מס"ע - מה אפשר ללמוד מניו אורלינס על סכנות העברת בתי הספר לידי השוק החופשי
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
02.10.18 לינק   

מה אפשר ללמוד מניו אורלינס על סכנות העברת בתי הספר לידי השוק החופשי

מהמדור: מדיניות בחינוך

Sernovitz, G. (2018). What New Orleans tells us about the perils of putting schools on the free market. The New Yorker,  https://www.newyorker.com/business/currency/what-new-orleans-tells-us-about-the-perils-of-putting-schools-on-the-free-market

 

עיקרי הדברים

  • שיטת הצ'רטר (זיכיון), הפועלת לפי עקרונות השוק החופשי, השיגה עלייה בנוכחות בכיתה ובאחוזי הזכאות לבגרות
  • עם זאת, השיטה גרמה לחלק מבתי ספר לנסות להשתמט מקבלת תלמידים בעלי צרכים מיוחדים
  • בתי ספר הפועלים בשיטת הזיכיון סוחטים עד תום את עובדיהם, אבל אינם מעניקים להם תגמול ראוי

גארי סרנוביץ הוא מנהל קרן השקעות פרטית שהתנדב לשבת במועצת המנהלים של בית ספר יסודי בניו אורלינס הפועל בשיטת הזיכיון. בשיטה זו, בתי ספר פועלים כחברות פרטיות המתחרות על הלקוחות (התלמידים והוריהם), שרשאים להירשם למוסדות חינוכיים על פי בחירתם. עם זאת, אין מדובר בבתי ספר פרטיים, משום שהם ממומנים על-ידי המדינה. ברשימה שהתפרסמה בקיץ 2018 במגזין "ניו יורקר", תיאר סרנוביץ כיצד ומדוע נסגר בית הספר שבו התנדב, והזהיר מפני יישום גורף ובלתי זהיר של עקרונות השוק החופשי על מערכת החינוך.

למאמר המלא באנגלית

לקריאה נוספת

ההפרטה במערכת החינוך בישראל: הזדמנות לתיקון חברתי מערכתי או תמונת ראי של החברה?

תהליכי ההפרטה בחינוך האמריקאי – תמונת מצב 2013

לדברי סרנוביץ, בית הספר שבו התנדב, סייפרס אקדמי (Cypress Academy), נקלע לגירעון של 600 אלף דולר ונאלץ להודיע להורים כי לא ייפתח בשנת הלימודים הבאה.

 

עלייה בנוכחות בכיתה ובאחוז הזכאים לבגרות

כמעט כל בתי הספר בניו אורלינס פועלים בשיטת הזיכיון, המושתתת על שלושה עקרונות: אוטונומיה ניהולית, תחרות ומתן בחירה ללקוחות. עקרונות אלה מנחים גם את התנהלותם של חברות פרטיות וסטארט-אפים הפועלים בשוק החופשי על ענפיו השונים.

ב-2004, שנה לפני הסופה קתרינה שזרעה הרס בעיר, רק 54% מתלמידי התיכונים בניו אורלינס הצליחו לסיים את לימודיהם. אחרי קתרינה, מדינת לואיזיאנה השתלטה כמעט על כל בתי הספר בעיר והחלה להעבירם לקבוצות עצמאיות – בתי ספר הפועלים בשיטת הזיכיון, כמו סייפרס, או ארגונים לניהול מוסדות חינוך בשיטת הזיכיון. ואולם ביולי 2018, לאחר 13 שנים, הוועדה המחוזית לענייני חינוך בניו אורלינס, שהיא הגוף הרגולטורי, החזירה לעצמה את השליטה על כל בתי הספר הציבוריים בעיר.

בשנים מאז קתרינה, שיעור הנוכחות בכיתה ושיעור התלמידים המסיימים את בית הספר בהצלחה עלו בין 10% ל-67%. הצלחות אלה הושגו ללא שניים מהמרכיבים שמתנגדי שיטת הזיכיון מרבים לבקר: בניו אורלינס אין בתי ספר הפועלים לשם רווח, והמוסדות הפועלים בשיטה זו אינם גוזלים כסף מבתי ספר "רגילים", משום שבתי ספר רגילים כאלה פשוט אינם קיימים בעיר.

הורי התלמידים בניו אורלינס מדרגים את בתי הספר באמצעות אפליקציה נפוצה, כך שבית הספר סייפרס התייחס לכל אתגר – נשירה של מורים, היקף הרשמה מאכזב של תלמידים – כאל איום קיומי שדרש תשובה יצירתית. בסוף השנה השלישית לקיומו של בית הספר, היה ביקוש גבוה להירשם לבית הספר, אבל אליה וקוץ בה: בית הספר לא יכול היה להרשות לעצמו לספק את החינוך שההורים ציפו לו.

בית הספר כסטארט-אפ

סטארט-אפים נכשלים כל הזמן. זו הסיבה מדוע השווקים עובדים. חוקר החינוך דאג האריס (Doug Harris) מייחס חלק גדול מהצלחת שיטת הזיכיון בניו אורלינס דווקא לסגירתם של בתי הספר הגרועים. אבל כישלונו של סייפרס היה ייחודי בהיסטוריה של ניו אורלינס: זו היתה הפעם הראשונה שבית ספר טוב ומבוקש הודיע על סגירה. זאת, בשל כשל עקרוני: מערכת בתי ספר שמוּנעת בכוחות השוק החופשי אבל חסרה כמה ממאפייניו של השוק הזה.

סייפרס, כמו עסק פרטי, נאבק על ליבם של הלקוחות (התלמידים והוריהם), אבל בשלושה תחומים לא ניתנו לו הכלים להצליח בכך:

  1. מערכת תגמול בלתי שלמה: סוד גלוי בקהילת בתי הספר הפועלים בשיטת הזיכיון הוא שרוב בתי הספר המצליחים בשיטה עושים זאת משום שהם סוחטים עד תום את הזמן והאנרגיה של צוות העובדים. תובענות כזו אופיינית גם לעולם הסטארט-אפים הטכנולוגיים, אבל בניגוד לסטארט-אפים האלה – בתי הספר אינם יכולים להציע תגמול גבוה באמצעות שכר נדיב או אופציות שיכולות להיות שוות מיליונים.
  2. התנגשות בין מערכת תחרותית ובין כלכלת מחירים קבועים. סייפרס שם לעצמו למטרה לחנך כל ילד באשר הוא, ו-26% מתלמידיו היו בעלי צרכים מיוחדים: כפול מהממוצע בעיר. אבל המימון העירוני של תלמידים אלה, הדורשים משאבים מיוחדים, נמצא עדיין בתהליך עבודה. כך קרה שכל תלמיד בעל צרכים מיוחדים גזל למעשה חלק מהתקציב שאמור היה לשמש תלמידים אחרים. לכן גם בתי ספר אחרים "המליצו" על סייפרס להורים לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. סייפרס קיבל את הילדים האלה בזרועות פתוחות; זה היה ייעודו. אבל בניגוד, למשל, לרשת מסעדות בשוק הפרטי שיכולה לעצב את תפריטה ולקבוע את מחיריה באופן שיתאים לקהל לקוחות מסוים, סייפרס לא היה יכול, מוסרית או חוקית, לבחור את לקוחותיו וגם לא לקבוע את המחירים שהוא גובה מהם.
  3. מודל מימון בלתי בשל. משקיעי הון סיכון מדברים פעמים רבות על "עמק המוות": התקופה שבה המימון הראשוני כבר אזל אבל ההכנסות עדיין נמוכות מההוצאות. בתחום הסטארט-אפים הטכנולוגיים יש הון זמין רב המאפשר לחברות בתחילת דרכן לצלוח את התקופה הקשה הזאת, אבל בתחום החינוך המצב שונה. יש מעט מאוד הון זמין, וקשה לממן את שכר המורים.

 

מסקנה

אף שוק, ושוק החינוך בכלל זה, אינו יכול להתנהל רק על ידי תחרות ובחירה חופשית של לקוחות.