מס"ע - הביקורת הקטלנית על מערכת החינוך לא משפרת אותה, אלא משמרת את פערי המעמדות
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
11.10.18 לינק   

הביקורת הקטלנית על מערכת החינוך לא משפרת אותה, אלא משמרת את פערי המעמדות

מהמדור: מדיניות בחינוך

תמיר, י' (2018). "הביקורת הקטלנית על מערכת החינוך לא משפרת אותה, אלא משמרת את פערי המעמדות", מוסף הארץ, 26.9.2018

 

עיקרי הדברים

  • למומחים לחינוך יש אינטרס לבקר את המערכת כדי להגדיל את חשיבותם-שלהם
  • ביקורת מופרזת פוגעת באמון הציבור ומקבלי ההחלטות במערכת החינוך, ומהווה נבואה שחורה המגשימה את עצמה
  • הורים מבוססים מתרשמים מביקורת מופרזת, רושמים את ילדיהם לחוגים ולמסגרות אלטרנטיביות – וכך קורה שהביקורת משמשת לשימור ולהעצמה של פערים חברתיים

 

"אתם גוזלים מהם את הזכות לילדות מאושרת".

"מערכת החינוך הממלכתית מזיקה", ואף מייצרת "נקמנות, מגבירה את האלימות ומלמדת ילדים לשקר".

"תסתכלו בעיניים של הילדים שלכם... מחר בבוקר (ביום הראשון של שנת הלימודים) הם הולכים לסבול".

מערכת החינוך בישראל "פגומה מהיסוד".

אלה מקצת מהטענות שהשמיעו פרופסורים לחינוך באוניברסיטאות בישראל נגד מערכת החינוך במדינה, בכתבה ארוכה שהופיעה במוסף הארץ לקראת פתיחת שנת הלימודים. פרופ' יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך, שותפה לחלק ניכר מהביקורת נגד המערכת, ואולם היא סבורה כי הביקורת מופרזת, וכי אין מקום להיסחפות הטוטלית נגד המערכת בכללותה ולאמירות גורפות כמו "מי שלא רוצה ללמוד הוא ילד נורמלי. אם הוא חוזר מבית הספר ואומר למדנו 'חפיפת משולשים', זה היה מרגש, תזמינו רופא. בעצם אל תחכו, קחו אותו למיון", שצוטטו בכתבה בדה מרקר תחת הכותרת "תרגיעו, כי הילדים שלכם לומדים מידע מיותר".

 

ההורים דווקא מרוצים מאיכות המורים

תמיר מצביעה על כך שכאשר שואלים הורים על רמת שביעות הרצון שלהם מהמורה של ילדיהם, רובם מרוצים מאוד – ורק כאשר שואלים אותם על ה'מערכת' הם מתלוננים – דבר המלמד על כך שהחינוך הישראלי טוב יותר מהדימוי שיש לו; ודאי גם שלא ניתן לומר, כפי שעשו חלק מהמומחים בכתבה במוסף הארץ, כי בית הספר מזיק ומחנך לאלימות, וכי המערכת קורסת.

לדברי תמיר, הטענות נגד המערכת אינן חדשות ואינן ייחודיות לישראל. כך למשל, ב–1983 נכתב בדוח המשפיע "אומה בסיכון" (A Nation at Risk) כי "אם כוח זר היה כופה על אמריקה את החינוך הבינוני שיש לנו היום, היינו רואים בכך אקט של מלחמה".

דווקא הפיכתה למערכת פתוחה לכל, מסבירה תמיר, העלתה את רמת הציפיות מצד אחד, ומנגד – דנה אותה לבינוניות – משום שמערכת מכילה ומכלילה אינה יכולה להיות מצוינת: "מערכת החינוך משקפת את כלל היכולות של ציבור התלמידים, ההורים והמורים, ואלו — בהגדרתן — ממוצעות".

תמיר אף גורסת כי למומחי החינוך יש אינטרס לצייר תמונה שחורה: "כשם שמומחי ביטחון רוצים שנאמין שהמלחמה הבאה בפתח, ומשכך עלינו לטפח את כוחות הביטחון ואת אנשיהם, גם אנשי חינוך חושבים שככל שיצביעו על עומק המשבר, כך ייתפסו בעיני הציבור כחיוניים יותר, ויוכלו לדרוש תקציבים רבים יותר (ולקבל תגמולים על ייעוץ, או על כתיבה ועריכה של חומרי למידה חדשניים)".

לפי תמיר, הביקורת המופרזת עלולה לפגוע באמון ההורים והתלמידים במערכת, לפגוע בביטחונם העצמי של העוסקים במלאכה וכן להיות נבואה שחורה המגזימה את עצמה מפני שהיא עלולה לשכנע את מקבלי ההחלטות שאין טעם להשקיע במערכת כה גרועה.

 

הורים עשירים מתרשמים מהביקורת ומחפשים לה חלופות

טענתה המרכזית של תמיר היא כי בביקורת המופרזת יש כדי לשמר פערים חברתיים משום שהיא מעודדת הורים מבוססים לרכוש מוצרים חינוכיים נוספים, שאינם חינמיים ואינם מוענקים לכל: חוגים, הכנה לכיתה א', לתיכון או לפסיכומטרי. כתוצאה מהשחרת פני המערכת באמצעות הביקורת של אותם מומחים, "לומדים הילדים, וגם המורים, שבבית הספר לא מצפים מהם ללמוד — הלמידה כבר תיעשה במסגרות אחרות. אם 'מותר' לילד ליהנות מלמידה, הרי שזה רק במסגרת חיצונית — כזו שמשלמים עליה ואז חייבים גם להעריך אותה. לכן אנו שומעים על מורים פרטיים שהם 'קוסמים' (לעומת המורים בבית הספר, שהם בינוניים במקרה הטוב). העובדה שחלק ניכר מהמורים הפרטיים מלמדים גם בבתי הספר לא מבלבלת איש. העיקרון הבסיסי הוא שמה שעולה כסף, זוכה להערכה".

הורים מבוססים רבים אף מגדילים לעשות ושולחים את ילדיהם למסגרות אלטרנטיביות, כגון חינוך דמוקרטי, חינוך אנתרופוסופי, בתי ספר לטבע ובתי ספר לאמנויות – מכיוון שאין הם רוצים "להקריב את ילדיהם על מזבח המערכת הרגילה". אמנם, ריבוי מסגרות הוא טוב בעיקרון, משום שלילדים שונים יש צרכים שונים, אך בישראל המסגרות הייחודיות הן מעמדיות ומגיעים אליהן בעיקר ילדי העשירים; בכך משמשות מסגרות אלה אמצעי לשימור פערים חברתיים וכלכליים.

פעולה נוספת שנוקטים הורים מבוססים בתגובה לביקורת שמשחירה את פני מערכת החינוך היא העתקת אזור מגוריהם למקומות יוקרתיים יותר, שם מערכת החינוך טובה יותר: "המעבר להרחבות בקיבוצים ובמושבים, הנהירה לשכונות מגורים מבוססות ואפילו לרחובות מסוימים המבטיחים כניסה לבית ספר איכותי, רחובות שמחיר הדירות בהם עולה בהם בהתאם, היא דרך נוספת לשמר פערים חברתיים".

תמיר מסיימת את רשימת התגובה שלה בשאלה רטורית ובתשובה עליה: "האם יכול להיות יותר טוב? בוודאי. אבל הטוב הזה יבוא מהושטת יד תומכת, ולא מזריעת בוז וכעס".

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח