|
ככל שהבלוגים הלימודיים הולכים ומשתלבים באוניברסיטאות ובמכללות בארה"ב , כך נעשית שאלת הערכתם ע"י המרצים מורכבת יותר. המרצים, שכבר נוטים לשלב בלוגים של סטודנטים בקורסים שלהם , מתחבטים בשיטת ההערכה הנכונה והמתאימה שעליהם לנקוט בה. כיום קיימות יש אסכולות להערכת בלוגים בקורסים באוניברסיטאות ובמכללות : הגישה הראשונה לה ניתן לקרוא ההערכה הנורמטיבית או ההערכה המסכמת מבוססת על קריטריונים ברורים (מחוון לימודי) בהם צריכים הסטודנטים לעמוד, כגון , תדירות כתיבה, מתן משובים וקריאת מאמרים וסיכומים.
האסכולה השנייה מצדדת בהערכה מעצבת או קונסטרוקטיביסטית המבוססת ביסודה על ההתמודדות החקרנית קוגניטיבית של הסטודנט במהלך הקורס. נקודת המוצא כאן היא האם בבלוג שלו הסטודנט החליט להעמיק או להרחיב נושא כלשהו שלמד בכיתה ולהעשיר את עצמו ואת עמיתיו בידע נוסף ומעניין בנושא. הבסיס להערכה כאן הוא הסקרנות והחקרנות של הסטודנט שהוא מגלה במהלך התמודדותו העצמית עם נושא הכתיבה בה הוא בחר. האם הסטודנט הציג גישות מדעיות נוספות והעמיק את הצגת הנושא הנחקר בבלוג שלו? תפיסת ההערכה דומה יותר לפרויקט חקר שהגיש הסטודנט. הדגש כאן הוא על התהליך ולא רק על התוצר. ההערכה הקונסטרוקטיביסטית של הבלוגים הקורס מחייבת רפלקציה של הלומד ולכן מתאימה במיוחד לקורסים במכללות להכשרת מורים ובתי ספר לחינוך , אך בהחלט לכל קורס אקדמאי מעמיק יותר. בתהליך ההערכה, הסטודנט הוא בבחינת שותף פעיל המספק למרצה מידע קונסטרוקטיבי על אופי למידתו.
הבעיה נעשית מורכבת יותר כאשר מדובר בבלוג קבוצתי של סטודנטים בקורס. לכן , במקרים רבים מעדיפים המרצים כי כתיבת הבלוגים של הסטודנטים תהיה פרטנית ולא קבוצתית.
לאורך זמן , ברור כי ההחלטה על שיטת ההערכה מבוססת על תפיסת ההוראה והלמידה של המרצה בקורס. מרצים בעלי תפיסה פדגוגית פעילה וקונסטרוקטיבסטית לא יסכימו להיצמד להערכה מסכמת ואילו מרצים הצמודים למחווני הערכה מסכמים יתקשו לשנות את תפיסת עולם הפדגוגית לקידום למידה עצמית וחקר עצמי.
מקורות המידע :
|