מס"ע - ליצור הרמוניה מגיוון: מה מגלה הקונפוציוניזם על ערכו האמתי של החינוך הליברלי במאה ה-21
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
20.06.18 לינק   

ליצור הרמוניה מגיוון: מה מגלה הקונפוציוניזם על ערכו האמתי של החינוך הליברלי במאה ה-21

מהמדור: תפיסות ותיאוריות פדגוגיות

Berthel, K. (2017). Creating harmony from diversity: What Confucianism reveals about the true value of liberal education for the 21st century. ASIANetwork Exchange, 24, 2, 6-26

 

הטענה המרכזית של מאמר זה היא כי תורתו של ההוגה הסיני קונפוציוס בדבר הרמוניה חברתית יכולה לספק הצדקה חיונית לחינוך ליברלי, אותו חינוך הומניסטי המתמקד במדעי הרוח ושכיום נטען נגדו כי אינו מועיל לחברה ואינו תורם כלכלית ולכן המדינה אינה צריכה לממנו.

 

לתקציר המאמר באנגלית

לקריאה נוספת

דעת בנושאי תרבות וחברה ( liberal education ) כמרכיב חיוני בתוכניות של הכשרת מורים

חינוך סיני: איך מגיעים להישגים במדינה של 1.4 מיליארד איש?

חשיבות הגיוון וההרמוניה

לפי קונפוציוס (479-551 לפנה"ס), "האדם הנעלה שרוי בהרמוניה בלי להיות הד ואילו האדם הקטנוני מהדהד אבל אינו שרוי בהרמוניה" ("מאמרותיו של קונפוציוס", 13.23; להלן: "מאמרות").

קונפוציוס היטיב להבין את הערך המוסף שיש לגיוון ולריבוי בהשוואה לאחידות בהיבטים רבים של הפעילות האנושית, החל בצורך של השליט בשרים בעלי דעות שונות שייעצו לו בדבר דרך הפעולה הטובה ביותר וכלה בצורך של השף להשתמש במרכיבים רבים כדי להכין ארוחה טעימה.

בביטוי "אדם נעלה" מתכוון קונפוציוס לאדם שעבר תהליך של טיפוח מוסרי וחינוכי, ולא לאדם שנולד למעמד גבוה (קונפוציוס עצמו נולד למעמד נמוך). במובן זה, המושג אדם נעלה, יונזי בסינית, דומה מאוד לביטוי "אדם שקיבל חינוך ליברלי" בחברה המערבית.

כמורה, קונפוציוס ידוע אולי יותר מכל בכך שהורה לתלמידיו כיצד לבצע טקסים ופעולות יומיומיות באופן ראוי. הכוונה למנעד רחב של התנהגויות חברתיות מציות לכללי נימוס ועד לביצוע של הטקסים המקודשים ביותר בחצר הקיסר: "הרמוניה היא הדבר המוערך ביותר בביצועם של טקסים" ("מאמרות", 1.12).

תוכניות הלימודים והפדגוגיה של קונפוציוס כוונו להשגת הרמוניה חברתית וכלל-עולמית ובמובן זה הן מקבילות לערכי הליבה ולגישות של החינוך הליברלי במערב כיום, למשל בדגש על שילוב מרכיבים של גיוון תרבותי, חשיבה ביקורתית ומעורבות קהילתית. אלא שדווקא בתקופה שבה הגיוון התרבותי בקמפוסים גדול יותר מאי-פעם, נמצא החינוך הליברלי תחת מתקפה.

 

מהו חינוך ליברלי

הכוונה בחינוך ליברלי היא לחינוך בעל בסיס רחב, להבדיל מחינוך ספציפי וממוקד שנועד להכשיר את התלמיד לעסוק במקצוע מסוים. קולג'ים ואוניברסיטאות במערב מגדירים חינוך ליברלי כ"גישה ללימודים גבוהים שמעצימה יחידים ומכינה אותם להתמודד עם מורכבות, גיוון ושינוי. גישה זו מדגישה ידע רחב של העולם בכללותו (מדע, תרבות וחברה) כמו גם הישגיות בתחום עניין ספציפי. היא מסייעת לסטודנטים לפתח תחושה של אחריות חברתית, מיומנויות אינטלקטואליות ופרקטיות שמשתרעות על כל תחומי הלימוד כמו כישורי תקשורת, גמישות מחשבתית, כישורים אנליטיים וכישורי פתרון בעיות; וכן את היכולת ליישם ידע ומיומנויות בסיטואציות שצצות בעולם האמתי".

 

הטענות נגד חינוך ליברלי

ונדי בראון (Wendy Brown, 2015) זיהתה התפשטות של הנאו-ליברליזם ושל השווקים הכלכליים לכל ההיבטים של החיים המודרניים, ובכלל זה החינוך הגבוה. כך למשל דבריו של מושל צפון קרוליינה פטריק מק'קרורי על כך שאינו רוצה לסבסד חינוך "שלא הולך להשיג עבודה למישהו" או דבריו של הנשיא אובמה כי "אנשים יכולים להשיג הרבה יותר אם ירכשו מיומנויות בייצור מאשר בעזרת תואר בהיסטוריה של האמנות".

ההגנות על חינוך ליברלי

לרוב מנסים להצדיק את קיומו של החינוך הליברלי (ואת הטענה כי על המדינה לסייע במימונו) בנימוקים כי חינוך זה בכל זאת משמש הכנה טובה לשוק העבודה, כי הוא מכשיר את התלמידים להיות אזרחים מעורבים ומיודעים במשטר דמוקרטי שדורש את השתתפותם הפעילה וכי חינוך רחב יריעה מוביל לסיפוק גדול יותר בחיים. אף שיש ממש בהצדקות אלה, אין הן מספיקות. במאה ה-21, המאה הגלובלית, גבר הצורך בהכרה נרחבת של העולם שנעשה במידה רבה לכפר אחד שכל חלקיו השונים מקיימים ביניהם קשרים הדוקים, בתקשורת בין תרבותית, בכישורי חשיבה ביקורתית ובצורך לפעול באופן מוסרי ובהתחשב בעובדה כי לפעולותינו עשויה להיות השפעה אוניברסלית (למשל בתחומים כמו הגנת הסביבה או זכויות עובדים בכלכלה הגלובלית).

 

התפיסה החינוכית ה"ליברלית" של קונפוציוס

אף שפעל לפני כ-2500 שנה ובמנותק מהעולם המערבי, עקרונותיו הפדגוגיים של קונפוציוס מזכירים לא במעט את הגישה החינוכית הליברלית. הוא שם דגש על אהבת הלימוד ועל הטיפוח-העצמי וטען כי יש בכוחם להביא לחיים של הנאה, מעורבות קהילתית וקיום הרמוני. ההשתתפות בזירה החברתית-פוליטית הובנה בסין העתיקה כנובעת מתוך היחסים ברמה המיקרו-קוסמית של המשפחה ומתרחבת בהדרגה למעגלים מתרחבים יותר של קיום קהילתי מקיף יותר ויותר. "הרמוניה יכולה להתקיים בין יחידים בתוך המשפחה, בקהילה, באומה ובעולם עולו. הקונפוציוניזם שם דגש אדיר על הרמוניה בינאישית, כמו ההרמוניה בין השליט לשר, בין ההורה לילד, בין הבעל לאישה, בין אחים ובין ידידים. הקונפוציוניזם הדגיש גם את ההרמוניה בין החברה האנושית ובין העולם הטבעי. מטרתו הסופית היתה להשיג הרמוניה-גדולה ברחבי היקום כולו (Chenyang Li 2006, 588).

בדומה לקונפוציוניזם, תוכניות החינוך הליברלי כיום נוטות לייחס ערך רב לפלורליזם, טיפוח קשרים בין אוכלוסיות שונות וזיהוי של זיקות בין גופי ידע מגוונים שבאופן מסורתי בודדו זה מזה. והכל במטרה להאיר אמתות של אנושיות משותפת ושל תלות-הדדית, במטרה להביא לשיתוף פעולה בניהול העולמות החברתיים והטבעיים שבהם אנו חיים.

 

שיקול הרווח הכלכלי

הרמוניה חברתית, מדינה שמושלים בה בהיגיון ובסדר, תחושה נפוצה של סיפוק בקרב התושבים וכבוד לגיוון מביאים בסופו של דבר גם לשורה תחתונה רווחית מבחינה כלכלית. אבל החתירה לרווחיות חורגת מיעדים של עושר, יוקרה ועוצמה אישיים, אלא מכוונת למוסריות ולשיתוף פעולה גלובלי בשירות האינטרסים המשותפים לכלל האנושות (למשל, שמירה על הסביבה).

 

חינוך ליברלי ודמוקרטיה

הפילוסופית האמריקאית מרתה נוסבאום מזכירה כי חינוך ליברלי (מילולית: "חופשי"), נועד "לשחרר את התודעה מעבותות של הרגל ומנהג, ולטפח אנשים שיכולים לתפקד ברגישות ובערנות כאזרחי העולם כולו" (Nussbaum 1998, 8). הכוונה בכך, למשל, להשתתפות משמעותית יותר של אזרחים יחידים במשטר הדמוקרטי, שכרוכה, לכל הפחות, בקבלת החלטות מיודעת בבחירת הנציגים והשליטים.

 

אזרחי העולם הגדול: קונפוציוניזם, חינוך ליברלי וגלובליזציה מודרנית

תוכנית הלימודים הקונפוציאנית שואפת לטפח אנשים נעלים שהם גם בעלי השכלה רחבה וגם מסוגלים לתעל את תשוקותיהם לאפיקים שתורמים להרמוניה החברתית: "האדם הנעלה מעמיק את לימודיו בספרות ומרסן את עצמו בביצועם של הטקסים. וכך, הוא מסוגל לא לסטות מדרך הישר" ("מאמרות", 6.27). לסטייה מדרך הישר נחשבת, למשל, הצבה של שיקולים אישיים מעבר לשיקולי הקהילה בכללותה, מה שמעלה את שאלת האזרחות הראויה. במאה ה-21 שבה שוררת מציאות של גלובליזציה, לא ניתן עוד להסתפק בהשתתפות אזרחית פעילה בדמוקרטיות המקומיות, ויש לטפח גם אזרחות-עולם ולימודים רחבים נחוצים אם רוצים למנוע קקופוניה גלובלית של המערכות והתרבויות השונות הקשורות זו בזו לבלתי הפרד בעידן של תקשורת בינלאומית, היחלשות הגבולות ותנועה כמעט חופשית של סחורות, בני אדם, הון ומידע. ההקשרים של כמעט כל פעולותינו נעשים אוניברסליים יותר ויותר, ועל כל מערכת חינוך להביא זאת בחשבון בבואה לבחור את הדרך הנכונה להכשיר את בוגריה ולהכינם למציאות העכשווית. שיתוף הפעולה לנוכח אתגרים גלובליים כמו אקולוגיה, מסחר בינלאומי, עוני, רווחת ילדים ועוד נעשה חיוני יותר ויותר, וכדי להשיגו יש להקנות להמונים חינוך ליברלי שיעניק להם פרספקטיבה רחבה וכוללת, להבדיל מהשקפה אישית או שבטית צרה או מרוכזת בעצמה.

 

לא לשינון, כן לסקרנות ולהקניית מיומנויות הניתנות ליישום מעשי

מרכיב מרכזי בחינוך הליברלי הוא ההבנה כי חינוך בעל ערך אינו מתאפיין בשינון של גוף ידע אלא מקנה לתלמידים את היכולת להגיב באופן אינטואיטיבי וראוי לרבבות סיטואציות שונות, לגלות מעורבות בעלת משמעות וערך עם הסובבים אותו ולטפח את היכולת לפתח יחסים שלווים ופוריים עם הזולת. או בלשונה של נוסבאום, "ללמוד כיצד להיות אדם המסוגל לאהוב ולדמיין" (Nussbaum 1998,  14).

גם קונפוציוס הרהר על חסרונותיו של חינוך המדגיש את הלימוד של חומר על חשבון חינוך המטפח את הפעולה הראויה ואת הדרך הנאותה להתנהג ולקיים קשרים עם הזולת: "אדם יכול לצטט בעל-פה שלוש מאות שירים, אבל אם אינו מסוגל ליישם את הידע הזה כאשר מטילים עליו שליחות פוליטית או אם אינו מסוגל לעמוד על שלו במשא ומתן דיפלומטי כאשר הוא נשלח למשימה בחו"ל, לא משנה כמה שירים למד, איזו תועלת יש בהם?" ("מאמרות", 13.5).

מדברים אלה עולה כי קונפוציוס דחה את הדקדקנות בהוראה ואת הבלבול בין ידע לבין חוכמה. בניגוד לתפיסה המקובלת את החינוך הסיני כמדגיש שינון טכני ופסיבי, דבריו של קונפוציוס מעלים על נס דווקא את היכולת לפתור בעיות וללמוד דבר מתוך דבר: "לא אתחיל ללמד אדם ולא אעודדו אם איננו יודע [את התסכול שבניסיון לפתור בעיה קשה] או את הטירוף הקודח שעולה בעת הניסיון [לנסח רעיון] במילים. לאחר שאני מראה לתלמיד פינה אחת של ריבוע, אם הוא לא יחזור עם שלוש הפינות האחרות, לא אחזור על מה שעשיתי" ("מאמרות", 7.8).

 

מרכזיותה של החשיבה הביקורתית אצל קונפוציוס ובחינוך הליברלי

קונפוציוס הדגיש את האיזון החיוני בין הרחבת בסיס הידע של האדם ובין היכולת לחשוב עליו בצורה ביקורתית: "אם אתה לומד אבל אינך חושב, תהיה מבולבל. אם אתה חושב אבל לא לומד, תהיה שרוי בסכנה" ("מאמרות", 2.15). לפיכך, תוכנית הלימודים הקונפוציאנית דוגלת בטיפוח כישורי כתיבה ודיבור בעל פה, בעימות בין פרשנויות שונות ובהקניית היכולת להתמודד עם טיעונים סבוכים. לא משנה מה נושא הלימוד, יש לטפל בו באמצעות חשיבה ביקורתית והנמקה רציונלית. "הכישלון לחשוב באופן ביקורתי מייצר דמוקרטיה שבה האנשים מדברים זה מעל לראשו של זה אבל לעולם אינם מקיימים דיאלוג אמתי. באווירה כזו טיעונים תקפים נחשבים לטיעונים בטלים ודעות קדומות יכולות להתחזות בקלות לתבוניות (Delbanco 2012, 32). לעומת זאת, טיפוחם של אנשים המסוגלים לחשוב בצורה ביקורתית ולהחזיק בפרספקטיבות גלובליות יכול לסייע בהשגת הרמוניה עולמית וליישוב עימותים בדרכי שלום ולא בכוח. לפי נוסבאום, החינוך הליברלי אינו מעוניין בגידול בוגרים שמקשיבים רק לקולם של "המסורת, המוסכמה, ההורים, החברים או האופנה" (Nussbaum 1998, 28) – אלא בבוגרים המסוגלים לחשוב בכוחות עצמם ולחרוג מהדעות הקדומות ומהידע המוגבל של העבר. זוהי הזיקה בין חשיבה ביקורתית לבין טיפוח הרמוניה בחברה.

 

האדם הנעלה מתנהל בצורה מוסרית ומשתלב ללא מאמץ בהרמוניה של היקום

בתום תהליך ממושך של טיפוח עצמי, דיווח קונפוציוס כי הצליח להשתחרר בגיל 40 מספקות עצמיים, וכי השיג סיפוק בחייו באמצעות ביטחון עצמי ומטרה ברורה. בגיל 70, לדבריו, הצליח לכוון את חושיו כך שהגיע לרמה של הבנה קוסמית שאפשרה לו לפעול באופן ספונטני בהתאם לתשוקותיו בלא חשש לטעות או לגרימת עלבון. הוא הצליח להפנים כה עמוק את הדחף ללמוד ולפעול בהתאם לדאו – הדרך הראויה, האופן שבו היקום פועל – עד שעלה בידו לסגל לעצמו את הפעולה הנכונה כטבע שני. האדם הנעלה בעיני קונפוציוס הוא האדם שאוזנו כרויה להרמוניה הקוסמית באופן שמאפשר לו להשתתף בה ללא מאמץ. קונפוציוס מחשיב יותר מכל את טיפוחה של אישיות מוסרית באמצעות אימון ותרגול של טקסים חברתיים ודרכים עממיות, אשר הצליחו לדבריו ליצור בימי קדם הרמוניה קוסמית. דברים אלה משתקפים בתפישת העולם הסינית הרואה את האדם כנטוע בהקשר החברתי הכולל שבו הוא מצוי ולא כאינדיבידואל מבודד ונטול זיקות (Julia Ching 1998, 72).

 

מעורבות חברתית ונדיבות

מרכיב מפתח נוסף בחינוך הליברלי הוא ההבנה כי לימוד לעולם אינו מנותק מהמציאות השוררת מחוץ לגבולות הקמפוס. רוח הקהילתיות וקידומו של הטוב הכללי היא מרכזית בחינוך זה. רוב המוסדות לחינוך ליברלי כיום משקיעים רבות בטיפוח תחושת אחווה וקהילתיות בין תלמידיהם – הן כעיקרון פדגוגי המבטיח סיפוק בקרב הסטודנטים הן כערך מוסף לחוויית הלימודים שלהם. מעורבות חברתית בקהילה שמחוץ לקמפוס היא מרכיב נפוץ בחינוך הליברלי כיום וכך גם התמחויות אצל או שותפויות עם ארגונים חיצוניים. כל זאת, כדי להתמודד עם החשש שהתמקדות בלעדית בחיפוש אחר האמת המדעית יוביל לניהיליזם, להתבודדות ולעיסוק מופרז, אנוכי ומתפנק בעצמי. דברים אלה מהדהדים את הקטע הפותח של מאמרות קונפוציוס: "האין זהו עונג ללמוד וגם, כאשר בשלה השעה לכך, ליישם את מה שלמדת?" ("מאמרות", 1.1).

הן המסורת המערבית הן המסורת הקונפוציאנית מודעות באופן ברור לכך שלימודים בעלי ערך אינם יכולים להתמצות בחתירה אנוכית להאדרה עצמית או בניסויים א-מוסריים המבודדים מהצורך לטפח מידות טובות ופעולות מוסריות בהקשר של הקהילה הנרחבת, שבימינו אנו פירושה הקהילה הגלובלית.

האדם הנעלה, לפי קונפוציוס, הוא "חביב, נחמד ורוחש כבוד לזולת. מגלה ריסון בפעולותיו ונוח לוותר" ("מאמרות", 1.10(. ניתן רק לדמיין את התעצמות ההרמוניה ביחסים הבינלאומיים אם כל מנהיגי התבל ילכו במסלול זה.

 

לימודים אופקיים מתלמידים-עמיתים במקום לימודים אנכיים מהמורה

מגמה עכשווית נוספת בחינוך הגבוה שניתן למצוא לה הטרמה אצל קונפוציוס היא מה שקרוי חינוך אופקי, תהליך שבו מעודדים את התלמידים ללמוד זה מזה, כאשר המורה עובר שנמוך ממעמדו כ"נביא על הבמה" ל"מדריך מהצד". סגנון פדגוגי זה, כמובן, דורש ענווה מצדו של המרצה ובא לידי ביטוי באחת מאמרותיו הידועות ביותר של קונפוציוס, המוכרת כמעט לכל סיני משכיל: "כאשר שלושה מאתנו צועדים בצוותא, שם אמצא את מוריי. אצביע על נקודות חיוביות בדבריהם של האחרים ואנסה לעקוב אחריהם, ואבחין בנקודות רעות אצלם ואנסה לתקנן בעצמי" ("מאמרות", 7.2).

 

סיכום: הרמוניה אינה צייתנות קונפורמית

בניגוד למקובל לחשוב, ההרמוניה שקונפוציוס מטיף לה אינה קונפורמיות, אלא "שילוב של האינדיבידואליות והקונפורמיות גם יחד שבאופן שמאפשר להבדלים בין יחידים להתבטא בפעולה קהילתית" (Nuyen 2002, 136). דברים אלה מהדהדים את הדגש ששם החינוך הליברלי המערבי על גיוון ועל שיתוף פעולה מתוך הקשבה וכבוד הדדיים. פעולה לפי עקרונות אלה והעדפה של הדדיות וזיקות גומלין על פני התרכזות בעצמי תקדם את האנושות כולה.

 

ביבליוגרפיה

 

Ames, R. T. and Henry, R, Jr. (1998). The Analects of Confucius: A philosophical

translation. New York: Random House

 

Brown, W. (2015). Undoing the demos. New York: Zone Books

 

 Ching, J. (1998). “Human Rights: A Valid Chinese Concept?” In: de Bary and Weiming

(eds.), Confucianism and Human Rights. New York: Columbia University Pressg

 

 Delbanco, A. (2012). College: What it was, is, and should be. Princeton, NJ: Princeton University Press

 

Li, C 2006 “The Confucian Ideal of Harmony,” Philosophy East & West, 56(4): 583–603. DOI: https://doi.org/10.1353/pew.2006.0055

 

Nussbaum, M. C. (1998). Cultivating humanity: A classical defense of reform in liberal education. Cambridge, MA: Harvard University Press

 

Nuyen, A. T. (2002). “Confucianism and the idea of citizenship,” Asian Philosophy, 12(2): 127–139. DOI: https://doi.org/10.1080/0955236022000043865