מס"ע - סודות המוח היצירתי
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
31.05.18 לינק   

סודות המוח היצירתי

מהמדור: מדיניות בחינוך

אנדיראסן, נ' (2014). "סודות המוח היצירתי", אתר אלכסון / כתב העת "אטלנטיק"

 

עיקרי המאמר

  • יצירתיות היא היכולת לייצר דבר חדשני או מקורי ובה בעת שימושי
  • אנשים יצירתיים אינטליגנטיים, אבל לא בצורה קיצונית: לרבים מהם אין מנת משכל העולה על 120
  • יצירתיות היא פרי של עבודה קשה, ממושכת ומלאה חזרות – לא של פרץ השראה רגעי
  • רוב האנשים היצירתיים באו ממשפחות משכילות ששמו דגש רב על חינוך ורכישת ידע
  • רוב האנשים היצירתיים הם אוטו-דידקטיים ואוהבים ליטול סיכונים ההכרחיים לחדשנות, ולכן על מערכת החינוך לאפשר להם חופש ועצמאות ולעודדם למתוח ביקורת
  • רוב האנשים היצירתיים מתעניינים בתחומים רבים (אנשי אשכולות). לכן, יש לאפשר לסטודנטים לשלב בין לימודי אמנויות ומדעים ולא להכריחם לבחור רק אחד מהשניים

 

אחד מתפקידיה החשובים של מערכת החינוך היא לטפח בוגרים יצירתיים. בעיקר בשוק העבודה העתידי, היצירתיות – יותר מזיכרון או כוח חישוב שבמידה רבה נהפכו לכמעט מיותרים בעידן המחשב והרשת – היא שתקבע את הצלחתו של היחיד ואת הצלחתם של החברה והמשק בכללותם. ואולם, האם ניתן לטפח יצירתיות? ואם כן, כיצד? מהי בכלל יצירתיות, מהם הקווים הביוגרפיים החוזרים אצל אנשים יצירתיים והאם יש להם תכונות אופי משותפות? על שאלות אלה ודומות להן משיבה מחברת המאמר שלפנינו, פסיכיאטרית ומדענית מוח שחוקרת יצירתיות.

לקריאת המאמר המלא בעברית באתר אלכסון

לקריאת המאמר המלא באנגלית באתר Atlantic

לקריאה נוספת

לצייר להם כבשה? כיצד נוכל לטפח את היצירתיות של ילדינו ותלמידינו?

סר קן רובינסון: כיצד ליצור תרבות עבור למידה בעלת ערך

אריסטו אמר כי "לכל האישים אשר התבלטו בפילוסופיה, בפוליטיקה, בשירה ובאמנויות היתה נטייה למלנכוליה", ולמרבה הצער המחקר המודרני מאשש את קביעתו זו. התחום שניתן לכנותו בשם "מדע הגאונות" מנסה לזהות איזה שילוב של מרכיבים מוליד מוחות יצירתיים במיוחד, ובאמצעות בחינה של מאפייניהם של אנשים רבים שאובחנו או סווגו כיצירתיים הגיע למסקנה כי אכן, שיעור הסובלים ממחלות נפש בקרבם, ובכלל זה חרדה ודיכאון, גבוה משמעותית משיעור הסובלים ממחלות אלה באוכלוסייה הכללית.

באופן מפתיע, התגלה כי רוב האנשים היצירתיים חכמים למדי, אבל הם לא חייבים להיות חכמים מאוד, ולרבים מהם אין מנת משכל העולה על 120.

במחקר אורך שנערך החל ב-1921 בקרב 856 בנים ו-672 בנות נמצא כי יש קשר חזק בין הגיל הנמוך ביותר בכיתה למנת משכל גבוהה – בניגוד לתפישה המקובלת כי דווקא גיל מבוגר ביחס לשנתון מעלה את סיכויי ההצלחה, מה שגורם להורים רבים שלא לקדם את ילדיהם מהגן לבית הספר או שלא להקפיץ אותם כיתה כדי שלא יהיו הצעירים ביותר בכיתה.

כמו כן, נמצא כי רוב בעלי מנת המשכל הגבוהה היו במצב פיזי טוב יותר מזה של חברי קבוצת הביקורת: גבוהים יותר, בריאים יותר ואתלטיים יותר. הליקוי הפיסי היחיד שאפיין אותם, שלא במפתיע, היה קוצר ראייה.

עם זאת, מנת המשכל הגבוהה של הנבחנים לא ניבאה הישגים יצירתיים רבים במיוחד בהמשך החיים. כשליש מהם כלל לא סיימו את לימודיהם באוניברסיטה, ומספר גבוה להפתיע של נבדקים בחרו במקצועות צנועים כמו מלאכות הדורשות הכשרה חלקית או משרות פקידותיות.

מחקרים עוקבים של חוקרים אחרים איששו מסקנות אלה והולידו את "היפותזת הסף", שאומרת כי מעל רמה מסוימת, אינטליגנציה כבר לא נושאת השפעה משמעותית על יצירתיות. מנת משכל של 120, המיוחסת לאנשים חכמים מאוד אך לא בצורה יוצאת דופן, נחשבת בדרך כלל מספיקה לגאונות יצירתית.

 

כיצד מגדירים יצירתיות?

קשה מאוד לתת הערכות כמותיות מוסכמות ליצירתיות. יש הסבורים כי היצירתיות כרוכה במיומנות המכונה "חשיבה מסתעפת" – היכולת למצוא תשובות רבות לשאלה מסוימת, להבדיל מ"חשיבה מתכנסת" שהיא היכולת למצוא את הפתרון הנכון לבעיות בעלות פתרון אחד בלבד. עם זאת, אפשר לטעון כי כמה מההישגים היצירתיים ביותר של האנושות נבעו מחשיבה מתכנסת – כמו תיאוריית הכבידה של ניוטון או תורת היחסות של איינשטיין.

הגדרה אפשרית אחרת של יצירתיות, הנמצאת בהסכמה רחבה יותר אך הקשה עד בלתי-אפשרית לכימות או למדידה, היא היכולת לייצר דבר חדשני או מקורי ובה בעת שימושי. בהיעדר אמת מידה אובייקטיבית ומספרית ליכולת זו, מסתפקים חוקרי "מדע הגאונות" בפרסים הניתנים על הישגים מדעיים ואמנותיים כגון פרס נובל כאינדיקטורים לקיומה של יצירתיות – וכך הם בוחרים את אוכלוסיית הנבדקים שלהם.

 

עבודה קשה וממושכת, לא השראה

המחקרים בתחום מפריכים במידה רבה את הרעיון הרומנטי והנאיבי של פרץ השראה המכה בגאון כברק. רבים יודעים כי הדוגמה הפרדיגמטית של התפוח שנפל על פדחתו של ניוטון והניע אותו לפתח את תיאוריית הכבידה אינו אלא מיתוס, אבל רק מעטים זוכרים כי נדרשו לו יותר מ-20 שנה לנסח את מושג הכבידה. ואכן, גם במקרים האחרים של גאונות יצירתית נדרשה תקופת הכנה ודגירה ארוכה: צורות רבות של יצירתיות כרוכות בתהליך מתמשך וחזרתי.

המחקר, שכאמור בחן את הביוגרפיות, הרגלי העבודה וקווי האופי המשותפים לגאונים יצירתיים וממציאים רבים, גילה כי לעתים קרובות אנשים יצירתיים הם אנשי אשכולות המתעניינים בתחומים רבים. ההשלכות של עובדה זו על מערכת החינוך ברורות: "האמנויות והמדעים נתפסים כמסלולים נפרדים, והאוניברסיטה מעודדת סטודנטים לבחור באחד ולא באחר. אם אנו רוצים לטפח סטודנטים יצירתיים, ייתכן שזו טעות חמורה".

אנשים יצירתיים, כך נמצא, עובדים הרבה יותר קשה מהאדם הממוצע – ולרוב הם אוהבים את עבודתם. כמחצית מהנבדקים הגיעו ממשפחות הישגיות שבהן לפחות אחד מההורים הוא דוקטור, ורובם גדלו בסביבה ששמה דגש על למידה והשכלה. עם זאת, אנשים יצירתיים רבים הם אוטו-דידקטיים – הם אוהבים ללמד את עצמם ולא לספוק מידע או ידע במסגרות חינוכיות מקובלות, העלולות לכבול אותם במוסכמות קיימות, מיושנות או שגויות. שלוש דוגמאות מפורסמות לכך הם ביל גייטס, סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג – אף אחד מהם לא סיים את לימודיו האקדמיים. "מכיוון שצורת חשיבתם אכן אינה שגרתית", קובעת המחברת, "הנבדקים שלי אומרים לא אחת שדרכי הלמידה וההוראה המקובלות לא תמיד עוזרות, ולפעמים אף מסיחות את הדעת, ושהם מעדיפים ללמוד בעצמם... לנקודה זו יש השלכות חשובות על חינכום של ילדים בעל כישרון יצירתי. יש לאפשר להם, ואף לעודדם, 'לחשוב אחרת' (כמה נבדקים סיפרו לי שהם נהגו להסתבך בבית הספר כי הם תפסו את המורים בטעויות").

קו אישיותי המשותף לרבים מהנבדקים היצירתיים הוא הרפתקנות וסקרנות – אנשים יצירתיים נוטלים סיכונים, עניין חיוני במדע ובאמנות שבהם המחקרים והיצירות הטובים ביותר מתרחשים במחוזות חדשים. תכונה זו של הרפתקנות ואהבת סיכון מוטב לה שתבוא בצמוד להתמדה, לעיקשות וליכולת להתמודד עם ספקות ודחייה: גורלו הבלתי נמנע של הגאון ההולך נגד הזרם ופועל בניגוד למוסכמות החברה והמסורת. ההתמדה לנוכח קשיים אלה עלולה להיות מסע בודד, וייתכן שבדידות זו מסבירה חלקית מדוע אמנים ומדענים מסוימים סובלים ממחלות נפש.

המחקר גילה כי אנשים יצירתיים טובים יותר בזיהוי מערכות יחסים, ביצירת אסוציאציות וקשרים ובראיית דברים בצורה מקורית – ראיית דברים שאחרים אינם מסוגלים לראות. התכונה האחרונה – ראיית דברים שאחרים אינם רואים – מסבירה אולי את הקשר העמוק בין גאונות לטירוף, שהרי גם מטורפים רואים דברים שאחרים אינם רואים. ואכן, המאמר מסתיים בהתייחסות לספר "נפלאות התבונה", הביוגרפיה של המתמטיקאי ג'ון נאש המתארת כיצד אחד מעמיתיו של נאש ביקר אותו כשהיה מאושפז בבית החולים:

"'איך אתה, מתמטיקאי, אדם המסור להיגיון ולאמת לוגית,' שאל העמית, 'מסוגל להאמין שחייזרים שולחים לך מסרים? איך אתה מסוגל להאמין שאתה מגויס על-ידי חייזרים מהחלל החיצון להצלת העולם?' לכך ענה נאש: 'כי הרעיונות שלי לגבי ישויות על-טבעיות באו אליי באותה צורה שבאו הרעיונות המתמטיים. אז התייחסתי אליהם ברצינות.' אנשים מסוימים רואים דברים שאחרים לא מסוגלים לראות, והם צודקים, ואנחנו קוראים להם גאונים יצירתיים. אנשים מסוימים רואים דברים שאחרים לא מסוגלים לראות, והם טועים, ואנחנו קוראים להם חולי נפש. ואנשים מסוימים, כמו ג'ון נאש, הם שני הדברים גם יחד".