורה בחינוך הרגיל. מחנך אצלנו כותב את כל תוכנית הלימוד בעצמו, ומשרד החינוך לא מממן את כל המקצועות שהילדים לומדים – תנועה, מוסיקה, מלאכה וכו'".

מה לגבי הסעות לבית הספר?

"הכול על חשבון ההורים. גם ההסעות".
ילד שמסיים את מערכת החינוך האנתרופוסופית מגיע לאותה רמת ידע של בוגר בית ספר רגיל?
"בארץ יש מעט בוגרים של חינוך ולדורף, אבל הם כולם וינרים. שום דבר לא קשה להם. בתיכון האנתרופוסופי בארץ הם ניגשים גם לבגרויות. הבוגר שלנו הוא אדם עם עמוד שדרה, עם יכולות לקבל החלטות בחיים. ידע אפשר לצבור, אבל זה חינוך שנותן מטען סגולי הרבה מעבר לידע. הורה שחשוב לו שהילד ידע לקרוא כבר בחנוכה של כיתה א' לא ימצא כאן את מקומו. ההורה חייב להיות חזק ולהבין שהילד אמנם יקרא רק בכיתה ב', אבל ילמד דברים עמוקים הרבה יותר עד אז. זה בית ספר שמתאים לכל ילד אבל לא לכל הורה".

והילדים, האם הם נהנים מבית הספר בטבע שלהם? "זה כיף, אבל לא כל כך", אומרת זהובת הצמות הקטנה. "עדיין יש חוקים וצריך ללכת כל יום לישון בשמונה כדי לקום לבית הספר".

לכתבה המקורית

ראה גם :

לא בי"ס ממלכתי, לא חינוך ביתי, מה נשאר? / גיל ונטורה
03/09/07
בבית הספר האנתרופוסופי אין שיעורי בית וספרי לימוד ובכלל לא לומדים לקרוא בכיתה א'. בשנים הראשונות הילדים ילמדו דווקא לסרוג וליצור. אם כך, למה הפסיכולוג גיל ונטורה החליט לשלוח דווקא לשם את הבת שלו? "הם ניצחו אותי בנשק שאני מכבד יותר מכל", הוא מסביר: "תוצאות"

חינוך וולדורף והכשרת מורים במכללת דוד ילין

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?