מס"ע - זהותם של בני נוער פלסטינים אזרחי ישראל, מידת הזדהותם עם המדינה ועם התרבות היהודית וההשתמעויות למערכת החינוך
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
24.07.11 לינק    הדפסה מאמר
תגובות
מאמר ותגובות

זהותם של בני נוער פלסטינים אזרחי ישראל, מידת הזדהותם עם המדינה ועם התרבות היהודית וההשתמעויות למערכת החינוך

מהמדור: על הפרק

אבו-עסבה, חאלד, ג'יוסי וורוד ונעמה צבר-בן יהושע. "זהותם של בני נוער פלסטינים אזרחי ישראל, מידת הזדהותם עם המדינה ועם התרבות היהודית וההשתמעויות למערכת החינוך".  דפים ( כתב עת לעיון ולמחקר בחינוך של מכון מופ"ת ) מס' 52, תשע"א, 2011. עמ' 11- 46.

סיכום עיקרי המאמר:

מדינת ישראל מתאפיינת במרקם חברתי-תרבותי ייחודי ביותר. ההטרוגניות החברתית והתרבותית הביאה ליצירתם של חמישה שסעים מרכזיים בחברה הישראלית, שסעים אשר משפיעים על בני הנוער בישראל: השסע הלאומי, השסע האתני, השסע הדתי, השסע המעמדי והשסע הפוליטי. מבין כל אלו, שסע הלאומי הוא השסע המרכזי בחברה הישראלית. שסע זה מעצב את מערכת היחסים בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית בישראל.

על אף הקונפליקט ההיסטורי והמשברים ביחסים שבין אזרחיה הפלסטינים של מדינת לישראל לבין אוכלוסייה היהודית, במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל נעשו ניסיונות – הן של ממשלות ישראל, הן של מפלגות שונות ובראשן המפלגות הערביות, הן של גופים שונים – לקדם את מעמדם ואת שילובם השוויוני של האזרחים הערבים בחברה. גורמים בחברה הישראלית פעלו ופועלים כדי לקרב בין שתי האוכלוסיות באמצעות עריכת מפגשים (פוליטיים, חברתיים ותרבותיים) בין מבוגרים ובעיקר בין בני נוער.
האם הניסיונות הללו אכן מצליחים להפיג את המתח השורר בין שתי האוכלוסיות ובפרט בין בני הנוער? רוב המחקרים שנערכו עד היום ניסו לבדוק את תחושת הזהות של בני נוער ערבים ויהודים, את יחסם למדינה ואת עמדותיהם ויחסם לאוכלוסייה המקבילה (אבו-עסבה וחיידר, 2005; סמוחה, 2008; רפופורט, לומסקי-פדר, רש, דר ואדלר, 1995). עם זאת, לא נבחנה במחקרים מידת השתלבותם של בני הנוער הערבים במסגרת הכלל-ישראלית.

מטרת המחקר

מאמר זה יכול אפוא להיחשב למחקר חלוצי. מטרתו היא לתאר ולהבין את דרך תפיסתם של תלמידי כיתות י"ב ערבים בישראל – מוסלמים, נוצרים ודרוזים – את זהותם, את מידת הזדהותם עם המדינה, את התרבות היהודית ואת מידת השתלבותם בחברה הישראלית.

שאלות המחקר

שאלת המחקר המרכזית הייתה כדלקמן: איך התלמידים הערבים תופסים את השתלבותם בחברה הישראלית ובתרבות היהודית?
שאלות המשנה בחנו את תפיסות התלמידים בהיבטים הבאים:
א. מה מאפיין את יחסי הידידות עם נוער יהודי, אם יש כאלה?
ב. מה הן עמדותיהם של התלמידים הערבים בדבר לימודים בבתי ספר יהודיים?
ג. מהי עמדתם בדבר לימודי השפה העברית, הספרות העברית, השירה העברית ותנ"ך בבית הספר הערבי?
ד. האם וכיצד התלמידים משתמשים באמצעי התקשורת הישראלים?

המחקר

כלי המחקר: המחקר התבסס על הפרדיגמה האיכותית-פרשנית, וזאת מפאת הסברה שהנשאלים יגלו פתיחות תפיסתית רבה יותר בריאיון עמם מאשר בכלים מחקריים אחרים. במחקר רואיינו 32 תלמידים ותלמידות י"ב ערבים, בני שלוש הדתות (מוסלמים, נוצרים ודרוזים), המתגוררים ביישובים שונים בארץ.
ניתוח התשובות: לתשובות שהתקבלו נערך ניתוח תוכן. במחקר האיכותני-פרשני ניתוח הנתונים הוא תהליך אנליטי, לא סטטיסטי. ניתוח כזה כולל מאפיינים אינטואיטיביים, ומטרתו להציע פירוש ולתת משמעות אשר יכולים להוביל להכללה רחבה יותר של התופעה הנחקרת.

ממצאים ודיון

א. יחסי ידידות עם נוער יהודי:
לפי גישת הדמיון התרבותי (Byrne, 1971; Rokeach, 1968), נכונות למגע חברתי נוצרת בשל דמיון בין קבוצת הפנים לבין קבוצת החוץ. המרואיינים במחקר ציינו כמה דפוסים תרבותיים דומים לערבים וליהודים בישראל. נוסף על הדמיון התרבותי, חשוב לזכור כי הערבים בישראל תלויים ברוב היהודי. התלות הזו מגבירה את הצורך שלהם במגע חברתי עם הרוב (Peres, 1971). לנוכח הדמיון והתלות היה אפשר לצפות כי יתקיימו מגוון אופנים של מגעים חברתיים בין נוער ערבי לבין נוער יהודי, ובראש ובראשונה יחסי ידידות.
מממצאי המחקר הנוכחי עולה שלמרבית התלמידים יש או היו ידידים יהודים, אך הקשרים עמם לא היו הדוקים או מתמשכים. בדרך כלל ההיכרות הראשונה הייתה שטחית למדי והיא נערכה במפגשים למיניהם (כמו למשל תכניות לחינוך לשלום).
בדרך כלל התלמידים השוו בין יחסיהם עם ידידים יהודים לבין יחסיהם עם ידידים ערבים. הם העדיפו תמיד את היחסים עם הידידים הערבים, ולעתים ציינו שאופי היחסים היה שונה. מכאן, ניתן לקבוע כי קשרי הידידות בין תלמידים ערבים לבין תלמידים יהודים אינם חזקים במיוחד. הידידות שנוצרת היא זמנית וחולפת לאחר תקופה קצרה. דומה אפוא שהסיכויים לקידום השתלבותם של הצעירים הערבים בחברה היהודית הודות לקשרים טובים עם ידידיהם היהודים הם קלושים.

במחקר הנוכחי – כמו גם במחקרים אחרים – התלמידים הביעו רצון מסוים לקשור קשרים עם יהודים ולהשתלב בחברה היהודית, אך הרצון הזה לא היה חזק. חלק מהתלמידים תלו את הסיבה לכך במצב הפוליטי: הם תיארו את החששות אשר מונעים מימוש של ידידות אמתית.
לדעת החוקרים, סוציאליזציה פוליטית ישירה מעצבת את הזהות האישית-פוליטית. הזהות הזו מושפעת מאירועים פוליטיים ומעשיים, ולעתים גם מדעות פוליטיות של הורים ומבוגרים אחרים אשר נמצאים בסביבתם של התלמידים. עוד התברר שהזהות האישית-פוליטית אינה קשורה למקום המגורים.

ב. לימודים בבית ספר יהודי:
כל התלמידים שרואיינו במחקר הביעו התנגדות ללמוד בבית ספר יהודי, ושאת על אף שהיו מודעים לכך שבית הספר היהודי עולה על בית הספר הערבי בכמה היבטים – התשתיות, המבנה הפיזי, האווירה הבית ספרית ורמת הלימודים. התלמידים הערבים העדיפו ללמוד בבית ספר ערבי משום שלא חשו בו זרים או יוצאי דופן.

התלמידים נשאלו כמו כן על האפשרות להשתלב בעתיד בחברה היהודית, כמו למשל בעת הלימודים באוניברסיטה. הרבה מרואיינים סברו כי לימודים ב"חברה יהודית" יחזקו את ההשתלבות שלהם בחברה הזו. עם זאת, חלק גדול מהמרואיינים הסתייגו מכך וטענו כי יש לקבוע גבולות, לשמור על קיום מנהגים ערביים ולא לשכוח את התרבות הערבית.
מהממצאים עולה שהתלמידים הערבים סבורים כי לתרבות היהודית עלולה להיות השפעה שלילית עליהם. לדעתם, בני נוער ערבים מחקים את המנהגים השליליים שבתרבות היהודית. לפיכך התלמידים הביעו רצון להשתלב בעתיד במסגרות יהודיות, אך זאת רק בתנאי שיצליחו לשמור במידה רבה על התרבות הערבית.

ג. לימודי השפה העברית:
כל התלמידים שרואיינו סברו כי ידיעה טובה של השפה העברית חשובה מאוד וחיונית ביותר עבורם כמיעוט במדינת ישראל. לפיכך הם ראו בלימודי העברית דבר חיובי הנדרש כדי להשתלב במדינה ולנהל את חייהם באופן סביר. הממצא הזה עולה בקנה אחד עם ההסברים של אמארה והמרעי (1999), לפיהם הערבים בישראל לומדים את השפה העברית מסיבות פרגמטיות – לצורכי עבודה, תקשורת בענייני היום-יום וקבלת שירותים ממוסדות למיניהם.

ד. לימודי ספרות עברית, שירה עברית ותנ"ך בבית הספר הערבי

לפי תכנית הלימודים של משרד החינוך, תלמידים ערבים חייבים ללמוד ספרות עברית, שירה עברית ותנ"ך כחלק מלימודי השפה העברית. הם גם חייבים להיבחן בנושאים האלה בבחינות הבגרות. עמדות התלמידים הערבים בדבר למידת המקצועות הללו ותרומתם לא נבדקו בעבר.
רוב התלמידים סברו כי אין קשר בין למידת שירה עברית, ספרות עברית ותנ"ך לבין השתלבות בחברה היהודית. רק מעט מן התלמידים המרואיינים סברו שיש תרומה כלשהי ללימודי ספרות עברית, שירה עברית ותנ"ך. רוב המרואיינים סברו שהלימודים האלה אינם מקרבים אותם לתרבות היהודית, כיוון שהם לומדים טקסטים ישנים או טקסטים דתיים העוסקים ביהדות. תלמידים אחדים טענו כי בד בבד עם למידת התרבות היהודית בבתי ספר ערביים, על היהודים ללמוד את התרבות הערבית.

ה. שימוש באמצעי התקשורת הישראליים:
חלק ניכר מן המרואיינים "נחשפו" לעיתונות בעברית, לספרים בעברית ולסדרות טלוויזיה בעברית בשל העובדה שהעברית היא חלק ממציאות חייהם. לעתים הם צורכים תרבות ישראלית בגלל עניינם בתוכן או בסיפור, ולעתים "זה מה שהם מוצאים". צריכתם את התרבות הישראלית מעידה על הרצון ללמוד את השפה העברית ולהיות בקיאים בה ובמציאות החיים, והתקשורת הישראלית היא כלי המסייע לכך.

לסיכום, התלמידים הערבים בישראל נהנים ממגוון של דרכי גישה אל החברה הישראלית ואל התרבות היהודית. רוב התלמידים הערבים אינם רואים בידידיהם היהודים ידידים אמתיים, ידידים לאורך זמן. אפשר לקבוע שהתרבות הישראלי-יהודית היא חלק מחייהם של כל התלמידים הערבים בישראל. התלמידים מקבלים זאת, לרבות אלה מהם אשר מצהירים על ריחוק או הסתייגות ממנה או על החשיבות שבשמירת התרבות הערבית.
התמונה המתקבלת משקפת בלבול מסוים הקיים בקרב התלמידים הערבים בישראל. מצד אחד, יש רצון ליצור ידידות עם יהודים ולהשתלב בחברה הישראלית; מצד אחר, התלמידים "שומרים מרחק" וחוששים לאבד את הקשר שלהם לתרבות הערבית.

השתמעויות למערכת החינוך בכלל ולהכשרת המורים בפרט

החוקרים סבורים שתפיסותיהם של הצעירים הערבים בדבר השתלבותם בחברה הישראלית, כמו גם מידת הכרתם את התרבות היהודית, אינן מוכרות דיין ואינן מובנות מאליהן. הכרה של ההשקפות האלו על ידי העוסקים בהכשרת מורים ובהוראה עשויה לתרום לעשייתה של מערכת החינוך מנוף לשיפור מערכת היחסים בין שתי קבוצות האזרחים במדינת ישראל.
הסטראוטיפים השליליים אשר קיימים בקרב פרחי ההוראה צריכים להטריד אותנו כמורי המורים. גם אם אפשר לנמק אותם בבורות הקיימת בשתי החברות, אי אפשר להשלים עמם. לדעת החוקרים, לעמדותיהם של מורי מורים יש תפקיד מרכזי בבניית חברה תומכת, מבינה ומאפשרת. הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בבניית תכניות מכוונות ובהעברת מסרים חינוכיים וערכיים, כאלה שאפשר להקנות לפרחי ההוראה היהודים והערבים במהלך הכשרתם. מורי מורים אשר יכירו את תפיסות המיעוט הערבי בישראל יהיו מסוגלים לבנות תכניות חינוכיות אשר יעצימו את הבנת האחר. תכנון ויישום של מערך שיתוף פעולה יהודי-ערבי, מערך אשר ייבנה יחד עם המנהיגות החינוכית העתידית – היהודית והערבית – בשלב הכשרתה להוראה, יוכל לעודד בני נוער ערבים להשתלב יותר בחברה הישראלית באמצעות מערכת החינוך וליצור את האיזון המתבקש לטובת החברה הישראלית כולה.
מבחינה מעשית אפשר לעניין את מורי המורים בהשתלמות אשר תתמקד בזהות הערבית ובתרבות הערבית. השתלמות כזו יכולה להעמיק את הבנתם של המרצים בסוגיות אשר התלמיד הערבי מתמודד עמן. כמו כן אפשר ליזום קורסים אשר ישתתפו בהם סטודנטים יהודים וערבים הלומדים במכללות להוראה, קורסים שילמדו בהם שני מורים: יהודי וערבי. הקורסים האלה יעסקו בעולם התוכן של שתי הקבוצות, עולם המורכב מנושאים חברתיים ותרבותיים.

החוקרים מאמינים כי הכשרה מתאימה של מורים – מורים אשר מכירים בצורך בחיים משותפים לשתי הקבוצות המדינה, מוכנים לעסוק בסוגיות שעניינן שאלות של זהות ודילמות של הזדהות, מגלים נכונות ללמוד עולם תוכן שעניינו המבנה החברתי והתרבותי של שתי הקבוצות וכן הלאה – מסוגלת להצמיח מורים דמוקרטים וביקורתיים יותר.


תגובות (4)

25.11.15 אמל
מהו סוג המחקר? אם לדעתכם במחקר באו לידי ביטוי מאפיינים של יותר מסוג אחד של מחקר, יש לרשום לאילו סוגי מחקר המאמר קרוב, ולנמק (דוגמאות לסוגי מחקר: מחקר נרטיבי, אתנוגרפי, מחקר פעולה.)
כיצד ביסס החוקר את המהימנות והתוקף של ממצאיו?
6. מהי דעתכם האישית על המחקר שקראתם
09.06.15 עומר אגבארייה
אבקשכם תשובות לשאלות אלה:1)מה הם הכלים האיכותניים שהשתמשו בהם החוקרים והסבר את רציונל השימוש בכלים אלו? 2)מה היא שיטת הניתוח של החוקרים . ולמה השיטה הזו מתאימה למערך מחקר זה? 3)בניתוח הממצאים . החוקרים ציינו בין היתר שתי קטגוריות : א)לימודים בבית ספר יהודי . ב) לימודי ספרות עברית שירה ותנך בבית הספר הערבי .שאלה : למחקר ישנן מספר השלכות פרקטיות - חינוכית האם אפשר להסביר אחת מהן ? האם יש להציע כותרות חלופיות ? 4) האם ניתן להשוות בין שאלות המחקר הראשונה ( סעיף א והרביעית סעיף ד לבין הממצאים . האם החוקרים הצליחו לתת מענה לשאלות אלו . עם תימוכין אחד . ישר כוח ותודות מראש
07.08.11 דורון נרקיס    |   המכללה האקדמית ע"ש קיי
ניתוח מדויק ואופסימיסטי להפליא של חינוך במצב של סכסוך לאומי, בין המצוי לאפשרי. כשקראתי את הפרק האחרון רציתי פשוט להריע.
27.07.11 ג'יוסי וורוד    |   מכללת בית ברל
השם שלי ג'יוסי וורוד בלי חאלד. חאלד הוא שמו של הכותב הראשון בלבד.
תודה מראש,
וורוד