מס"ע - קונקטיביזם: - תורת למידה חדשה
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
04.10.13 לינק    הדפסה מאמר
תגובות
מאמר ותגובות

קונקטיביזם: - תורת למידה חדשה

מהמדור: תפיסות ותיאוריות פדגוגיות

מאת: ד"ר יוסי לב.
ד"ר יוסי לב
החוג לחינוך
מכללת אשקלון.

נכתב לפי המאמר: conentivism: a learning theory for the digital age
מחבר: George Siemens . תאריך הוצאה: 12.12.2004 . המאמר נמצא באינטרנט.
כמו כן, בפירוט תהליך הלמידה, השתמשתי בפוסט "conectivsm taxonomy ", מתןך הבלוג של אותו מחבר בנושא קולקטיביזם. כתובת הבלוג: www.connectivism.ca

מבוא לתיאוריית הקונקטיביזם (מקושרות):
הקונקטיביזם מנסה לכלול בתוך הלמידה דברים חדשים, שאין בתיאוריות הקיימות (ביהביוריזם, קוגניטיביזם וקונסטרוקטיביזם):
א. את הטכנולוגיה – כיום הטכנולוגיה ממלאת חלקים רבים מתוך התהליכים הקוגניטיביים בלמידה. תהליכים שקודם מולאו ע"י הלומדים עצמם. (למשל, אחסון המידע ואיחזורו – קודם הם היו בתוך מוח הלומד, וכיום ניתן לאחסנו במחשב או ברשת).
ב. את הקישוריות (connection ) שבין אנשים – העולם היום הפך לעולם של רשתות . ובתוך כל רשת כזו מצטבר הרבה מידע ואולי גם הרבה למידה. הקונקטיביזם מנסה לענות: כיצד נעשית למידה דרך רשת ? בעולם שלנו, הידע מתחדש בצורה מהירה, והרבה פעמים אנו נדרשים לפעול תוך הסתמכות על מידע עדכני . וכאן אנו נזקקים לקשרים: ליצור קשר עם אחרים שיכולים לתת לנו את המידע. היכולת לזהות קשרים ודפוסים מחוץ לנו, ולעשות סינתזה של המידע שבהם היא כישור למידה רב ערך.

את שני אלה – יצירת קשרים ושימוש בטכנולוגיה - רואה התיאוריה כפעילויות למידה לכל דבר (למשל – יצירת קשרים עם אחרים כדי לשאוב מהם ידע, ושימוש בטכנולוגיה כדי לאחסן מידע). טענת המחברים היא שרק תיאוריה כזו היא עדכנית לעידן בו אנו נמצאים כיום – העידן הדיגיטלי. והדגש הוא על קישוריות: אנו משיגים את היכולת שלנו לפעול ולעשות כתוצאה מיצירת קשרים.

הגדרת "רשת":
לפני התיאוריה נגדיר את המושג "רשת" (network ), וכמה מושגים הקשורים אליו. כולם מתוך תיאוריה, הנקראת תיאורית הרשתות, שממנה שואבת תיאוריית הקונקטיביזם כמה רעיונות:
רשת מוגדרת כיצירת קשרים בין ישויות (אלה יכולות להיות רשתות מחשבים , רשתות חברתיות או קהילות לומדות). אנשים, קבוצות , מערכות וצמתים של ידע (nodes ) יכולים להיות מחוברים כדי ליצור מכלול שלם. ולכל שינוי בתוך הרשת תהיה השפעה על כל המכלול.

הצמתים (nodes ) בתוך הרשתות יכולים להכיל שדות ידע, רעיונות, או אפילו קהילות קטנות. כל צומת שואף להתחבר לכמה שיותר קשרים עם צמתים אחרים. ככל שהצומת נתפס כייחודי וחשוב יותר, ובעל הכרה בתחום ההתמחות שלו, יש סיכוי גדול יותר שיותר אנשים וקהילות יצרו איתו קשרים. כך הידע שבתוך צומת זה יזכה לתפוצה נרחבת יותר. לעומתו. צומת שלא יהיו לו קשרים ולא ייתפס כאטרקטיבי, בסופו של דבר לא יהיה מקושר ויכחד, כלומר הידע שבתוכו יעלם או ישכח.

סוג חשוב של קשרים ברשת הם "קשרים חלשים" (weak ties ): אלו הם קשרים או גשרים שמאפשרים קישור קצר בין מקורות של אינפורמציה. למשל, בתחום מציאת עבודה חדשה, חלק גדול מהאנשים מוצאים אותה דרך קשרים חלשים.כפי שאני מבין אלו קשרים בין תחומי ידע שונים ורחוקים, או בין אנשים מקהילות רחוקות ושונות. לקשרים חלשים יש חשיבות רבה בנושאים כמו יצירתיות ויוזמה: למשל, יצירת קשרים בין שדות רחוקים של ידע, מאפשרת ליצור רעיונות חדשים,ויצירת קשרים בין קהילות רחוקות, אפשרת ליצור יוזמות מפתיעות.

(כלומר, כשאני בתוך רשת, אני יכול ליצור קשרים רחוקים, ומפתיעים, ולהגיע לתוצרים יצירתיים).
כבר כאן חשוב להדגיש :רשת לא חייבת להיות בעולם הטכנולוגי – כלומר באינטרנט וכו'.
יתכן בהחלט שהאדם ייצור רשת עם אנשים בעולם העבודה מבלי לתקשר איתם באינטרנט, אלא באמצעות שיחה פנים אל פנים. גם זו רשת.

וכעת לתיאוריה עצמה:

תיאוריית הקונקטיביזם:
עקב השתנות וצמיחת הידע באופן כ"כ מהיר, יש צורך להיות מעודכן כל הזמן, כלומר ללמוד. זה קשור אולי לכל למידה, אך בעיקר לסוג אחד: ללמידה לצורך קבלת החלטות לפעולה. זאת מכיוון שבעולם המציאותי, כשנדרשים לקבל החלטה (למשל, במה להשקיע מבחינה פיננסית), יש צורך במידע החדש והמעודכן ביותר. ואת זה לא ניתן להשיג מספרים. הדרך לעשות זאת היא לפנות לרשת: בין אם זו רשת האינטרנט, ובין אם זו רשת של מכרים, מומחים ועוד. אנו יוצרים קשרים עם מקורות מידע רבים, בוחרים מהם את האטרקטיביים והחשובים ביותר, ומנסים ללמוד מהם.
מכיוון שהקונקטיביזם מדגיש למידה כדי לקבל החלטות, הגדרת למידה לפיו היא שונה וחשובה.

הגדרת למידה:
הגדרת למידה : למידה היא רכישת ידע שמאפשר פעולה (למשל מאפשר קבלת החלטה או נקיטת פעולה מסוימת.
כדאי לשים לב – לא מדברים פה על הבנה. ובייחוד, אין צורך בהתנסות אישית – ההגדרה הקלאסית של למידה היא: "שינוי בהתנהגות עקב התנסות". כאן אין צורך בהתנסות. צריך לדעת כיצד להגיע לידע המאוחסן במקומות אחרים ברשת (למשל, אצל אנשים אחרים), לזהות את הידע המתאים, ולעשות איתו אינטגרציה כדי לקבל החלטה כיצד לפעול במהירות. שכן, בעולם המהיר שלנו, נדרשת לעיתים החלטה מהירה מאד.גם כשאין ידע קודם ללומד.

עוד עניין חשוב , שרק תיאוריה זו כוללת: כל תיאוריות הלמידה מניחות שהידע מאוחסן במוחו של הלומד. אולם כיום אין הדבר בהכרח כך: ראשית יש טכנולוגיה: הידע יכול להיות מאוחסן בזכרון של מחשב, והלומד (לצורך קבלת החלטה מהירה בזמן אמת) צריך לדעת לאן לגשת כדי לשלוף אותו. יתר על כן, פעמים רבות ידע מצוי אצל אנשים אחרים, והלומד צריך לדעת להיכן לגשת (עם מי ליצור קשר)כדי לשלוף אותו.

מכאן, שכישורי הלמידה החשובים, לפחות בתחילת תהליך הלמידה הם:

- היכולת ליצור קשרים רבים.
- היכולת לזהות בתוך רשת הקשרים צמתי מידע (nodes ) חשובים.
- היכולת להבחין בין מידע חשוב ברשת לבין מידע חסר חשיבות.
- היכול לדעת וללמוד היא יותר חשובה מהידע הנוכחי.
- היכולת לתחזק , להזין ולטפח קשרים היא הכרחית כדי לאפשר למידה מתמשכת ורציפה.
- עדכניות (ידע מעודכן להווה) היא מטרת פעילויות הקונקטיביזם.

ויש כאן השלכות להוראה ולמידה בתוך ארגונים (שלהם עוד יותר חשוב לקבל החלטות
טובות ועדכניות) – המורה צריך לפתח מיומנויות אלה אצל תלמידיו ואף לתרגל אותם בהן, כדי שהמיומנויות האלה אכן יתפתחו.

תהליך הלמידה
הגדרת תהליך הלמידה :
"למידה היא תהליך של חיבור בין צמתים (צמתים ברשת) המתמחים בנושא מסויים או מקורות אינפורמציה".
ניתן לדבר על שני שלבים עיקריים בתהליך:

א. התחברות למקורות ברשת (צמתים מתמחים או מקורות מידע) כדי לבחור את הטובים שבהם לצורך הלמידה. שלב זה מתואר בתיאוריה בעזרת מונחים תיאורטיים הלקוחים מתוך "תיאוריית הרשתות".

ב. זיהוי דפוסים משמעותיים מתוך מקורות מידע אלה וחיזוקם. שלב זה מתואר בתיאוריה בעזרת מונחים תיאורטיים הלקוחים מתוך "תיאוריית הכאוס".

הלמידה מתמקדת בהתחברות (connecting ) למקורות ידע מתמחים, והקשרים שמאפשרים לנו ללמוד הם יותר חשובים מאשר מצב הידע העכשווי שלנו. מדוע ? מכיוון שבעולם כיום, שבו הידע מתחדש בצורה כ"כ מהירה, הרבה פעמים נדרשת פעולה מיידית מבלי שיש לאדם ידע אישי. כלומר, אנו נדרשים לפעול תוך הסתמכות על מידע שהוא מחוץ לידע הראשוני שלנו. וכאן אנו נזקקים לקשרים: ליצור קשר עם אחרים שיכולים לתת לנו את המידע. היכולת לזהות קשרים מועילים, ולעשות סינתזה של המידע שבהם היא כישור למידה רב ערך.

כאן יתכן ייחודה של התיאוריה: התהליך שהיא מתארת הכרחי לפחות בתחום אחד: קבלת החלטות לצורך פעולה. כי בו חייבים להתעדכן,והתנאי והידע משתנים במהירות. לכן חייבים ללמוד דרך הרשת ויצירת קשרים.

מכאן נובע : א. ככל שניצור יותר קשרים, הלמידה תהיה יותר עשירה ומגוונת.

ב. ככל שניצור יותר קשרים, הלמידה תהיה יותר עדכנית, ונוכל לקבל החלטות נכונות
יותר לפעולה בעולם משתנה במהירות.

ג. היכולת ליצור ולזהות קשרים וצמתי מידע מועילים חשובה יותר מהידע האישי (כי היא
מאפשרת להתחבר לידע שבצמתים הנ"ל ולשאוב ממנו)ץ.

פירוט תהליך הלמידה:

(לקוח מתוך הבלוג על קונקטיביזם, המוזכר בתחילת המאמר):

כאמור , ניתן לזהות שני חלקים עיקריים בתהליך הלמידה ע"פ תיאוריית הקונקטיביזם: יצירת קשרים טובים ללמידה, והוצאת מידע מהם – ואח"כ אינטגרציה של המידע, הנעשית ע"י זיהוי דפוסים משמעותיים במידע שנלמד.

המחבר מציע בבלוג שלו שישה שלבים ללמידה. (בפוסט : connectivism taxonomy . מתאריך 24.2.2006 ) כאשר , לדעתי, שלושת הראשונים שייכים לשלב הראשון של יצירת קשרים ולמידת מידע מהם, ושלושת האחרונים לאינטגרציה של המידע ע"י זיהוי דפוסים משמעותיים בו,והערכתם:

חלק א' בתהליך הלמידה: יצירת קשרים טובים והפקת מידע מהם:

כאן יש שלושה שלבים, שכולם קשורים להתחברות לרשת, מציאת צמתי מידע טובים והפקת מידע מהם:

שלב 1: הכרת הרשת ורכישת כישורים בסיסיים : בשלב זה הלומד רוכש כישורים בסיסיים לניהול מידע, להשגת גישה למקורת מידע, ולכלים (אם זה באינטרנט, הכלים יכולים להיות בלוגים, פורומים וויקי. כאמור, רשת יכולה להיות גם לא באינטרנט, ואז יש יותר צורך במאמצים ליצירת קשרים וללימוד הכלים הדרושים להתנהלות ברשת ולהפקת מידע ממנה).
בקיצור, בשלב זה הלומד מכיר את המערכת – למשל, לומד לגלוש באינטרנט, מהם בלוגים ויקי ופורומים, וכיצד ניתן להשתמש בהם).
שלב 2: יצירת קשרים: בשלב זה הלומד מתחיל להשתמש בכלים ובהבנה שצבר בשלב 1 כדי ליצור לעצמו רשת אישית. הלומד הוא אקטיבי במרחב הלמידה בכך שהוא מכיר וצובר

מקורות חדשים וכלים חדשים. כישורים שחשובים כאן: כישורי סלקציה, כדי לסנן את מקורות האינפורמציה ולבחור את המתאימים לרשת. בנוסף, לגורמים רגשיים יש תפקיד חשוב בהחלטה איזה מקורות לצרף לרשת הלמידה האישית.

דוגמה לרשת כזו , שעולה מייד היא פייסבוק. אם למשל, אדם רוצה ללמוד על נושא הקשור למקצועו (נניח שהוא ארכיטקט), הוא יצטרף לפייסבוק ולאט לאט יצור לעצמו קבוצה של קשרים ("חברים" בפייסבוק) שיהוו עבורו את הרשת האישית שלו.
הלמידה בפייסבוק יכולה להיות גם בנושאים לא פורמליים: למשל, אדם רוצה לדעת ולהשתתף בחיי הלילה של ת"א. הוא יצטרף לפייסבוק, יחפש שם מסיבות ואירועים, ויציע חברות לאנשים הקשורים אליהם. לאט לאט תיבנה לו רשת אישית, המורכבת מ"צמתי מידע"

(nodes – מושג שהוזכר בסעיף הקודם) שהוא רואה כאטרקטיביים. בהתאם למונחי הרשתות שהזכרנו בסעיף הקודם, לצמתי מידע אטרקטיביים יותר (למשל, לאנשים שמעודכנים בחיי הלילה שלתל אביב, או שיוזמים בעצמם מסיבות) ייווצרו יותר קשרים עם צמתי מידע (אנשים אחרים).

שלב 3 : מעורבות ותרומה לרשת: בשלב זה הלומד חש בנוח עם הרשת שיצר לעצמו, והוא מתחיל לתרום לרשת בצורה אקטיבית, כלומר הוא מתחיל להיות "צומת מידע נראה" (visible node ) . המעורבות והתרומה של הלומד מאפשרת ל"צמתים" אחרים ברשת להגיב ולהכיר ולהוקיר את תרומותיו ורעיונותיו – וכך נוצרים ביניהם יחסים הדדיים (reciprocal ) והבנה משותפת (או שאם בונים , למשל ויקי, נוצר גם מאגר של הבנה שנבנתה תוך כדי שיתוף פעולה).

כישור חשוב ללמידה בשלב זה : הלומד צריך להיות מסוגל לבחור את כלי הלמידה הנכון עבורו. באינטרנט זה יכול להיות להרשם לבלוג או פורום, ומחוץ לאינטרנט, - לקחת קורס, למצוא מדריך (מנטור, מנחה) או להרשם לכנס. בחירת האלמנט הנכון בתוך מרחב הלמידה היא כישור רב ערך הקובע את האפקטיביות של תהליך הלמידה.

עד כאן שלושת השלבים הראשונים, המדגישים את יצירת הרשת: הלומד צריך להכיר את הרשת וחוקיה, ליצור רשת יעילה, ואח"כ להתחיל להיות פעיל ומוכר ברשת, ולהגיע למקורות מידע שיבחר בתוכה, כדי להגיע למידע יעיל למידה. הוא גם צריך לדעת להבחין בין עיקר וטפל, כדי לבחור מידע טוב. רשת יכולה להיות וירטואלית, או אמיתית (לא באינטרנט).

פה, אולי, החידוש התיאורטי העיקרי של הקונקטיביזם:

א. חלק מתהליך הלמידה ההכרחי כיום הוא לדעת ליצור קשרים טובים , לתחזקם ולהפיק מהם מידע. זאת ע"י השתייכות לרשת.

ב. חלק נוסף, הוא שהלומד יכול להיות פעיל ברשת ולתרום למידע שבה. ככל שיהיה פעיל בה ויתרום לה יותר, הוא עשוי להגיע ללמידה טובה יותר.

מבוא לחלק ב' בתהליך הלמידה- כמה רעיונות מתיאוריית הכאוס:

בחלק ב' בתהליך הלמידה מתגבש המידע אצל הלומד לכלל מכלול או דפוס בעל משמעות והבנה – למשל הבנת נושא, או קבלת החלטה לפעולה לאור המידע העדכני אליו נחשף הלומד ? כיצד הדבר נעשה ?

כמובן שיש תשובות קיימות כיצד מעובד מידע בלמידה. והן נכונות גם כאן. אך יש נקודה עליה הן לא עונות: לפעמים, בלמידה מרשתות, תהליך הלמידה הוא לא ליניארי. אלא שקופצים ומחברים פיסות מידע ועוד. לכן צריך להסביר כיצד זה נעשה. התשובה של התיאוריה היא: ע"י זיהוי דפוסים וגם ע"י התארגנות של דפוסי ידע ולמידה. אלה הם רעיונות מעניינים מתוך תיאוריית הכאוס, שמהם שואבת תיאוריית הקונקטיביזם.

הרעיונות אותם שואבת תיאוריית הקונקטיביזם מתוך תאורית הכאוס:
מתוך תיאוריית הכאוס (שהיא בעיקרון תיאוריה פיסיקלית ), שואבת הקונקטיביזם שלושה רעיונות עיקריים:

1. לפי תיאוריית הכאוס, גם בתוך מה שנראה כאי סדר וכאוס, קיימת משמעות וסדר. אך היא חבויה. תפקיד הלומד הוא לזהות את הדפוסים והחוקיות החבויים בתוך מה שנראה כאקראי לחלוטין.

2. לשם כך (כדי לזהות דפוסים) דרוש לאמץ את ההנחה שהכל קשור וכל דבר לכאורה שולי יכול להשפיע. הדוגמה הידועה כאן היא אפקט הפרפר: משק כנפיים של פרפר מעל בייג'ינג בסין היום, יכול ליצור סערה גדולה מעל ניו יורק בעוד חודש. כיצד ? ע"י הצטברות של עוד ועוד שינויים אקראיים באטמוספירה , שמתחברים ויוצרים לבסוף סופה גדולה, כלומר דפוס ברור ומשמעותי. כלומר – הכל יכול להיות קשור, גם אם לא נראה כך.

מכאן שיש כאן אתגר: לזהות דפוסים, ולזהות את התנאים הגורמים להם. התנאים הראשוניים יכולים להראות זניחים, ולכן נדרשת רגישות לזהותם. היכולת לזהות דפוסים נסתרים כאלה היא משתנה מפתח בלמידה.

דוגמאות שעולות אצלי לדפוס ברור שמתגבש משינויים קטנים ואקראיים לכאורה, הן מה שקרה בשנה האחרונה בארצות ערב – התמוטטות המשטרים שאיש לא חזה. יתכן שהיו שינויים מינוריים, שהעידו על העומד להתרחש, ואיש לא שם ליבו אליהם. אולי, למשל, נאום אובמה במצריים, בו הייתה נימה של ביקורת כלפי מובארק, רמז שכשתהיה מהפכה, ארצות הברית לא תהיה בעד מובארק, למרות שיתוף הפעולה רב השנים.

באופן דומה, יתכן שהמחאה החברתית שפרצה כאן הייתה ניתנת לניבוי. גם מתוך הביקורות החברתיות במשך שנים בעיתון , וגם מתוך עוד דברים אחרים. זו הייתה שאלה של זמן. אך עובדה שמקבלי ההחלטות בשלטון המשיכו, כי הם לא ראו בתגובות המינוריות (כמעט ולא הייתה מחאה, והאזרחים קיבלו הכל) את המנבאים שביחד יצטברו ויצטרפו ביחד, ויולידו דפוס איתן וחזק של מחאה חברתית, שיש לה ארגון פנימי מפליא ומוצק, לפחות במשך החודשיים שהייתה קיימת בקיץ, והיא כבר לא דועכת מאליה בינתיים.
זה מביא אותנו לרעיון השלישי של הכאוס:

3. הרעיון של "התארגנות עצמית". רעיון זה מוגדר כ"יצירה ספונטנית של דפוסים, התנהגויות וצורות המוגדרים היטב מתוך תנאים מוקדמים אקראיים". האם זה לא מה שקרה בארצות ערב וכאן ? איש לא חשב להתארגן. בתוניסיה פועל רעב התאבד בשריפה. זה גרם למרידה שהפילה את הנשיא, ומשם, ההתארגנות המשיכה, בכל הרשתות והטכנולוגיה , בכל ארצות ערב. אך זה לא התחיל בשום צורה מתוכננת. מובארק לא הופל ע"י האחים המוסלמים, למשל.

גם בארץ ההתארגנות העצמית החלה בצורה ספונטנית, ולא ע"י גוף פוליטי (למשל ע"י השמאל): דפני ליף, שנזרקה מדירתה, אירגנה מחאה קטנה דרך קבוצה בפייסבוק (כוח הקישוריות והטכנולוגיה), ומכאן החל העניין להתגלגל כמו כדור שלג. היום מדובר כבר במחאה ובתנועה שיש לה דפוסים ברורים ומוגדרים: ישיבות, התייעצויות עם פרופסורים בכירים, ארגון עצרות לפי החלטות, דרישות מוגדרות מהממשלה.

יש פה בהחלט תהליך למידה: דפני ליף וחבריה למדו הרבה. מהיכן :

א. מהקשרים עם אנשים אחרים (למשל עם כלכלנים מובילים שעזרו להם לגבש משנה כלכלית).

ב. בעזרת הטכנולוגיה – הפייסבוק איפשר את ההתארגנות.

בנוסף, גם כאן מתקיימת הנקודה של התארגנות עצמית : הם נדרשו לפעול מבלי שהיה להם ידע קודם – ("לבנות את הספינה תוך כדי שהיא שטה" , כדברי גבי סולומון). הדבר התאפשר ע"י למידה תוך כדי יצירת קשר עם אנשים שיודעים לארגן הפגנות – למשל הסתדרות הסטודנטים. התייעצויות עם מומחים ואנשים רבים כיצד להמשיך את הצעדים. ויצירת עוד קשרים שאיפשרו להמשיך ולהתארגן לדפוס יציב ופעיל.

זוהי לדעתי דוגמה טובה להתארגנות עצמית וספונטנית של המערכת – כך שפתאום יש משהו שאיש לא ציפה לו:

המערכת מתחילה להתארגן בכיוון מסוים. תוך כדי כך נדרשת למידה, כדי שהדפוס ימשיך להתארגן – והלמידה הזו מושגת ע"י יצירת קשרים עם אחרים, זיהוי אלו שיש להם ידע, ושימוש בידע זה לצורך הלמידה – שהיא בעיקרה כאן מעשית :למידה מהירה לצורך קבלת החלטות לפעולה ויישומן.

כדי שתתרחש למידה מסוג "תהליך של התארגנות עצמית" נדרשים התנאים הבאים מהלומד (בין אם זה יחיד ובין אם זה ארגון שמטרתו ללמוד):

א. הלומד צ"ל פתוח למידע המגיע אליו מהסביבה. כל דבר שלא קשור יכול להיות זה שיתחיל את ההתארגנות של הדפוס החדש.

ב. הלומד (כולל הארגון) צ"ל בעל יכולת לשנות את מבנהו. (כי ע"י התארגנות של קשרים חדשים בין פרטי מידע ואנשים יכולים להיווצר מבנים חדשים של ידע, קהילות ידע חדשות, דפוסי פעולה חדשים ועוד).

מכאן ניתן גם להסיק על עוד תנאי להתארגנות עצמית:

ג. היכולת ליצור קשרים בין מקורות של אינפורמציה, וע"י כך ליצור דפוסים ומבנים יעילים של אינפורמציה היא תנאי חשוב ללמידה בחברת הידע של ימינו.

לסיכום: יש כאן שתי למידות:
1. זיהוי דפוסים וחוקיות בתוך משהו שנראה אקראי לגמרי.

2. התארגנות עצמית של דפוסים מתוך משהו הנראה אקראי – דפוסים אלו מתגבשים לכלל מכלול ידע ברור המתפתח וממשיך ללמוד (כמו בדוגמת המחאה החברתית).

עד כאן רעיונות שנותנת תיאוריית הכאוס ללמידה. כעת נראה כיצד תיאוריית הקונקטיביזם משתמשת בהם לתיאור מה שאני מכנה "החלק השני של תהליך הלמידה".

חלק ב' בתהליך הלמידה: זיהוי דפוסים והפקת משמעות מהם:

כעת המידע צריך לעבור עיבוד והפקת הבנה, ואולי גם קבלת החלטה כיצד לפעול. נזכיר כי לעיתים זהו מידע המשתנה במהירות, ולכן הרשת עוזרת להתעדכן. הנה שני השלבים הבאים בתהליך הלמידה:

שלב 4: זיהוי דפוסים (pattern recognition ):
(על זיהוי דפוסים,לעיתים מתוך משהו אקראי, כתבתי בהרחבה בסעיף הקודם).
בשלב שלפנינו, הלומד כבר "מודע לרשת" ומכיר את טיבה. לאט לאט הוא מפתח תחושה למה שקורה בתוך הרשת כמכלול. לכן הוא מסוגל לזהות בתוכה דפוסים נסתרים או בשעת התהוות. זאת מכיוון שהתנסותו ברשת (האינטרנט או ברשת פיזית אמיתית) גורמת לו להבין את טיבה ואת אופייה. ככל שהוא נמצא יותר זמן ברשת, תגדל יכולתו לזהות בה "רוחות חדשות " של שינויים או של ידע.

שלב 5: הבנת המשמעות (meaning making ):
בשלב זה, הלומד מסוגל להבין משמעויות: מה המשמעות של הדפוס החדש המתפתח ? מה המשמעות של שינויים ותזוזות בנטיות מסוימות ? כיצד עליו (על הלומד) להסתגל, להתכייל ולהגיב ? הבנת המשמעות היא תנאי לקבלת החלטות, ליצירת נקודת השקפה ועמדות בנושא הנלמד.

(הערה: כאן מוסיף המחבר עוד שלב, שבו בעצם יש רפלקציה על כל הלמידה (ולדעתי יש אותו בסופה של כל למידה, לכן אין בו ייחודיות): בשלב זה הלומד מעריך איזה אלמנטים ברשת יעילים עבורו ללמידה, ואלו מיותרים וצריכים להיגרע מהרשת. כך הלומד מעריך באופן ביקורתי גם את האמצעים שלו ללמידה (הרשת והכלים שבה)) וגם את האווירה ברשת ואת תהליך הלמידה עצמו.
כאן נגמר תיאור תהליך הלמידה.

מה החידוש כאן, בשני השלבים , 4 ו-5 , לעומת הקונסטרוקטיביזם ? הרי גם הקונסטרוקטיביסטים מדברים על כך שאנו לוקחים פריטי מידע ומארגנים אותם באופן שבו נוכל להפיק משמעות.

לדעתי החידוש כאן הוא ברעיון של (בשלב 4 ) זיהוי דפוסים נסתרים, ודפוסי מידע המתארגנים בעצמם (התארגנות עצמית) ממשהו אקראי ועד לדפוס קבוע. זה בהחלט יכול להיות המצב כאשר יש תנאים גבוהים של אי ודאות : חלק מהלמידה היא לזהות את הדפוס האמיתי הפועל באופן נסתר מתחת לשטח, ואז יש למידה מסודרת שלו והתארגנות כיצד להגיב אליו. כלומר יש פה למידה תוך כדי עשייה, דבר המתאים למשפט שכתבתי קודם "לבנות את הספינה תוך כדי שהיא שטה" , וכמו כן, זוהי למידה המתאימה לסביבה משתנה, (כמו עולם הידע בימינו) שבה נדרשת קבלת החלטות נכונה באופן מהיר. היכולות כאן שונות ממה שדורש הקונסטרוקטיביזם הקלאסי: נדרשת יכולת לזהות דפוסים ונטיות (בשלב 4), ולהפיק מהם תובנות, תפיסות מציאות והחלטות לפעולה.
הקונסטרוקטיביזם מדבר רק על יכולת למצוא את הקשרים בין פרטי מידע, כך שיתברר הקשר ביניהם, ואז משמעו
תם.

גם בקונקטיביזם זה נעשה, אך כאן לעיתים הקשרים "חלשים", לכאורה רחוקים ולא רלוונטיים, ועצם חשיפתם אינה טריוויאלית. זו לא למידה מסודרת של נושא, שאז מארגנים ובונים לו קישורים, אלא זה , לעיתים, גילוי של דפוס שסמוי מהעין ולאט לאט מתארגן, ולעיתים גם מודעות וגילוי של דפוס שצומח ומתארגן באופן ספונטני, למידתו וניצולו לפעולה.

זהו לדעתי, ההבדל בין התיאוריות. ניתן לאמר שהן משלימות זו את זו (יתכן שחלק מהלמידה נעשה ע"י בניית קשרים הדרגתית, כלומר באופן קונסטרוקטיביסטי, וחלק אחר ביחוד זה הקשור לצבירת ידע המתאים לפעילות, נעשה באופן שמתאר הקונקטיביזם).
בכלל , לשלב 5 הייתי קורא "הסקת מסקנות" ולא הבנת משמעויות , כי אם נסתכל בתיאורו, זה מה שהלומד עושה: מתוך הדפוסים והנטיות שהוא מזהה בשלב 4, הוא מסיק מסקנות ותובנות בשלב 5.

לסיכום, במה שכתבתי עד כה, מתקיימים שלושה דברים שתיאוריית למידה צריכה להסביר:

א. להגדיר מהי למידה.

ב. להסביר את תהליך הלמידה, ולחדש בו משהו.

ג. להסביר מהם הכישורים והמיומנויות שחשובים ללמידה (ושאולי המורה צריך לפתח אצל תלמידיו).

מה שחסר פה זה: מה נובע מהתיאוריה לחינוך ? כיצד יש ללמד ? איזה פעילויות חינוכיות יפתחו אצל התלמידים כישורים מתאימים וייצרו תהליך למידה קונקטיביסטי. יתכן שהתשובה לכך קיימת בבלוג.

אך בהחלט זו תיאוריה שיש בה מהחידוש ויכולה להתאים להסביר את תהליכי הלמידה מהאינטרנט ומעוד רשתות חברתיות.

תגובות (4)

20.07.16 יהושפט גבעון    |   סמינר הקיבוצים
עוד תיאוריה חינוכית שלא מאפשרת חשיבה לוגית ביישומה בסביבות עתירות כלים ספרתיים. יש בה התייחסות "לטכנולוגיה", אבל התייחסות זו נובעת מבורות. שלא לדבר על הבלבול שבין ידע אישי לבין ידע ציבורי. בכל מקרה, אין ברשת ידע רק תווים (וספרות). ויגוצקי יכול אולי לבלבל אותנו, אבל ללא הבנה, נקבל תלמידים הרצים אחרי אתרים כמו אחרי פוקמונים, מבלי להסתכל לאן רגליהם מובילות אותם.
30.10.13 קלאודיה כץ
דר' יוסי לב,
אכן מחדש ומעניין. יחד עם זאת, אני רוצה לשתף במספר נושאים שדורשים בחינה נוספת, לדעתי;
א. האם אין מקום להתייחס לעצם הגדרת הבעיה/ הנושא ליצירת הרשת? חיפוש מידע ללא מטרה או ציר מארגן לא יהיה נגיש ושימושי. יש למקד את הסוגיה בה יש לקבל החלטה ובעבורה ליצור את הרשת הרלוונטית או לפנות לקשרים קרובים ורחוקים קיימים
ב. היכולת לדעת וללמוד, לדעתי, לא חשובה יותר מהידע הנוכחי, כפי שמצוין. ללא ידע נוכחי לא תתאפשר חשיבה ביקורתית לבחירת קשרים והצמתים המשמעותיים והאיכותיים יותר וכן לא יתאפשר סינון של הידע המתקבל
ג. לכמות גדולה של קשרים תרומה לגיוון הלמידה, אך למידה עשירה תתקיים רק אם הקשרים איכותיים וישנה פתיחות וגמישות של הלומד לרעיונות ומידע חדש

אכן תיאוריה שיכולה להתאים לגיבוש דרכי הוראה בעזרת הכלים העכשוויים
08.10.13 עדנה איש שלום
מרתק !
06.10.13 מרגלית יוסיפון    |   המכללה האקדמית אשקלון
מחדש, מעניין ומעורר לחשיבה. מדברים היום הרבה על אי הרלוונטיות של בית-הספר לתלמידים. המאמר נוגע בקצהו של הקרחון הכולל מרכיבים רבים שיש לפצח כדי להבין יותר כיצד להפוך למידה למשמעותית ורלוונטית.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח