מס"ע - מורה טוב אחד: מדוע לעולם לא אשכח את "פופ" שייבר
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
01.10.17 סיכום   

מורה טוב אחד: מדוע לעולם לא אשכח את "פופ" שייבר

מהמדור: דרכי הוראה

Jeffrey, D. L. (2017). "One Good Teacher: Why I'll Never Forget Pop Shaver As Long As I Live". Touchstone, 26-29

 

 

בממואר זה מתאר המחבר, פרופסור לספרות ולמדעי הרוח באוניברסיטת ביילור, מורה ששינה את חייו כשלמד אצלו בשנות החמישים, בכיתה ח'. דמותו של מורה זה, שפעל בדרכים השונות ממה שמקובל היום, יכולה אולי לשמש דוגמה לכל מי שמבקש להיות מורה טוב בעצמו.

 

למאמר המלא באנגלית

 

"שייבר היה אז בשנות השישים שלו, והתמחה בנערים מרדנים. היה לו חיוך שהאיר את החדר באותה פתאומיות שבה הבעה זועפת שלו כיבתה אותו. הוא לימד אותנו מתמטיקה וספרות. במתמטיקה דרש מאתנו השקעה רבה, והגיע לתוצאות מרשימות.

 

אירוניה והקשר בשיעורי הספרות

שיעורי הספרות שלו שינו את חיי. אמנם קראתי עוד לפני כן ספרי מבוגרים, אבל מעולם לא חוויתי שיחות עומק מלאות תובנות על ספרים כפי שניהלנו בכיתה, ומעולם לא נשאלתי שאלות שאילצו אותי לחדור אל מתחת לפני השטח של הכתוב.

שייבר היה קורא חד עם זיכרון עצום, דמיון עשיר וחריפות ביקורתית. הוא הקפיד להציג לנו את ההקשר של כל יצירה, וסיפר לנו דברים מרתקים ורלוונטיים לחיינו על מחברה ועל תקופתה. היתה לו רגישות רבה לאירוניה, שנערים רבים בגיל 12 חסרים אותה, והוא ידע להצביע עליה באמצעות קריאה מבריקה בקול רם שאותה נהג לסיים באמירה: "זה לא נהדר, בחורים?" למדנו להסכים, ואחר-כך לצפות מראש.

 

לקריאה נוספת

מחקר בארה"ב: כיצד מורים תומכים בהנעה ובלמידה של התלמידים בכיתותיהם?

מיהו "המורה המשפיע"?

 

משמעת

לשייבר היתה כריזמה, והוא ידע להשליט משמעת מבלי להרים את קולו. כשפעם זרקתי מחק גומי על מורה מחליפה, הוא נכנס לכיתה ואמר: "כולם לעמוד. כל מי שלא ראה מה קרה, שייישב. כל מי שלא עשה את זה, שיישב". נותרתי לעמוד לבדי ונענשתי במלקות, אבל הבושה כאבה עוד יותר.

 

שינון בעל-פה של פסוקים ושירים

שייבר אילץ אותנו לשנן בעל פה פסוקים מתהילים ומקהלת ולשאול אותנו מה פירוש קטעים כגון "וישחו כל בנות השיר. גם מגבוה יראו". מדי שבוע נדרשנו לשנן בעל-פה שיר, בתחילה שירים קצרים ואחר-כך ארוכים יותר ויותר: שירים משל קיטס, טניסון, ביירון ואחרים.

 

השמרנות המגבילה של מערכת החינוך כיום

מורה כמו שייבר כנראה לא היה מקבל רשות ללמד כיום בבית ספר ציבורי בארצות הברית. תקופתנו הנמיכה את הציפיות לאינפנטיליות של תוכנית הלימודים הרשמית, שמטרתה להשיג שקט תעשייתי ולא לשקם באמת ילדים מאותגרים חברתית ורגשית. ייתכן שמחנכים פרוגרסיבים היו רואים בשייבר דמות מסוכנת ולא היו מתירים לו להעביר תוכנית לימודים שמאתגרת את הנערים ודוחקת בהם לחרוג אל מעבר למוסכמות תרבותיות. כיום, למרבה הצער, נתונים מורים רבים בסד של מתודות נוקשות ותוכנית שמטרתה להתאים לפרדיגמה החברתית".

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח