מס"ע - פועלם של מכוני החגים הקיבוציים ברמת יוחנן ובבית השיטה ותרומתם לתרבות העברית בשנים 1996-1954
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
01.10.15 תקציר   

פועלם של מכוני החגים הקיבוציים ברמת יוחנן ובבית השיטה ותרומתם לתרבות העברית בשנים 1996-1954

מהמדור: על הפרק

פז אלניר. " פועלם של מכוני החגים הקיבוציים ברמת יוחנן ובבית השיטה ותרומתם לתרבות העברית בשנים 1996-1954", עבודת דוקטורט, בית הספר לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר, אוניברסיטת תל אביב, חשוון תשע"ו אוקטובר 2015.

מחקר זה בוחן כיצד מכוני החג שנוסדו בקיבוצים: "המכון להווי ומועד" בקיבוץ רמת יוחנן ו"ארכיון החגים הבין-קיבוצי" בקיבוץ בית השיטה תרמו לפיתוח החגים היהודיים בקיבוץ. המחברת בוחנת את היעדים ואת התכנים ואת הגישות שמאפיינים את הנחלת הידע לגבי החגים היהודיים בקיבוצים.

המחקר נערך כ'חקר מקרה מרובה היסטורי' ומתבסס על מסמכים וראיונות עם אנשים שהיו קשורים לשני המכונים בשנים 1954-1996.
המחברת מצאה כי שני המכונים פעלו באופן דומה והיו להם יעדים דומים, אך גם יעדים ושיטות משלימים. כך שהמחברת יכולה לתאר את השיטות הפעולה המשותפות לשני המכונים.

המחברת מדגישה את הצורך בתכנון התכנים ששני המכונים משתמשים בהם כדי להנחיל את הידע לגבי החגים לציבור. בנוסף, במחקר מודגשות גם פעולות 'השימור, הפיתוח וההפצה' כדרכים לפתח את 'כינון המורשת המחברת בין העבר, ההווה והעתיד'.
המחקר מציג שלושה נושאים אינטגרטיביים שניצבו במרכזם של 'תהליכי תכנון התרבות של המכונים: סוגיית ההמשכיות, החידוש וגיבוש המסורת; סוגיית האחדות והייחודיות, וסוגיית המרכז פריפריה'.

בנוסף, ניתן לראות את הייחודיות של המכונים ביכולת שלהם לחבר בין המאמצים המבוזרים שנעשו ברחבי התנועה להמשגה תיאורטית ומעשית של החגים. וכך הצליחו המכונים להוביל 'תרבות חדשנית המשקפת את הקוד הלאומי ואת הקוד החברתי החדש'. המכונים פעלו בשיטות מגוונות: הם אספו , מיינו וקטלגו את הפעילויות לחגים שהתקיימו בקיבוצים, יזמו קשרים עם 'סוכני תרבות אחרים ועם קהלי היעד שלהם', יצרו קשרים עם' גופי תרבות תנועתיים וממלכתיים' והוציאו לאור חוברות לחגים שהיוו בסיס ללמידה.

המחברת טוענת כי בהתחלה 'התרבות שנוצרה בקיבוצים היתה תרבות מגויסת' שהציבה לעצמה כמטרה 'להקנות לילדי ישראל הצברים מערכת ערכים חדשה בשפה העברית ובטקסטים תואמים'.
לאחר שהוקמו המכונים 'נוצרה תרבות מגייסת ומתגייסת' שהתבססה על פיתוח המקצועיות של רכזי התרבות ועל התנדבות של בני הקהילה.
אולם במהלך הזמן ועם ההתפרקות של 'האתוס הציוני והקיבוצי', הוסט מוקד החג מהקהילה לעבר המשפחה, והמשפחה נתפסה 'כגורם המשפיע רבות על הילד ועל קיום החג בקהילה'.

המחברת חותמת את מחקרה ומספרת שמכוני החג ממשיכים גם כיום בפעילותם.


שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח