30-08-2018

הגברת הציפיות בברזיל ובצ'ילה: הרפורמות מעלות את הביצוע של התלמידים אבל המשפחות ממעמד הביניים דורשות יותר

Gregory Elacqua and Fatima Alves. "Rising Expectations in Brazil and Chile: Reforms lift student performance but middle-class families want more", Educationnext,  WINTER 2014 / VOL. 14, NO. 1.

 הרפורמות החברתיות והכלכליות במהלך שני העשורים האחרונים בברזיל ובצ'ילה הובילו לשיפורים ניכרים באיכות החיים בשתי המדינות.

מיליונים מאזרחי ברזיל ואזרחי צ'ילה הצטרפו למעמד הביניים, ואחוז האזרחים החיים בעוני צנח.
גם איכות החינוך הציבורי השתפרה באופן ניכר בשתי המדינות מאז 1990. 

הרפורמות בחינוך בברזיל ובצ'ילה בעשורים האחרונים נחגגו כמוצלחות, ומצבם של תלמידים רבים טוב יותר ממצבם של קודמיהם לפני 15 שנים.

ההערכות הלאומיות מראות שרמות ההישגיות עלו בשיעור מהיר.

הביצוע החזק של שתי המדינות קשור קרוב לוודאי לרפורמות הכלכליות, חברתיות וחינוכיות האגרסיביות שאומצו במהלך שני העשורים האחרונים.

ברזיל וצ'ילה בשנות התשעים

באמצע שנות התשעים, ברזיל וצ'ילה היו לפי כל הסטנדרטים מדינות עניות עם מערכות חינוך באיכות נמוכה.
בשתי המדינות, יותר מרבע מהאזרחים חיו בעוני קיצוני.

בצ'ילה, פחות ממחצית התלמידים שבה סיימו את בית הספר התיכון, בעוד שבברזיל פחות ממחצית מהתלמידים סיימו את בית הספר היסודי.

פחות מ-15% מבוגרי בית הספר התיכון נרשמו למוסדות להשכלה גבוהה בכל אחת מהמדינות.

ברזיל השקיעה 150 דולרים לתלמיד מדי שנה וצ'ילה השקיעה 360 דולרים לתלמיד לשנה, בהשוואה לממוצע של 8,000 דולרים לתלמיד לשנה בארה"ב.

התוצאה הייתה תנאים תת-תקניים ברוב בתי הספר.

בבתי ספר כפריים רבים לא היו חשמל ומים, ברוב בתי הספר חסרו ספרי לימוד וחומרי למידה, וכוח ההוראה היה באיכות נמוכה.
מחנכים רבים חסרו הכשרה פורמלית ותעודות הוראה.

לדוגמא, בתחילת שנות התשעים, לפחות מ-20 אחוזים מהמורים בבית הספר היסודי בברזיל היה תואר אקדמי.

לבתי הספר בשתי המדינות חסר גם מתן תמריצי ביצוע.

רוב המורים והמנהלים בבתי הספר הציבוריים נשכרו לעבודה דרך קשרים פוליטיים לראש העיר.

חוקי העבודה הנוקשים לגבי העסקת מורים בשתי המדינות שלטו במערכות בתי הספר הציבוריים, ולא איפשרו לתת תגמולים למורים בעלי ביצועים טובים או לפטר מורים שלא עמדו בתחומי אחריותם.

רוב הילדים בברזיל הוקצו לבית ספר ציבורי בהתבסס על מקום מגוריהם, ללא קשר לאיכות בית הספר.

תכנית ה- voucher של צ'ילה לא תוכננה היטב: בתי ספר פרטיים שקיבלו תלמידים לפי vouchers, ונוהלו על ידי ישויות חילוניות ודתיות למטרות רווח ושלא למטרות רווח, שהתחרו בבתי הספר הציבוריים על מימון לפי תלמיד.

ל-voucher school הותר לערוך מבחני כניסה לבית הספר, לערוך ראיונות להורים, ולגבות תשלומים חודשיים עבור הלימודים בבית הספר וכך הרחיקו משפחות עניות רבות מבתי ספר באיכות גבוהה יותר.

המערכת יצרה תמריצים עבור ה-voucher school הפרטיים כדי שיגייסו תלמידים בעלי ביצועים גבוהים יותר ובעלי אמצעים, תוך חתירה תחת הלחצים התחרותיים ששימוש ב-voucher היה אמור ליצור.

אף מערכת בית ספר לא פרסמה את ציוני המבחנים כך שיהיו זמינים עבור המנהלים, המורים, ההורים והציבור, ובתי הספר לא נחשבו כאחראים לביצוע שלהם. 

רפורמות בחינוך 

מאז אמצע שנות התשעים, ברזיל וצ'ילה מציגות מספר רפורמות אגרסיביות בחינוך.

צ'ילה השתמשה באסטרטגיה בעלת שני מסלולים כדי לשפר את בתי הספר .

ראשית, כדי לתת להורים יותר אפשרויות לחינוך עבור ילדיהם, הממשלה הציגה מספר שינויים לתכנית ה-voucher הלאומית שלה, כדי לספק לבתי הספר תמריצים כלכליים לרשום תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך.

שנית, נאסר על כל פרוצדורה שהיא למיון התלמידים בבית הספר היסודי.

בבית הספר התיכון, בתי הספר יכולים לערוך הערכות לתלמידים, אבל אסור לראיין את ההורים.

בתי הספר גם לא יוכלו יותר לגרש תלמידים בשל חוסר יכולתם לשלם את התשלומים החודשיים לבית הספר.

לבסוף, בתי הספר הפרטיים מסוג voucher לא יוכלו לגבות תשלומים חודשיים ממשפחות מעוטות יכולת.
רפורמות אלה נתנו להורים, בכל רמת הכנסה, יותר נגישות לבתי ספר פרטיים.

במהלך 15 השנים שחלפו, שיעור ההרשמה לבתי הספר מסוג private voucher גדל משליש ליותר משליש של ילדים בגיל בית הספר.
האסטרטגיה השנייה הייתה להציג תמריצים המבוססים על מבחן, שכללו מבחנים קבועים לתלמידים בכיתות ד', ח' ו-י', והפיכת התוצאות, שהצטברו ברמת בית הספר, לציבוריות ומובנות לבעלי עניין שונים (הורים, מורים, מנהלים, אמצעי תקשורת, חוקרים).
התכנית כללה תגמול בתי הספר עם ציונים גבוהים וציונים משופרים ואכיפת סנקציות, כולל סגירת בית הספר, עבור בתי ספר בעלי ביצועים נמוכים.

הממשלה הצ'יליאנית החלה לדרג את כל בתי הספר במימון ציבורי (בתי ספר מסוג private-voucher
ו-public voucher) לפי שלוש קטגוריות בהתבסס על ביצוע התלמידים ותוצאות אחרות שנמדדו במהלך הזמן, תוך התאמה למאפייני הרקע של התלמידים.

הדירוג השפיע על דרגת האוטונומיה של בתי הספר במימון כספי ציבור:
בתי ספר שסווגו בשתי הקטגוריות הנמוכות ביותר היו צריכים לפתח תכניות שיפור והיו כפופים לפיקוח מוגבר מצד הממשלה.

בברזיל נחקק באמצע שנות התשעים חוק החינוך הלאומי, שאיפשר למדינות ולעיריות להגדיר את מדיניות החינוך שלהן, כולל אלה שחדרו להקצאת תלמידים לבתי הספר.

רוב התלמידים הברזילאיים עדיין מוקצים לבית הספר הציבורי בהתבסס על מקום מגוריהם.

בתי ספר פרטיים עצמאיים מתחרים על התלמידים.

במהלך 15 השנים האחרונות, ברזיל מציגה רפורמות אגרסיביות מבוססות על מבחן.

המדינה יישמה את "ההערכה הלאומית של החינוך הבסיסי" בשנת 1995 שהעריכה מדי שנתיים את הביצוע במבחנים של תלמידי כיתות ה', ט' וי"א ממדגם של בתי ספר ציבוריים ופרטיים.

בשנת 2005 השתנה התכנון של ההערכה, וכל התלמידים בבתי הספר הציבוריים בכיתה ה ובכיתה ט' עוברים כעת הערכה מדי שנתיים.

תוצאות ההערכה ברמת בית הספר פתוחות לציבור.

הציונים משמשים גם כדי להבנות את "אינדקס החינוך הבסיסי", המשלב נתונים של חזרה על הציון והביצוע של בית הספר.
אם בתי הספר לא עומדים ביעד אינדקס החינוך שנקבע על ידי הממשלה הפדרלית, עליהם לפתח תכנית שיפור, שחייבת להיות מיושמת במהלך שנתיים עוקבות, והם כפופים ליותר פיקוח מצד הממשלה הפדרלית, ממשלת המדינה ושלטון המקומי.


הן ברזיל והן צ'ילה הציגו תהליכים שקופים ותחרותיים יותר לשכירת מנהלים, המבוססים על כישורים יותר מאשר על קשרים פוליטיים.
צ'ילה שינתה את חוק עבודת המורים כדי לאפשר לראשי ערים לפטר מורים במקרה של ירידה בהרשמה לבית הספר, ואיפשרה כניסה של מורים ממקצועות אחרים.

הממשלה הצ'יליאנית גם מיסדה תכנית לתשלום לפי כישורים אישיים וקולקטיביים, המספקת תמריצים כספיים למורים העובדים בבתי ספר בעלי ביצועים גבוהים ולמורים העובדים בבתי ספר שהציגו שיפור מהיר בביצועיהם.

הדגש על הערכת התלמיד, מתן תמריצים לגבי דין וחשבון לגבי ביצוע והערכה ושכירת מנהלים ומורים שקופה יותר בברזיל ובצ'ילה במהלך 15 השנים שחלפו הגבירה את הלחץ על בתי הספר לשפר את ביצועיהם.

איכות בית הספר

שיעור המסיימים את בית הספר התיכון ושיעור ההרשמה למכללות עלו במהירות בשתי המדינות מאז שנות התשעים.
בברזיל, פחות משליש מהתלמידים סיימו את בית הספר התיכון; כיום כמעט שני שלישים מהתלמידים מסיימים תיכון.
בצ'ילה, כמחצית מתלמידי התיכון סיימו את לימודיהם, בהשוואה ל-90% כיום.

ההשכלה הגבוהה גם התרחבה.

בברזיל, בין השנים 1999 ל-2010, עלתה ההרשמה להשכלה הגבוהה מ-11% ל-27% .

ההורים של מחצית מהסטודנטים במכללות בברזיל כיום לא סיימו את לימודי כיתה ד'.

בצ'ילה, רק 15% מהתלמידים נרשמו ללימודים אקדמיים בתחילת שנות ה-90', בעוד שכיום למעלה מ-50% מהתלמידים נרשמים ללימודים אקדמיים.

בהינתן תנאי הלמידה התת-תקניים ששררו עבור התלמידים בברזיל ובצ'ילה, ההוצאה המוגברות על התשומות המסורתיות היו הכרחיות כדי להגיע לרמה הבסיסית ביותר של מה שדרוש כדי ללמד סטודנטים באופן אפקטיבי.

ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי והעל-יסודי עלתה ביותר מ-120% בברזיל וביותר מ-54% בצ'ילה.

משכורות המורים בבית הספר הציבורי עלו במונחים ריאליים ב-400% בברזיל וב-200% בצ'ילה, מה שהיה לכך השפעה חיובית על האיכות של כוח ההוראה.

בברזיל, לכמעט 75% מהמורים בבית הספר הציבורי יש עכשיו תואר אקדמי, בהשוואה לפחות מ-20% בתחילת שנות התשעים.

ברזיל הציגה תכנית העברת כספים אגרסיבית שהגדילה את שיעורי הנוכחות בבתי הספר היסודיים והתיכוניים והפחיתה את שיעורי הנשירה, בעוד שצ'ילה יישמה מספר תכניות משלימות ששיפרו את ההישגים של התלמידים בבתי ספר בעלי ההישגים הנמוכים ביותר ועבור בתי הספר בעלי האמצעים הנמוכים.

בצ'ילה, רוב בתי הספר היסודיים והתיכוניים עבור ליום לימודים מלא.

שתי המדינות גם כמעט הכפילו את הכיסוי של החינוך לגיל הרך, והציגו טכנולוגיה רבה יותר ובאיכות גבוהה יותר.
רוב בתי הספר הציבוריים בצ'ילה ומספר הולך וגדל של בתי ספר ציבוריים בברזיל מחוברים כעת לאינטרנט.

שיפורים אלה בעושר ובהוצאה היו חיוניים להשגת רמה מתאימה של תנאים כדי לחנך באופן אפקטיבי תלמידים ולנצל את הרפורמות בחינוך שבוצעו בשתי המדינות.

הניתוק של מעמד הביניים

הבעיה המרכזית היא שאיכות החינוך לא הדביקה את השיפורים ברמת החיים.
ברזיל וצ'ילה הופכות לאומות שבהן יש יותר בני מעמד הביניים אבל עדיין יש בהן מערכות בית הספר של מדינות מתפתחות.

שתי המדינות מדורגות ברבע התחתון של המדינות שמשתתפות במבחני PISA.
ברזיל דורגה במקום 53 וצ'ילה דורגה במקום 44 מתוך 65 מדינות שהשתתפו במבחן הקריאה האחרון של PISA.

בעוד שתי המדינות, בייחוד צ'ילה, התקדמו בצמצום הפערים בציוני המבחנים בקרב תלמידיהן, נותרו הבדלים גדולים.

בברזיל, 50% מהתלמידים הלבנים בבית הספר היסודי ביצעו מעל רמת המיומנות הלאומית במתמטיקה בהשוואה ל-5% בלבד מהתלמידים ממוצא אפריקאי.
בצ'ילה, שני שליש מהתלמידים הבאים ממשפחות בעלות הכנסה גבוהה ביצעו מעל לרמת המיומנות הלאומית במתמטיקה בהשוואה ל-11% בלבד מהתלמידים הבאים ממשפחות מעוטות יכולת.
ואיכות המורים בבית הספר הציבורי אינה גבוהה.

העשירים בברזיל ובצ'ילה יכולים לבודד עצמם מבתי ספר ציבוריים באיכות נמוכה.
הסטודנטים העשירים יכולים להירשם לאוניברסיטאות יוקרתיות ציבוריות בסבסוד המדינה (בחינם בברזיל) או לאוניברסיטאות במימון ציבורי.
אפשרויות אלה הן מתחת להישג ידן של רוב המשפחות מהמעמד הנמוך בברזיל ובצ'ילה.

העלייה בעושר הפכה יותר תושבים מברזיל ומצ'ילה למשלמי מסים, שמגדילה את הלחץ על הממשלה לספק שירותים ציבוריים טובים יותר כדי לענות על הדרישות של האזרחים.

זה מסייע להסביר מדוע במקום לחגוג את ההתקדמות החינוכית והחברתית, אזרחים מברזיל ומצ'ילה בני מעמד הביניים יוצאים לרחובות ודורשים שינוי מהיר יותר.

קישור למאמר באנגלית

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?