מס"ע - האם למידה היא תוצר או תהליך?
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
12.10.12 לינק   

האם למידה היא תוצר או תהליך?

מהמדור: דרכי הוראה

Smith, N.C. (2012). Is Learning a Product or a Process? NotesFromNina [Blog]. Retrieved September 30, 2012, from the World Wide Web:

קישור ישיר למאמר באנגלית


התשובה מגדירה לא רק את פילוסופיית ההוראה האישית, אלא גם את הפרקטיקות היום-יומיות בכיתתך.

כאשר למידה נתפסת כתוצר, ואותה אמת מידה ביצועית חלה על כל התלמידים, הנחיית הלמידה ניתנת לצמצום להוראה כחותכן עוגיות: אותם חלקי מידע והדרכה נראים מספיקים עבור כל התלמידים. ניתן לראות זאת גם בפרקטיקות כיתתיות: לתת תבנית לתלמידים ולבקש מהם שיעתיקו אותה – באם מדובר בפרויקט "אמנות", הערות, שעורי בית, חיבור או כל דבר אחר. לא נותר מקום רב לייחודיות או להבחנות, משום שהתוצרים נתפסים כאמת המידה של הלמידה – אשר כמובן אינה משקפת את המציאות, אך עשויה לספק את המנהלים וקובעי המדיניות.

בסביבת למידה המבוססת על תוצרים הדגש הוא לעיתים קרובות על ביצוע פעילויות, אשר עוצבו בידי המורים או אחרים, או אלו הניתנות על ידי המו"ל – ועל עשייתם כנדרש, משום שלעיתים קרובות יוענק להם ציון. תלמידים מיומנים וממושמעים נענים לדרישות אלו ומשתדלים לבצע את המשימות שלהם בהצלחה, אולם ישנם תלמידים רבים אשר פשוט אינם ממלאים אותן. תוצרים שהושלמו עשויים להציג ה"רמה" של כל תלמיד, וליידע את המורה לגבי מי שזקוק לתרגול נוסף בכתיבה, כפל או משהו אחר, אך הם אינם מגלים מתי התלמיד רכש את המיומנות, או אם התקדם בה. חומרים שעוצבו מראש הם נגישים וקלים לשימוש, אך מובילים לעיתים קרובות להוראה כחותכן עוגיות, פשוט משום שהם מעוצבים לקבוצה אחרת של תלמידים במסגרת חינוכית אחרת עם חיבורים שונים לנושא. קבוצת התלמידים שלך היא ייחודית!

מה לגבי תפיסת הלמידה כתהליך? דברים רבים ישתנו מהסיטואציות שתוארו קודם לכן: ההנחה הראשונה היא שבגלל שתלמידים מתחילים את הלמידה היומית/שבועית/שנתית מרמות שונות של ידע והבנה, הם גם יסיימו ברמות מיומנות שונות. וזה בסדר, באמת. איננו שיבוטים. אין להתייחס לתלמידים ככאלה.

כאשר למידה מובנת קודם כל כתהליך, הבחנות וייחודיות הן תולדות טבעיות. ההערכה הופכת להשוואת הישגך לרמתך הקודמת מבחינת בקיאות ומיומנות אישית, לא להישגים של עמיתיך. הערכות תלמידים אינן משוערות באופן קיצוני באופיין: טעויות וניסיונות חוזרים אינן רק מותרות אלא מוערכות, משום שהן מראות את התפתחות ההבנה וגובה עקומת הלמידה. האין זה המתכון לסיפוק ניסיונות ההצלחה עבור כל אחד ואחד מהתלמידים? ומהמחקר החינוכי אנו כבר יודעים עד כמה חשוב ריגוש אמיתי של הישג עבור הניעה אינטרינזית ללימוד.

גיליונות עבודה, תרגילים, פעילויות ואפילו שיעורי בית מותאמים באופן אישי, משום שללומדים יש צרכים שונים והמורה מעוניין ליישב את כל צרכי התלמידים. כפי שאתה יכול לדמיין אין צורך ממשי בפעילויות של חותכן עוגיות בכיתות אלה, אלא גמישות שבה תלמידים יכולים לבחור מתוך גבולות מוגדרים היטב פעילויות שהם מוצאים כמשמעותיות או כמעניינות לביצוע. שמעתי אנשים אומרים כיצד תלמידים לא יעשו מה שהם צריכים לעשות, אלא מה שמספק אותם. באופן מפתיע, תלמידם היכולים לבחור לומדים בדרך כלל הרבה יותר מאלו שאולצו לפעול ולייצר, ולעיתים קרובות הם בוחרים משימות שהם כמעט קשות מדי עבורם. אותה התופעה מתרחשת כשאתה מתיר לתלמידים לבחור את שיעורי הבית שלהם, ממבחר מתאים, כמובן – וזה קשה יותר אפילו לתלמיד תת-ביצועי להסביר מדוע הוא לא הכין את השיעורים שהוא בחר.

התייחסות ללמידה כתהליך אישי מסייעת לנו להתמקד מחדש בלמידה והוראה: התלמיד נמצא בקשר עם הלמידה שלו עצמו, ומאבק הכוח המעייף מצטמצם. המחברת מודעת לכך שרוב המורים והקוראים שלה קשורים למבחנים עתירי הסיכון המדיניים/לאומיים/אחרים – ואם זאת, היא סבורה שהתייחסות ללמידה כתהליך היא בת-יישום בכל מקום, משום שללומדים עצמאיים יש גם ביצועים טובים יותר בבחינות.

למידע נוסף על כותבת המאמר

הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת

ראה גם :
כתיבת הבלוג כתהליך רפלקטיבי

התמודדות בתי ספר עם כתיבה מתוקשבת כתהליך לימודי יזום – סקירת מידע

פדגוגיה קונטקסטואלית: מענה ללמידה משמעותית

פדגוגיית "ארגון עצמי" כתהליך חדשני בהוראה למידה מתוקשבת- חקר מקרה

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח