מס"ע - פאולו פריירה – עשור למותו: הוראה דיאלוגית
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
12.10.07 מאמר מלא    הדפסה מאמר
תגובות
מאמר ותגובות

פאולו פריירה – עשור למותו: הוראה דיאלוגית

מהמדור: תפיסות ותיאוריות פדגוגיות
מקור: הד החינוך, אוקטובר 2007 (גיליון מס' 09, כרך פ"א).
 
לפני עשר שנים הלך לעולמו אחד מאנשי החינוך המשפיעים ביותר בזמננו – פאולו פריירה (1997-1921). הוא נולד ומת בברזיל, ואף שהיה בוגר אוניברסיטת רסיפה במשפטים, בפילוסופיה, ובפסיכולוגיה, פנה להיות מורה בבית הספר. משם התקדם לתפקיד של מנהל מחלקת החינוך והתרבות בחבל פראנמבוקו. בתפקיד זה התמסר להוראת קרוא וכתוב בקרב עניים ופיתח את היסודות למה שנודע אחר כך בשם "פדגוגיה של שחרור".
בתחילת שנות ה-60 התפשטה שיטת ההוראה שלו ויושמה במסגרות שנקראו "מעגלי תרבות". במסגרות אלה נתפסה הוראת השפה כחלק מחינוך פוליטי. בעקבות ההפיכה הצבאית ב-1964 הושלך פריירה לכלא, הוגלה לבוליביה ומשם עבר לצ'ילה שם התמסר לחינוכם של איכרים אנאלפביתיים.
ב1970 התפרסה המהדורה האנגלית של ספרו המפורסם פדגוגיה של מדוכאים (ראה אור בעברית ב1981 בהוצאת מפרש, בתרגומה של כרמית גיא עם הקדמה מאת צבי לם). הספר עורר הד גדול, ופתח לפריירה אפשרויות שונות. לאחר ניהול פרויקטים חינוכיים במקומות שונים בעולם שב פריירה לברזיל ב-1980, והצטרף למפלגת הפועלים בסאן פאולו. בשנת 1986 התמנה לשר החינוך של העיר. מאז כתב כמה ספרים שהעניקו השראה לתנועות חינוכיות רבות, הידועה שבהן מכונה "פדגוגיה ביקורתית".
 
מערכת הד החינוך מציינת עשור למותו של הוגה ומנהיג חינוכי גדול. חגית גור, נעמי דב-מלאך ונירה מאי כותבות על פריירה מנקודות מבט שונות. שלושתן חקרו את הגותו של פאולו פריירה, והן מיישמות אותה בדרכים שונות בעבודתן החינוכית.
 
הוראה דיאלוגית
 
פאולו פריירה יצר אסכולה חדשה בחינוך, שנהוג לכנותה "פדגוגיה ביקורתית", "חינוך דיאלוגי", "חינוך משחרר" או "חינוך עממי". אסכולת הפדגוגיה הביקורתית נפוצה בעיקר בארצות עניות שהדיכוי הכלכלי, החברתי והחינוכי בהן גדול מאד, אך ב-25 השנים האחרונות מיישמים אותה גם בצפון אמריקה ובאירופה, ואף בישראל. מושגים רבים מתוך הפדגוגיה הביקורתית, למשל "העצמה" ו"דיאלוג" חדרו כבר לשפת החינוך היומיומית, אם כי דוללו מעט.
 
דיאלוג – דרך לחוות עולם
 
מהותו של הדיאלוג בפדגוגיה של פריירה היא שיח שוויוני בין לומדים ומלמדים, שיח הנובע מהחיים של הלומדים ומבוסס על כבוד הדדי. באמצעות הדיאלוג הזה המורה מכיר את החיים של התלמידים, את הדברים המשמעותיים עבורם, ואינו מניח שידע אחד טוב מידע אחר. הוא מסתמך על עולמם התרבותי של הלומדים, המורה והתלמידים לומדים דרך השיח המשותף, ומשתתפים בהחלטות הקשורות ללמידה ולחומר הלימודים. ב"מעגלי התרבות" של פריירה, למשל, הוראת הקריאה נעשית בלא שימוש במקראה. את התכנים – המילים שלמדו לכתוב, לפרק ולהרכיב- בחרה קבוצת הלימוד מתוך השיחות שניהלה.
 
למידה באמצעות דיאלוג מושתת על התפיסה שנקודת המוצא ללמידה ולהתפתחות היא ידיעה קודמת ושיח המכבד את הלומדים. עבור פריירה הדיאלוג מורכב "מכבוד, אהבה, היכרות תרבותית ותקווה". איירה שור, תלמידו המובהק של פריירה, הגדיר את הדיאלוג כ"נותן אמון אוהב צנוע, חדור תקווה וביקורתי". הדיאלוג הוא דרך לראות ולחוות את העולם.
סטודנטיות מהמגמה לחינוך ולצדק חברתי, סביבתי וחינוך לשלום בסמינר הקיבוצים הקימו קבוצת נשים ביפו בה לימדו את הנשים קרוא וכתוב. כבר בשיעור הראשון התברר כי הנשים מעוניינות ללמוד לקרוא ולכתוב עברית, כיוון שזו השפה השימושית יותר עבורן. הדיון הוביל לשאלות על יחסי הכוחות בין השפה העברית לשפה הערבית במציאות היפואית שנשים אלה חיות בה..
התכנית והתכנים השתנו ועוצבו במהלך השיחות עם נשות הקבוצה. לימוד הקריאה נעשה מתוך עולמן התרבותי ומתוך מצבים ממשיים שבהם נזקקו למיומנות הקריאה בעברית. מאוחר יותר הן חזרו לקריאה בערבית.
 
החינוך המשחרר
 
פאולו פריירה כינה את ההוראה הדיאלוגית גם בשם "החינוך המשחרר". הכוונה היא שחינוך כזה משחרר את החשיבה מקיבעונות חברתיים בעצם התייחסותו לשיח הפוליטי ובאמצעות מיפוי המציאות שהלומדים עושים בעזרת הידע שלהם. הלומדים מביאים אתם ללמידה את עולם הידע העשיר שלהם, את ההבנות שרכשו בניסיון חייהם, ואת ההנחות שלהם על המציאות. הם מסבירים את העולם שהם חיים ויוצרים בו, כיצד הוא פועל ולפי אילו כללים. הלומדים אינם מסתפקים במיפוי המציאות, הם שואלים עליה שאלות, בוחנים ומעריכים אותה, ותוהים אם כדאי לשנותה.
סטודנטית מהמגמה לחינוך לצדק חברתי, סביבתי לשלום בסמינר הקיבוצים, שעבדה בבית ספר יסודי, החליטה להתחיל פרויקט חוויתי של קריאה וכתיבה עם ילדים שפיתחו פחד מקריאה. היא הקשיבה לסיפורים שלהם ורשמה אותם, ושבוע לאחר מכן הביאה אותם מודפסים יפה לצורך קריאה ושיחה עם הילדים. זהו, למשל סיפורה של דנה, תלמידה מכיתה א': "פעם היה פרח עצוב של היו לו חברים וגם לא הורים, וגם אפילו לא סבתות וסבים. הפרח העצוב היה משועמם והוא לא ידע מה לעשות. הוא היה בשכונה שאף אחד לא רצה לגור בה, כי הבתים שם היו יקרים. ופתאום הפרח העצוב נהיה לפרח חדש, והוא פתח דף חדש. פתאום הוא אמר לעצמו, "הפעם אני אחכה ואחכה ואחכה", וזה מה שהוא עשה.
פתאום באו לחפש דירה, והם היו דווקא עם הרבה כסף האנשים שרצו לגור שם. זו הייתה משפחה עם ילדים ותינוק, בן ובת. הם ראו את הפרח ואמרו: "בוא נקטוף אותך". אך פתאום הם ראו שירדה לו דמעה ושהוא זז ומדבר. ואז הם היו חברים שלו. הפרח הסביר את הסיפור, וכך הם נהיו חברים. ועכשיו הם חיים באושר ובעושר עד היום".
 
הדיאלוג עם דנה, לפני ואחרי הסיפור שכתבה, נגע בשאלות של בדידות אישית ובקשר לחיים בשכונה שהדירות בה אינן יקרות. דרך מטפורה של הפרח וההקשבה של הסטודנטית הצליחה דנה לבטא את המודעות שלה להזנחה השכונתית, ואת הפנטזיה שלה על שכונה אחרת וחיים אחרים.
 
השאלות שנשאלות בדיאלוג הפרייריאני קשורות לחשיבה חברתית ביקורתית בכל הנושא. כאלה הן, למשל שאלות שעוסקות בחלוקת הכוח בחברה (בחברת הילדים, בבית הספר, בקהילה, בעיר או במדינה): מי מרוויח מהמצב הקיים מי מפסיד? מי מרוצה ורוצה לשמור את המציאות כפי שהיא? מי שואף לשינוי? האם מתקיימים ערכים של שוויון וצדק חברתי במציאות הנלמדת? מה נעשה בעבר כדי לשנות את המצב? מה אפשר לעשות בעתיד?
תהליך מיפוי המציאות מחבר את הלומדים להקשר היסטורי ותיאורטי, ועוזר להם להבין את ההווה מתוך היכרות עם העבר. הוא עוזר להם גם לגבש תפיסה של עתיד רצוי ושל הדרכים לשאוף ולפעול כדי להגיע אליו. מיפוי המציאות בעזרת שאילת שאלות ביקורתיות מאפשר בניית מודעות לכוח ולדרך שהכוח מיוצר ומחולק באמצעות פעולות אנושיות. המודעות לכוח באה מתוך התעסקות בשאלות כגון מי מפעיל סמכות? מי מחזיק בכוח לאיזו מטרה? באיזו אופן הכוח מאורגן? חינוך משחרר עוזר ללומדים למצוא את ההקשרים החברתיים ולפעול בתוכם כדי ליצור חברה אחרת, ולצמצם את האפליה ואת ההתעמרות בחלשים.
קבוצת סטודנטיות מהמגמה, שעובדות עם ילדים של מהגרי עבודה מארצות אפריקה, נתקלה בצורך לשוחח עם הילדים על היחס הגזעני הבוטה שהם סופגים מילדים בהירי עור בהפסקות. סטודנטיות אתיופיות, שחוו סוג כזה של גזענות, הדריכו אותן כיצד להתמודד עם התופעה. התהליך של הבנת ההקשרים הללו הוא תהליך שיש בו העצמה, הוא מאפשר ללומדים לצאת מתוך תחושה של חוסר אונים למקום שהם יכולים לפעול בו ולהשפיע.
 
מגילת רות לילדי עובדים זרים
 
המושגים "דיאלוג" ו"העצמה" נעשו פופולאריים בתקופה האחרונה. המילה "דיאלוג" נחשבת מילה נרדפת ל"שיחה", ואף מחליפה אותה. "העצה" משמעה "חיזוק" או "התחזקות", אך אצל פריירה לא כל שיחה בין מורה ותלמיד היא דיאלוג, ולא כל התחזקות של תלמידים היא העצמה.
 הדיאלוג המשחרר היא דיאלוג המאפשר לרכוש תובנות חברתיות, ומטרתו להביא שינוי מצב חברתי הנחווה כבעייתי. הדיאלוג המשחרר נעשה בתוך קבוצת ההתייחסות ובתוך הקשר שבוחן ערכים של צדק ושוויון. מטרתו לאפשר ללומדים להתחבר ללומדים להתחבר לכוחות שלהם ולעבור תהליך של העצמה, שבו הם מתחברים לעוצמות הפנימיות שלהם כיחידים וכקבוצה. כלומר, של חברי הקבוצה לכוחות הקבוצתיים שלהם הוא חלק משמעותי בתהליך ההעצמה של פריירה. בתהליך הזה כל הלומדים מכירים בעובדה שכל אחד חכם, חשוב, משמעותי. תהליך ההעצמה הוא חלק מתהליך הדיאלוגי שמשאיר מרחב למשתתפים בדיאלוג לבדוק את כוחותיהם האישיים והקבוצתיים, ולמצוא דרך לשפר את מצבם במציאות.
לקראת חג השבועות לימדו זוג סטודנטים מהמגמה בסמינר הקיבוצים את "מגילת רות" בבית ספרם, בית ספר שהכיל שיעור גבוה יחסית של ילדי עובדים זרים. נקודת המבט הייתה היחס לעובדים הזרים. הם השתמשו בידע ובניסיון העולם של הילדים החשופים לנושא דרך השכונה. כך, ילדים שבדרך כלל מרגישים מנוכרים לחגים היהודיים, מצאו חיבור אישי לחג והרגישו מחוזקים מהידע שיכלו להביא לדיון ומההתייחסות של הלימוד למציאות חייהם.
רכישת שליטה ותפקוד במבנה שוויוני של למידה, שהכוח בו נחלק בין הלומדים בצורה שווה, מאפשרים העצמה. לתלמידים יש שליטה על התוכן ועל דרך הלמידה, הם מתנסים בשיתוף חברתי, במרחב פעולה ובשותפות בקבלת החלטות. הם יכולים להוביל שינוי ולייצור מציאות טובה יותר ואנושית יותר לעצמם ולסובבים אותם. ההעצמה היא גם אינדיבידואלית וגם קבוצתית. לקבוצה יש כוח לחולל שינויים יותר מאשר ליחיד. קבוצה שיש לה עניין משותף ומטרה משותפת של שינוי חזקה בהרבה מכל פרט בנפרד.
 
פעמים רבות הדיכוי שאנשים חווים גורם להם להדחיק את הכוחות שלהם כפרטים וכקבוצה. החינוך המדכא מפרק את האובייקטים שלו מכוחותיהם. כדי להתגבר על כוחות הדיכוי יש צורך להיות מחוברים להקשר קבוצתי המזין את הכוחות של היחיד, ולהפך. השיתופיות והחיבור לכוח האישי והקבוצתי הם אבני יסוד בפדגוגיה הביקורתית.
 כך למשל, סטודנטית מהמגמה בסמינר הקיבוצים, שעבדה עם ילדים בכיתה ג' בשכונה ענייה בתקופה שהדיון הציבורי עסק בתקציב המדינה, לימדה מתמטיקה בסיסית באמצעות תקציב המדינה. הילדים חיסרו וחיברו מיליוני שקלים, ועסקו בקשר של המיליונים הללו לחייהם בשכונה.
 
הדוגמאות המובאות על ידי הכותבת (חגית גור) לקוחות מההתנסות של הסטודנטים במגמה לחינוך לצדק חברתי, סביבתי וחינוך לשלום, מגמה שהוקמה במכללת סמינר הקיבוצים ואשר מבוססת על עקרונות החינוך הדיאלוגי. בכל כיתה לומדים סטודנטים וסטודנטיות ממגוון רב של רקעים תרבותיים וחתכים סוציולוגיים: יהודים וערבים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, אתיופים, חירשים, סטודנטים מן הפריפריה ומן המרכז. התכנים עשירים בנושאים חברתיים: פמיניזם, זכויות אדם, זכויות ילדים, תנועות לשינוי חברתי, כלכלה חברתית, גישור, חינוך לשלום, צדק סביבתי, חינוך ביקורתי ועוד. הלמידה אינה פרונטאלית, אלא מתבססת על דיאלוגים קבוצתיים ובין-אישיים. הסטודנטים גם מתנסים בעבודה מעשית באזורים חסרי משאבים בקרב אוכלוסיות מגוונות, ותורמים עבודה של מחייבות חברתית בקהילה.
בשביל הסטודנטים עצמם וכן בשביל הילדים שהם עובדים עמם בבתי הספר ובארגונים לשינוי חברתי, הפדגוגיה הדיאלוגית אינה תיאוריה או מקבץ סיסמאות בלבד, היא כלי עבודה מעשי שמביא לקשר, לאהבה, לתקווה ולאמונה בילדים.
 
עקרונות הפדגוגיה הדיאלוגית, שפאולו פריירה התחיל ליישם בברזיל בשנות ה-60 בהוראת קריאה לאיכרים אנאלפביתיים, רלוונטית מאד גם היום לפתרון בעיות המטרידות אותנו, ובמיוחד לקשיים הנובעים מפערים חברתיים, מכישלונות ומניכור של ילדים בבית הספר. היינו רוצות לראות את העקרונות הללו זוכות לתפוצה רחבה יותר במערכת החינוך הישראלית.

תגובות (7)

07.08.16 רינה יצחקי    |   גמלאית סמינר הקבוצים
חוזרת על הרעיון להקים צוות משימה וכמובן שזה תלוי בנכונותה של חגית גור להוביל את הקבוצה. אין לי ספק שגם מי שאינו מאמץ בשלמות את תורתו של פרירה יכול הרוויח מרעיונותיו. בעיקר חשוב לילדים. בהצלחה!
06.08.16 אורי ניב
http://drorlanefesh.org.il/catalog/tikun-haolam/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94/
21.06.16 נורית ערמון
מחפשת את הספר : " מכתבים למורה - לאלה המעזים ללמד " / פאולו פריירה.
תודה
17.06.16 דליה ענבר ניצני    |   מורה ב"מוזות
מחפשת את הספר בנרות, האם מישהו יכול לעזור לי לרכוש אותו
בתודה
דליה
22.06.12 רינה יצחקי    |   גמלאית, סמינר הקיבוצים תל אביב
פרירה אכן היה מחנך ענק. מצער שאצלנו רק מעטים מכירים את פועלו ואת תורתו. כן, מזכירים אותו ברשימה ביבליוגרפית או באירוע רלבנטי אבל - בוחן המציאות - בתי הספר בהם מבלים הילדים והמורים כל כך הרבה שנים חפים ממגע עם פרירה. דרושה עשייה מכוונת למטרה - אשמח להצטרף לצוות חשיבה
26.01.12 רפאל טל    |   עצמאי
מאד מעודד ,מעונין ליצור קשר עם הכותבת חגית גור
כתבתי ביוזמתי נייר עמדה :" מודל חינוכי למאה ה 21 "
בתודה
22.12.11 רביע    |   תפקידים מיוחדים
אני בעד. זה בהחלט כוח חשוב, כוח של שינוי.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח