מס"ע - עידן האחריותיות (accountability) בהכשרת מורים בארצות הברית: מבט אחורה ומבט קדימה
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
09.12.18 סיכום   

עידן האחריותיות (accountability) בהכשרת מורים בארצות הברית: מבט אחורה ומבט קדימה

מהמדור: הכשרת מורים, כללי

פרופ' סמית' תרצה בכנס הבין-לאומי השביעי בהכשרת מורים, שיתקיים ב-26-24 ביוני 2019 במכון מופ"ת בתל אביב

 

Cochran-Smith, M., Baker, M., Burton, S., Chang, W-C., Cummings Carney, M., Fernández, B., Stringer Keefe, E. Miller, A. F., Gabriel Sánchez, J., (2017). The accountability era in US teacher education: looking back, looking forward, European Journal of Teacher Education, 40:5, 572-588

  • המאמר מבקש לבחון את גישת האחריותיות השלטת ברפורמות להכשרת מורים בארצות הברית
  • גישת האחריותיות היא גישה המחייבת מוסדות צבוריים ושלטוניים לתת דין וחשבון על פעולותיהם ולשאת בתוצאותיהן
  • ל"עידן האחריותיות" כפי שמכונה התקופה הנוכחית קדמו כמה התפתחויות כלליות במדיניות, בפוליטיקה ובכלכלה האמריקאית והעולמית
  • עידן האחריותיות מאופיין בהשקפה הקושרת בין איכות ההוראה להצלחת תלמידים. כותבי המאמר מציבים סימני שאלה על קשר זה
  • לאחריותיות סיבות חיצוניות אבל גם הממסד עצמו, שאחראי להכשרות המורים, פנה לגישה זו המאופיינת בתחרותיות ובמדידת תוצאות
  • עתיד הכשרות המורים והחינוך בכלל בארצות הברית אינו ודאי אך כותבי המאמר מציעים פתרון אותו הם מכנים "אחריותיות דמוקרטית" – מבלי לזנוח את גישת האחריותיות הם מוסיפים עליה היבטים ערכיים שנזנחו לדעתם על ידי קובעי המדיניות.

 

למאמר המלא

לקריאה נוספת

האם באמת אפשר לשפר ביצועים בחינוך כשאנו נדרשים לאחריותיות?

דמוקרטיה בעידן של אחריותיות: הכשרת מורים אל מול גישות ניאוליברליות

מורי מורים כרפורמטורים: אג'נדות מתחרות

 

 

עידן האחריותיות (accountability) בהכשרת מורים בארצות הברית: מבט אחורה ומבט קדימה

לקראת יום השנה ה- 40 של EJTE (כתב העת האירופי להכשרת מורים- European Journal of Teacher Education) מבקש מאמר זה לבחון, במבט לאחור ובמבט אל העתיד, את נושא האחריותיות (במובנה בעיקר כאחריות דיווח) של מערכות הכשרת המורים בארצות הברית. מחברי המאמר טוענים כי בשני העשורים האחרונים, התפיסה לפיה רפורמת הכשרת המורים צריכה לתת דין וחשבון על פעולותיה, כלומר, לגלות אחריותיות, מתבססת על ההנחה שאיכות משופרת של הכשרת מורים תלויה בהערכה ובפיקוח ציבורי, ובמעקב אחר הישגי המוסדות להכשרה ופרחי ההוראה.

מאמר זה מביט לאחור אל "עידן האחריותיות" על ידי בחינה של חמש התפתחויות במדיניות, בפוליטיקה ובמקצועיות שתרמו להופעתו של העידן ולאחיזתו הרבה במסגרות הכשרת המורים בארצות הברית. לעומת המבט לאחור, במבט קדימה, אל עתיד האחריותיות של הכשרות המורים בארצות הברית, המאמר קורא לאימוץ גישה חדשה – אחריותיות דמוקרטית בהכשרת מורים - המבוססת על אחריות מקצועית על למידתם של תלמידים, כולל הקניית ידע וכישורים דמוקרטיים, שוויון זכויות ושיתוף פעולה אמתי עם בעלי עניין מרובים.

אחריותיות כמושג וכאסטרטגיה

בשני העשורים האחרונים, כאמור, הגישה המרכזית ברפורמות בהכשרת מורים סבבה סביב האחריותיות של ההכשרות מתוך תפיסה לפיה איכות ההוראה, שהוערכה בעיקר באמצעות הישגי התלמידים, תלויה באחריותיות גבוהה. האחריותיות כתיאוריה וכשיטה אינה שמורה או ייחודית רק למערכות הכשרת המורים או לארצות הברית בלבד, אבל בארצות הברית ובמדינות הדמוקרטיות המושפעות ממנה, היא הוכרה כאסטרטגיה מרכזית לרפורמות בשלבים שונים של מערכת החינוך  (Carnoy, Elmore, and Siskin 2003; Sahlberg 2010).

חשוב לציין שאין רק גישה אחת לאחריותיות בהכשרת מורים ובנוסף, שמושג האחריויות איננו אחיד או מוצק כי אם נתון להגדרות שונות. נוף האחריויות בת זמננו מורכב יותר, ולפיכך מתקיימות בו, במקביל, כמה אסטרטגיות של אחריותיות ויוזמות מגוונות, לעתים מתחרות, הכרוכות בציפיות ובדרישות שונות, וכולן עשויות להיכנס תחת קורת הגג של המושג אחריותיות.

הכשרת מורים בעידן האחריותיות

שנות ה-80 וה-90 אופיינו במחקר כ"עידן הסטנדרטים" (Roth, 1996), המתאפיין בניסיונות להעלאה והאחדה של הסטנדרטים הלאומיים בכלל ובמקצוע ההוראה בפרט. מיד לאחר מכן התפתח עידן זה, למה שמכונה במאמר הנוכחי "עידן האחריותיות". הסטנדרטים לא נזנחו אך הדגש הוסב אל האחריותיות כאסטרטגיה שמטרתה לשפר את מקומה של האומה בכלכלה העולמית.

הרפורמות החינוכיות הלכו יד ביד עם מגמת השיפור הכללית, אך אליהן נוספו גם הערכות על משבר בינוניות ועדויות על חוסר אמון הציבור במורים ובהכשרתם. בינוניות התלמידים והישגיהם העתידיים ככוח עבודה נקשרו לאיכות ההוראה ונתפסו כלא תחרותיים דיים בשוק העולמי (Lagemann, 2002).

 חמש התפתחויות רחבות היקף, שיידונו להלן בהרחבה, הביאו ל"עידן האחריותיות" בהכשרות המורים בארצות הברית:

  1. תשומת לב עולמית חסרת תקדים לאיכות ההוראה והקשר לכלכלה נאו-ליברלית

הדגש על אחריותיות בהכשרת מורים עלה כחלק ממעבר שהתרחש בסוף המאה העשרים מכלכלה מבוססת תעשייה המייצרת סחורות מטריאליות, אל עבר כלכלה גלובלית המושתתת על ייצור וחלוקת ידע ואינפורמציה. במסגרת זו, הקשר בין אחריותיות בהכשרת המורים ותיאוריות של הון אנושי ברור מאליו. כפי שטוענים למשל חוקרים רבים (Hanushek, Peterson, and Woessmann 2013; Hanushek and Woessmann 2015), אין דבר חשוב יותר לעתידה של ארצות הברית מאשר הכישורים הקוגניטיביים של אלה המתחנכים כיום. הישגי המורה נמדדים רק על פי הישגי התלמיד.

חשוב לציין שהיו וישנם גם כיום ניסיונות להגביל מגמה זו, העולה מתוך הקשר בין הכלכלה הנאו-ליברלית לבין מערכת החינוך, אבל המגמה השלטת היא המגמה המכפיפה את מערכת החינוך למערכת הכלכלה העולמית. חשוב בנוסף לציין שכותבי המאמר רואים במדיניות חינוכית הנענית לאידיאולוגיית השוק, תפיסה לא דמוקרטית ולא שוויונית.

  1. הנרטיב הציבורי בדבר כישלון מערכות הכשרות המורים האוניברסיטאיות

על פי הנרטיב הציבורי מערכת הכשרת המורים האוניברסיטאית נכשלה למרות הרפורמות וממשיכה להיכשל. לבניית הנרטיב הזה חברו כמה גורמים, חלקם פרטיים וחלקם ציבוריים, נציגי קהילת העסקים ויזמים חינוכיים. נרטיב הכישלון זכה לפרסום רחב ולהדגשה חוזרת ונשנית בעיתונות הנשלטת על ידי אותם גורמים הנשענים על מערכת הערכים שהוזכרה למעלה, דהיינו, הישגית, מתנגדת לרעיונות "פרוגרסיביים", מכוונת מטרה (ומתנגדת להשכלה כללית שאיננה מיועדת באופן מיידי לקידום מקצועי), מכוונת למצוינות וליעילות של המערכת.

  1. הכשרת מורים מנוסחת כבעיה של מדיניות וממוקדת בהשלכותיה

לצד שתי המגמות שהוסברו למעלה, עידן האחריותיות נבע גם מתפיסה הרואה בהכשרת המורים בעיית מדיניות ציבורית (Cochran-Smith, 2005). כאשר הכשרות המורים מוגדרות כבעיה במדיניות, הדרך לפתרון עוברת בבחינת הפרמטרים שנמצאים תחת שליטתם של קובעי המדיניות, על מנת שאלה יוכלו לשפר את המצב, ולהשפיע באופן חיובי על התוצאות הרצויות (Kennedy, 1999).

ניסוח הבעיה כבעיית מדיניות הביא לכך שהפתרונות כללו העדפת מממנים פרטיים למשל על פני מימון ציבורי, קידום אסטרטגיות "שעובדות" ועידוד התחרות. תחת ממשל אובאמה, למשל, הגישה הפדרלית לחינוך עודדה פילנתרופים להיכנס לתחום החינוך וארגונים שלא למטרות רווח במימון יוזמות קפיטליסטיות הצטרפו לשוק החינוך (Zeichner and Pena-Sandoval, 2015).

  1. מפנה הממסד לאחריותיות בהכשרות המורים

הגורם הרביעי שהביא ל"עידן האחריותיות" היה פנייתו של "ממסד" הכשרת המורים עצמו לכיוון זה. על אף הופעתם של ארגונים שונים התומכים, מעצבים ויוזמים תכניות להכשרת מורים, קיימים עדיין שני גופים מרכזיים שאחראים על ההכשרות ב-70 השנים האחרונות: AACTE The American Aaaociation of Colleges for Teacher Education ו- CAEP Council for the Accreditation of Educator Preparation. מנהיגיהם נחשבים לדוברי התכניות האוניברסיטאיות לצרכי פיתוח מדיניות ובעת התפתחויות פוליטיות, וככאלה, ניתן להתייחס אליהם כאל נציגי "הממסד" (Taubman, 2010; Wilson and Tamir, 2008).

מפנה הממסד אל עבר אחריותיות קרה כתוצאה של הביקורת הרבה שהופנתה כלפיו באשר לבינוניות התלמידים והמורים, במיוחד בכל הנוגע לביצועיהם לעומת עמיתיהם בזירה הבין-לאומית. משנת 2000 ואילך החליטו ניכרת מגמה של הסבת הדגש על "התוצאות" פחות מאשר על "ההשקעה". סיבה נוספת לפניה אל עבר אסטרטגיה זו, ואל הסטנדרטיזציה המאפיינת את הגישה האחריותית, נבעה מחששם של הארגונים הללו מהפרטה של המערכת מצד אחד, או מהקפאת תקציבים מן הצד השני (Taubman, 2010).

כיום, שיח האחריותיות הוא השיח השולט, הן במסגרת תכניות ההכשרה הממסדיות והן מחוץ להן. גם אם יותר ויותר חוקרים ואנשים מהשטח מציבים סימני שאלה על שיטות ההערכה הבוחנות רק הישגים ותוצאות, הרי שכעת ברור שהכשרת המורים בארצות הברית מתמקדת בתוצאות, בזמן שלספקות או לקשיים שמציבה גישת האחריותיות יש פחות ופחות מקום.

  1. רפורמה חינוכית כתרופה לאי-שוויון

ולבסוף, הגורם האחרון לעלייתה של האחריותיות הוא דווקא האמונה שרפורמה חינוכית תביא לביטול או הפחתת אי השוויון. לדעת מחברי המאמר, במהלך השנים השתרשה בקרב קובעי המדיניות בארצות הברית האמונה שרפורמה חינוכית עשויה לפתור את בעיות אי השוויון. אלא שרפורמה חינוכית מבלי שתתלווינה אליה רפורמות דומות במישור החברתי, הכלכלי ובתנאים הפוליטיים, לא יכולה להביא את הפרות הרצויים. במילים אחרות, קובעי המדיניות האמריקנים מבקשים לערוך רפורמה בחינוך אך מבלי לקיים מדיניות רווחה (Kantor and Lowe, 2016).

סיכום ביניים

חמש ההתפתחויות שהוצגו לעיל עיצבו במהלך שני העשורים האחרונים את האחריותיות בהכשרות המורים בארצות הברית. כולן מניחות שאיכות המורה היא הגורם היחיד או לפחות בעל ההשפעה הרבה ביותר על הצלחה אישית (של התלמיד, ובכלל) ועל השגשוג הכלכלי הלאומי. אמנם רבים הם החוקרים ואנשי השטח (ביניהם כותבי המאמר) שפועלים מתוך פרספקטיבות ביקורתיות יותר, המעמידות לנגד עיניהן סוגיות של צדק חברתי, אך עדיין התפיסה השלטת היא זו שהוצגה עד כה.

מבט לעתיד

לאור תוצאות הבחירות האחרונות בארצות הברית (כניסת טראמפ לתפקיד הנשיא בינואר 2017) הוודאות היחידה היא שדבר אינו ידוע. ובכל זאת על סמך הצהרותיו במהלך מסע הבחירות ועל סמך הצעת התקציב לחינוך לשנת 2018, ניתן לצפות שלמדינות ארצות הברית תהיה השפעה רבה יותר על החינוך, וגם על הכשרות המורים, מאשר למדיניות הפדרלית. בנוסף, סביר להניח שהממשל יעודד תכניות פרטיות, מסלולים אלטרנטיביים להוראה ומוסדות חדשים להכשרה שאינם מסונפים לאוניברסיטאות (Cochran-Smith, Carney, and Miller, 2016).

לאור זה, במקום לנטוש את גישת האחריותיות, מחברי המאמר מציעים גישה חדשה – אחריותיות דמוקרטית בהכשרת מורים – המתבססת על שלושה רעיונות מרכזיים:

  1. מורים ומורי מורים צריכים לגלות אחריות מקצועית על למידת התלמידים ובמיוחד על לימוד הרעיונות והפרקטיקות הדמוקרטיות הנחוצות לאזרח במדינה.
  2. אחריותיות צריכה להיות מבוססת על עקרונות של "שוויון חזק" המכיר באי השוויון המשועתק באמצעות המערכות החברתיות והחינוכיות, ובמקביל מכיר בתפקיד המורים והתלמידים בשינוי ובהתמודדות עם אי השוויון המערכתי.
  3. אחריותיות דמוקרטית אפשרית רק אם קיימים מבנים בתומכים בשיתופי פעולה ארוכי טווח בין הקהילות השונות של קובעי המדיניות.

לסיכום מאמינים כותבי המאמר כי כבר כעת מתקיימים בארצות הברית ובמדינות אחרות היבטים אחדים של האחריותיות הדמוקרטית הרצויה. מתקיים גם מחקר בנושא ובזכותו, וכמובן בזכות הקורה בשטח, מקווים המחברים לעתיד אחר עבור החינוך בארצות הברית. עם זאת, אין לשכוח כי הדבר תלוי בפעולות ממשיות מצד מורי המורים, ובתביעתם לאחריותיות דמוקרטית תוך שיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים.

 

ביבליוגרפיה

Carnoy, M., R. Elmore, and L. Siskin, eds. 2003. The New Accountability: High Schools and High-stakes Testing. New York: Routledge

Cochran-Smith, M. 2005. “The New Teacher Education: For Better or for Worse?” Educational Researcher 34 (7): 3–17

Cochran-Smith, M., M. C. Carney, and A. Miller. 2016. “Relocating Teacher Preparation: New Graduate Schools of Education and Their Implications.” Paper presented at the Lynch School of Education 10th Anniversary Endowed Chairs Colloquium Series, Chestnut Hill, MA, November 29

Hanushek, E., P. Peterson, and L. Woessmann. 2013. Endangering Prosperity: A Global View of the American School. Washington, DC; Cambridge: Brookings Institute Press; MIT Press

Hanushek, Eric A., and L. Woessmann. 2015. The Knowledge Capital of Nations: Education and the Economies of Growth. Cambridge, MA: MIT Press

Kantor, H., and R. Lowe. 2016. “Educationalizing the Welfare State and Privatizing Education: The Evolution of Social Policy since the New Deal.” In Learning from the Federal Market-Based Reforms, edited by M. Matthis and T. Trujillo, 37–59. Charlotte, NC: Information Age Publishing

Kennedy, M. 1999. “The Problem of Evidence in Teacher Education.” In The Role of the University in the Preparation of Teachers, edited by R. Roth, 87–107. Philadelphia, PA: Falmer Press

Lagemann, E. C. 2002. An Elusive Science: The Troubling History of Education Research. Chicago, IL: University of Chicago Press

Roth, R. A. 1996. “Standards for Certification, Licensure, and Accreditation.” In Handbook of Research on Teacher Education, edited by J. Sikula, 242–278. New York: Macmillan

Sahlberg, P. 2010. “Rethinking Accountability in a Knowledge Society.” Journal of Educational Change 11 (1): 45–61

Taubman, P. M. 2010. Teaching by Numbers: Deconstructing the Discourse of Standards and Accountability in Education. New York: Routledge

Wilson, S. M., and E. Tamir. 2008. “The Evolving Field of Teacher Education: How Understanding Challenge (R) S Might Improve the Preparation of Teachers.” In Handbook of Research on Teacher Education: Enduring Questions in Changing Contexts, edited by M. Cochran-Smith, S. Feiman Nemser, and J. McINtyre, 908–936. Washington, DC: AACTE

Zeichner, K., and C. Pena-Sandoval. 2015. “Venture Philanthropy and Teacher Education Policy in the US: The Role of the New Schools Venture Fund.” Teachers College Record 117 (6): 1–24