29-08-2018

האמנויות והמדעים החופשיים במאה העשרים ואחת

Gardner, H. (2016, March 9). Liberal arts and sciences in the 21st century: A conversation with Howard Gardner. [Web Log Post]. Retrieved from

 תיאוריית האינטליגנציות המרובות (multiple intelligences), שפותחה על-ידי הווארד גרדנר (Howard Gardner), גורסת שאינטליגנציה אינה עשויה מקשה אחת, אלא שיש לנו מערך של אינטליגנציות מסוגים שונים. כך, אדם יכול להיות בעל אינטליגנציה גבוהה במוזיקה אך ללא אינטליגנציה מרחבית, ולהיפך. אנשי חינוך הלכו בעקבות תיאוריה זו ומגלים בה עניין לצורך פיתוח תכנית לימודים, הקמת בית ספר, פדגוגיה, הערכה ועוד. מטרת החינוך הינה ללמוד את הדרכים שבהם אנשים חשבו על עבודתם בתחומים מרכזיים כמו רוח, אמנויות וכו'. החינוך מצביע על האמיתות המדעיות, ההיסטוריות, החברתיות והספרותיות. הוא עוסק גם בשאלה מיהו האדם הטוב ובקשר המשולש שבין הצטיינות, מעורבות ואתיקה, המאפיין אזרחות טובה. החינוך צריך ליידע את הלומד באמת, ביופי החוויתי ובטוב (goodness) ולהלהיב אותו ביחס אליהם. מעבר לידע של קריאה, כתיבה וחשבון ובטרם הלומדים מתפנים לשוק העבודה, על מערכת החינוך לסייע להם להבין סוגי ידע שונים ומה מתוכם ניתן או בלתי ניתן להשיג; מדוע אתיקה ומוסר לא דומים לביולוגיה ולפיסיקה; מדוע מה שמניע אדם אחד לא בהכרח מניע אדם אחר; וכו'.

רק באמריקה ישנם למעלה מ-3,000 מכללות ואוניברסיטאות שבהם ניתן ללמוד מגוון רחב של תחומים, דיסציפלינות, לכתוב עבודות גמר, לסיים תואר מבלי להיות רופא או עורך דין וכיו"ב. צורה זו של חינוך היא בעלת ערך רב. היא מוערכת מאוד על-ידי העולם כולו, שמבקש לחקות אותה, למסד איתה שיתופי פעולה וכד'. עם זאת, השכלה לא-מקצועית בת ארבע שנים באמריקה יקרה מאוד ומגיעה לכ-60,000$, וזאת לאחר מימון חלקי של בתי ספר (הסכום הממשי מגיע לכ-100,000$ לסטודנט). בנוסף, הקמפוסים חווים גם בעיות של צריכת אלכוהול, סמים, תקיפות מיניות ועוד. חברי סגל רבים מתמקדים בעיקר במחקריהם ובקריירה שלהם ולא בסטודנטים. מחקר גם מראה, שהסטודנטים לא לומדים הרבה במשך שנים אלה ברוב בתי הספר. יכולות הכתיבה, הניתוח ופתרון הבעיות שלהם אינו טוב יותר בהשוואה לתקופה שלפני תחילת הלימודים וזוהי בעיה עצומה.

במחקר של גרדנר, שנמשך על-פני תקופה של לפחות חמש שנים, נבחנים 10 קמפוסים במגוון בתי ספר ברחבי המדינה (מהחוף המזרחי לחוף המערבי). באמצעות 200 ראיונות בכל קמפוס (סה"כ למעלה מ-2,000 ראיונות) עם שחקני מפתח עיקריים כמו סטודנטים מתחילים, סטודנטים במהלך התואר, הורים, חברי סגל, הנהלה בכירה, חברי נאמנים, ומגייסים לעבודה, הוא מבקש לבחון את מטרת החינוך הלא-מקצועי, את ציפיות הסטודנטים ממנו, את יתרונותיו וחסרונותיו, את האופן בו הם תופסים את ההשכלה הגבוהה ועוד שאלות, המלמדות על המקום של "האמנויות החופשיות" (liberal arts education) במציאות ימינו. בהתמודדות המשיבים עם השאלות, ניתן לראות אילו מבניהם הם בעלי כישורי חשיבה של האמנויות החופשיות ואילו נעדרים אותם. חלק חשוב מהמחקר הוא לנסות ולגשר על פערים בתפיסות הנוגעות להשכלה הגבוהה (למשל בין תפיסה לפיה מטרת החינוך היא להכין את הסטודנט לשוק העבודה לתפיסה שמדגישה הכנה לאזרחות טובה).

אחד מקהלי היעד של המחקר הוא מחוקקים, הקובעים את היקף התמיכה בהשכלה הציבורית וצורתה. החל משנות ה-60 לממשל הפדראלי בארה"ב נודע מקום הולך וגדל בהשכלה הגבוהה ובחינוך בכלל. ההערכה של גרדנר היא, כי תפקיד זה יופחת ויעלם בשנים הבאות כיוון ששני הצדדים הפוליטיים (ימין ושמאל) אינם רוצים במדיניות חינוך פדראלית, וממילא הממשל הפדראלי היה פחות אפקטיבי במדיניות בנושא השכלה גבוהה. השחקנים הראשיים בתחום יהיו גופים עם הרבה כסף—למשל, עד לא מזמן קרן גייטס (Gates Foundation) ולאחרונה גם מארק צוקרברג (Mark Zuckerberg). השיטה תהיה, פחות או יותר, "מערב פרוע", ותכלול ניסוי של דברים שונים בחינוך.

פרויקט נוסף, שגרדנר מעורב בו, בשיתוף עם הפסיכולוגים מיהאי צ'יקסנטמיהאיי (Mike Csikszentmihalyi) וויליאם דיימון (Bill Damon), הנושא את השם "פרויקט הטוב" (The Good Project), בוחן מה נחשב לעבודה טובה, מחזה טוב, אזרחות טובה, שיתוף פעולה טוב וכיו"ב. המטרה הראשונית היא לחקור כיצד בני אדם יכולים להיות יצירתיים והומאניים בו זמנית. פרויקט זה קיבל מקום ייעודי באתר ובבלוגים שונים. בהמשך, המחבר רצה ליצור בלוג בנושא אתיקה של מקצועות וחיבר רשימה שעסקה בשאלה אם למקצועות יש עתיד ("?Do the professions have a future"). הרשימה פורסמה בדצמבר 2015 וזכתה לתגובות רבות. הרשימה עוסקת בספר Susskind & Susskind, 2015) The Future of Professions), שהוא ספר חשוב המעורר דיון בשאלה מה הופך אדם לאיש מקצוע טוב.

גרדנר מציין, כי הוא מוזמן לאירועים שבהם משתתפים קובעי מדיניות ומנהיגים בנושא ההשכלה הגבוהה באמריקה. לאירועים אלה הוא מוזמן במסגרת הידע והעניין שהוא מגלה בחינוך בכלל ובהשכלה הגבוהה בפרט, ובמיוחד בזכות הידע העצום שהוא צבר תוך קריאה של ראיונות, שנעשים בקמפוסים השונים במדינה הנוגעים לשאלה מדוע אנשים תולים את יהבם ואת מיטב כספם במה שהם חושבים שהוא השכלה גבוהה.

בהמשך, גרדנר פונה לתאר פרטים ביוגרפיים. הוא נולד וגדל בסקרנטון שבמדינת פנסילבניה כבן למהגר יהודי מגרמניה שהגיע לאמריקה בסוף שנות ה-40. הוא למד בהרווארד בתחילת שנות ה-60 והשתתף בקורסים במגוון רחב של נושאים במסגרת תכנית לקדם-משפטים וקדם-רפואה. המפגשים עם הפסיכואנליטיקאי אריק אריקסון (Erik Erikson) והפסיכולוג הקוגניטיבי ג'רום ברונר (Jerome Bruner) עוררו אצלו את הרצון להמשיך ללימודי דוקטורט בפסיכולוגיה. כתלמיד לתואר מתקדם בפסיכולוגיה הוא עבד עם הפילוסוף נלסון גודמן (Nelson Goodman) בפרויקט שכותרתו "פרוג'קט זירו" (Project Zero) ושהתמקד באופן שבו יש לערוך חינוך בתחום האמנויות. גודמן היה המורה של נועם חומסקי (Noam Chomsky) ושל עוד פילוסופים בולטים. עם פרישתו מהפרויקט, הפכו גרדנר ביחד עם דייוויד פרקינס (David Perkins) למנהליו. עם סיום הלימודים במחלקה לפסיכולוגיה זכה גרדנר במספר משרות בתר-דוקטורט ופרסם בנושאים שונים. מיקומו בבית ספר מקצועי היה נכון בשל העניין שהיה לו בעשיית דבר בעל משמעות (הרבה יותר מפרסום מאמר שפיט בכתב עת בעל מוניטין).

גרדנר מגדיר את עצמו סוציולוג ואנתרופולוג באותה המידה שבה הוא מגדיר את עצמו פסיכולוג. הוא אינו עסוק עוד בניסויים פסיכולוגיים אלא בשיחה עם אנשים, בראיונות, בהבנת האופן שבו הם חושבים ובכתיבה על כך בפורומים ציבוריים. המחבר חותר לבצע שינוי בעולם ולהעלות את מודעות האנשים בנוגע לנושאים שבתחום עניינו ולשם כך הוא מפרסם באתרים שונים ועסוק בפרויקט בו מעורבים מוסדות רבים במדינה. לגישתו, הרצון לעשות שינוי הוא שעומד במרכז מדעי הרוח. אין המדובר ביומרה גרנדיוזית אלא בהנעה לעבר עולם טוב יותר ולו במעט. מה שמעסיק את המחבר הוא חיבור לרעיונות חדשים, שאלות חדשות ופרויקטים חדשים.

גרדנר לא שהה כל משך חייו הבוגרים בקיימברידג' אלא ביקר למשל בסין ובהודו. בסין, למשל, הוא ערך מחקר, שהסתכם לספר תחת הכותרת Gardner, 1989) To Open Minds). כן ביקר בצפון איטליה (Reggio Emilia) שם נמצאים בתי הספר המעניינים ביותר בעולם. כיום, התפיסה היא שמדינות אחרות מארה"ב מעניינות מבחינת הנעשה בחינוך, ואלה הראשונות הן רק חלק מהמדגם הנחקר. כך, העניין שהוא מגלה בתחום ההשכלה הגבוהה הוא באסיה וביבשות אחרות לא פחות מאשר בארה"ב.

לטענת גרדנר, האובססיה הקיימת בארה"ב סביב כסף ומשרות עלולה להוביל לקריסת מוסדות להשכלה גבוהה ולהישארותם של רק חלק מבתי הספר שבהם ניתן לרכוש חינוך במדעי הרוח. הרס כזה אינו צפוי בסין, הודו, אפריקה או אמריקה הלטינית. בביקורו במדינות זרות, המחבר מוזמן לשוחח בפני קובעי מדיניות בתחום החינוך אך לא כך בארה"ב, כיוון ששם החינוך הינו פוליטי ואינו עוסק באיכות של רעיונות. ספריו של המחבר מתורגמים לשפות רבות ולמעשה הרווח מהם גבוה יותר מזה של מכירת הספרים בארה"ב לבדה.

גרדנר מדגיש, כי כיום, הנוער כה עסוק במכשירים ובטכנולוגיה שלו, בהשוואות בינו לבין האחר, ובפחד מרגעי השעמום ומהחמצה של חומרים מלהיבים (Turkle, 1997). כך, העיסוק הסקרני ופיתוח המחשבה בעקבות הסקרנות עלולים להיות זרים לו. המאמץ שאליו הוא חותר במעשיו הינו לגייס את האנשים להיות סקרנים ולא רק להסתמך, לקודד ולתייג, או לדרג דברים לפי היכולת לקבל מהם בחזרה; לאפשר להם להתעניין גם בשאלות שלא בהכרח יש להן תשובות, שהרי זוהי בדיוק תכליתה של ההשכלה הגבוהה. לדעתו, העיסוק ברשתות חברתיות והבחינה, הנעשית כיום על-ידי הדור הצעיר, אם יש אתר אחר שבו אדם כלשהו פרסם משהו מוצלח יותר בטוויטר או שחווה יום טוב יותר בפייסבוק, מובילים לדיכאון ולנרקיסיזם. הדור הצעיר סבור בטעות שהוא מחובר, אך הוא מנותק מנושאים חשובים מאוד בחיים (James, 2014). כך, דור זה בוחר בפעילויות ככל שישנו יישומון לכך ומסלול החיים נקבע לפי מה ש"נכון" לעשותו: בית הספר הנכון, ההתמחות הנכונה, העבודה הנכונה וכיו"ב (Gardner & Davis, 2014).

כיום, ניתן לשאול שאלות מרתקות הנוגעות לנתוני עָתֵק (big data). למעשה, נתוני עָתֵק הם הרעיון הבסיסי (וגם הגרוע ביותר) של ימינו. נתוני עָתֵק הם חסרי שימוש כל עוד לא קיים ידע על אילו שאלות מבוקש מענה. השאלות מאפשרות לייחס משמעות לנתונים והאינטליגנציה האנושית מכוונת לגיוס השאלה ולדעת כיצד להבין את התשובה. שלושת שינויי טכנולוגיית המדיה החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית היו המצאת הכתב, המצאת הדפוס והופעת המחשב הדיגיטלי. השינויים בבני האדם מתרחשים במהירות רבה. אילו הם שינויים שלא ניתן היה לצפות להם אפילו באמצעות מדע בדיוני. לדוגמה, כיום ילדים כמעט שאינם הולכים לאיבוד. להם או להוריהם ישנם מכשירים המסייעים למצוא אותם. שינויים כאלה צפויים להתרחש במהירות גדולה.

לדעת גרדנר, השאלה הגדולה כיום היא שאלה אתית: עד מתי הגורם האנושי יחדל להכריע במישור האתי ויעביר את כוח ההכרעה לאלגוריתם ומי יתכנת אלגוריתם כזה? עלינו להיות ערים לכך שהדברים שאנו עושים ואומרים עלולים לפגוע באנשים אחרים, ועלינו להתנצל בפניהם ככל שאנו מבינים את מקור הפגיעה. אל לנו לצנזר את השיח אלא עלינו להעדיף את התקשורת המבררת רגשות של אחר ובונה רגשות חיוביים במקרי הצורך. אנו יודעים שהאדם לומד מהיותו ברחם וששלוש-ארבע השנים הראשונות לחייו הן בעלות השפעות ניכרות עד למועד בו ילך לבית ספר ציבורי. המחשבה כאילו יש לאפשר לימודים בבית ספר או בתיכון ורק לאחר מכן להתייחס לאופני חייו הפעילים של אדם היא מחשבה מגוחכת. הלמידה אורכת זמן לכל אורך החיים אך חיי הלמידה חייבים לערב אנשים נוספים. למידה כזו אינה יכולה להיעשות באופן מוחלט במרחב הוירטואלי.

ביבליוגרפיה

Gardner, H. (1989). To open minds: Chinese clues to the dilemma of contemporary education. New York: Basic Books.

Garder, H., & Davis, K. (2014). The app generation: How today's youth navigate identity, intimacy and imagination in a digital world. Yale University Press.

James, C. (2014). Disconnected: Youth, new media and the ethics gap. Cambridge, MA: MIT Press.

Susskind, R., & Susskind, D. (2015). The future of the professions: How technology will transform the work of human experts. Oxford and New York: Oxford University Press.

Turkle, S. (1997). Life on the screen: Identity in the age of the Internet. New York: Simon & Schuster.

המאמר סוכם מאנגלית בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

מה דעתך?

Gardner, H. (1989). To open minds: Chinese clues to the dilemma of contemporary education. New York: Basic Books.
Garder, H., & Davis, K. (2014). The app generation: How today’s youth navigate identity, intimacy and imagination in a digital world. Yale University Press.
James, C. (2014). Disconnected: Youth, new media and the ethics gap. Cambridge, MA: MIT Press.
Susskind, R., & Susskind, D. (2015). The future of the professions: How technology will transform the work of human experts. Oxford and New York: Oxford University Press.
Turkle, S. (1997). Life on the screen: Identity in the age of the Internet. New York: Simon & Schuster.
המאמר סוכם מאנגלית בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?