דף פריט
30-08-2018

בין המיצ"ב למצב: תפיסות מנהלים ומורים את מטרות המיצ"ב לעומת המטרות המוצהרות

מקור וקרדיט :
 
קליגר, אביבה. "בין המיצ"ב למצב: תפיסות מנהלים ומורים את מטרות המיצ"ב לעומת המטרות המוצהרות ". דפים, גיליון מס' 47, תשס"ט 2009, ע"ע 184.- 142.
 
 
תקציר
 
 הערכה היא חלק בלתי נפרד מתהליכי הוראה-למידה. המיצ"ב הוא כלי הערכה חיצוני רחב היקף השייך לתחום של הערכת לומדים, ונועד לשמש כלי להערכה מעצבת: "לתת לבתי הספר כלי לתכנון, לשינוי, לקידום ולשיפור עבודת בית הספר".
 במחקר נבדקו תפיסותיהם של מנהלים ושל מורים את מטרות המיצ"ב בהשוואה להצהרות של משרד החינוך. לשם כך נערכו ראיונות פתוחים עם 30 מנהלים ועם 92 מורים. מהממצאים עולה שלדעת המנהלים והמורים, בדיקת הישגי התלמידים היא המטרה העיקרית של המיצ"ב, והם לא רואים במטרת המיצ"ב כלי עבודה, כפי שמשרד החינוך מצהיר. גם אופי תפקידים בבית הספר משפיע על תפיסת המיצ"ב כהערכה מעצבת או שיפוטית. מנהלים רואים במיצ"ב בעיקר כלי להערכה מעצבת, בעוד מורים תופסים אותו בעיקר כהערכה שיפוטית. בקבוצת המורים- אלה הממלאים תפקידי ניהול רואים במיצ"ב גם כלי להערכה מעצבת, בעוד מורים שאינם בתפקידי ניהול רואים בו כלי שיפוטי. מורים המלמדים את מקצועות המיצ"ב מודעים יותר למטרותיו ממורים המלמדים מקצועות שאינם נבדקים במיצ"ב.
 
ממצאים ודיון:
יש היררכיה בית ספרית בהבנת מטרות המיצ"ב וסוג ההערכה: מהמנהלים שרובם תופסים את המיצ"ב כהערכה מעצבת, לאחר מכן מורים בעלי תפקידי ניהול התופסים את מטרות המיצ"ב כמו המנהלים, אך לא תמיד רואים עין בעין אתם את סוג ההערכה (מעצבת או שיפוטית) אם כי הם נוטים יותר ממורים שאינם בעלי תפקיד ניהולי לראות במיצ"ב הערכה מעצבת. מורים המלמדים את מקצועות המיצ"ב רואים בו בעיקר כלי שיפוטי ומודעים לנושאים הנבדקים במיצ"ב, אך בעיקר לנושאים הקרובים לאחריותם, ולבסוף מורים בבית הספר שאינם מלמדים מקצועות הנבדקים במיצ"ב ואינם נמצאים בתפקיד ניהולי, הרואים במיצ"ב בעיקר כלי שיפוטי. מורים אלה אינם מרגישים אחריות לממצאים, ולעתים גם אינם מודעים למטרות.
 לאור הממצאים בדבר ההבדלים בין תפיסות המנהלים את מטרות המיצ"ב ואת סוג ההערכה לבין תפיסות המורים, עולה השאלה אם הבדלים אלו נגזרים ממדיניות משרד החינוך או מתפקידם בבית הספר. לדעת החוקרת, ד"ר אביבה קליגר, התשובה היא שילוב של שני גורמים אלה. משרד החינוך, שהצהיר מדיניות אוטונומיה לבתי ספר, והתחיל במגמה של ניהול עצמי תוך עידוד עצמאות פדגוגית וחיזוק האחריות והאחריותיות, פעל בניגוד להחלטותיו. המיצ"ב בוצע על ידי סמכות חיצונית (משרד החינוך) ובפיקוחה תוך התעלמות מהצרכים של בתי הספר. חוקרים רבים סבורים כי בעת בחירת מערכת אינדיקטורים המתאימה לקביעת איכותו של בית הספר, יש להתחשב בתפיסותיהם של קהלי יעד שונים שיש להם עניין בבית הספר. לשם כך, יש צורך לבחון את תפיסותיהם של המורים ושל המנהלים בנוגע למידת החשיבות שהם מייחסים לאינדיקטורים החינוכיים השונים בהערכה של בית הספר ולבחון תפיסות אלו לנוכח שינויים בתפיסת תפקיד המורה והמנהל. יש לתת את הדעת לצרכים ולתחומי העניין של המורים ושל המנהל כדי להבטיח את הרלוונטיות של מערכת האינדיקטורים ולהגביר את אפשרות השימוש בה (פרידמן, 2000).
האחריותיות לא סייעה ביד המנהלים וצוות בית הספר לשפר תהליכים בבית הספר אלא הפכה כשוט בידי משרד החינוך וחיזקה את הטוענים כנגד המיצ"ב. אם משרד החינוך אכן רואה במיצ"ב כלי להערכה מעצבת, עליו להקטין את הפיקוח ואת המעורבות בניתוח הממצאים וביישומים וכן לחזק את האוטונומיה של בתי הספר. בנוסף לכך משרד החינוך, שהחליט על קיום המיצ"ב, לא עשה די כדי לתווך את החשיבות ואת המשמעות של המיצ"ב ככלי לשיפור תהליכים בית ספריים. המטרה לא חלחלה די לשטח, והתנהלות המשרד – שהצהרותיו סתרו את המעשים בפועל – שידרה לבתי הספר מסר אחר מהכוונה המקורית. לא היה תיווך מספיק של מדיניות משרד החינוך לבתי הספר. מצב זה דורש הכנה טובה יותר של המנהלים ושל צוותי בית הספר בהבנת משמעותה של הערכה מעצבת, בהכרת המיצ"ב ככלי לשיפור תהליכים ובצריכת הערכה מושכלת על ידי המורים. פיתוח אוריינות כמותית שמשמעותה "צריכה" מושכלת של נתונים דורשת מיומנות שיש ללמוד אותה. ההיכרות עם הנתונים, הניסיון להבינם לעומק ובחירה משותפת של הנושאים לטיפול, כל אלה יכולים ליצור חיבור בין המורים לבין הממצאים. הפיכת הממצאים לממצאים של "כולם" היא המנוף שיניע את האנשים לפעול.
המיצ"ב משמש מראה. הוא משקף תמונת מצב מבוססת נתונים אך ללא פרשנות. בדוח הניתן למנהלים אין הסבר של הממצאים, אין קשרים וזיקות ביניהם, ואין התייחסות לרקע או לסיבות למצב. את ההסבר ואת הפרשנות אמור לתת קורא הדוח.
 
מצד שני, מנהלי בתי הספר לא עשו די כדי לתווך את מטרות המיצ"ב ואת משמעותו לצוות המורים. משאלות אחרות במחקר הנוכחי עולה שישנם מורים שהעידו שכלל לא שותפו בממצאים או בתהליכים שהתרחשו בבית הספר בעקבות ממצאי המיצ"ב. ישנם מנהלים שרק יידעו את צוות המורים על מיקום בית הספר יחסית לממוצע הארצי. מורים בעלי תפקיד ניהולי שותפו יותר בניתוח הממצאים ובהשלכות הבית –ספריות, ולכן הם רואים בחלק מהמטרות הערכה מעצבת. משרד החינוך החל בתהליכים שמטרתם להפוך את המיצ"ב להערכה מעצבת, אך יש לתווך ישירות לצוות בית הספר את תפקידו ואת מטרתו של המיצ"ב. עצם העובדה שכעת יש שילוב של מבחנים פנימיים ללא חובה של מסירת הממצאים ללקוחות חיצוניים היא תחילתו של תהליך להפיכת המיצ"ב להערכה מעצבת. השאלה היא כיצד ינהגו המנהלים עם הממצאים שיתקבלו מהמיצ"ב הפנימי: האם הממצאים יהפכו לכלי עבודה לשיפור או רק ינותחו בצוות הניהולי? האם כל המורים ישותפו בממצאים ויגויסו לתהליכי השיפור?
 
מחקר זה יכול לשמש את קובעי המדיניות ואת מנהלי בתי הספר בהפקת לקחים ובקידום תהליכים בית ספריים תוך מציאת איזון בין אחריותיות ושקיפות לבין שמירת האוטונומיה של בית הספר ומתן מענה לצרכיו. מתוך ממצאי המחקר ניתן לגבש הצעות להשתלמות מנהלים ומורים בנושא המיצ"ב וכן לקיים דרכים יעילות לתיווך. מעניין יהיה לבדוק ולהרחיב, באמצעות דגימה מהימנה, את השפעת תפקיד המורה בבית הספר על תפיסתו את ההערכה בבית ספרו.

מה דעתך?

    כלי להתבוננות בית הספר בנתוני המיצ"ב שלו לאור המחקר על בתי ספר אפקטיביים ראו ירחון 4 ממ"מים , גיליון מספר 6 בכתובת מינהל, חינוך יסודי http://www.education.gov.il

    פורסמה ב 12/04/2009 ע״י מלכה וידיסלבסקי

    אם אפשר ליצור עימי קשר בהקדם, בקשר למאמר.0573136669תודה.

    פורסמה ב 23/11/2011 ע״י יעל ביבאס
    מה דעתך?