מס"ע - להפוך את חצר בית הספר למרחב למידה: אסטרטגיה לחינוך ציבורי
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
13.05.19 סיכום   

להפוך את חצר בית הספר למרחב למידה: אסטרטגיה לחינוך ציבורי

מהמדור: סביבות למידה

Gallardo, V. B., & Turkienicz, B. (2018). Converting the schoolyard into a learning space: A strategy for public education. Space and Culture

  • הטכנולוגיה והגלובליזציה משפיעות על דור התלמידים בן זמננו, ושיטות ההוראה והלמידה משתנות בהתאם, אולם מרחבי הלמידה נותרו ברובם מסורתיים ואינם מתאימים עוד לחברת הלומדים העכשווית.
  • בבתי ספר ציבוריים בברזיל התפתחו פרקטיקות הוראה חדשניות התומכות בפדגוגיה חדשנית באמצעות התערבות פיזית בחצר בית הספר הקיימת.
  • התערבות זו אינה דורשת השקעה כספית ולכן שימוש בחצר בית הספר כמרחב למידה אפשרי, גם אם אין הדבר מצוין במפורש בהנחיות מדיניות החינוך הרשמית.
  • ההתערבויות הפיזיות מתייחסות לחומרי הלימוד הקיימים, שהועברו קודם לכן בכיתה, ומוסרות את הידע בדרכים אחרות, במרחב הפתוח, תוך שילוב של פעילות גופנית.
  • התערבויות פיזיות במתקנים הקיימים מובילות להיררכיה אחרת, מרומזת יותר, שנוצרת בין המורה לבין תלמידיו, כיוון שעמדת המורה במרחב אינה מובחנת עוד או מופרדת מזו של התלמידים.
  • השינוי במרחב מאפשר אינטראקציות חופשיות יותר בין המורה לתלמידים ובמקביל פותח פתח לפעילות עצמאית (אוטונומית) של התלמידים כמו גם לשיתופי פעולה.
  • השימוש במתקני מגרש המשחקים הקיימים, המעודדים תנועה גופנית, הראה כי אין צורך במחסומים פיזיים שיגבילו את השימוש בחלל ואת ריכוז התלמידים סביב אזורי העניין (אזורי ההתערבות). על אף היעדרם של גבולות ממשיים במרחב (בדרך כלל קירות), ההתערבויות ניתבו את פיזור התלמידים בחצר מבלי לפגוע בפיקוח הפדגוגי.

 

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת

מתי ייעלם חדר הכיתה?

"אנו מעצבים את הבניינים שלנו, לאחר מכן הם מעצבים אותנו": 7 כללים לעיצוב מרחב למידה חדשנית

להיעשות מורה מינורית

 

מרחבי הלמידה במאה ה-21

השפעתם של הטכנולוגיה ושל הגלובליזציה על דור התלמידים שצמח וצומח במאה ה-21 נחקרת ומנותחת וניכר כי גורמים אלה תורמים לעיצוב תלמידים מלוכדים יותר מבחינה חברתית המסוגלים להגיע להחלטות באמצעות שיתופי פעולה (Rosenfeld & Loertscher, 2007). מחקרים המתייחסים לדור תלמידי העתיד מגיבים גם לסוגיית עומס המידע המציף את הלומדים ומציעים שינויים באופני ההוראה ובתכניו כאמצעי להתמודד עם בעיה זו. אלא שבעוד רעיונות הקשורים ללמידה ולהוראה מושפעים מהמגמות הללו, הרי שמרחבי הלמידה נשארים, על פי רוב, במתכונת המאה ה-20 (Boys, 2011).

עיצוב הלמידה וההוראה בכיתה הנוכחית מבוסס עדיין על המודל המסורתי, שאת מקורו ניתן לאתר בעידן התעשייתי, בו עיקר הפעילות בכיתה סבב סביב העברת ידע דיסציפלינרי באמצעות יחסים אנכיים בין מורה ותלמידים. היחסים הללו התבטאו בעיצוב החלל: שורת שולחנות וספסלי לימוד בזה אחר זה אפשרו למורה לראות ולפקח על כל התלמידים, לשמר ולשכפל את ההיררכיה כמודל חינוכי, אשר במרכזו דמות המורה (Vieira, 2000).

עיצוב זה סותר את מטרות החינוך העכשווי המבקשות לקדם ולעודד חוויית למידה אקטיבית המובילה להבניית ידע, ולא לקבלתו הפסיבית במסגרת היררכיה ברורה, כללים ידועים ומסלול נתון וקבוע (Bernstein, 2003).

המאמר הנוכחי מציע אסטרטגיות למידה והוראה התומכות בפדגוגיה חדשנית ואינן דורשות השקעה כספית גדולה. על פי מודל שעושה שימוש בחללים פנויים בבתי ספר בברזיל, ניתן לראות כיצד ניתן אפשר לפתח פרקטיקות הוראה חדשניות באמצעות תכנון התערבויות פיזיות המשתמשות בחצר בית הספר הקיימת ובמתקנים הטיפוסיים שלה.

השיח הפדגוגי הברזילאי, הנתמך על ידי משרד החינוך, שם דגש על תהליכי הבניית ידע באמצעות אינטראקציות חברתיות וסביבתיות (Vygotsky & Cole, 1978) המהוות בסיס ללמידה ולהתפתחות הילד. ובכל זאת, למרות המלצות משרד החינוך, המעודד תיאורטית את קיומם של מרחבים גמישים התומכים באינטראקציות מגוונות, בהם יוכלו התלמידים (והמורים) ליהנות ולבנות ידע אינטרדיסציפלינרי באמצעות פעילות ביקורתית, יצירתית, אין בנמצא תכניות או הנחיות ממוקדות התומכות ביישום של פרקטיקות הוראה חדשניות במרחב הפתוח.

שימוש בחצר בית הספר כמרחב למידה

במחקר הנוכחי נותחו תוצאותיו של ניסוי פדגוגי במהלכו נערכו שתי התערבויות פיזיות באמצעות שימוש במתקנים הקיימים בחצר המשחקים של בית ספר, תוך קישורם לנושאי הלימוד של בית הספר היסודי: מתמטיקה ומדעים. בברזיל בית הספר היסודי כולל את תשע השנים הראשונות (עד גיל 14-15). הנושא שנבחר עבור המהלך הניסויי נלמד קודם לכן בכיתה רגילה. הניסוי נערך בבית ספר ממלכתי בעיר קטנה, הוריזונטינה (Horizontina), בדרום ברזיל, וקיבל את אישור מחלקת החינוך והתרבות של העיר שגם פיקחה על הניסוי. בניסוי השתתפו 35 תלמידים בני 13-14.

ההתערבויות השונות בשטח המשחקים סומנו על פני האדמה. במקרה הראשון, במרחב בו מוקמו הנדנדות לפני כן, שולבו כמה אמצעים פיזיים פשוטים על מנת ללמוד שני תכנים מרכזיים מתוך מערכת השיעורים השגרתית: 1. תנועת המטוטלת וזמן התנודה שלה. 2. טריגונומטריה: זוויות. באמצעות לוחות דיקט פשוטים שקובעו במסגרת הנדנדה, גיר, ומעין מד זווית ברקע הנדנדה התאפשר לתלמידים לעקוב אחר רדיוס התנודה ולעקוב אחר תיאור המשרעת הזוויתית.

אזור התערבות שני עסק בעקרונות בסיסיים של פעולת מכונות (חומר ששייך לכיתה האחרונה בבית הספר היסודי בברזיל, כיתה ט'). הניסוי שכונה "בורג ארכימדס" המחיש את עקרונות ההעברה של חומר בשיפוע ומטרתו היתה להעשיר ולהעמיק את ידיעות התלמידים אודות אסטרטגיות של הובלת חומרים ממקום נמוך למקום גבוה יותר. באמצעות צינור עשוי PVC , ענף שבור וגלגל מצעצוע שבור, יצרה ההתערבות את התנאים לשאת מים מאגן הממוקם למטה (בקצה התחתון של הצינור) ועד לקצה העליון של הצינור. התמיכה בצינור התאפשרה באמצעות מתקן מתכת רחב (קיים) ששימש קודם לתרגילי התעמלות.

ניתוח ממצאים

באמצעות מקלות עץ קטנים ניתן היה לעקוב אחר פיזור התלמידים במגרש וסביב הפעילויות. התלמידים התפזרו במעגלים סביב ההתערבויות, כאשר שני תלמידים מפעילים בכל פעם את הניסוי עצמו, כלומר משתתפים באופן אקטיבי ביותר, ואילו האחרים סובבים אותם.

כדי לנתח את מידת מעורבותם של התלמידים, ולהשוות את הנתונים למתרחש בכיתה סגורה, נלקחו בחשבון הקריטריונים הבאים:

  1. פיזור והתקבצות של תלמידים בחצר במהלך הניסוי
  2. מרחק התלמידים מהניסויים עצמם
  3. השתתפות בניסוי (פעילה, סבילה, ספונטנית או אחרי תמריץ מצד המורה)
  4. יחסים בין המורה לבין התלמידים
  5. מיון והבניה ביחס למרחב: בחינת היחסים האנכיים (מורה-תלמידים) ובחינת היחסים האופקיים (תלמידים-תלמידים) והבנת הקשר בין מסגרת היחסים (מידת נוקשותה) לבין איכות הידע שנמסר ו/או נוצר (Bernstein, 2003)

דיון

סביבת בית הספר העכשווית מורכבת ממרחבים פתוחים, משתנים ומשולבים ובהתאמה, גם עמדתו של המורה "מתפרקת" ממרכזיותה, אבל היא אינה מאבדת מסמכותה. התלמידים נמצאים עדיין בפיקוחו של המורה, אבל ההיררכיה ביניהם אינה חיצונית (באה לידי ביטוי בסידור החלל, כמו בכיתה המסורתית) אלא נרמזת, או משתמעת. ברנשטיין מכנה מהלך זה פדגוגיה בלתי נראית (Bernstein, 2003).

על בסיס התיאוריה של ברנשטיין נותחו מיקומי המשתתפים בשני הניסויים-התערבויות שתוארו. בניסוי הראשון התלמידים הסתדרו בקבוצות בזה אחר זה, חלקם במרחק מה מההתערבות עצמה, כדי שיוכלו להתבונן בנדנדה ובזווית שתנודתה יוצרת. שדה הראיה בניסוי זה מוגבל למדי ולכן הראשונים (רובם) ראו טוב יותר מהאחרונים. בניסוי השני שדה הראיה היה רחב יותר והתלמידים (כולם) יכלו להסתדר במעגלים קרובים יותר להתרחשות עצמה.

לעומת כיתה רגילה, בה יושבים תלמידים בטורים בכיתה סגורה וחלקם רחוקים עד מרחק של 5 מטרים ממוקד העניין (המורה), בשני הניסויים גם יחד רוב התלמידים התקבצו בשני המעגלים הראשונים (כ-2 מטרים מההתערבות עצמה). בניסוי הראשון חלק מהתלמידים נאלצו להתרחק עד ל-4 מטרים מההתרחשות ואילו בניסוי השני כולם שהו ברדיוס של שני מטרים ממוקד העניין.

כמובן שהמרחב האישי שיש לכל תלמיד במגרש הפתוח גדול הרבה יותר מזה שנותר לו בכיתה הסגורה, אבל הנקודה המשמעותית היא שמרחב זה מאפשר לו לפתח אינטראקציות שונות, סביב הניסוי, הן עם תלמידים אחרים והן עם המורה.

מסקנות

השימוש בחצר בית הספר למטרות חינוכיות, באמצעות אובייקטים שאינן מצריכים השקעה כספית גדולה, מוכיח שאכן ניתן ליצור סיטואציות של למידה אקטיבית באמצעות ניצול המרחבים הקיימים בבית הספר, ובמיוחד המרחב המשמש בדרך כלל רק למנוחה או לפעילויות ספורטיביות.

יותר מכך, השימוש באובייקטים הקיימים (מתקני מגרש המשחקים) המעודדים תנועה גופנית, הראה כי אין צורך במחסומים פיזיים שיגבילו את השימוש בחלל ואת ריכוז התלמידים סביב אזורי העניין (אזורי ההתערבות). על אף היעדרם של גבולות ממשיים במרחב (בדרך כלל קירות), ההתערבויות ניתבו את פיזור התלמידים בחצר מבלי לפגוע בפיקוח הפדגוגי.

מקרי המבחן מראים כי מעבר להפיכת חצר בית הספר למרחב למידה פוטנציאלי, חקירת אפשרויות המתקנים וקישורם עם אסטרטגיות למידה מציעים אפשרויות חדשניות להוראת תכני בית הספר.

היררכיה משתמעת או מרומזת (implicit) נוצרה בין המורה לבין תלמידיו כיוון שעמדת המורה  במרחב לא היתה מובחנת או מופרדת מזו של התלמידים, ועל ידי כך נפתח פתח לאינטראקציות חופשיות יותר, ובמקביל לפעילות עצמאית (אוטונומית) ולשיתופי פעולה.

המחקר מוכיח, אם כן, ששימוש בחצר בית הספר כמרחב למידה אפשרי, גם אם אין הדבר מצוין במפורש בהנחיות מדיניות החינוך הרשמית. תכנון פעולות פדגוגיות ואסטרטגיות למידה חדשניות התאפשרו באמצעות עיצוב אובייקטים אינטראקטיביים שתכליתם לתמוך בלמידה באמצעות שילוב עקרונות פדגוגיים וקוגניטיביים שתכליתם מסירת ידע. פעולה זו הובילה להשמשה מחודשת של מרחבי בית הספר הפנויים שלא נועדו לפעילויות למידה מלכתחילה.

מודל ישים זה מיועד לשפר את מערכת החינוך שבמרכזה המורה באמצעים פשוטים, ולהחליף את השיטה הפדגוגית הקיימת שאיבדה זה מכבר את חיוניותה.

ביבליוגרפיה

Bernstein, B. (2003). Class, codes, and control: Vol. IV. The structuring of pedagogic discourse. London, England: Routledge

Boys, J. (2011). Towards creative learning spaces: Re-thinking the architecture of post-compulsory education. Abingdon, England: Routledge

Rosenfeld, E., Loertscher, D. V. (2007). Toward a 21st-century school library media program. Lanham, MD: Scarecrow Press

Vieira, A. D. M. (2000). A arquitetura no espaço—tempo escolar [Architecture in space and school time]. Retrieved from http://www2.faced.ufu.br/nephe/images/arq-ind-nome/eixo1/completos/arquitetura-no-espaco.pdf 

Vygotsky, L. S., Cole, M. (1978). Mind in society: The development of higher psychological processes. Cambridge, MA: Harvard University Press