דף פריט
30-08-2018

ההוראה בבית הספר לא מכינה את התלמידים לחיים

Shelley Wright . "Academic Teaching Doesn’t Prepare Students for Life", Posted by on Nov 7, 2013 in Less Teacher, More Student, Passion Based Learning, Voices . 

 המחברת שלי רייט (Shelly Wright ) היא מורה ובלוגרית בחינוך החיה בקנדה.
היא מלמדת אנגלית, מדעים וטכנולוגיה בבית ספר תיכון ועובדת עם מורים אחרים המתעניינים בלמידה מקושרת המונעת על ידי חקירה.
כותבת בבלוג Wright's Room.

לרוב מערכת בית הספר הנוכחית סובבת סביב הלימוד האקדמי, אך המחברת חושבת שזה לא מספיק למה שילדינו צריכים.
לדעתה של המחברת, מערכת החינוך האקדמית מוערכת יתר על המידה, במקרה הטוב.
במקרה הגרוע, מערכת החינוך הורסת אחדים מהילדים.

במקום ללמוד ביחד, רבים מהתלמידים מקדישים שעות רבות למילוי דפי עבודה או להעתקת הערות מהרצאה שהם יכולים למצוא בגוגל תוך שלושים שניות.

לעתים קרובות מדי ההרצאות שהם מאזינים להן הן משעממות ולא רלוונטיות לחים שלהם.
ולמעשה, רוב התוכן הנלמד פשוט משונן, נפלט בזמן המבחן ולאחר מכן נשכח במהרה.
אבל מעבר לכך, לעתים קרובות קיימת תשובה אחת נכונה בלבד, המטפחת בתלמידים פחד מפני כישלון.

בתי הספר מעריכים קפיצה דרך חישוק
ברוב המקרים, הילדים, שאנו מתייחסים אליהם כ"אקדמאים", מבינים את המערכת ויכולים לנווט את דרכם דרך הדרישות הצפויות של המערכת. 
למעשה, הם מצליחים בבית הספר משום שהם יודעים "איך להצליח בבית הספר".

אבל מה אם אינך "אקדמאי"?
רוב הילדים האלה עוברים שנים רבות מדי בחייהם הצעירים בהרגשה שהם לא עונים על הציפיות.
ועבור אחדים מהם, זה משנה באופן רדיקלי את מסלול חייהם הבוגרים.

נהגתי ללמד בדרך זו
המחברת מודה שנהגה להאמין במערכת הזו המכוונת ללימודים.
במשך שנים רבות מדי תלמידיה ישבו בשורות ישרות. היא שאלה שאלות. היו לה תשובות.
היא שלטה בלמידה.

המחברת מודה שעשתה זאת משום שככה הכשירו אותה.
זה מה שראתה משועתק באוניברסיטאות ובכיתות של מורים אחרים.
היא האמינה שמה שחשוב זה ציונים טובים.

המחברת היא מורה לאנגלית, שתמכה בלב שלם באמונה שפסגת ההצלחה באנגלית היא היכולת לכתוב "את החיבור".
אבל היא שינתה באופן קיצוני את עמדתה.
המחברת מאמינה שהחיבור המסורתי הוא אחד מהדברים חסרי התועלת ביותר שאנו מלמדים את התלמידים שלנו.

המחברת לא טוענת שהילדים שלנו לא צריכים להיות מסוגלים לכתוב.
להפך, היא חושבת שהתלמידים שלנו צריכים להיות מסוגלים לטעון בחינניות ולשכנע בעוצמה.
הם גם צריכים לדעת במה הם מאמינים ומדוע.
היא פשוט חושבת שהחיבור הוא אמצעי שהשימוש בו מוצה, לפחות בבית הספר התיכון.

אקדמאי לאקדמאים
המחברת הגיעה להבנה שלהיות "אקדמאי" לא אומר לך הרבה על עצמך.
זה אומר לך שאתה טוב בבית הספר, שזה בסדר אם אתה מתכנן להקדיש את חייך לאקדמיה, אבל מעטים מאוד מתלמידינו עושים זאת.

בית הספר צריך להיות מקום שבו ילדים יכולים לגלות מה הם אוהבים.
עליהם להיות מסוגלים לשאול את השאלות שחשובות להם ולמצוא את התשובות.
הם צריכים לגלות מה באמת מלהיב אותם.
עליהם לגלות שהם יכולים לשנות עכשיו.
מעל לכול, הם צריכים לעזוב את בית הספר בידיעה שהם טובים בו.

התלמידים שלנו מאבדים את סקרנותם
אנחנו נולדים סקרנים.
אולם, כאשר תלמידיה של המחברת מגיעים לכיתה י', הם איבדו את סקרנותם.
כתוצאה מכך, כאשר המחברת מגיעה לכיתה חדשה של תלמידים, היא ותלמידיה מתחילים בניסיון לשכוח את הידע הקודם.

הם מתחילים לדמיין איך בית הספר היה יכול להיות, במקום מה שהם מכירים במשך עשר שנים.
רק אז הם יכולים להתחיל לעבוד כך שמה שילמדו יסייע להם להפוך ללומדים לאורך החיים שבאמת נהנים מהחיפוש אחר התשובות.

למידה כיצד ללמוד ולהיכשל וללמוד יותר
מערכת בית הספר לא צריכה ליצור ילדים הטובים בלימודים בבית הספר.

במקום זאת, המערכת צריכה ליצור סביבה המערבת את הלומדים, מטפחת יצירתיות, ומטילה על התלמידים את האחריות ללמידה.
במקום לשנן בעל פה, מורים צריכים להשתמש בתוכן כדי ללמד מיומנויות.
אנחנו צריכים לבנות סביבות שיאפשרו לתלמידים לבנות דברים.
מקומות שבהם התלמידים לומדים איך ללמוד, ויודעים איך הם לומדים בצורה הטובה ביותר.
היכן שהתלמידים מעורבים במחקר משמעותי, ולומדים איך לזהות מקורות אמינים בתוך גודש היתר של המידע.

בנוסף, התלמידים שלנו צריכים להיות מסוגלים לפתור בעיות, לחדש ולהיכשל שוב ושוב.
במהלך כל זה, הילדים שלנו צריכים לשתף פעולה זה עם זה, כמו גם למעשה עם תלמידים ברחבי העולם.
הם צריכים להיות מסוגלים לתקשר תוך שימוש באמצעי של דפוס, צילום ווידאו.

שלוש שאלות להנחיית למידה מונעת כלפי התלמיד
כאשר המחברת עובדת עם תלמידיה, הם מבינים שהם צריכים להיות מסוגלים לענות על שלוש שאלות, ללא קשר למה שהם חוקרים:
- מה אתה מתכוון ללמוד?
- איך אתה מתכוון ללמוד זאת?
- איך אתה מתכוון להראות לי את הלמידה שלך?

במהלך שלוש השנים שחלפו, המחברת עברה לאימוץ פדגוגיה קונסטרוקטיבית ששינתה לא רק את החשיבה שלה, אלא גם את החשיבה של תלמידיה.
כעת הם לומדים דרך חקירה, למידה מאותגרת פרויקטים (PBL ) וכיתה הכוללת טכנולוגיה.

קישור למאמר באנגלית

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?