מס"ע - פיגמליון והגולם בגן הילדים
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
01.12.16 סיכום   

פיגמליון והגולם בגן הילדים

מהמדור: חינוך קדם יסודי

באב"ד, א' (2016). פיגמליון והגולם בגן הילדים. הד הגן, פא(ב), 21-12.

פרופ' אלישע באב"ד, פרופ' לפסיכולוגיה חינוכית וחברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. אמריטוס שממשיך ללמד ולחקור באוניברסיטה

הסיכום נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

מאמר זה מתאר את תופעת "פיגמליון בכיתה", דהיינו נבואות המגשימות את עצמן ודן בהתנהגות דיפרנציאלית של מורות וגננות ביחס לילדים שונים בכיתה בהמשך לתופעה זו.

החוקרים רוברט רוזנטל ולנור ג'ייקובסון בחנו את תופעת ההגשמה העצמית של מורים בבית הספר. הם העבירו לתלמידים ב-18 כיתות מבחן משכל לא ידוע יחסית ולמורות סיפרו שזהו מבחן חדשני מאוניברסיטת הרווארד, המאתר תלמידים מוכשרים במיוחד שהישיגיהם טרם אובחנו בכיתה. באמצעות "סיפור" זה, החוקרים בנו אצל המורות ציפייה, שבחינה זו תאתר בכיתותיהן "פורחים מאוחרים". הלכה למעשה, רוזנטל וג'ייקובסון בחרו באקראי 20% מתלמידי כל כיתה ונתנו למורות את שמות התלמידים שלכאורה זוהו כבעלי פוטנציאל. בסוף השנה הועברה לתלמידים גרסה מקבילה של אותו מבחן משכל – מה שאיפשר לעמוד על השינוי שחל בתוצאת המבחן מתחילת השנה. נערכה השוואה בין ציוני השיפור אצל קבוצת הביקורת (80% מהתלמידים שלגביהם לא נאמר דבר למורות) עם קבוצת הניסוי. התוצאות הראו, שכמה תלמידים, ששמותיהם נמסרו מראש למורות כעתידים לפרוח, עלו במנת המשכל (IQ) שלהם בסטיית תקן מלאה (51 נקודות) ואף יותר. ההבדל בין השיפור שחל בקבוצת הניסוי לזה שבקבוצת הביקורת היה מובהק סטטיסטית והוא היה משמעותי במיוחד בכיתות הנמוכות. החוקרים הסיקו, שאמונת מורים לגבי הפוטנציאל של תלמידיהם יכולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה ולהשפיע על ביצועיהם העתידיים.

תופעה זו מעלה את השאלה, אם על המורה/גננת לרצות להיות "פיגמליון" שציפיותיה ונבואותיה החיוביות ישפיעו לטובה על ביצועי התלמידים או שיש להעדיף שציפיות המורה/הגננת לא ישפיעו על התלמידים. התשובה לשאלה זו אינה ברורה. מה שכן ברור הוא, שאין זה רצוי שציפיות שליליות של מורות/גננות ישפיעו לרעה על ביצועי התלמידים ("אפקט הגולם"). מצב כזה מלווה בתגובות שליליות, הקשורות לחשש שמורים יואשמו בכישלונותיהם של התלמידים החלשים.

הנושא של ציפיות המורה/גננת הוא חשוב על שום שלוש הבחנות עקרוניות. הבחנה אחת, קשורה במעבר שבין ציפיות מדומות לציפיות אמיתיות. מחקר פיגמליון כרוך במניפולציה שעניינה מתן מידע מדומה על הפוטנציאל העתידי של תלמידים מסוימים. הסיכוי שמניפולציה מחקרית זו תתרחש בכיתה רגילה הוא קטן מאוד. לכן, מחקרי השדה עברו למחקר נטורליסטי, שבוחן ציפיות אמיתיות של מורים מתלמידיהם.

הבחנה נוספת נוגעת להשפעות של ציפיות המורים על התחום האינטלקטואלי להבדיל מהתחום הרגשי והחברתי. בשנים הראשונות שלאחר מחקרי פיגמליון בחינוך הנחת היסוד הייתה שלציפיות המורים השפעה על הישגי התלמידים. התברר, שקשה לדבר על השפעה משמעותית וארוכת טווח בתחום הלימודי במיוחד כיוון שהישגי התלמידים מושפעים ממספר רב של גורמים. לעומת זאת, ניתן בהחלט להבחין בהשפעות מיידיות ומשמעותיות שיש לציפיות המורים בתחום הרגשי והחברתי. אלה כוללות השפעה שלילית בעיקרה על הדימוי העצמי, הביטחון העצמי וההרגשה הכללית של התלמידים, מושאי הציפיות, ועל השפעה כיתתית עקיפה (שלילית בעיקרה) על אקלים הכיתה, על מורל התלמידים ועל תגובותיהם הרגשיות כלפי המורה.

תחום נוסף שזכה לעניין ולדגש בעקבות מחקרי פיגמליון בחינוך נגע להתנהגות ההבדלית (דיפרנציאלית) של המורה בכיתה. כאן, נבחנה ההתייחסות השונה של המורה לתלמידים הן בתחום הלימודי הן בתחום הרגשי. בהקשר זה ניתנה הדעת להתנהגות גלויה וסמויה, להתנהגות מילולית ולא-מילולית ולהתנהגות מודעת ולא-מודעת. ההתנהגות ההבדלית של המורים, שנוצרה בעקבות ציפיותיהם, הייתה בעלת צדדים חיוביים, כמו למשל קידום תלמידים חלשים ובעלת צדדים שליליים, לדוגמה פגיעה רגשית בחלשים.

בחלוף 30 שנים מפרסום אפקט פיגמליון בחינוך נערכו מחקרים רבים, שהצביעו על התנהגויות הבדליות ספציפיות של מורים. הריס ורוזנטל הבחינו בארבעה אשכולות של התנהגויות כאלה:

  1. אקלים רגשי (שידור חום, אהדה, תמיכה רגשית ואקלים אמוציונלי חיובי יותר);
  2. משוב (מתן תגובות משוב לתלמידים, בעיקר משוב אינפורמטיבי);
  3. תשומה (input) (בחינה כמה מלמדים את התלמיד ובאיזו רמה);
  4. תפוקה (output) (מתן הזדמנות לתלמיד להגיב על-ידי שאלות, פניות, קשר עין וכיו"ב).


במחקריו הקודמים של המחבר (באב"ד, 2011; Babad, 2015), התנהגויות המורים נחלקו לשתי קטגוריות: תמיכה לימודית ותמיכה רגשית. בעוד שהתנהגות של תמיכה לימודית היא מוצדקת ולגיטימית, דיפרנציאליות של המורה בתמיכה הרגשית אינה לגיטימית ובלתי רצויה. היא עלולה לגרום לנזק לתלמידים, מושאי הציפיות השליליות, ולאקלים הכיתה הכללי. מחקרים אלה מראים, שתלמידים תופסים את מורתם כמעניקה יותר תמיכה לימודית לתלמידים הנמוכים ומאידך שמעניקה יותר תמיכה רגשית (תשומת לב, חום ואהבה) לתלמידים ה"גבוהים". המורות הסכימו עם תלמידיהן בכך שהן מעניקות יותר תמיכה לימודית לתלמידים החלשים אך טענו שהן גם מעניקות יותר תמיכה רגשית לתלמידים אלה. עם זאת, מחקרים שבחנו את ההתנהגויות בפועל של המורות גילו, שתפיסות התלמידים הן הנכונות ושמורות נטו להעניק תמיכה רגשית רבה יותר לתלמידים ה"גבוהים".

לתחושת הקיפוח הרגשי השלכות משמעותיות לעניין תהליכי הלמידה, הרמוניה קבוצתית, דימוי עצמי ורווחה כוללת. תחושה זו נובעת בעיקר מתפיסות של התנהגות חיובית מוגזמת ולא מידתית כלפי התלמידים ה"גבוהים" (האהובים) ולכן הניסיון להימנע מפגיעה בחלשים אינו מספיק. מסתבר שתופעת "חביב המורה" קיימת בשיעור גדול מאוד של כיתות בבית הספר היסודי ומזוהה היטב על-ידי התלמידים, על אף הכחשות המורים. תופעה זו מביאה לכעס רב על המורים ולירידה במורל הכיתתי. עצם ההתייחסות הרגשית השונה של המורה כלפי תלמידים בכיתה מספיקה כדי לעורר תגובות אצל התלמידים גם אם אין התעמרות או התייחסות שלילית במיוחד כלפי התלמידים ה"נמוכים".

בהמשך למחקרים שבעקבות תופעת פיגמליון שנערכו בהקשר של בית הספר היסודי או התיכון, התפרסם מחקרו של ריי ריסט (Rist, 1970). מחקר זה עסק בהתנהגות המפלה של גננת כלפי תלמידים חלשים בגן בשכונת עוני בארה"ב. המחקר עורר סערה גדולה וזכה לציטוטים רבים. מאמר של ריסט שפורסם 30 שנה לאחר מכן טען, כי מאומה לא השתנה מאז המחקר המקורי. מחקרו של ריסט הצביע על יחס מסור ומשובח כלפי ילדים "גבוהים" מהגננת לצד הפניית תשומת לב נמוכה ביחס לשאר הילדים. המחקר האיר את השפעתן של ציפיות שליליות בכיתה – נושא שלא זכה כמעט להתייחסות במחקרי הפיגמליון.

מערכת הגן מהווה את המפגש הראשוני של ילדים עם המערכת החינוכית ועם דמויות המחנכים. התפיסות והציפיות שיעוצבו בעיני הילדים ילוו אותם בהמשך דרכם במסגרות החינוכיות. הגן היא גם מסגרת שמדגישה פחות את ההישגים הלימודיים וממוקדת יותר בעולם הרגשי, באווירה החברתית, בהסתגלות ובחיברוּת של הילדים, ובמשימות הרגשיות והחברתיות של הילדים ב"עולם החברתי" החדש. מכאן עולה חשיבות התנהגות הגננות לאור הפגיעות והרגישות העצומה של הילדים.

ביבליוגרפיה

באב"ד, א' (2011). הפסיכולוגיה החברתית של הכיתה. אבן יהודה: רכס פרוייקטים חינוכיים.

Babad, E. (2015). The social psychology of the classroom: Reflection about past, present and future. In C. Rubie-Davies, J. Stephens, & P. Watson (Eds.), The Routledge International Handbook of Social Psychology of the classroom. (pp. 385-394). London: Routledge.

Rist, R. (1970). Student social class and teacher expectations: The self-fulfilling prophecy in ghetto education. Harvard Educational Review, 40, 411-451.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח