מס"ע - האם יש הסבר מדוע שיטת ההרצאות מסרבת לחלוף מהעולם?
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
יום ראשון 23 אפריל 2017
מכון מופ"ת שער הפורטל
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
27.11.16 לינק    הדפסה מאמר
תגובות
מאמר ותגובות

האם יש הסבר מדוע שיטת ההרצאות מסרבת לחלוף מהעולם?

מהמדור: דרכי הוראה

רק כמחצית מהסטודנטים שמגיעים לקורס בתחילת סמסטר, שורדים עד סופו. 90% מהסטודנטים שוכחים את מה שהיה בהרצאה כמעט באופן מידי, סטודנטים שלמדו דרך הרצאה פרונטלית נכשלים יותר במבחנים מאשר אלו שלמדו באופן פעיל, ועדין שיטת ההרצאות כאן. כיצד אפשר להסביר את זה שמיליונים רבים בעולם ממשיכים ללמוד וללמד בשיטה שחלפה מן העולם?

חוקר אמריקאי מסביר, במאמר שפורסם ב-BBC, ששיטת ההרצאה באקדמיה תישאר עוד שנים רבות. זאת, בגלל שמחקר ולא הוראה הוא שקובע את הצלחת המוסד האקדמי ואין למרצים תמריצים שיגרמו להם לחשוב מחדש על שיטת ההוראה שלהם בכיתה. המרצה מקדיש אלפי שעות עבודה למחקר שלו ומעט מאוד למיומנות אחרת לגמרי הנדרשת ממנו - להבטיח את אפקטיביות שיטת ההוראה שלו.

קישור למאמר באנגלית

מקור וקרדיט: אתר חברת מתודיקה

ראו גם:

10 טכנולוגיות למידה שלא יהיו איתנו בעשור הבא

תגובות (1)

02.01.17 יצחק עזוז    |   בית ברל
מחקרים כקידום אקדמי, שבהם מרצים במכללות משקיעים את עיקר מרצם, היא יותר תירוץ ובוודאי לא הסיבה העיקרית.
הסיבה המרכזית היא כלכלית - יותר זול להושיב מאות סטודנטים להרצאות שבהן המרצים כאילו מפתחים את החשיבה שלהם, ובפועל שופכים עליהם כמויות עצומות של חומר שבהם המרצים התמחו התמחות צרה שה יש להם יתרון מובהק על הסטודנטים.
כדי ללמד וללמוד אחרת הן המלמדים והן הלומדים צריכים להקדיש זמן לתהליך שהוא עשרת מונים מהזמן שמוקדש להרצאות, לשינון החומר לקראת מבחנים ובדיקתם (כיום ממוחשבת), כתיבת עבודות ש-או שהן מועתקות ברמות שונות של העתקה או נקנות, והבדיקה שלהן שטחית להדהים - בדרך כלל צורנית.
הסיבה השנייה שקשורה בראשונה, שהן למרצים והן לסטודנטים השיטה נוחה (לכן זו גם השיטה בבתי הספר ששם המורים לא נמדדים בפרסומים). שני הצדדים לא צריכים להשקיע את המאמצים הנדרשים ללמידה שמפתח יכולות חשיבה סבוכות, ולכן הם מעדיף למידה שטחית וחד ממדית שהסטנדרטים גם כן מעדיפים, ובמקביל להמשיך לקטר שהתנאים לא מאפשרים למידה מעמיקה. מה שנכון, אך אין עניין לשנות את התנאים הן מצד המוסדות שאין להם מספיק תקציבים והן מצד המרצים והסטודנטים שבמידה וישתנו התנאים גם הם יצטרכו לשנות את כל תהליך הלמידה.
השיטה גם מאפשרת לתת ציונים כמותיים שלכאורה ממיינים באופן "מדעי" מדויק את הסטודנטים לבעלי יכולות טובים יותר או פחות, כאשר בפועל קנה המידה לטובים או לא הן המיומנויות השטחיות שהאקדמיה מטפחת במשך מאות שנים, וכיום נותנים להם עוצמה אדירה באמצעות סטנדרטיים בינלאומיים.
והדבר החשוב ביותר - העולם המערבי ממשיך להאמין ברעיון האמת האחת "הפילוסופית ו/או המדעית". למרות שרעיון הזה הופרך מכל וכול כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 באמצעות עקרון אי הוודאות של הייזנברג ומשפטי אי השלמות של גדל, אך נוח להתעלם מהמשמעויות שנובעות משינוי בתפיסת הידע הנדרש אם מבינים ומתייחסים ברצינות אליהם.
לסיכום, לרוב המכריע של בעלי המאה, בעלי הדעה (הפרופסורים והמרצים) והסטודנטים נוח לשים שכי-עיניים ולהמשיך בקיים מבלי לאבד את הזכות לקטר שצריך לתקן את המצב אך זה לא תלוי בהם.
.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח