מס"ע - HomeSchooling - ללמוד ללא בית ספר
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
10.10.04 לינק   

HomeSchooling - ללמוד ללא בית ספר

מהמדור: תפיסות ותיאוריות פדגוגיות

מקור:
כנס בחינוך ניסויי: גישות אלטרנטיביות בהוראה והכשרה, המכללה האקדמית בתל-חי
כ''א באדר ב'-א' ניסן תש''ס 5-6.4.2000

בית הספר הינו מוסד שהוקם על ידי החברה עבור צעיריה (לרוב בין גיל (6-16 כמנגנון להשגת שתי מטרות עיקריות: 1.הקניית ידע ומיומנויות, 2.הנחלת מורשת החברה - העברה תרבותית.מתוך שתי מטרות אלה נגזרות מטרות משנה: יצירת שיוויון הזדמנויות לכל ילדי החברה ומתוך נקודת זינוק זו תתאפשר ניעות חברתית התלויה רק בכישוריו האישיים של כל אחד, או עיצוב בוגר שיממש את עצמו לכשיגדל כך שיוכל להשתלב בחברה ולתרום לה מכישוריו.

בספרו "קץ החינוך" טוען פוסטמן שלמרות השינויים והתהיה המאפיינים את תקופתנו, אין חשש שבית הספר ייעלם מן העולם: "בית הספר יחזיק מעמד הואיל ואיש עוד טרם המציא דרך טובה יותר להציג לצעירים את עולם הלמידה; ושבית הספר הציבורי יחזיק מעמד, הואיל ואיש עוד טרם המציא דרך טובה יותר ליצור ציבור".דברים אלה מניחים שרק מוסד בית הספר יוצר ציבור המורכב מבוגרי בית הספר, ורק במוסד בית הספר ניתן ללמוד ולרכוש ידע.שתי המטרות העיקריות של החינוך הבית ספרי קשות מאוד להשגה משום שהתוכן שלהן והדרך להקנייתן שנויים במחלוקת הן אצל הרשויות והן אצל קהל היעד המחולק לקבוצות בעלות מאפיינים שונים.מכאן נובע שגם מטרות המשנה אינן פשוטות להשגה.כתוצאה מכך נוצרת תחושת אכזבה ממערכת החינוך הבית ספרי.

חוסר שביעות רצון מהחינוך הבית ספרי מוצא את ביטויו ברפורמות המתבצעות אחת למספר שנים (הן בארץ והם בעולם) הן בשיטות הוראה והן במבנה הפיסי של בית הספר. כל הרפורמות מתמקדות במוסד בית הספר - "More of the Same" - שינוי ממעלה ראשונה שאינו מהווה שינוי של ממש.ליוטרד (1979; 1999) טוען ש"לפי מקבלי ההחלטות חיינו מוקדשים לגידולה של העוצמה.הצדקתה של האחרונה, מבחינת הצדק החברתי כמו גם מבחינת האמת המדעית, תימצא בשיפור מירבי של ביצועי המערכת, ביעילות".היום נמצאת העוצמה בידי הכלכלה המנווטת את יתר המוסדות החברתיים בהתאם לצרכיה.כך ניתן למצוא בשיח החינוכי העכשווי מושגים כמו "יעילות", "בית הספר האפקטיבי", " -T.Q.E איכות כוללת", "לקוחות" – הלקוחים מעולמות השיח של הכלכלה, הפוליטיקה, התעשייה והייצור.רוב בתי הספר מאופיינים במבנה ארכיטקטוני "קלאסי" של מסדרונות וחדרים ומוקפים גדר או חומה, הילדים מכונסים בקבוצות של עשרות בחדרים בעלי שטח מסויים; המתכונת של מורה - תלמיד בואריאציות שונות עדיין שוררת בבתי הספר; התכנים שהם לומדים נקבעים על ידי המבוגרים, וגם כאשר הם זוכים לבחור נושא, הרי זה מתוך היצע מסויים ורק לעיתים רחוקות ביותר ניתנת אפשרות לבחירה של נושא חיצוני לחלוטין; הערכים והתרבות מוקנים לילדים באמצעות טקסים שונים תוך הפעלת מניפולציה רגשית בואריאציות ובעוצמות שונות.

בורדיה ופסרון Bourdieu and Passeron, 1977)) טוענים כי תפקידה הסמוי של מערכת החינוך הוא לשמר את המבנה ההירארכי של החברה.אחד האמצעים הוא בחירת תלמידים על ידי בית הספר המעדיף לקבל תלמידים בעלי סיכויי הצלחה רבים יותר בבחינות הבגרות, המגיעים משכבות חברתיות המסוגלות לספק להם רקע מעשיר ומפתח המאפשר להם קידום מהיר למעלה.התלמידים האחרים מגיעים לבתי ספר טובים פחות וחלקם אף לומד "רק" מקצוע.תפקידו האידאולוגי של החינוך הוא לשמר את התרבות ששורשיה נעוצים בעבר הרחוק, ובכך הם מסתמכים על דורקהיים שטען כי הארגון הפדגוגי, מגלה עוינות כלפי שינוי והוא שמרני ומסורתי אולי אפילו יותר מהכנסייה, משום שמטרתו היא לשדר לדור הבא תרבות של העבר.אפל (1998) טוען כי "החינוך אינו מפעל נייטרלי, שהרי מעצם טבעו של המוסד, המחנך מעורב -בין אם הוא ער לכך בין אם לאו - באקט פוליטי…וכי המחנכים אינם יכולים להפריד את פעילותם החינוכית מן ההסדרים הממסדיים ומצורות התודעה… השולטים בכלכלות תעשייתיות מתקדמות כמו שלנו".לא רק ההסדרים הכלכליים מעצבים את הפעילות החינוכית, אלא גם דעות ועמדות עליהן מתבססת הכלכלה.

ריצ'רד רורטי (1989) טוען ש"החינוך היסודי צריך לראות כמטרתו הראשונית יצירת התקשרות מספקת עם מה שמקובל להיות האמת בחברה אליה שייכים הילדים, כך שהם יוכלו לתפקד כאזרחים בחברה.אם זו אמת או לא - זה איננו מעניינם של המחנכים…." גם אם למחנכת יש ספקות לגבי אמת זו, הרי ש "למרות ספקות אלה, היא חייבת בכל זאת לייצר תלמידים שהסיפור שלהם על החברה בה הם חיים חופף מספיק את הסיפור של הוריהם כך שההורים לא יחשבו שבתי הספר הם מוסדות חתרניים.אם מורה חושבת שהחברה מיוסדת על שקר, אזי עדיף לה למצוא מקצוע אחר".המורה היא שליחת החברה ואסור לה לחשוב באופן עצמאי, אחרת היא עלולה לחנך דורות של ילדים בעלי נאראטיבים שונים מאלה של הוריהם, וכך להפר את הסדר החברתי היציב והבטוח. דברים דומים אמר כבר אפלטון, כאשר הציע להטיל צנזורה על תכני הסיפורים שמספרים לילדים משום שהם מהווים עבורם מודלים לחיקוי ולרכישת נורמות והתנהגות רצויות.

אולם היום רווחות בעולם מגמות של איחוד ומיזוג בין מערכות כלכליות: תעשייה, ייצור, בנקאות, תקשורת; מגמות אלה יוצרות צורך בניוד עובדים ואנשי מקצוע למדינות מסויימות, והופכות מדינות אחרות לאכסניות של מפעלים יצרנים משום שהן מספקות כוח עבודה זול.במצב זה יוצר התנגשות בין תכני ידע וערכים לוקליים ובין הצורך של האדם בימנו להיות "איש העולם הגדול".הגלובליזציה מעמידה בפני כל מערכת חינוך מקומית אתגר קשה ביותר: עליה להכשיר בוגר שיוכל להשתלב לא רק בארץ בה הוא מתחנך, אלא כזה שיוכל להשתלב בכל מערכת כלכלית שהיא בעולם: גלנר (1994) גורס שהחברה המודרנית מתאפיינת ומושתתת על:

"טכנולוגיה רבת עצמה ועל צמיחה מתמדת התובעת חלוקת עבודה משתנית תדיר, וקיום תקשורת מדויקת ומתמידה בין זרים, מה שמחייב שיתוף במשמעויות מפורשות המועברות בעגה סטנדרטית….מסיבות שונות ומתכנסות חייבת חברה כזאת להיות מבוססת כולה על "חינוך": כל יחיד מקבל הכשרתו מידי מומחים….חינוך מרכזי הוא הנורמה המחייבת, וחינוך זה הוא המשלים את התירבות המקומי… חיברות מן החוץ (מחוץ למשפחה או השבט,) ייצורם ושיעתוקם של בני האדם מחוץ ליחידה המקומית האינטימית שלהם היא כיום הנורמה, והדבר חייב להיות כך…" (גלנר1994: 441, 16, 65.).

כלומר, אומר גלנר, החינוך בחברה המודרנית הוא האופן בו היא משעתקת את עצמה וכך היא מסוגלת לספק לעצמה את צרכיה הכלכליים והתרבותיים.חינוך אוניברסאלי, סטנדרטי וגנרי ממלא תפקיד מרכזי בפעולתה של החברה, והוא מושג בתוך "מערכת חינוכית מונוליטית למדי".הידע והערכים שמעניק החינוך הבית ספרי חייב להתאים לידע ולערכים העולמיים, משום שהאדם הבוגר חייב להוכיח יכולת הסתגלות לתרבות הנשלטת בידי הכלכלה העולמית ולא רק על ידי התרבות הלוקאלית.כך נקבעת גם ההירארכיה של הידע: יש מקצועות חשובים יותר וכאלה החשובים פחות.מתימטיקה, שפות זרות, מדעים, טכנולוגיה ומחשבים הם המקצועות החשובים יותר, אוניברסליים יותר, ואילו ספרות, היסטוריה, אמנות הם מקצועות שחשיבותם פחותה משום שהם מעבירים מסר לוקאלי המחדד את השונות ומקשה על אדם להשתלב בחברה הגלובלית.

החיפוש אחרי הדרך הנכונה והיעילה ביותר לתיפקודו של בית הספר מוביל אנשי חינוך ובעלי עניין מחוץ למערכת החינוך לחפש תשובות במקומות שונים.הזעזוע בחברה המערבית בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה גרם להתנפצותם של הערכים שרווחו בעולם המערבי.נוצר צורך בשינוי, בכיוון חדש לחינוך הבית ספרי.חידושים מבניים ושיטות הוראה חדשות החלו לצוץ.הורים הביעו את אי שביעות רצונם מהחינוך על ידי הוצאת הילדים מבתי הספר הציבוריים והעברתם לבתי ספר פרטיים.שורה של אנשי חינוך ורוח החלו לחפש ולהציע אלטרנטיבות לתפיסות החינוכיות שרווחו אז: ג'והן הולט, איואן איליץ', פאולו פריירה, מאט הרן, גודמן.הם דיברו על הצורך בשינוי בתפיסת החינוך, על רפורמות בתכנית הלימודים, והגיעו עד מחשבה על ביטול בתי הספר.ג'ון הולט, אבי הhomeSchooling - אף שאל האם בתי הספר ניתנים כלל לתיקון? האם הם נחוצים? המרחק מכאן ועד החלטה של משפחות שונות להתנתק לחלוטין ממערכת החינוך היה קצר. אנשים החלו להבין שהחינוך הבית-ספרי איננו מה שהוא מתיימר להיות וכי יש דרכים אלטרנטיביות להקנות לילדים ידע וערכים.הורים החליטו שהאחריות על חינוך וגידול ילדיהם היא שלהם בלבד.הם אינם שולחים את הילדים לבתי הספר לעיתים אפילו בניגוד לחוק, ודואגים לתת להם השכלה בהתאם לתפיסת עולמם.

הדיאלוג של הורי H.S עם החברה שונה מהדיאלוג של הורים ההולכים-בתלם-החברתי עם החברה.הם גורסים כי היום, בעידן הפוסטמודרני, לא תיתכן הכללה אנושית של הגדרות, משמעויות וזהות.לכן הם רואים את עצמם זכאים לחופש בחירה בדרך בה יגדלו את ילדיהם ויחיו את חייהם.הם מאמינים כי לא ניתן לכפות עליהם אמיתות וערכים של קבוצות אליטה שליטות: אלה אינם הערכים והאמת שלהם, מה גם שאינם אוניברסאליים וקבועים אלא תלויי אדם או קבוצה מתוקף הכוח שמעניק להם השלטון. הורי ה- H.S מעדיפים לתחום לעצמם את עולם הערכים שלהם.בורבוליס (Burbules, 1993) טוען כי הפוסטמודרניזם גורס שכל ניסיון להפוך מחשבה לשיטה אחידה, מתעלם בהכרח מהאלטרנטיבות הלגיטימיות ומחייב קבוצות שונות לגמרי להגדיר ולתאר את עצמן על פי קטגוריות מונוליתיות הזרות להן.קבוצות אלה מורחקות יותר ויותר מהמהות העמוקה שלהן ומצורות התרבות המייחדות אותן בשל הצורך להצליח ולהתקיים על פי מושגים הזרים להם.לכן, הוא טוען, יש להנהיג פלורליזם של שונויות, ליצור ולשמר מרחבים תרבותיים שיאפשרו להרגיש, לדבר, ולפעול, בחופש ובביטחון. הורי ה- H.S מבקשים לחיות על פי הערכים והנורמות שהם עצמם קובעים לעצמם לא מחוץ לחברה, אלא בתוכה. מתוך הנאראטיבים שלהם עולה כי הם מקיימים אורח חיים מורכב: מחד הם מתנתקים ממערכת החינוך המכוונת לחברת את ילדיהם לערכי החברה, ומאידך הם משתפים פעולה מסוימת עם אותה חברה: הם משלמים מסים, עובדים במערכות ממסדיות, משרתים בצבא, וממלאים כל חובה אזרחית המוטלת עליהם.כלומר, הם "בחוץ ובפנים" בו זמנית.כל משפחה יוצרת לעצמה את חוקי החיים שלה, תוך שמירה על עקרון אי-הפגיעה באחרים:
"הנך חופשי, ושומה עליך לבחור, או במילים אחרות, להמציא, כי שום חוק של מוסריות כללית לא יראה לך את דרכך…" (שם: 52).

ניתן להבחין בחלוקה גסה לשתי קטגוריות אידיאולוגיות שונות של משפחות המקיימות Home Schooling. הקטגוריה האחת מבוססת על אמונה דתית, והקטגוריה השניה יכולה להקרא "איכותנית":

קטגורית האמונה דתית: חינוך נטול ערכים איננו בגדר האפשרות כלל, כך טוענים המחנכים הביתיים הדתיים.השאלה היא רק אילו ערכים מונחים ביסוד החינוך.בארצות הברית למשל, טוענים ההורים האמריקניים, מחנכת החברה האמריקאית של ימינו את הילדים לאור ערכי ההומניזם.ההומניזם, המעמיד את האנושות במרכז, בא במקום ערכי התנך המעמידים את האל במרכז הדברים.בתי הספר של הממשלה, המסרבים למסור עצמם לידי האל, הופכים עצמם למעוז הרוע ומשוללים אור צדק.לכן ילדי המשפחות הנוצריות אינם יכולים להתערבב עם הלא-מאמינים: אלוהים אסר על קשר ומגע עם החושך והלא-נקי. המורים הלא-מאמינים העובדים בבתי הספר של הממשלה אינם יכולים להיות מורים לילדי הנוצרים, באשר הם עצמם כאותו עיוור שאינו יכול להוליך עיוור אחר- וכיצד יוכלו ללמד את אהבת האל אם הם עצמם אינם מאמינים בו? הסביבה בה צריכים להתחנך הילדים צריכה להיות סביבה טהורה, שלא תשחית את הנפשות הרכות. חינוך טוב לאמנויות, מדע, והתנהגות הוא חשוב, אך חינוך דתי הוא חיוני.על הילדים להאזין ולקבל את דברי הוריהם, שעליהם מוטלת האחריות הכבדה לחנך את ילדיהם בדרך הנכונה.על ההורים ליצור אווירה נעימה בבית שתאפשר לילדים להתחנך באהבה קדושה.יש לתת הרבה אהבה, הקרבה עצמית, הקדשת זמן ותשומת לב, סבלנות ומחשבה - כי זה מה שנחוץ לחינוך ילד כיאות.

גם בישראל נמצא אצל המשפחות הדתיות כי בצד רעיון החינוך הטבעי הן מעוניינות לגדל את ילדיהם לאור הערכים הדתיים.הם שמים דגש על חינוך ולימוד התורה שלא במסגרת בית הספר.הטיעונים כאן מתחלקים למחמירים הגורסים כי בבית הספר לא לומדים די תורה, ולאחרים הטוענים שבתי הספר הדתיים אינם מעניקים לבנות חינוך שווה לחינוך שמקבלים הבנים…

תכנית לימודים: ההורים הדתיים בארצות הברית מקיימים בביתם בית ספר של ממש. בדרך כלל הם מתארגנים בקבוצות של מספר המשפחות, וילדיהם לומדים יחד.זמן מיוחד מוקצב ללימודים, וזמן אחר לפעילויות בקהילה.תכניות הלימודים בהן השתמשו בראשית הדרך היו אלה של בית הספר הציבורי, אולם עברו סלקציה כך שהחומרים המנוגדים לאמונתם הוצאו משימוש.כדי לקיים את החינוך הנוצרי קתולי כהלכתו, יש להכין חומרי לימוד המבוססים לחלוטין על התנ"ך והערכים הנוצרים.הורים יכולים להשתמש בתכנית הלימודים הרגילה, אולם יש להוסיף לה נופך דתי.באמצעות התכנים הדתיים ילמדו הילדים את עקרי הדת הנוצרית.כמו שהחילוניים מחדירים לילדים ערכים שונים, באשר הם נותנים דוגמאות מחיי היומיום שלהם, כך בדיוק ניתן לעשות לגבי חומרי הלימוד הדתיים.דוגמא טובה לכך ניתן לקחת מהסנדיניסטים הקומוניסטים בניקארגוואה בשנות ה80-.הם הכינו חמרי לימוד שתכניהם בנויים מסיפורים, שאלות, תרגילים הקשורים במכונות יריה ורימוני יד כדי להכין את הילדים לעסקי מלחמה.הם הבינו שניתן להשתמש גם במתמטיקה לצורך הכשרת האנשים לקבל את המשטר החדש. אויבי הכנסיה הקתולית מבינים את השימוש בחינוך לקידום רעיונותיהם בקרב בני הדור הבא.כך גם אנשי הכנסיה צריכים לקדם את השימוש בישו וערכיו בתחומי הלימוד:

מתמטיקה: ניתן להרכיב בעיות מילוליות בנושאים הלקוחים מחיי היומיום הקתוליים. ניתן לחשב את שטח רצפת הכנסיה למדוד את מסלול ההליכה לכנסיה, לספור כמה תחנות עבר ישו בדרכו האחרונה אל הצלב וכדומה.

אמנות: תחום זה הינו עשיר ביותר.החגים במשך השנה מזמנים אפשרויות רבות לציורים ועיבודים אמנותיים לדמויות הקדושים, סמלי החג וכדומה.אפילו כל ציור של עץ או פרח מסמל את חסד האל ועולמו.

אנגלית: ניתן לנתח את הדקדוק האנגלי בעזרת משפטים הלקוחים מתוך כתבי הקודש. הבעה בכתב היא תחום המאפשר לילדים להביא לידי ביטוי את אמונתם הדתית.הם יכולים לכתוב על חיי הקדושים, על נושאים קתוליים, סיפורי התנ”ך.

כתיבה תמה: הילדים יעתיקו מתוך כתבי הקודש, ויתרגלו את האותיות בעזרת משפטים מתוך פסוקי התנ”ך.

היסטוריה: האירוע המרכזי בהיסטוריה הוא תחית ישו הנוצרי.בכיתות הנמוכות הילדים מציירים וממלאים תמונות מוכנות המציגות קטעים מחיי ישו.בכיתות הגבוהות יותר קוראים סיפורים מחיי הקדושים, ומאירועים המתרחשים בארצות שונות.בהמשך יקראו הילדים מתוך ביוגרפיות של גיבורים נוצריים באמריקה.בכיתות ו' לומדים הילדים על מסעי הצלב ועל ימי הביניים.הם ילמדו שתרבות המערב עוצבה על ידי הכנסיה הקתולית. בכיתות ז', ילמדו הילדים מושגים מתקדמים אודות אמריקה, ועל חשיבות המושגים הקתוליים במשטר האמריקני.

מוסיקה: התרבות הקתולית עשירה במוסיקה ואמנות.יש ללמד את הילדים אוצרות עשירים אלה ולהפגיש אותם עם מוסיקה דתית כנסייתית.

התעמלות: הילדים יקיימו שיעורי פעילות גופנית במהלך יום הלימודים שלהם, ויודו כך לישו שנתן להם את היכולת להתנועע, שחנן אותם בבריאות טובה כדי שיוכלו להתעמל.

קריאה: כאן האפשרויות בלתי מוגבלות.בכל רמה יקראו הילדים חומרים המתארים את חיי המשפחה הנוצרית, סיפורים על ערכי המשפחות שהיגרו לאמריקה ובנו את האומה האמריקנית, סיפורים על העולם הישן וכדומה.

דת: זהו לבו של החינוך הקתולי.בתחום זה יש מקראה: "Baltimore Catechizm" שנועדה לילדים הצעירים יותר והיא מכילה תכנים כמו עשרת הדברות, התפילות, הסקרמנטים.לילדים הבוגרים יותר יש סיפורי תנ”ך בצד הספר "Church History" שעונה על שאלות העולות בעקבות הספר הקודם.

מדע: הילדים לומדים כאן את נפלאות האלוהים שיצר את הטבע ואת האדם, את מחזור הדם והלב, את יצירות הפאר של בעלי החיים, הפרפרים, וכן הלאה.ספרי מדע אחרים מלמדים על התפתחות התאים כשלב התפתחות עובר, כחלק מהמאבק למניעת הפלות.

בכל תחום ידע ניתן להציג את גדולת האל ונפלאותיו, ולהעניק לילדים תכנים נוצריים ככלי ללימוד המידע שעליהם לרכוש כדי להיות חברים מועילים בקהילה לכשיגדלו.

איכותנים: הורים אלה בחרו לחנך בעצמם את ילדיהם משום שהם מאמינים בלמידה טבעית. לדעתם עדיף לילדים להיות במסגרת תומכת ואוהבת, שבבית טוב להם, ולכן יש לדחות ככל האפשר את שעת השתלבותם בחברה.בבית הם יכולים להשיג בטחון, בטיחות, מוסר, ואיכות חינוכית.בתי הספר הממשלתיים מלחיצים את התלמידים, מהווים חממת פשע וסמים, המשמעת לקויה, והאוירה הכללית היא של פחד ולחץ.בנוסף לכך, חריגים אינם מקבלים את הטיפול המתאים: ילדים צבעוניים אינם זוכים לעידוד וקידום כמו השאר, ילדים מחוננים אינם זוכים להתייחסות מיוחדת, ילדי החינוך המיוחד לעומת זאת זוכים לסטיגמה ולכן עדיף ללמד את הילדים בבית - במסגרת היחידה היכולה לשים את הילד במרכז ולספק לו את צרכיו.האיכותנים מעמידים את הילד במרכז.הם סבורים כי הילד צריך לעבור תהליך של גילוי, מתוך חוויה ועשיה, וכי הוא מרכז התהליך.לכן יש צורך בטיפוס חדש של מורה: מקשיב לילד, מנחה אותו ומסייע לו לגלות בעצמו את העולם. על חומרי הלימוד להיות קרובים לעולמו של הילד ולתחומי העניין שלו.הלמידה היא למידת-חקר, בניגוד לשינון וספיגת חומר.אולם לאיכותנים לא די בשינוי שיטת ההוראה בבית הספר כאפשרות לשיפור החינוך, הם מעוניינים בשינוי טוטאלי - באחריות מלאה על ילדיהם.

תכנית הלימודים: הורים אלה מניחים לילדיהם להתפתח בקצב שלהם.הילדים ברוב המשפחות אינם עושים "בית-ספר בבית" כתחליף ללימודים בבית הספר של מערכת החינוך. הם מקיימים "unschooling", שמשמעותו היא שלילת בית הספר כתבנית שרק במסגרתה ניתן ללמוד.העולם כולו הוא סביבת לימוד שבתוכה הלימודים הם תהליך בלתי נפסק, איננו מתוכנן אלא מתרחש, אין ספרי לימוד וחוברות עבודה, מותר לשאול שאלות ולגלות סקרנות לגבי כל דבר, המבוגר פשוט נמצא שם עבור הילד, ולמעשה עבור עצמו. שלמות העשייה היומיומית הכוללנית של ההורים מצביעה על תפיסת העולם שלהם ועל משמעותה: זהו החיפוש אחרי העצמי האותנטי, הרצון לחיות כאינדיווידואל ייחודי המממש את האני הפנימי שלו בהתאם לדרך שבה הוא עצמו מגדיר את העצמי שלו. ההורים משתפים את הילדים בחיים הרגילים של בני הבית.כאשר ההורים עובדים מן הבית, יכולים הילדים לעזור להם בפעילויות מסויימות.לדוגמא, ילדי הורים העוסקים בהוצאה לאור יכולים להשתתף בהכנת משלוחים, הדבקת בולים, אריזה, מיון וכו'. ילדי משפחה החיה בחווה יוצאים עם האב למרעה ומסייעים לאם להכין גבינות.בדרך זו לומדים הילדים היישר מן המקור: ילדי המו"ל לומדים גיאוגרפיה על פי הבולים והמקומות אליהם נשלחות ההזמנות. הם לומדים על תיפקודם של מוסדות מתוך התנסות, בעוד שבבית הספר יוצאת הכיתה עם המורה לביקור בבית הדואר או במאפיה.ילדי הרועה לומדים אודות צמחים, בעלי חיים, סוגי סלעים ומאובנים הקיימים בהם.האחרים מסייעים לאמם במטבח ולומדים על צורות גיאומטריות ולספור תוך הכנת הסלט: שתי עגבניות חתוכות לקוביות, מלפפון אחד חתוך לעיגולים, רצועות ארוכות מלבניות של פלפל.כך גם לגבי צבעים ומרקם.

הילדים לומדים לקרוא מתוך צורך באופן טבעי.הם מבקשים מהוריהם או מאחיהם הגדולים לסייע בידיהם, ולאחר שהם קולטים את ראשית הקריאה, הם ממשיכים להתקדם בהתאם לקצב שלהם.כך גם לגבי הכתיבה.ההורים נענים לצורך של הילדים ומציגים בפניהם ספרים בנושאים שונים, יושבים עמם וקוראים בפניהם או מאזינים לקריאתם. באחת המשפחות בארץ כתבו הילדים עם האם עבודות אישיות על נושאים מתוך עולמם הקרוב: הפטריות הגדלות בחצר.במשפחה הגרה בהרים מזהה הילד בן הארבע מאובנים וסוגי סלעים בסביבתו.

אחת הדרכים העומדות בפני ההורים היא השימוש במחשב ובתקשורת מחשבים לשתי מטרות: האחת להורים כמחנכים והאחרת לילדים עצמם.ההורים מוצאים על הרשת מאגרי מידע, מקורות לחומרי למידה, המלצות על חומרים, קבוצות דיון בנושאים שונים, כתובות של יצרנים ומוציאים לאור של ספרי לימוד וקריאה, וכן הלאה.הילדים נעזרים בתקשורת מחשבים מתוך הרעיון שהעולם כולו הוא מקור הלימוד והגירוי ללמידה יעילה. הם נעזרים במומחים העונים ישירות על שאלותיהם, הם משתתפים במשחקים המאורגנים על ידי גופים שונים.הם מבקרים באתרים של מוזיאונים וירטואליים, צופים בתערוכות ומורידים הצעות לפעילויות בעקבות תערוכות שניתן ליצור בבית; הם מורידים חומר ממאגרי מידע בנושאים לימודיים וכן הלאה.חלק מהילדים אף בונה לעצמו אתר על הרשת וכך הוא יוצר קשר עם ילדים אחרים.

החשש שמא הילדים יגדלו ללא מסגרת ולכן לא ידעו מהי משמעת או התחשבות באחר או יגדלו להיות שונאי אדם הינו מופרך לחלוטין.הילדים גדלים בתוך מסגרות: הם נולדים למשפחה גרעינית, מורחבת.הם מוקפים בבני אדם בגילים שונים בעלי עיסוקים שונים החיים באותה קהילה.הם מוקפים באמצעי המדיה: רדיו טלויזיה, עיתונות, קולנוע, מחשב. הם מוקפים צלילים, מראות, סיפורים, תנועה, צבעים, נופים.הם רוכשים את הידע הדרוש להם, הרצוי להם מתוך החיים עצמם ללא הכוונה של מוסדות החברה.תיאוריות חינוכיות שונות מתייחסות לדרכים המגוונות בהן לומד הילד.כל הגישות מתארות את תהליך הלמידה כתהליך מתמשך על פני כל החיים ואת האדם כקולט ומפנים מידע באופן קבוע (רשימה חלקית: אדר; 1969, Holt; 1964, סמילנסקי; 1984, פריירה,; 1981הרן 1990), התיאוריות החינוכיות היום גורסות כי יש להקנות לילדים בעיקר כלים ופחות תכנים, כדי שהם יוכלו לעשות בעצמם מיון ושימוש בכמויות הידע העצומות הנוצרות כל רגע בעולם.

היום מקובל לאמור שבית הספר אינו מתחיל ומסתיים בקירות הכיתה או בגדר המקיפה אותו.המידע הפך לנגיש יותר לכל שכבות החברה.הטכנולוגיה המאפשרת תקשורת שוטפת בזמן אמת עם אחרים בקהילה המקומית או ברחבי העולם שוברת את אחדות הזמן והמקום הן עבור הלומדים והן עבור המורים. הילדים מקבלים מידע בזמן אמת לא רק מהתקשורת הממוחשבת, אלא גם באמצעות הטלויזיה והקולנוע המעבירים להם פרטי מידע אודות המתרחש בעולם, ופרטי ידע הנלמד בבית הספר.בנוסף לכך, הטלויזיה והקולנוע, כאמצעי תקשורת המוניים, פועלים גם להפצת הערכים והנורמות הלוקאליים, כמו למשל ריכוז השידורים מסביב לנושא מסויים בעת יום זיכרון או חג לאומי, הצגת מידע באורח מסויים, הצגת סיפור כזה או אחר מתוך מגמה מסויימת.ילדים שאינם לומדים בבית הספר רוכשים את המיומנויות והידע בדרך אחרת, בזמן אחר, ואינם כפופים לרף הכיתתי או הבית ספרי. ילדים שירצו בהמשך לרכוש תעודת בגרות יוכלו לעשות כמו אחרים שאינם משתלבים במערכת: ללמוד במסגרות אקסטרניות ולהבחן מחוץ לבית הספר.לימודים גבוהים אף ניתן ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.הלימודים אינם מהווים סיבה לאי קבלת ה-HomeSchooling על ידי הממסד.הקושי שלו לקבל שיטת חינוך זו כדרך לגיטימית אינו נובע מהיותה בלתי יעילה, אלא ממקום אחר: אבדן השליטה על אחת מהקבוצות המרכיבות את החברה, חוסר הפיקוח על התכנים שאותה קבוצה רוכשת, אי המעורבות בעשייה היומיומית של חברי הקבוצה, החשש בפני הסתגרות שתוביל להתנתקות או לפעילות אנטי חברתית כזו או אחרת, והחשש מפני התפשטות הרעיון.מכאן נובעת הדרישה) כך בכל מדינה שבה מיישמים (HomeSchooling להגשת בקשה אישית לשר החינוך וקבלת אישור אישי המתחדש כל שנה לאחר עמידה בקריטריונים מסויימים המוגדרים על ידי מימסד החינוך.

 ביבליוגרפיה

 - אדר, צבי, 1969, החינוך מהו?, הוצאת ספרים ע׃ש מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים.

-      איליץ', איוואן, 1970, ביטול בית הספר, הוצאת מסדה רמת גן.

-      אפל, מיכאל, 1998, "על ניתוח ההגמוניה", בתוך: חינוך החשיבה, 31, אפריל 1998 עמ' 45-57

-      אריאלי, מרדכי, 1998, "הידע של הכיתה ושל בית הספר: כמה היבטים בינתרבותיים ובינדוריים", בתוך: איילון, ח. (עורכת), תכניות לימודים כהבנייה חברתית, בית הספר לחינוך הוצ.רמות ת"א, עמ', 15-32

-      גלנר, ארנסט, 1994, לאומים ולאומיות, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב

-      הלר דגני, חיה, 1996, "Home Schooling- מרד בחברה או אליטיזם בחינוך?", חיבור לקראת התואר מוסמך למדעי הרוח (M.A.), בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב

-      הרן, ג.קריסטופר, 1990, מגבלות החינוך הבית ספרי ואפשרויותיו, הוצאת אקדמון אוני ירושלים.

-      ליוטר, ז'אן פראנסואה, 1999, המצב הפוסטמודרני, הוצ.הקיבוץ המאוחד תל אביב.

-      פוסטמן, ניל, 1998, קץ החינוך - הגדרה מחודשת למטרות בית הספר, הוצ.ספרית פועלים, תל אביב

-      פריירה, פאולו, 1981, פדגוגיה של מדוכאים הוצאת מפרש.

-      סמילנסקי, י., 1984, קריאה לחינוך, ספרית הפועלים.

 - Bourdieu.P., Passeron, J.C., 1977, Reproduction in Education, Society, and Culture, SAGE Publications, London and Beverly Hills.

- Holt, C.John, 1964, "How Children Fail?" Pitman, New York

- Klark, M. Kay, 1993, Catholic Home Schooling, Tan Books And Publishers, - INC, Rockford, Illinois.

- Rakestraw, Jennie F.&Rakestraw, Donald A, 1990, Home Schooling: A Question of Quality, An Issue of Rights.׃ in: Educational Forum, v 55 n1 p.69

- Rorty, R., 1990, The Dangers of Over Philosophication - Reply To Arcilla and Nicholson׃ in: Educational Theory, 40: 1 pp.41-44