מס"ע - "נאום השבטים": תקווה ישראלית משותפת: חזון או חלום?
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
14.06.16 תקציר   

"נאום השבטים": תקווה ישראלית משותפת: חזון או חלום?

מהמדור: על הפרק

ריבלין ראובן. "נאום השבטים": תקווה ישראלית משותפת: חזון או חלום?" נאום נשיא המדינה ראובן ריבלין בכנס הרצליה, 14.6.16. ביטאון מכון מופ"ת, גיליון מספר 60, מאי 2017.

בפתיחת נאומו הנוכחי, ריבלין מתייחס לנאום שנשא במלאות שנה לכהונתו ובו טען שהחברה הישראלית משתנה מחברה המורכבת מרוב וממיעוטים מובחנים לחברה המורכבת מארבעה "שבטים" עיקריים: חילוניים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים.

בנאומו הקודם תיאר הנשיא ריבלין ארבעה יסודות הדרושים כדי לבסס שותפות חדשה בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית.
היסוד הראשון הוא שכל אחד מהמגזרים יחוש ביטחון בכך שלא קיים איום על הרכיבים היסודיים של הזהות שלו.
היסוד השני הוא האחריות המשותפת של כל המגזרים לביטחון ולעתיד של מדינת ישראל.
היסוד השלישי הוא "שוויון והוגנות"
והיסוד הרביעי הוא תחושה משותפת של ישראליות.

בכנס הנוכחי, הנשיא ריבלין מדבר על הצורך בשינוי מוסדי ומערכתי באמצעות הצבת יעדים לאומיים שניתן להסכים עליהם ולעקוב אחר ביצועם. הוא מזהה "ארבעה מנועים של שינוי" החיוניים כדי ליצור שותפות בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית.
מנוע השינוי הראשון הוא "מערכת השירות הציבורי ובפרט משרדי הממשלה". מאחר ותפקידה של מערכת השירות הציבורי הוא להבטיח שיתקיים שוויון מהותי בין אזרחי ישראל הנמנים על כל המגזרים.
על המערכת הציבורית לחתור ל"ייצוג הולם של הציבור שהיא משרתת", ובמיוחד החרדים והערבים.
המערכת הציבורית צריכה להקצות את המשאבים בצורה שוויונית בין כל המגזרים בכל תחומי החיים. והיא תוכל להוות מנוע אפקטיבי לשינוי אם תלמד "להתאים את כלי המדיניות שברשותה" לצרכים הייחודיים של כל אחד מהמגזרים.

מנוע השינוי השני מורכב מהאקדמיה ומשוק העבודה.
הנשיא ריבלין אומר כי בעבר צה"ל היווה את כור ההיתוך של החברה הישראלית, שם נפגשו בני כל המגזרים. אולם "בסדר הישראלי החדש" האקדמיה ושוק העבודה הפכו למקום המפגש של החברה הישראלית. האקדמיה ושוק העבודה מהווים כיום את שער הכניסה "למוקדי ההשפעה במשק".
אולם האקדמיה ושוק העבודה מותאמים כיום לשני מגזרים בלבד. הם לא מכירים ביכולותיהם וביתרונם של שני מגזרים נוספים ומודרים – החרדים והערבים. ולכן אומר ריבלין, יש צורך במאמץ לשילוב שני המגזרים האחרים בחיי האקדמיה ושוק העבודה כדי שניתן יהיה ליצור מגוון של קבוצות שישולבו בשדה האקדמי ובתעסוקה.

מנוע השינוי השלישי הוא "השותפות האזורית בין רשויות מקומיות ממגזרים שונים".
ריבלין טוען כי כיום יש מאבקים על תקציבים ומשאבים ועל שליטה בין חילוניים, דתיים וחרדים ובין יהודים וערבים. לעומת זאת, אם יתקיים שיתוף פעולה ברמה האזורית בין הרשויות השונות המייצגות מגזרים שונים ניתן יהיה להגיע לפיתוח תשתיות ושירותי בריאות ברמה האזורית שיוביל לעלייה באיכות החיים של כל המגזרים.

מנוע השינוי האחרון הוא מערכת החינוך. מערכת החינוך כיום מחולקת לארבע מערכות שמחנכות את הילדים לתפיסות שונות ולעתים מנוגדות לגבי ערכי היסוד של מדינת ישראל. ריבלין אומר כי עלינו לשקול אילו כלים ומיומנויות על מערכת החינוך לספק לילדים כדי שיגדלו להיות אזרחים מועילים היודעים לתפקד בחברה. לטענתו, גם מערכת חינוך מבודלת תוכל להוות מנוע לשינוי אם תשכיל גם לטפח זהות חיובית של כל מגזר יחד עם הקניית ידע על המגזרים השונים שחיים כאן. על מערכת החינוך להקצות את המשאבים הדרושים ליצירת קשרים בין המגזרים השונים.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח